7 באוק׳ 2020

שיעורים להושענא רבא, הלכות הושענא רבה - שנת תשפא

 

מהו הושענא רבה? מה מיוחד בו ?

 לחצו על הקישור כאן


כיצד לפעול ישועות בהושענא רבה - אתר הידברות


שיעורי תורה ללימוד מהבית

שיעורי תורה ישיבת מודיעין - לחצו כאן

לימוד ליל הושענא רבה באתר הידברות - לחץ כאן

שיעורי תורה מאוניברסיטת בר אילן בשיתוף בני עקיבא - לחצו כאן

ישיבת בית אל - לחצו כאן


הושענא רבה- בספר פניני הלכה - לחצו כאן



10 במאי 2020

דבר תורה בהר בחוקותי, דבר תורה קצר בהר בחוקותי

"וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך והחזקת בו"
"כי ימוך רעך" – לא נאמר, אלא "אחיך". בא ללמדנו מהי דרגת הדאגה הנדרשת מן האדם.
התורה מצווה אותנו להתייחס אל כל אחד כאילו אחינו הוא. ומכיוון שכך, היא גם אומרת: "והחזקת בו" – כלומר, עזור לו ומנע את התמוטטותו, הושט לו סיוע בטרם נפילה. שהרי לעולם עדיף לעזור לאדם שלא יפול על פני הצלתו לאחר שנפל.

ואומר רבי מאיר דן בעל "ארץ חמדה": כלל ישראל הם כמו גוף אחד שיש בו איברים שונים. כאשר איבר אחד כואב, אפילו אצבע קטנה, מרגיש כל הגוף. כך כאשר יהודי מטה ידו וכואב לו, צריך כל אדם מישראל להרגיש בכאבו ובצערו, ולבוא לעזרתו, לכן נאמר: "עמך". (זכרון מאיר)

"כי ימוך אחיך...ובא גאלו הקרוב אליו"
רבי מרדכי הכהן פירש - התורה מתחילה בלשון "נוכח": "אחיך"
ומסיימת בלשון "נסתר": "ובא גאלו" בגוף שלישי, אלא שעל פי רוב אדם נגאל מצרה דווקא על ידי זה שלא קיווה ולא ציפה להיוושע על ידו.

ואמר רבי מנחם מנדל מרימינוב לתלמידיו: תנו דעתכם על העניים המחזרים בכפרים, להאכילם ולהשקותם ולדאוג לצורכיהם. אמנם הם בורים, ויש מהם שאינם מהוגנים. אבל דעו לכם, דוד המלך אמר: "כי עני ואביון אנכי", לפי שהייתה בו ממידת העני. וכל יהודי שאין בו גאווה נכלל בכלל עני שתפילתו נשמעת.

"ונתנה הארץ פריה ואכלתם לשבע"
אומר רבי יששכר דב מזלוטשוב: תנאי אחד יש לקב"ה להתקיימות כל הברכות: "וישבתם לבטח" – ביטחון בה'.

"וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית הן לא נזרע ולא נאסוף ... וצויתי את ברכתי"
אם ישאלו "מה נאכל" יהיה צורך לצוות על הברכה, ברם אילו הייתה בהם אמונה תמימה ולא היו מקשים קושיות, כי אז כבר הייתה הברכה מצויה מאליה...
(נועם אלימלך בשם אחיו הה"ק זישא זצ"ל)

"איש כי יפלא נדר"
למה נאמרה פרשת ערכין מיד אחרי התוכחה ?
שלא יחשוב האדם אחרי ששמע את כל הקללות האיומות האלה שאין לו ערך חס ושלום ... על כן מבארת התורה מיד, כי אכן יש ערך לכל אדם. (החוזה מלובלין)

סיפור חסידי - שמח בחלקו ...
עשיר אחד, שלא ניחן בבינה יתרה, אך לעומת זה היה עז וחצוף, נהג להתערב בענייני הקהל. פעם אחת, בדיון עם רבי בנימין מקוצק, קם העשיר וחיווה את דעתו, אף שהעניין לא היה שייך אליו כלל.
אמר לו רבי בנימין: "למדנו במסכת אבות, 'איזהו עשיר, השמח בחלקו'. למה נאמר דבר זה לעשיר דווקא, וכי העני שמח בחלקם של אחרים?
"אלא", השיב רבי בנימין, "המשנה מדברת על אדם שזכה במתנת העושר, ולא נתברך במתנות אחרות, כמו למדנות, צדקות, תבונה. אומרים לו: עשיר אתה – שמח בעושרך ובממונך, אך אל תחשוב שיש לך יד ורגל בחכמה ובתבונה, הרחוקות ממך".

תגיות:דבר תורה בהר בחוקותי, דבר תורה קצר בהר בחוקותי, סיפור חסידי

3 במאי 2020

דבר תורה אמור, דבר תורה קצר אמור, פנינים, סיפור חסידי, פרשת אמור

"אמור אל הכהנים"
אמור ואמרת להזהיר גדולים על הקטנים (רש"י)מזהירים את הגדולים שלא יזלזלו בקטנים, כי כוחם
וגדולתם של ה"גדולים" מה"קטנים" הוא בא...

"קדושים יהיו לאלוקיהם... והיו קודש"
יש שרוצים להתקדש לפנים משורת הדין ואוסרים על עצמם דברים המותרים, אולם לא כל הרוצה להתחסד
מותר לו, קודם עליו לקיים מה שהתורה צוותה לקיים ורק אחרי זה מותר לו להוסיף סייגים על מה שמותר, וזהו
שכתוב: קודם כל "קדושים יהיו לאלוקיהם" שיהיו קדושים במה שנוגע לאלוקיהם שייקימו מצוות הבורא, ואחרי
זה "והיו קודש" יכולים הם להתקדש מעצמם ביתר חומרות וסייגים (ר"ש קלוגר)

"לאביו ולאמו לא יטמא"
לכן אסרה התורה לכהן גדול להטמא אפילו לאביו ולאמו, כדי ללמדו שאין לו שייכות למשפחתו יותר מאשר לכל
סתם יהודי. (ר"מ מקוצק)

הבעש"ט היה אומר: כל זמן שאני אוהב את בני יותר משאני אוהב סתם יהודי אחר שאינו קרובי, משמע שלא הגעתי
אפילו לחצי מדרגת אהבת ישראל!

"ובא השמש וטהר ... ואחר יאכל מן הקדשים"
אחרי שטיהר את עצמו ועשה תשובה, נהפך לאיש אחר לגמרי וזהו שאמר הכתוב: "ואחר (בבחינת איש אחר לגמרי) יאכל
מן הקדשים". (בשם הר' טרונק)

"כאשר ינתן מום באדם כן ינתן בו"
נשמת כל אדם מישראל היא חלק אלוקי ממעל, ומי שח"ו נותן פגם בישראל, כאילו נותן פגם בשכינה! "כאשר יתן מום
באדם- כן ינתן בו" כאילו חס חלילה נתן את המום "בו" בקב"ה. (רביד הזהב)

"לנפש לא יטמא בעמיו"
אין לטמא את הנפש בעמעום (''בעמו'' מלשון ''גחלים עוממות'') ובקרירות. יש למנוע את דעיכתו של הניצוץ האלוקי בנפש האדם, אלא להלהיבו בלי הרף... (הה''ק רח''ה ז''ל מאלכסנדר).

"וכל מלאכה לא תעשו בעצם היום הזה... כי כל הנפש אשר לא תענה בעצם היום הזה ונכרתה מעמיה" 
בכל המועדים מותר לעשות מלאכה לצורך אוכל נפש, פרט ליום הכיפורים שאז אסורה אפילו מלאכה כזו – "וכל מלאכה לא תעשו" – ומיד מוסיפה התורה טעמו של דבר, לפי שביום זה חובה היא להתענות ואינו שייך בו אוכל נפש, (ומה שצריכים להכין אוכל לפעוטות אינו בא בחשבון, לפי שזה צריך להיות "שוה לכל נפש").
בזה מתחוור היטב מה שבעת חנוכת בית המקדש הראשון, כאשר בני ישראל אכלו ושתו ביום הכיפורים מחמת השמחה (מועד קטן ט'), גם בישלו ביום הכיפורים (רש"י בעין יעקב) – והלא יכולים היו להכין את המאכלים מערב יום כיפור? אלא מכיון שמותרים היו אז לאכול הרי היה איפוא הבישול לצורך אוכל נפש ולכן מותר היה לבשל כמו בכל מועד אחר. (הג' מהר"ל חריף ז"ל).

סיפור חסידי
פעם אחת נסע הרב הקדוש ר' דוד מלילוב עם תלמידו הרב הקדוש רב יצחק מוורקא לעיר אחת, בשביל להטיל שלום בין בני העיר, שהיו שרויים במחלוקת. כשבאו לאותה העיר, עמדו להתפלל. אחרי התפילה ציווה ר' דוד לרתום תיכף את העגלה ולנסוע בחזרה. תמה מאד תלמידו הרב מוורקא, ופנה אל רבו בשאלה: רבי ! הלא באנו הנה לעשות שלום, ולמה נחזור מיד?

השיבו ר' דוד: כשאמרתי בתפילה "עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל ואמרו אמן" כבר פעלתי את השלום כאן.

דבר תורה אמור, דבר תורה קצר אמור, פנינים, סיפור חסידי, פרשת אמור


נהנתם? מוזמנים לשתף

לעוד פנינים לפרשת אמור חפשו בכותרת חיפוש אמור

29 באפר׳ 2020

דבר תורה אחרי מות קדושים , פנינים, וורטים, דבר תורה קצר


"וְלָקַח אֶת שְׁנֵי הַשְּׂעִירִם... וְנָתַן אַהֲרֹן עַל שְׁנֵי הַשְּׂעִירִם" (טז ז)
כתב רבנו הגר"ח קנייבסקי שליט"א בספרו 'טעמא דקרא': כתוב כאן תיבת: "שְּׂעִירִם" חסר. והדבר אומר דרשני.
וי"ל: שהוא משום, ששני שעירי יוה"כ צריכין להיות שוין לכך נכתב חסר, כאילו היו שעיר אחד וכמו שפירש רש"י בפרשת 'עקב' על תיבת: "לֻחֹת" שנכתב חסר, בשביל ללמדנו שהיו שניהן שוין.
ומה שבסוף הפרשה נכתב: "וְלֹא יִזְבְּחוּ עוֹד אֶת זִבְחֵיהֶם לַשְּׂעִירִם" ('ויקרא' יז). ג"כ תיבת: "שְּׂעִירִם" חסר. שם יש בו טעם אחר והוא: משום שמדבר בעבודה זרה ובעבודה זרה כתוב תמיד בתורה חסר, כמו: "לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם אֱלִילִם" (שם כו). "אַל תִּפְנוּ אֶל הָאֱלִילִם" (שם יט). והוא משום בזיון העבודה זרה, שהיא חסרה ואין בה שלימות.

"וַיַּעַשׂ כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֶת ה' משֶׁה" (טז לד)
איתא ב'תורת כהנים' ומובא ברש"י: 'להגיד שבחו של אהרן, שלא היה לובשן לגדולתו, אלא כמקיים גזירת המלך'. וצ"ב, מה כבוד יש בלבישה זו, הרי בגדי זהב מכובדים יותר מהם?
וביאר בזה רבנו ה'חתם סופר': שלכאורה היה אהרן בוש בבגדי זהב, מפני חלקו בחטא עגל הזהב. וכיון שכך היה לו לשמוח ביום הכפורים שמסיר בושתו ולובש בגדי לבן. לזה השמיענו הכתוב שאדרבה היה נוח לו להתבייש, כדי שתהיה לו כפרה ואף על פי כן, לבש את בגדי הלבן כאשר ציוהו ה'.

"אחרי מות שני בני אהרן"
כיון ששמע איוב מיתת שני בני אהרן אמר: "אף לזאת יחרד לבי" (מדרש)
חכמינו אמרו, כי איוב נדון ביסורים על שום ששתק בעת שגזר פרעה להשליך את ילדי ישראל אל היאור, ולא מחה על כך.
והנה, על חטאתם של נדב ואביהוא אמרו חכמינו: "היו משה ואהרן מהלכין בדרך ונדב ואביהו מהלכין אחריהם וכל ישראל אחריהם, אמר לו נדב ואביהוא, אימתי ימותו שני זקנים הללו ואני ואתה ננהיג את הדור. אמר להם הקב"ה: נראה מי קובר את מי".
וקשה, אם נדב אמר זאת מדוע איפוא נענש אביהוא ? אלא מכאן אנו למדים, שהשומע דבר רע ואינו מוחה אלא שותק, הריהו ראוי לעונש.
ובכן, כיון ששמע איוב על דבר מיתת שני בני אהרן – גם של אביהוא – למד מזה, שהעובר בשתיקה על דברים רעים נענש גם הוא – מיד נחרד לבו, כי הבין שגם הוא צפוי לעונש על אשר שתק ולא מחה כנגד גזרותיו של פרעה. (נחל קדומים)

"בקרבתם לפני ה' וימתו"
נדב ואביהוא, בני אהרן, ביקשו לעבוד את ה' מתוך התבטלות הגשמיות, ממש עד כלות הנפש, עד ש"וימתו". אומר רבי מנחם מנדל שניאורסון מליובאוויטש, כי זהו היה גוף החטא שלהם. ההתקרבות האמיתית אל ה' צריכה להיות ע"י קיום המצוות בעולם גשמי ובגוף גשמי. ב"מי שילוח" מביא המחבר, רבי מרדכי יוסף, את ה"נוסחא" כיצד צריכה להיות אותה קרבה אל ה'. זו, לדבריו, צריכה להיות מאוזנת. איזון בין יראת ה' לבין אהבת הבורא. בניו של אהרן הפריזו, לשיטתו, באהבתם את ה', ובכך הביאו כלייה על עצמם. באופן שונה מסביר רבי שמשון רפאל הירש. לשיטתו, חטאם היה בכך שחשבו את עצמם קרובים לה' יותר מכפי שהיו במציאות, ומתוך זה הם האמינו שהם יודעים מה רוצה ה', ועשו את המעשה בלי שיורה להם לעשות כן.

"וכפר בעדו ובעד ביתו"
מה עניין ביתו, הרי הכהן בא להתפלל על עצמו ועל העם כולו? אלא מפרש רבי שמשון רפאל הירש, שאין לתאר כהן גדול בלא בית, בלא נישואין ובלא אישה, שהרי הכהן הגדול מבטא עבור העם אידיאל מוסרי, הוא משמש דוגמא להתנהגות, ועליו להיות מודל לחיי משפחה שקטים, רגועים ומוסריים.

"ושפך את דמו וכסהו בעפר"
אומר השד"ל, "וכסהו בעפר", כדי שלא יישאר דם, שכן לו נשאר דם על הקרקע, עשויים לטעות ולחשוב שדם אדם הוא, ועלולים גם לחשוב, שבארץ ישראל הקדושה, נשפך ח"ו דם נקי.

"ולא תקיא הארץ אתכם"
רבי צבי הירש קלישר פירש שיש מי שאינו ראוי לשבת בארץ ישראל, ולכן הארץ היא זאת שממאיסה אותה עליו שלא ירצה לשבת בה, והוא הולך ומוציא דיבת הארץ רעה. אין הוא ידוע , שלא שנאתו שלו לארץ, אלא ששנאת הארץ אותו, מדברת מתוך גרונו. ("תורת עם").

סיפור חסידי
רבנו הזקן, בעל התניא, היה נוהג לנדוד בקהילות ישראל כאשר הוא מסתיר את זהותו. פעם אחת הגיע לביתו של יהודי, למדן, ירא-שמים ועשיר גדול, שהצטיין במיוחד בהכנסת-אורחים. הוא בנה בית-הארחה מיוחד, עם פתחים מכל ארבעת הכיוונים, כאברהם אבינו בשעתו, והציב שם משרתים שתפקידם לשרת כל עובר ושב, ללא תשלום.
כאשר רבנו הזקן הגיע לשם, הכיר בו בעל-הבית כי הוא איש מורם מעם וביקש לשוחח עמו. האיש שפך את ליבו לפני הרבי ואמר: "אני משקיע מאמצים רבים כדי לעזור לעניים ולנזקקים, אבל אני מרגיש שהדברים לא נעשים באמת". כאן פרץ בבכי וקרא: "מה ערך לכל מעשיי הטובים, כאשר הדבר אינו נעשה באמת!".
הרבי שקע בהרהורים ולבסוף אמר: "אבל העני נעשה שבע באמת"...

24 באפר׳ 2020

דבר תורה תזריע מצורע , דבר תורה קצר, וורטים

הלימוד יהיה לעילוי נשמות חללי מערכות ישראל
ופעולות האיבה

"וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל"
שואל ה'אור החיים' הקדוש: מדוע צוותה התורה  על מצוות ברית מלה הרי כבר למדנו בפרשת 'לך לך' את  דיני ברית המילה.
ואם נאמר שבא ללמד אותנו שמצוות מילה הינה ביום ולא בלילה. וכן שמלים אפילו ביום שבת. 
א"כ, למה לא הודיעו זאת כבר בפרשת 'לך לך'?
ותירץ ה'אור החיים' הקדוש: שאם היינו למדים מפרשת 'לך לך' היינו אומרים שרק אצל אברהם אבינו אשר לא קבל את התורה אז אולי רק אצלו מצוות מילה דוחה שבת, שהרי נצטוה על המילה ולא על השבת. מה שאין כן אצלנו כיום, עם ישראל שכן קיבלו מצוות השבת, אז היינו אומרים שמילה לא תדחה שבת, שהרי כתוב: "מְחַלֲלֶיהָ מוֹת יוּמָת" ('שמות' לא). לכן ציוה על המילה לומר שדוחה את השבת.
אלא שעדין קשה; למה לא אמר זאת בפרשת 'לך לך' שמל אפילו בשבת? אומר ה'אור החיים' הקדוש: ששם לא היה צריך לצוות לאברהם שדוחה את השבת, שהרי לא נצטוה על השבת ועל המילה כן נצטוה. וא"כ, בודאי מילה תדחה את השבת, משא"כ אחר שנצטוינו על השבת, אז מנין שמילה תדחה את השבת? לזה בא הציווי: "וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל" לומר: שאפילו בשבת.

"וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר: אָדָם כִּי יִהְיֶה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ" ('ויקרא' יג)
שואל הרמב"ן: מדוע לא נאמר כאן ולא בתחילת פרשת 'מצורע': "דַּבְּרוּ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". ואילו בפרשת "זָב" (טו ב). כתוב: "דַּבְּרוּ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲמַרְתֶּם אֲלֵהֶם אִישׁ אִישׁ כִּי יִהְיֶה זָב"?.
ותירץ הרמב"ן: שלא נאמר: "דַּבְּרוּ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" משום, שהכהנים שרואים את הטמאים יכריחו אותם להסגר ולהטהר, משא"כ בזב שהוא בסתר והכהנים לא רואים, הזהיר את ישראל שיודיע לכהן.

"זאת תהיה תורת המצורע והובא אל הכהן"
בני אדם מזלזלים בלשון הרע כי אינם יודעים את חומרת הדבר ואת כח המחץ שבפה, ואת ההשפעה לרעה שיש בלשון הרע.
וכי מה עשיתי? הרי אלה רק דברים בעלמא. – ולכן, והובא אל הכהן ויראה שדיבורו של הכהן החותך גורלו לשבט או לחסד במוצא פיו של הכהן "טהור" – נטהר. ובאומרו טמא – נטמא. מזה ידע להעריך את הכח העצום שבדיבור לטוב ולרע. – החיים
והמות ביד הלשון. (המגיד מדובנא(

"זאת תהיה תורת המצורע והובא אל הכהן"
בירושלמי מספר מעשה בכהן שהיה עני מאד ורצה לצאת לחו"ל לצורך פרנסה, אמר לאשתו אין לי מה להניח לך, אלמדך אפוא את חכמתי וכך לימדה כיצד הוא רואה נגעים תוך כדי לימדו אמר לה: דעי שאין שערה בראש שאין תחתיה מעיין שממנו היא גדלה
אמרה לו אשתו ישמעו אזניך מה שפיך מדבר ומה כל שערה ושערה מזמן לה הקב"ה מעיין שתתפרנס ממנו אתה לא כל שכן ומדוע תצא לחוץ לארץ מיד חזר בו.

"זאת התורה לכל נגע הצרעת"
התורה היא רפואה "לכל נגע הצרעת" – לכל המחלות ולכל המיחושים, כדברי חז"ל (עירובין נד), "חש בראשו יעסוק בתורה, חש בגרונו יעסוק בתורה, חש בכל גופו יעסוק בתורה". (דגל מחנה אפרים)

"וראה הכהן את הנגע... וראהו הכהן"
יש כאן רמז, שכאשר בודקים את האדם, אסור לראות את חסרונותיו בלבד, את מקום נגעו, אלא צריך לראותו בשלמותו, עם מעלותיו. זהו שנאמר: "וראה הכהן את הנגע" ואחר-כך "וראהו הכהן" - שיראה את כולו.(עיטורי תורה)

דבר תורה תזריע מצורע, פנינים, וורטים, דבר תורה קצר

19 באפר׳ 2020

דבר תורה קצר לשבועות, פנינים, וורטים, סיפור חסידי לשבועות



זמן מתן תורתנו
ולמה לא פירשה התורה כי יום חג השבועות הוא זמן מתן תורתינו? לפי שזכרון התורה וקבלתה אינה לזמן מיוחד כשאר ענייני המועדים, אלא מצוותה בכל יום ובכל עת, ובכל יום יהיו בעינינו כחדשים כיום שניתנה בו תורה. (עקידת יצחק).

שָבועות – שְבועות
"חג השבועות" – אל תיקרי בקמ"ץ תחת השי'ן אלא בשו"א, חג שנעשו בו שתי שְבועות,
שבועה אחת – שנשבע הקב"ה שלא ימיר אותנו באומה אחרת.
שבועה שניה – שנשבענו להקב"ה שלא נחליף אותו באל אחר....
(האור החיים הקדוש)

"ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע" (שמות כד-ז')
ולכאורה למה לא העיד כל אחד על עצמו שהוא יעשה ואשמע, 
וגם מאיפה כל אחד היה יודע את מה שיש בלב חבירו, עד כדי כך שאמרו נעשה ונשמע?
אלא משל למה הדבר דומה שהיו כמה אסירים בבית מעצרם ללא מאכל ומשתה ובא אחד ושאלם אם רצונם לשתות, וכולם כאחד ענו נשתה משום שכל אחד בטוח שגם השני רוצה. כן הדבר היה בעת מעמד הר סיני שכל אחד היה יכול לומר נעשה ונשמע שכל אחד היה בטוח ברצונו של השני.
(הרה"ק רש"ב מפשיסחא זי"א)


"קול השופר הולך וחזק" (שמות יט – יט)
קול השופר הולך - הולך הוא לשון הווה. 
קול השופר של מתן תורה ממשיך והולך בכל הדורות וחזק בעצמו ומחזק אחרים... (בית אהרן)

"נעשה ונשמע" 
גם אחר העשייה נשתוקק לשמוע ולדעת מה יש לעשות הלאה..
(ע"פ ישמח ישראל)

"בחודש השלישי וכו' באו מדבר סיני" (קריאת התורה לשבועות)
החודש השלישי הוא חודש סיון שמזלו "תאומים" לרמוז – כי בלעדי האחדות ואחוות רעים אי אפשר לקיים את התורה. שהרי אין באפשרות של אדם יחיד – בודד לקיים את כל תרי"ג המצוות. שישנם מצוות הנוהגות רק בכהנים או תלויות בנסיבות מסוימות ורק על ידי איחוד הלבבות נחשבים כחטיבה אחת והתורה מתקיימת על ידי כולם. (ילקוט הגרשוני)


דבר תורה קצר לשבועות, פנינים, וורטים, סיפור חסידי לשבועות

4 במרץ 2020

דבר תורה קצר לחג פורים, וורטים פורים, סיפור חסידי פורים

דברי תורה קצרים לחג פורים

ותאמר לו זרש אשתו וכל אהביו יעשו עץ גבוה חמישים אמה (ה. יד)
מפני מה דווקא בחרו בגובה הזה, של "חמישים" אמה? אלא הסביר הגה"ק רבי יהונתן אבישיץ זי"ע – הם חשבו עצמם ללמדנים!… כי בגמרא (בבא בתרא כח) "מרחיקים את הקברות מן העיר חמישים אמה, משום ריח רע". ריח הרע של מת שולט במרחק חמישים אמה, ומשום כך, בשביל שיקבל את הרשות להקים את עץ התלייה באמצע העיר, הם יעצו לו איפוא: "יעשו עץ גבוה חמישים אמה", שאם לא כן, לא ירשו השלטונות להקימו בעיר… ורבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום!

ויצא המן ביום ההוא שמח וטוב לב (ה. ט)
וי, וי! – צעק פעם הרה"ק רבי לוי יצחק מברדיטשוב זי"ע כשהגיע אל הפסוק הזה – מהיכן באה ומגיעה אליו, אל המן הרשע, מידה חשובה כל כך, היא מידת השמחה?… וי וי! רק משום כך גבר תחילה על מרדכי, שהיה שרוי אז בעצבות ובתענית…

ויספר להם המן את כבוד עושרו ורוב בניו ואת כל אשר גדלו המלך (ה. יא)
וכמה רוב בניו? אמר רב: "שלושים" (מגילה טז'). היכן מרומז וכיצד מסתבר מן הפסוק הזה, שהיו לו להמן שלושים בנים? ביאר הגר"א מוילנא זי"ע – זה מסתבר מן התיבה "ורוב". שכן במסכת פסחים, על
המשנה "הפסח נשחט בשלוש כיתות" (פסחים ס"ד) אומרת שם
הגמרא: "בג' כיתות של שלשים שלושים בני אדם", והגמרא מסיקה:
"ברוב עם הדרת מלך", מתברר איפוא כי ב"רוב" הכוונה לשלושים…

ותחלחל המלכה מאד ותשלח בגדים להלביש את מרדכי ולהסיר שקו מעליו וכו' (ד. ד)
מה טעם שלחה אסתר בגדים למרדכי, הרי לא מחסרון בגד לבש שק, הלא הוא – מדעת קרע את בגדיו, משום סיגוף וצער, וגם את הבגדים האחרים יקרע? אלא מסביר הרה"ק בעל התפארת שלמה זי"ע – רמזה אסתר בשליחת הבגדים כי היא חולקת על דרכו של מרדכי!מרדכי קיוה להצמיח ישועה לעם ישראל ע"י סיגופים מחמת צער גלות השכינה, לפיכך סבר שראוי לכל אחד ללבוש שק ולעלות אפר. אך אסתר, רוח אחרת היתה עמה: היא סברה כי יש לעורר את הרחמים ע"י שמחה. כי השכינה אינה שורה מתוך עצבות, ככתוב: "עבדו את ה' בשמחה", ועוד כתוב: "עוז וחדוה במקומו". ובשליחת בגדי המלכות למרדכי, לכך נתכוונה! וזה היה חלק מתפילתה שמרדכי ילך בדרך השמחה! וכמובא במדרש: שכאשר הרכיבו את מרדכי ברחובות העיר והילבשהו בגדי מלכות, שלחה אסתר והביאה שבעה אלפים נושאי כלי זמר. וכאשר בא מרדכי לכלל שמחה, היה בכוחו לעורר רחמים וחסדים!…

סיפור חסידי לפורים
ויאמר המן למלך אחשורוש ישנו עם אחד מפזר ומפורד בין העמים בכל מדינות מלכותך ודתיהם שונות מכל עם ואת דתי המלך אינם עושים ולמלך אין שוה להניחם, אם על המלך טוב יכתב לאבדם (ג. ח-ט)
שנה אחת בעת ישב הגה"ק רבי מאיר שפירא זי"ע ראש ישיבת חכמי לובלין בישיבתו לסעודת פורים ומשתה היין, קם מבוסם והכריז בשמחה: טעות היא לומר שהמן רצה להרע לנו, הוא רצה רק להעניק לנו חג נוסף, והראיה היא! – ממקרא מפורש במגילה! המן בא אל אחשורוש ואמר: "ישנו עם אחד וכו' ודתיהם שונות מכל עם" – כל החגים שהם חוגגים, כולם באו להם "מכל עם" הגוזרים עליהם גזירות, ולבסוף בנחלם מפלה, חוגגים היהודים!… כך יש להם – "פסח" מפרעה, "חנוכה" מאנטיוכוס, וכן הלאה, אולם "ואת דתי המלך אינם עושים", ממך אחשורוש אין ליהודים עדיין חג, ולכן – "אם על המלך טוב יכתב לאבדם" וסופך לנחול סוף מר… וממילא יהיה להם חג פורים שמח!…

1 במרץ 2020

פנינים פרשת תצווה, דבר תורה תצווה , פרשת השבוע

פרשת תצווה

"ששה משמתם על האבן האחת" (כח – י)
לפי הירושלמי (מסכת סוטה פרק אלו נאמרין) היה שמו של בנימין מחולק על אבני האפוד – "בן" על האחת ו"ימין" על השניה. מכאן נובעים דברי תרגום יונתן שאמר: "שיתא מן קצת שמהתהון" – ששה שמות אבל לא שלמות.
לפיכך נאמר אצל בנימין: "ובין כתפיו שכן" (דברים לג-יב), משום ששמו היה מחולק על שתי כתפות האפוד... (משך חכמה)

"חשן משפט" (כח – טו)
אותיות "חשן" הן היפוכן של אותיות "נחש" (מלשון "נחש ינחש בו").
"נחש" פירושו, שימוש בכוחות זרים כדי לנחש דבר בלתי ידוע. לעומת זה "חשן" פירושו, בירור ענינים בלתי ידועים בכוח הקדושה. על ידי האורים ותומים. (הכתב והקבלה)

"תרשיש שהם וישפה" (כח – כ)
חכמינו אמרו, כי "ישפה" היתה האבן של בנימין ("ישפה" עם הכולל עולה למנין "בנימין בן יעקב" – בעל הטורים).
באבן זו נתרחש מעשה, שיש בו לקח רב לענין מצות כיבוד אב; שכן מסופר בגמרא (ירושלמי פאה) על נכרי אחד בשם דמא בן נתינא שביקשו ישראל לקנות אצל אביו אבן ישפה, אך מכיון שאביו היה ישן אותה שעה על הארגז בו היתה טמונה האבן, וויתר על הריוח העצום ולא מכר את האבן, בלבד שלא להעיר את אביו משנתו. אותו דמא בן נתינא מהווה דוגמה ומופת לקיום מצות כיבוד אב.
כיון שבנימין לא השתתף במעשה מכירת יוסף ולא ציער את אביו כשאר אחיו, ממילא הרי קיים מצות כיבוד אב בשלימות, לפיכך נתארע באבנו מאורע של כיבוד אב, שמשמש לדוגמה ומופת. (מפי שמועה)

"ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך"
שלוש לשונות "ואתה" נאמרו בפרשה: "ואתה תצווה", "ואתה הקרב", "ואתה תדבר". "ואתה תצווה" – נאמר לעם הפשוט – צווה עליהם בלשון בהירה וברורה, בלשון ציווי ופקודת שלטון. "ואתה תדבר אל כל חכמי לב" – נאמר ליודעי ספר, דבר עימהם בהיגיון, להתיר ספקות ולברר סתומות. "ואתה הקרב" – נאמר לאהרון – זו המידה העליונה, שיש בה קירוב דעת וחברות, ואין בה צורך לא לצוות ולא לדבר. ("מלאכת מחשבת"). ועל פסוק זה מסביר רבי נפתלי מרופשיץ, שמשה רבינו, עוד משחר נעוריו נטה להתבודד במדבר. הוא המשיך בכך גם כאשר כבר היה מנהיגם של ישראל, ככתוב: "ומשה יקח את האהל ונטה לו אל מחוץ למחנה". אהרון, לעומתו, היה אוהב את הבריות ומעורב אתם. לפיכך אמר הקב"ה למשה: "ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך" – קרב לעצמך ממידותיו של אהרון להיות מעורב בדעת עם הבריות, כי אין זה ממידת מנהיג להיות מרוחק מהעם.

"ועשית בגדי קודש"
מדוע נצטוו הכוהנים ללבוש בגדי כהונה מיוחדים, ואילו הלווים, שגם הם משמשים בקודש, לא נצטוו על בגדים מיוחדים?. אלא, שהלווים היו שרים בבית המקדש, וקולם הערב ושירתם ההרמונית משכה את העם אליהם ונתנה להם מעמד בעיני העם. לכן לא נזקקו למדים כדי שהעם יעריכם ויכבדם. (מן התורה).

סיפור חסידי -מעלת התפילה

מספרים על הגאון ר' יעקב ישראל קנייבסקי, הסטייפלער זצ"ל, כי פעם אחת, שח לו אחד מנכדיו על כי עומד הוא לנסוע לכותל המערבי.

"בעמדך שם, תזכיר גם אותי בתפילתך". ביקש הסטייפלער.

הנכד היה המום, "האם אני צריך להזכיר את הסבא לפני הקב"ה? הלא הקשר שלך עם ריבונו של עולם הרבה יותר חזק, וכי בשמים לא יודעים מיהו בעל "קהילות יעקב" עד שאני אזכירנו בתפילתי ? " תמה הנכד.

כששמע מרן את הדברים, הזדקף והרעים את קולו: "דע לך, אין שום תפילה החוזרת ריקם, כך טבע הקב"ה בבריאתו. כל מילה של תפילה ותחנונים היוצאת מפיו של יהודי פועלת את פעולתה, אם לא היום אז מחר, אם לא מחר אז מחרתיים, ואפילו בעוד מאה שנה. גם התפילה שתתפלל עלי, תעזור !אמר מרן הסטייפלער לנכדו.

פנינים פרשת השבוע תצווה, דבר תורה תצווה, דבר תורה קצר, סיפור חסידי פרשת תצווה

16 בפבר׳ 2020

פנינים פרשת השבוע משפטים, וורטים משפטים, סיפור חסידי משפטים, דבר תורה לפרשת משפטים


פרשת משפטים

"אל תשת ידך עם רשע להיות עד חמס"
אל תקשור ידידות יתירה עם האדם הרע, כי ע"י כך הנך גורם שהלה יחמוס את הבריות על ידי עדותו. מכיון שאתה מתחבר איתו הריהו מוחזק לאדם הגון וישר ונותנים בו אימון, אפילו שהוא מעיד עדות שקר כדי לחמוס את רעהו. כפי שאומרת הגמרא על התנא ריש לקיש, שכשהיה מדבר עם אדם בשוק היה אותו אדם זוכה לאימון הבריות והיו מפקידים אצלו ממון בלי עדות. (תורת משה)

"לנטת אחרי רבים להטות"
רק בדבר שאינו ברור, העשוי לנטות לצד זה או לצד אחר – "לנטות" – יש להטות אחר הרוב", אבל דבר ברור הנעלה מכל ספק אינו כפוף להכרעת הרוב. לפיכך לא יטו בני ישראל לעולם אחרי רוב העולם ביחס לאמונה... (הגאון בעל חת"ס)

"וביום השביעי תשבות למען ינוח שורך וחמרך" (כג – יב)
מה משמעותו של הביטוי "למען ינוח"? – שאתה עצמך תשבות באופן כזה, שבכוח השבת שלך תשפיע על סביבתך, שגם בהמתך תנוח מעצמה, כפי שמספרת הגמרא על שורו של ר' יוחנן בן תורתא, שסירב לעבוד בשבת גם אצל גוי. (האדמו"ר רא"מ מגור זצ"ל)

"לא תהיה אחרי רבים לרעות ולא תענה על ריב לנטת אחרי רבים להטות"
ולא תענה על ריב – על רב, שאין חולקין על מופלא שבבית דין (רש"י)
דעתו של המנהיג הגדול – מופלא שבבית דין – גדולה היא מדעתם של המוני בני אדם פשוטים. לפיכך חייב הרוב להכנע תחת דעתו.

סיפור חסידי
בעיר אחת נתחברו אנשים שפלים מבני ההמון והתמרדו נגד הרב וראשי הקהל, על אשר הם מנהלים את כל עניני הקהל, כגון תלמוד תורה, מקוה, כשרות וכדומה, מבלי להתייעץ גם אתם.
"רבי!" טען אחד מהם בחוצפה כנגד הרב, "הלא גם התורה אמרה: אחרי רבים להטות?"
השיב לו הרב ואמר: "פעם נתאספו כל מאתיים ארבעים ושבעת אברי הגוף ובאו בטענה כלפי הראש, על אשר הם אינם אלא כמשרתים לפניו, מעולם איננו מתייעץ אתם, אינו שואל לדעתו של אף אחד מהם, כי אם הוא עצמו מחליט הכל וכל הנראה בעיניו הוא מצוה לעשותו. היתכן. – טענו כנגדו – והלא אמרה תורה: 'אחרי רבים להטות!' ולא שתהיה אתה רודן עלינו. אמר להם הראש: פסוק זה שבתורה מכוון כנגד הסנהדרין, ששם ישבו שבעים ואחד ראשים, ולכן היה צורך לשאול לדעתו של כל אחד, ואם נתגלעו חילוקי דעות היו פוסקים לפי הרוב. אבל אתם, הרי אין ביניכם אף ראש אחד, כי אם כל "זנב" רוצה לחוות דעה, על כגון דא לא נאמר: אחרי רבים להטות"... (מפי שמועה)

"ושחד לא תקח" (כג – ח) סיפור חסידי פרשת משפטים
לפני הגאון רבי יהושע'לה קוטנר ז"ל באה פעם אשה אלמנה ובדמעות עינים התאוננה על אחד מאנשי העיר שעשה לה עוול, וביקשה מן הרב שיזמין אותו לדין תורה.
ברם, רבי יהושע'לה כבר לא רצה להיות דיין באותו דין תורה, באומרו, כי שוחד אינו דוקא בממון, כי אם גם בדמעות, ובפרט של אלמנה רצוצה, עשויות לשחד את הדיין נגד בעל-הדין השני...
שאלו את הגאון ר' יאיר בכרך ז"ל (מחבר ספר שאלות ותשובות "חוות יאיר"), מדוע היו היהודים נוהגים בזמן ההוא להעניק מתנות לנסיכים ופריצים שונים, שהוי צריכים לשפוט ביניהם ובין הגויים.
השיב להם לשואלים: משום שנסיכים ופריצים הללו הם שונאי ישראל מושבעים כאלה, שללא כל ספק היו מטים את הדין לטובת הגוי; אבל השוחד הניתן להם מאזן את שיפוטם באופן שווה, כך שיוכלו להוציא דין אמת. ניתנת שוחד כזו מותרת, לפי שמטרתה אינה להטות את הדין, אלא להיפך, למנוע הטיית-דין ודאית...

נהנתם מדברי התורה ? נודה שתרשמו זאת גם בתגובות !

פרשת השבוע, פנינים לפרשת משפטים, וורטים משפטים, סיפור חסידי משפטים, דבר תורה לפרשת משפטים

9 בפבר׳ 2020

פנינים לפרשת השבוע יתרו

פנינים לפרשת השבוע פרשת יתרו


"ויחד יתרו על כל הטובה אשר עשה ה' לישראל אשר הצילו מיד מצרים''
בספר מעינה של תורה שואלים הרי לכאורה היה צריך להיות הכתוב לומר: ''אשר הצילם''? אלא, הרי יתרו בעצמו היה מיועציו של פרעה וממילא היה עשוי למות יחד עם כל המצרים, אלא שנמלט וניצול. לכן, שמח עכשיו על כל הטובה אשר עשה ה' גם לישראל וגם לו עצמו, שהצילו מן המצרים ונתן בו את הרעיון להתקרב אל ישראל.

"וישמע יתרו
מה שמועה שמע ובא? קריעת ים סוף ומלחמת עמלק (רש"י) 
קשה איפוא, לשם מה צריך היה לבא, והלא יכול היה להשאר מאמין בביתו הוא?
אלא מששמע כי אחרי התגלות נבואה כזו שהייתה בקריעת ים סוף, עדיין עוד היה מקום להסתר כזה, כך שיבוא עמלק וילחם מישראל – למד לקח מזה, כי מן ההכרח לקבל את התורה ישירות מפי הרב ולשקוד בלי הרף על עצמו, כדי שיוכל להתגבר על כוחות הרע המסנוורים את העינים (שיחות צדיקים) 

"וישמע יתרו
והלא כל העמים שמעו? אלא הוא שמע והבין ! הוא שמע והסיק מסקנות ממה ששמע, בה בעת שאחרים 
שמעו ונשארו גם להבא בשלהם. (הה"ק מהר"ד מללוב ז"ל) 

"ויחד יתרו"
פירוש שמח, ויש מפרשים לשון חידודין (רש"י)
ויש מפרשים שיתרו חשב שבא למדבר לחיות חיי צער וייסורים כדי להקריב את עצמו לקבלת התורה, ועכשיו כשבא במדבר וראה שיש להם כל טוב, זהו ויחד שהצטער שלא מקבל את התורה ביסורים, כי חז"ל אומרים אחד בצער ממאה בריוח, פירוש שנותנים שכר למצוה אחת בצער יותר ממאה מצוות שעושה בריוח.

"כל הנגע בהר"                                  
מכאן אפשר לראות עד כמה צריכים להזהר בכבוד תלמיד חכם. ומה ההר שאין בו דעת ואינו מרגיש כלום, נתקדש על ידי קבלת תורה עד שהוזהרו כל ישראל מנגוע קצהו, קל וחומר למי שנוגע ופוגע בכבודו של תלמיד חכם, שיש בו דעת ומרגיש בעלבון, לא כל שכן שהנוגע בו כנוגע בבת עינו. (חפץ חיים)

''ויחן שם ישראל נגד ההר''
''ויחן'' מלשון חן (שם). האחדות האמיתית מתקיימת רק כאשר כל יהודי נושא חן בעיני רעהו. אחדות כזאת תיתכן רק כאשר ישנה מידת הענווה בכל אדם כך שאין אחד מתגאה על חברו. הר סיני זכה שתינתן עליו התורה דוקא בגלל היותו נמוך יותר מהרים אחרים. לכן כשהביטו על הר סיני למדו את מידת השפלות והענווה ועל ידי כך הגיעו ל''ויחן''.

"אנכי ה' אלקיך"עשרת הדיברות נפתחים, כידוע, ב"אנכי ה' אלקיך". שואל ר' שמחה בונים מפשיסחה, מדוע לא פתחה התורה את עשרת הדיברות ב"אנכי...אשר בראתי שמים וארץ"?. ומבאר, כדי שלא יאמר אדם: "שמים וארץ" הם דברים נשגבים, "גדול עלי", אין בכוחי להתקרב לאלוקים כאלה. אבל כשאמר "אנוכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים", אני הוא שהוצאתיך מבית עבדים ועשיתי אותך בן חורין. בידך עתה הבחירה להיות בן חורין, אם תלך בחוקותי, או להיות עבד.

"לא תגנוב"
הצדיק רבי יחיאל-מאיר מגוסטינין נסתלק מן העולם ביום שישי, כ"א בשבט, ערב שבת-קודש פרשת יתרו. קודם פטירתו ביקש משני בניו, רבי אריה-לייבוש ורבי ישראל-משה, שיעמדו ליד מיטתו ויקראו לפניו את עשרת הדיברות. הבנים קראו, ואחרי כל דיבר היה מפרש להם את משמעותו של הדיבר.
כשקראו לפניו את הדיבר "לא תגנוב", אמר להם: "דעו לכם כי אין הבדל אם גונבים שק מלא כסף או פרוטה אחת. 'לא תגנוב' פירושו שאסור לגנוב!".

"כי בדבר אשר זדו עליהם"                               
הבעל שם טוב הקדוש אמר כי כל אדם נידון בשמים לפי פסק דינו שלו! שבשעה שהוא רואה לפעמים את חברו עושה מעשה רע, הריהו חורץ את משפטו, וחושב שראוי חברו לעונש זה וזה,
בעוד הוא שוכח כי הוא עצמו הרי עשה פעם כמעשה זה ובדבריו חרץ את משפטו גם הוא.
זהו שאמר הכתוב " כי בדבר אשר זדו עליהם" - העונש ניתן תמיד כפי שחרץ אדם על עצמו.(פרדס יוסף)
"מן הבקר עד הערב"                         
שאלו פעם אחת את ר' שמואל מסאלאנט, מדוע אינו קובע זמן מיוחד לקבלת אנשים, לפסוק
שאלות וכיוצא באלה ענייני הרבנות ?  ענה ר' שמואל : יהודי, ובפרט מנהיג בישראל צריך ללכת בדרכי ה' , לדבוק במדותיו. ודרכו של השם יתברך, שהוא עונה לכל אדם בכל שעה שהוא פונה
אליו, כמו שאנו אומרים בברכת המזון : "שאתה זן ומפרנס אותנו תמיד בכל יום ובכל עת" . אין לו שעות קבלה קבועות .(פניני תורה)


"ויהי ביום השלישי בהיות הבוקר"

אנו מציינים את מעמד הר סיני כ"זמן מתן תורתנו" ולא כ"זמן קבלת תורתנו”, מפני שבמעמד הר סיני הייתה רק נתינת התורה, בעוד קבלתה תורה – זמנה בכל עת. זאת ועוד. נתינת התורה הייתה במידה שווה לכולם, אך קבלת התורה, לעומתה, אינה במידה שווה. יש שמתאמץ ונוטל הרבה, ויש שנוטל רק מעט. (מדברי רבי מנחם מנדל מקוצ'ק).

“אנכי ה אלוקיך''
במדרש רבה כתוב: ''א''ר שמעון בן יוחאי אמר להם הקב''ה לישראל אלוה אני על כל באי עולם אבל לא יחדתי שמי אלא עליכם. איני נקרא אלוהי עובדי כוכבים ומזלות אלא אלהי ישראל.



"ויענו כל העם יחדיו... כל אשר דיבר ה' נעשה"

רק בכוח "כל העם יחדיו" אפשר לקיים את כל התורה, שכן יש מצוות רבות התלויות ברבים ובציבור, ואי-אפשר לקיימן ביחיד. (הגר"א)

תגיות: פרשת השבוע יתרו


כתבו לנו

נהנתם מדברי התורה באתר ? נשמח לשמוע
כתבו לנו תגובה


הצטרפו לערוץ דבר תורה בטלגרם? לחצו כאן < --- > הצטרפו לקבוצת הפייסבוק שלנו לחצו כאן