12 בדצמ׳ 2013

פנינים פרשת ויחי - סיפור חסידי וורטים

פנינים פרשת ויחי - סיפור חסידי וורטים

"היאספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים"
יעקב ביקש לגלות את הקץ, ולכן אמר לבניו: "היאספו", כי אי-אפשר לקץ שיבוא כשיש שנאת חינם, אלא הכול צריכים להיות באסופּה ובאגודה אחת.(של"ה)

"ביקש לגלות את הקץ ונסתלקה ממנו שכינה" (רש"י).
יעקב ביקש לגלות לבניו את תקופת הקץ, את פני הדור של אותו זמן, את החוצפה והבוּרוּת שישררו אז. ונסתלקה ממנו שכינה, כי מן השמים לא רצו חלילה שידבר רע על ישראל.(רבי בונם מפשיסחה)

''ועשית עמדי חסד ואמת אל נא תקברני במצרים''
חסד שעושים אם המתים הוא חסד של אמת. (רש''י).
העלאתו של יעקב לקבורה בארץ ישראל אינה קרויה חסד של אמת, לפי שיוסף קיבל שכר על כך, שעצמותיו הועלו לקבורה בארץ ישראל, כפי שאומרת הגמרא: ''יוסף זכה לקבור את אביו, מי לנו גדול מיוסף שלא נתעסק בו אלא משה'' (סוטה ט'). ברם, יעקב ביקש ממנו, שאפילו באופן זמני, לפי שעה, לא יקברנו במצרים, כי אם יעלהו מיד עם מותו לקבורה בארץ ישראל; ואז מובן מדוע זה נקרא חסד של אמת, שכן עצמותיו של יוסף נשארו לפי שעה במצרים, כדי שזכותו תעמוד לישראל בעת קריעת ים סוף – ''הים ראה וינוס – מה ראה? ארונו של יוסף''.

"האלו-הים הרועה אותי מעודי ועד היום"
מסביר המלבי"ם, שהנהגתו של הקב"ה עם יעקב הייתה כדרך רועה צאן.
ממש כפי שהרועה צאן אינו מביט על מעשיהם והכנתם של הצאן, אם זכאים המה למרעה או לא.
כן ה' יתברך רועה אותי לתת לי פרנסתי ברווח, כדי סיפוקי.

''כרע רבץ כאריה''
זו מידתו של יהודה, שאפילו כשהוא נופל לפעמים וכורע – ''כרע רבץ'' – בכל זאת הריהו גיבור ואמיץ כאריה. איננו נופל לזרועות היאוש, כי אם הוא מודה בכשלון ומתנער מיד לקום, על ידי תשובה. כשם שלא היה יהודה בוש להודות במעשה תמר, ומכך נוצר המשיח...
(חידושי הרי''מ ז''ל).
''מאשר שמנה לחמו והוא יתן מעדני מלך''
''מאשר'' – כל אדם מישראל ילמד נא לקח מאשר: ''שמנה לחמו'' – המאכלים השמנים והדשנים ביותר היו לדידו בפרוסת לחמו הפשוטה, ברם ''והוא יתן'' – כאשר בא לתת צדקה – ''מעדני מלך'' – נתן את המאכלים המשובחים ביותר.
כך צריך לנהוג כל אדם מישראל, לחיות בפני עצמו חיים פשוטים וצנועים, ואילו צדקה יתן מן הטוב ומן המובחר. (מפי שמועה).
"אל נא תקברני במצרים"
יעקב חשש, בראותו בניו ובני בניו נאחזים במצרים ("ויאחזו בה"), שרואים הם בארץ זו ארץ מכורתם וברבות הימים ישכחו את מולדתם ויחליפו את הירדן ביאור מצרים. דאגה זו עוררה את יעקב בתור ראש המשפחה לחזק בלב צאצאיו את התקוה לשיבת בנים לארץ האבות. וזאת אשר אמר להם : בניי, רצונכם לחיות במצרים, אני אין רצוני אפילו להקבר בה ... "אל נא תקברני במצרים" (הרש"ר הירש)

"אל תיראו - ואתם חשבתם עלי רעה אלוקים חשבה לטובה"
ואל תיראו – אין לכם לחשוש שאני אתנקם בכם וארצה לעשות לכם רעה כי מי כמוני יודע מן הנסיון האישי שלי, שלא מחשבותיו של האדם מחשבותיו של ה'? הרי אתם חשבתם עלי רעה ואלוקים חשבה לטובה ואם כן יודע אני שגם אם ארצה להתנקם הרי כך גם יהפוך ה' את כוונתי הרעה לטובה

''בך יברך ישראל לאמר ישמך אלוקים כאפרים וכמנשה"
למה יתברכו בני ישראל דווקא באפרים ובמנשה ולא בשני שבטים אחרים?
ברם, יסודה של התורה כולה הוא, שלא יתגאה אדם על חבירו ולא יקנא בו. משראה יעקב אבינו, כי למרות ששיכל את ידיו והקדים את אפרים הצעיר לפני מנשה הבכור, בכל זאת לא נשלטה גאווה על אפרים ולא קנאה על מנשה, כי אם נשארו שניהם כמקודם – אמר, שיהיו כל בני ישראל כך, ללא גאווה וללא קנאה.
ובכן, מה שאומר הכתוב: ''וישם את אפרים לפני מנשה'' – פירוש הוא על הברכה: ''ישימך אלוקים כאפרים וכמנשה''. לפיכך יהיו ישראל מתברכים בהם, משום שעל אף אשר ''וישם את אפרים לפני מנשה'' לא השפיע על שניהם הדבר לרעה – מה שלדאבון הלב לא היה אצל שאר האחים – ''ויקנאו בו אחיו''... (אגרא דכלה).

פנינים פרשת ויחי - סיפור חסידי וורטים

רוצים לקבל חיזוקים בדף הפייסבוק? לחצו לייק והצטרפו אלינו


כתבו לנו

נהנתם מדברי התורה באתר ? נשמח לשמוע
כתבו לנו תגובה


הצטרפו לערוץ דבר תורה בטלגרם? לחצו כאן < --- > הצטרפו לקבוצת הפייסבוק שלנו לחצו כאן