17 במרץ 2014

פנינים וורטים סיפור חסידי פרשת שמיני

פנינים וורטים סיפור חסידי שמיני

"ויהי ביום השמיני"
במערכת הזמן יש רק שבעה ימים שנבראו ונקבעו בששת ימי בראשית – שבעה ולא יותר. "היום השמיני" – היום שבו נחנך המשכן, בא ללמדנו כי יש דברים, והמשכן בכללם, שהם "למעלה מן הזמן", והם עומדים מחוץ למסגרת הקבועה של הזמן. ברית המילה – ברית היהדות, אף היא נערכה ביום השמיני. כמו המקדש – כך גם היהודי, הוא "למעלה" – מחוץ למערכת הזמן. יש ביהודי ובקיום היהודי תופעות על-זמניות, אשר חוקי הזמן וההיסטוריה אינם מכירים כמותם. בארץ ישראל נחוג גם יום "שמיני עצרת" – "היום השמיני", כיום "שמחת תורה". גם כאן לרמז שתורת ישראל היא למעלה מן הזמן, ואין לראות במצוותיה ובחוקיה דברים חולפים היפים לזמן מסוים או לתקופה מסוימת. התורה היא נצחית, ואין שיני הזמן ושינויי מקום שולטים בה. "היום השמיני" מלמדנו כי שלושתם: בית המקדש, היהודי והתורה – הם למעלה מן הזמן ואינם נתונים בעולו של הזמן, תהפוכותיו וחוקותיו (לקראת שבת).

"ולזקני ישראל"
"שלא יאמרו מאליו נכנס" (רש"י). הוא היה אומר: ללמדנו, שאפילו אדם גדול ונערץ כאהרן הכהן שנאמר עליו (מלאכי ב, ז): "שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא", אינו רשאי לעלות ולשבת על כס ולהתחיל בכהונתו בלי לקבל קודם לכן את הסכמתם ואת ברכתם של זקני הדור.

"קרב אל המזבח"
שהיה אהרן בוש וירא לגשת, אמר לו משה: למה אתה בוש, לכך נבחרת (רש"י)
תכלית קבלת התורה היה כדי להשריש בבני ישראל את מדת הבושה, ככתוב: "למען תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו" ואמרו חז"ל: זו הבושה, וכן אמרו שמי שאין לו בושת פנים בידוע שלא עמדו אבותיו בהר סיני, וזהו שאמר משה לאהרן : למה את בוש בבושה שלך? הרי לכך נבחרת, נבחרת כדי שתהיה לך מידת הבושה. (שפת אמת)

"ויברכם וירד מעשת החטאת"
לאחר שנשא אהרן הכהן את ידיו ובירך את העם, וכאשר העם נתברך בכל טוב – "וירד מעשת החטאת" – פסק העם מלחטוא, כי רק הצרה והמצוקה הן המעבירות יהודים על דעת קונם וגורמת את חטאיהם
(רבי ישראל מוויז'ניץ).

"ויקריבו לפני ה' אש זרה"
"אש זרה" היא מסוכנת בייחוד כשהיא מובאת "לפני ה'", כשמצרפים אותה לשם שמים. קנאות הופכת לאש קודש רק כשהיא נקיה משנאה ומקנאה ומזוקקת מכל טובת הנאה ונגיעה עצמית
(על התורה).


"וידם אהרן"
אומר רבי אברהם יצחק הכהן קוק: ערך השתיקה גדול לפעמים מערך הדיבור. יש שתיקה בונה – דממת הקשבה, המביאה לידי רוח הקודש, לעומת הדיבור המפריע ומצמצם...על ידי שתיקה מעומק הנשמה, על ידי דממה נשגבה, עולמות נבנים...צריך לדעת שלא תמיד עת לדבר אלא לפעמים עת לחשות, ודיבור שמופיע באותה עת היא מרידה במלכות הדומיה וגורמת להרס. על כן, "המשכיל בעת ההיא ידם" (עמוס ה, יג) ואז יבוא ניב השפתיים ממקור העליון – זאת הדממה שמתוכה מופיעה רוח הקודש (טל חרמון).

"וידם אהרן"
"קיבל שכר על שתיקתו" (רש"י). וכי לא היה ראוי ש"מלאך ה' צבאות" – אהרן הכהן לא יתעטף בשתיקה, אלא יצדיק עליו את הדין – יקום ויאמר בקול ובהתלהבות: "ברוך דיין האמת"?!. אלא, כשעמד אהרן מול אסונו ניצבה בפניו דילמה נוראה: מצד אחד, חייב הוא לברך על הרעה (ברכות נד, א). מצד שני, לבו מלא צער וטרוניה על האסון הנורא שפקד אותו. אהרן איש האמת, לא היה מסוגל להצדיק את הדין בלב שלם, כשבניו מוטלים לפניו מתים ושרופים. מנגד, אהרן איש האמונה לא היה יכול להטיח חלילה דברים כלפי מעלה על השרפה אשר שרף ה'. לפיכך, "וידם אהרן" – קיבל שכר על השתיקה", על היותו איש אמת ואמונה שפיו וליבו שווים.

הלב מרגיש

פעם ישב האדמו"ר בעל 'חידושי הרי"ם' מגור בסעודה, והגישו לפניו בשר. הוא סירב
לאכול. כששאלוהו מדוע אינו אוכל, והלוא השחיטה וההכשרה היו עם כל ההידורים, השיב:
"ליבי אינו מניח לי לאכול".

בדקו ומצאו שזה היה בשר בכור שלא נפדה כהלכה. כשאמרו זאת לרבי, אמר: "וכי אתם
סבורים שידעתי זאת ברוח-הקודש? לא ולא. בתורה נאמר, שיש להבדיל 'בין החיה
הנאכלת ובין החיה אשר לא תיאכל'. מה פירוש 'הנאכלת'? - שהלב מניח לאוכלה, ומהו
'אשר לא תיאכל' - שהלב אינו מניח לאוכלה. לב של יהודי מרגיש דחייה מדבר שאינו כשר

וטהור".

12 במרץ 2014

פנינים וסיפור חסידי לפרשת צו ופורים



פנינים וסיפור חסידי לפרשת צו ופורים

"היא העולה על מוקדה"
הזוהר הקדוש מפרש את דברי הכתוב "היא העולה על מוקדה" – כי כאשר עולה על רעיונו של אדם מחשבה רעה, אזי "על המוקדה" עליו להשמידה מיד ולשרפה באש התורה והמצוות.

"זאת תורת העלה היא העלה על מוקדה"
אמרו חכמים: "כל המתגאה אינו נידון אלא באש, שנאמר: 'זאת תורת העולה – היא העולה על מוקדה" (ויקרא רבה ז, ו). ועוד אמרו חכמים: "תלמיד חכם צריך שיהא בו אחד משמונה בשמינית" (סוטה, ה,א) ומפרש רש"י: "צריך שיהיה בו מעט גאווה, שלא יהיו קלי הראש מסתוללים בו, ויהיו דבריו מתקבלים עליהם בעל כורחם". וקבעו חכמים: "במקום שאין מכירים אותו, מותר לו לאדם להודיע על עצמו ולומר: 'אני תלמיד חכם צורבא-דרבנן, והקדימו את דיני לשל האחרים, בשביל כבוד תורתי". רמז לכך: "זאת תורת העולה" – במה יתגאה תלמיד חכם? ב"זאת התורה". (שם). והרבי מקוצ'ק אמר: חז"ל התירו לתלמיד חכם, שתהיה לו שמינית שבשמינית של גאווה, הצרה היא, שהרבה תלמידי חכמים אינם יודעים חשבון. ועל אלה שמגזימים בניפוח עצמי נאמר בויקרא רבה (צו): "אין עולה באה לכפר אלא על גסי הרוח". לפיכך נאמר בהם: "צו את אהרן ואת בניו", ללמדנו, שבעיקר צריכים להיזהר בזה אנשים גדולים וחשובים, הם ובניהם. (עפ"י ה"כתב סופר").

"ולבש הכהן מדו בד ומכנסי בד ילבש על בשרו"
"כהן גדול שלבש בגדי כהן הדיוט – עבודתו פסולה". כי אסור לאדם גדול ל"שחק" בענווה יתירה. (הספרי). וב"ילקוט שמעוני" אומר, "שלא ילבש בגדי חול עימהן", כלומר, שהכהן לא ישתמש בבגדי הקודש לענייני חולין, שלא ינצל את בגדי הקודש ומעמדו למטרות שאינן קדושות.

"והרים את הדשן"
ביום הקדוש ביותר – יום הכיפורים, במקום הקדוש ביותר – קודש הקודשים, מתחיל הכהן הגדול את עבודת הקודש (סדר העבודה) ב...הרמת הדשן, כלומר, בהורדת האפר מעל המזבח. ללמדנו, שאת עבודת הקודש יש להתחיל מהדברים הפשוטים. מלמטה. כך גם בעבודת הקודש – החינוך. זאת ועוד. את הרמת הדשן מבצע הכהן הגדול בעצמו, לא עוזריו השונים.ללמדנו: שאין מלאכה בזויה. ואומר על כך רבי שמחה בונים מפשיסחה: התורה חששה, שהכהן הגדול בקודש הקודשים ביום הכיפורים יעסוק רק בעניינים הרוחניים הנשגבים, וישכח להתפלל על העניינים ה"פשוטים", הגשמיים, פרנסתם של ישראל וצרכיהם ה"פשוטים" האחרים. לפיכך נצטווה הכהן הגדול, שעם היכנסו לקודש הקודשים, יחליף את בגדי הכהונה בבגדים פשוטים, ויתחיל דווקא בעבודת חולין הכי פשוטה. אז, ודאי יזכור, כי "מרובים צרכי עמך".

"אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה"
אמרו חכמינו: "המוריד גחלת מעל גבי מזבח וכיבה – חייב" (זבחים צא, ב). אם מכבה גחלת מעל המזבח הגשמי עובר בלאוו: "אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה", קל וחומר למכבה גחלת רוחנית עליונה, מעל המזבח הרוחני. אדרבא, צריך להוסיף "אש מן ההדיוט" – בטוב טעם ובשכל טוב, באור תורה ונר מצווה, כדי שתהא עולה ומוסיפה כוח וגבורה, בכל דרגות החיים. (הרב אברהם יצחק הכהן קוק).

שמחה כל החודש
היה פעם יהודי שתמיד היה שמח, ובמיוחד היה מגלה שמחה יתירה עם כניסת חודש אדר. שאלוהו: הרי פורים הוא יום אחד בלבד, ולמה אתה שמח חודש שלם?
השיב היהודי:
"אני אסביר לכם. בצעירותי תמהתי למה החליט המן-הרשע להרוג את כל היהודים ביום אחד דוקא? ומה היה איכפת לו אם ייהרגו היהודים בכמה ימים? אלא לא לחינם נקרא שמו 'המן- הרשע'. בסתר ליבו הוא חשש שמא יעשה הקב"ה נס ועצתו תופר, ואז יעשו היהודים את היום הזה לחג. לכן קבע את הגזירה ליום אחד בלבד, כדי שאם יהפוך היום הזה לחג, לא יהיה אלא חג בן יום אחד בלבד.
"אבל אני הרי מבין את מחשבתו של המן-הרשע ולכן אני שמח כל החודש וכל השנה"...

תזכורת להמנים
הגמון אחד שאל את רבי יהונתן אייבשיץ: תורתכם ציוותה עליכם לא לנקום ולא ליטור, ואילו אתם נוטרים שינאה להמן וחוגגים את מפלתו מדי שנה. השיב רבי יהונתן: אנו חוגגים את פורים כדי להזכיר ל'המנים' של ימינו את מפלתו של המן הראשון.

להודות להמן
כטוב לבו של 'רב פורים' ביין, קם ואמר: עלינו להודות להמן. ראה האגגי ההוא שאין לעם ישראל חג עליז כפורים, בא לאחשוורוש ואמר לו - "ישנו עם אחד... ודתיהם שונות מכל עם" - כלומר, העם היהודי, חגיו באים לו "מכל עם", מן העמים שבתוכם הוא חי: פסח בא לו מפרעה, וכדומה. ואילו "את דתי המלך אינם עושים" - רק המלך אחשוורוש טרם נתן להם סיבה לחג. לכן, "אם על המלך טוב ייכתב לאבדם", וחזקה עליהם שיינצלו מן הגזירה, וכך יהיה להם חג מאחשוורוש.

רוצים לקבל חיזוקים בדף הפייסבוק? לחצו לייק והצטרפו אלינו


כתבו לנו

נהנתם מדברי התורה באתר ? נשמח לשמוע
כתבו לנו תגובה


הצטרפו לערוץ דבר תורה בטלגרם? לחצו כאן < --- > הצטרפו לקבוצת הפייסבוק שלנו לחצו כאן