"אמור אל הכהנים"
אמור ואמרת להזהיר גדולים על הקטנים (רש"י)מזהירים את הגדולים שלא יזלזלו בקטנים, כי כוחם
וגדולתם של ה"גדולים" מה"קטנים" הוא בא...
"קדושים יהיו לאלוקיהם... והיו קודש"
יש שרוצים להתקדש לפנים משורת הדין ואוסרים על עצמם דברים המותרים, אולם לא כל הרוצה להתחסד
מותר לו, קודם עליו לקיים מה שהתורה צוותה לקיים ורק אחרי זה מותר לו להוסיף סייגים על מה שמותר, וזהו
שכתוב: קודם כל "קדושים יהיו לאלוקיהם" שיהיו קדושים במה שנוגע לאלוקיהם שייקימו מצוות הבורא, ואחרי
זה "והיו קודש" יכולים הם להתקדש מעצמם ביתר חומרות וסייגים (ר"ש קלוגר)
"לאביו ולאמו לא יטמא"
לכן אסרה התורה לכהן גדול להטמא אפילו לאביו ולאמו, כדי ללמדו שאין לו שייכות למשפחתו יותר מאשר לכל
סתם יהודי. (ר"מ מקוצק)
הבעש"ט היה אומר: כל זמן שאני אוהב את בני יותר משאני אוהב סתם יהודי אחר שאינו קרובי, משמע שלא הגעתי
אפילו לחצי מדרגת אהבת ישראל!
"ובא השמש וטהר ... ואחר יאכל מן הקדשים"
אחרי שטיהר את עצמו ועשה תשובה, נהפך לאיש אחר לגמרי וזהו שאמר הכתוב: "ואחר (בבחינת איש אחר לגמרי) יאכל
מן הקדשים". (בשם הר' טרונק)
"כאשר ינתן מום באדם כן ינתן בו"
נשמת כל אדם מישראל היא חלק אלוקי ממעל, ומי שח"ו נותן פגם בישראל, כאילו נותן פגם בשכינה! "כאשר יתן מום
באדם- כן ינתן בו" כאילו חס חלילה נתן את המום "בו" בקב"ה. (רביד הזהב)
"לנפש לא יטמא בעמיו"
אין לטמא את הנפש בעמעום (''בעמו'' מלשון ''גחלים עוממות'') ובקרירות. יש למנוע את דעיכתו של הניצוץ האלוקי בנפש האדם, אלא להלהיבו בלי הרף... (הה''ק רח''ה ז''ל מאלכסנדר).
"וכל מלאכה לא תעשו בעצם היום הזה... כי כל הנפש אשר לא תענה בעצם היום הזה ונכרתה מעמיה"
בכל המועדים מותר לעשות מלאכה לצורך אוכל נפש, פרט ליום הכיפורים שאז אסורה אפילו מלאכה כזו – "וכל מלאכה לא תעשו" – ומיד מוסיפה התורה טעמו של דבר, לפי שביום זה חובה היא להתענות ואינו שייך בו אוכל נפש, (ומה שצריכים להכין אוכל לפעוטות אינו בא בחשבון, לפי שזה צריך להיות "שוה לכל נפש").
בזה מתחוור היטב מה שבעת חנוכת בית המקדש הראשון, כאשר בני ישראל אכלו ושתו ביום הכיפורים מחמת השמחה (מועד קטן ט'), גם בישלו ביום הכיפורים (רש"י בעין יעקב) – והלא יכולים היו להכין את המאכלים מערב יום כיפור? אלא מכיון שמותרים היו אז לאכול הרי היה איפוא הבישול לצורך אוכל נפש ולכן מותר היה לבשל כמו בכל מועד אחר. (הג' מהר"ל חריף ז"ל).
סיפור חסידי
פעם אחת נסע הרב הקדוש ר' דוד מלילוב עם תלמידו הרב הקדוש רב יצחק מוורקא לעיר אחת, בשביל להטיל שלום בין בני העיר, שהיו שרויים במחלוקת. כשבאו לאותה העיר, עמדו להתפלל. אחרי התפילה ציווה ר' דוד לרתום תיכף את העגלה ולנסוע בחזרה. תמה מאד תלמידו הרב מוורקא, ופנה אל רבו בשאלה: רבי ! הלא באנו הנה לעשות שלום, ולמה נחזור מיד?
השיבו ר' דוד: כשאמרתי בתפילה "עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל ואמרו אמן" כבר פעלתי את השלום כאן.
דבר תורה אמור, דבר תורה קצר אמור, פנינים, סיפור חסידי, פרשת אמור
נהנתם? מוזמנים לשתף
לעוד פנינים לפרשת אמור חפשו בכותרת חיפוש אמור
אמור ואמרת להזהיר גדולים על הקטנים (רש"י)מזהירים את הגדולים שלא יזלזלו בקטנים, כי כוחם
וגדולתם של ה"גדולים" מה"קטנים" הוא בא...
"קדושים יהיו לאלוקיהם... והיו קודש"
יש שרוצים להתקדש לפנים משורת הדין ואוסרים על עצמם דברים המותרים, אולם לא כל הרוצה להתחסד
מותר לו, קודם עליו לקיים מה שהתורה צוותה לקיים ורק אחרי זה מותר לו להוסיף סייגים על מה שמותר, וזהו
שכתוב: קודם כל "קדושים יהיו לאלוקיהם" שיהיו קדושים במה שנוגע לאלוקיהם שייקימו מצוות הבורא, ואחרי
זה "והיו קודש" יכולים הם להתקדש מעצמם ביתר חומרות וסייגים (ר"ש קלוגר)
"לאביו ולאמו לא יטמא"
לכן אסרה התורה לכהן גדול להטמא אפילו לאביו ולאמו, כדי ללמדו שאין לו שייכות למשפחתו יותר מאשר לכל
סתם יהודי. (ר"מ מקוצק)
הבעש"ט היה אומר: כל זמן שאני אוהב את בני יותר משאני אוהב סתם יהודי אחר שאינו קרובי, משמע שלא הגעתי
אפילו לחצי מדרגת אהבת ישראל!
"ובא השמש וטהר ... ואחר יאכל מן הקדשים"
אחרי שטיהר את עצמו ועשה תשובה, נהפך לאיש אחר לגמרי וזהו שאמר הכתוב: "ואחר (בבחינת איש אחר לגמרי) יאכל
מן הקדשים". (בשם הר' טרונק)
"כאשר ינתן מום באדם כן ינתן בו"
נשמת כל אדם מישראל היא חלק אלוקי ממעל, ומי שח"ו נותן פגם בישראל, כאילו נותן פגם בשכינה! "כאשר יתן מום
באדם- כן ינתן בו" כאילו חס חלילה נתן את המום "בו" בקב"ה. (רביד הזהב)
"לנפש לא יטמא בעמיו"
אין לטמא את הנפש בעמעום (''בעמו'' מלשון ''גחלים עוממות'') ובקרירות. יש למנוע את דעיכתו של הניצוץ האלוקי בנפש האדם, אלא להלהיבו בלי הרף... (הה''ק רח''ה ז''ל מאלכסנדר).
"וכל מלאכה לא תעשו בעצם היום הזה... כי כל הנפש אשר לא תענה בעצם היום הזה ונכרתה מעמיה"
בכל המועדים מותר לעשות מלאכה לצורך אוכל נפש, פרט ליום הכיפורים שאז אסורה אפילו מלאכה כזו – "וכל מלאכה לא תעשו" – ומיד מוסיפה התורה טעמו של דבר, לפי שביום זה חובה היא להתענות ואינו שייך בו אוכל נפש, (ומה שצריכים להכין אוכל לפעוטות אינו בא בחשבון, לפי שזה צריך להיות "שוה לכל נפש").
בזה מתחוור היטב מה שבעת חנוכת בית המקדש הראשון, כאשר בני ישראל אכלו ושתו ביום הכיפורים מחמת השמחה (מועד קטן ט'), גם בישלו ביום הכיפורים (רש"י בעין יעקב) – והלא יכולים היו להכין את המאכלים מערב יום כיפור? אלא מכיון שמותרים היו אז לאכול הרי היה איפוא הבישול לצורך אוכל נפש ולכן מותר היה לבשל כמו בכל מועד אחר. (הג' מהר"ל חריף ז"ל).
סיפור חסידי
פעם אחת נסע הרב הקדוש ר' דוד מלילוב עם תלמידו הרב הקדוש רב יצחק מוורקא לעיר אחת, בשביל להטיל שלום בין בני העיר, שהיו שרויים במחלוקת. כשבאו לאותה העיר, עמדו להתפלל. אחרי התפילה ציווה ר' דוד לרתום תיכף את העגלה ולנסוע בחזרה. תמה מאד תלמידו הרב מוורקא, ופנה אל רבו בשאלה: רבי ! הלא באנו הנה לעשות שלום, ולמה נחזור מיד?
השיבו ר' דוד: כשאמרתי בתפילה "עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל ואמרו אמן" כבר פעלתי את השלום כאן.
דבר תורה אמור, דבר תורה קצר אמור, פנינים, סיפור חסידי, פרשת אמור
נהנתם? מוזמנים לשתף
לעוד פנינים לפרשת אמור חפשו בכותרת חיפוש אמור
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה