29 באפר׳ 2020

דבר תורה אחרי מות קדושים , פנינים, וורטים, דבר תורה קצר


"וְלָקַח אֶת שְׁנֵי הַשְּׂעִירִם... וְנָתַן אַהֲרֹן עַל שְׁנֵי הַשְּׂעִירִם" (טז ז)
כתב רבנו הגר"ח קנייבסקי שליט"א בספרו 'טעמא דקרא': כתוב כאן תיבת: "שְּׂעִירִם" חסר. והדבר אומר דרשני.
וי"ל: שהוא משום, ששני שעירי יוה"כ צריכין להיות שוין לכך נכתב חסר, כאילו היו שעיר אחד וכמו שפירש רש"י בפרשת 'עקב' על תיבת: "לֻחֹת" שנכתב חסר, בשביל ללמדנו שהיו שניהן שוין.
ומה שבסוף הפרשה נכתב: "וְלֹא יִזְבְּחוּ עוֹד אֶת זִבְחֵיהֶם לַשְּׂעִירִם" ('ויקרא' יז). ג"כ תיבת: "שְּׂעִירִם" חסר. שם יש בו טעם אחר והוא: משום שמדבר בעבודה זרה ובעבודה זרה כתוב תמיד בתורה חסר, כמו: "לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם אֱלִילִם" (שם כו). "אַל תִּפְנוּ אֶל הָאֱלִילִם" (שם יט). והוא משום בזיון העבודה זרה, שהיא חסרה ואין בה שלימות.

"וַיַּעַשׂ כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֶת ה' משֶׁה" (טז לד)
איתא ב'תורת כהנים' ומובא ברש"י: 'להגיד שבחו של אהרן, שלא היה לובשן לגדולתו, אלא כמקיים גזירת המלך'. וצ"ב, מה כבוד יש בלבישה זו, הרי בגדי זהב מכובדים יותר מהם?
וביאר בזה רבנו ה'חתם סופר': שלכאורה היה אהרן בוש בבגדי זהב, מפני חלקו בחטא עגל הזהב. וכיון שכך היה לו לשמוח ביום הכפורים שמסיר בושתו ולובש בגדי לבן. לזה השמיענו הכתוב שאדרבה היה נוח לו להתבייש, כדי שתהיה לו כפרה ואף על פי כן, לבש את בגדי הלבן כאשר ציוהו ה'.

"אחרי מות שני בני אהרן"
כיון ששמע איוב מיתת שני בני אהרן אמר: "אף לזאת יחרד לבי" (מדרש)
חכמינו אמרו, כי איוב נדון ביסורים על שום ששתק בעת שגזר פרעה להשליך את ילדי ישראל אל היאור, ולא מחה על כך.
והנה, על חטאתם של נדב ואביהוא אמרו חכמינו: "היו משה ואהרן מהלכין בדרך ונדב ואביהו מהלכין אחריהם וכל ישראל אחריהם, אמר לו נדב ואביהוא, אימתי ימותו שני זקנים הללו ואני ואתה ננהיג את הדור. אמר להם הקב"ה: נראה מי קובר את מי".
וקשה, אם נדב אמר זאת מדוע איפוא נענש אביהוא ? אלא מכאן אנו למדים, שהשומע דבר רע ואינו מוחה אלא שותק, הריהו ראוי לעונש.
ובכן, כיון ששמע איוב על דבר מיתת שני בני אהרן – גם של אביהוא – למד מזה, שהעובר בשתיקה על דברים רעים נענש גם הוא – מיד נחרד לבו, כי הבין שגם הוא צפוי לעונש על אשר שתק ולא מחה כנגד גזרותיו של פרעה. (נחל קדומים)

"בקרבתם לפני ה' וימתו"
נדב ואביהוא, בני אהרן, ביקשו לעבוד את ה' מתוך התבטלות הגשמיות, ממש עד כלות הנפש, עד ש"וימתו". אומר רבי מנחם מנדל שניאורסון מליובאוויטש, כי זהו היה גוף החטא שלהם. ההתקרבות האמיתית אל ה' צריכה להיות ע"י קיום המצוות בעולם גשמי ובגוף גשמי. ב"מי שילוח" מביא המחבר, רבי מרדכי יוסף, את ה"נוסחא" כיצד צריכה להיות אותה קרבה אל ה'. זו, לדבריו, צריכה להיות מאוזנת. איזון בין יראת ה' לבין אהבת הבורא. בניו של אהרן הפריזו, לשיטתו, באהבתם את ה', ובכך הביאו כלייה על עצמם. באופן שונה מסביר רבי שמשון רפאל הירש. לשיטתו, חטאם היה בכך שחשבו את עצמם קרובים לה' יותר מכפי שהיו במציאות, ומתוך זה הם האמינו שהם יודעים מה רוצה ה', ועשו את המעשה בלי שיורה להם לעשות כן.

"וכפר בעדו ובעד ביתו"
מה עניין ביתו, הרי הכהן בא להתפלל על עצמו ועל העם כולו? אלא מפרש רבי שמשון רפאל הירש, שאין לתאר כהן גדול בלא בית, בלא נישואין ובלא אישה, שהרי הכהן הגדול מבטא עבור העם אידיאל מוסרי, הוא משמש דוגמא להתנהגות, ועליו להיות מודל לחיי משפחה שקטים, רגועים ומוסריים.

"ושפך את דמו וכסהו בעפר"
אומר השד"ל, "וכסהו בעפר", כדי שלא יישאר דם, שכן לו נשאר דם על הקרקע, עשויים לטעות ולחשוב שדם אדם הוא, ועלולים גם לחשוב, שבארץ ישראל הקדושה, נשפך ח"ו דם נקי.

"ולא תקיא הארץ אתכם"
רבי צבי הירש קלישר פירש שיש מי שאינו ראוי לשבת בארץ ישראל, ולכן הארץ היא זאת שממאיסה אותה עליו שלא ירצה לשבת בה, והוא הולך ומוציא דיבת הארץ רעה. אין הוא ידוע , שלא שנאתו שלו לארץ, אלא ששנאת הארץ אותו, מדברת מתוך גרונו. ("תורת עם").

סיפור חסידי
רבנו הזקן, בעל התניא, היה נוהג לנדוד בקהילות ישראל כאשר הוא מסתיר את זהותו. פעם אחת הגיע לביתו של יהודי, למדן, ירא-שמים ועשיר גדול, שהצטיין במיוחד בהכנסת-אורחים. הוא בנה בית-הארחה מיוחד, עם פתחים מכל ארבעת הכיוונים, כאברהם אבינו בשעתו, והציב שם משרתים שתפקידם לשרת כל עובר ושב, ללא תשלום.
כאשר רבנו הזקן הגיע לשם, הכיר בו בעל-הבית כי הוא איש מורם מעם וביקש לשוחח עמו. האיש שפך את ליבו לפני הרבי ואמר: "אני משקיע מאמצים רבים כדי לעזור לעניים ולנזקקים, אבל אני מרגיש שהדברים לא נעשים באמת". כאן פרץ בבכי וקרא: "מה ערך לכל מעשיי הטובים, כאשר הדבר אינו נעשה באמת!".
הרבי שקע בהרהורים ולבסוף אמר: "אבל העני נעשה שבע באמת"...

24 באפר׳ 2020

דבר תורה תזריע מצורע , דבר תורה קצר, וורטים

הלימוד יהיה לעילוי נשמות חללי מערכות ישראל
ופעולות האיבה

"וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל"
שואל ה'אור החיים' הקדוש: מדוע צוותה התורה  על מצוות ברית מלה הרי כבר למדנו בפרשת 'לך לך' את  דיני ברית המילה.
ואם נאמר שבא ללמד אותנו שמצוות מילה הינה ביום ולא בלילה. וכן שמלים אפילו ביום שבת. 
א"כ, למה לא הודיעו זאת כבר בפרשת 'לך לך'?
ותירץ ה'אור החיים' הקדוש: שאם היינו למדים מפרשת 'לך לך' היינו אומרים שרק אצל אברהם אבינו אשר לא קבל את התורה אז אולי רק אצלו מצוות מילה דוחה שבת, שהרי נצטוה על המילה ולא על השבת. מה שאין כן אצלנו כיום, עם ישראל שכן קיבלו מצוות השבת, אז היינו אומרים שמילה לא תדחה שבת, שהרי כתוב: "מְחַלֲלֶיהָ מוֹת יוּמָת" ('שמות' לא). לכן ציוה על המילה לומר שדוחה את השבת.
אלא שעדין קשה; למה לא אמר זאת בפרשת 'לך לך' שמל אפילו בשבת? אומר ה'אור החיים' הקדוש: ששם לא היה צריך לצוות לאברהם שדוחה את השבת, שהרי לא נצטוה על השבת ועל המילה כן נצטוה. וא"כ, בודאי מילה תדחה את השבת, משא"כ אחר שנצטוינו על השבת, אז מנין שמילה תדחה את השבת? לזה בא הציווי: "וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל" לומר: שאפילו בשבת.

"וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר: אָדָם כִּי יִהְיֶה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ" ('ויקרא' יג)
שואל הרמב"ן: מדוע לא נאמר כאן ולא בתחילת פרשת 'מצורע': "דַּבְּרוּ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". ואילו בפרשת "זָב" (טו ב). כתוב: "דַּבְּרוּ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲמַרְתֶּם אֲלֵהֶם אִישׁ אִישׁ כִּי יִהְיֶה זָב"?.
ותירץ הרמב"ן: שלא נאמר: "דַּבְּרוּ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" משום, שהכהנים שרואים את הטמאים יכריחו אותם להסגר ולהטהר, משא"כ בזב שהוא בסתר והכהנים לא רואים, הזהיר את ישראל שיודיע לכהן.

"זאת תהיה תורת המצורע והובא אל הכהן"
בני אדם מזלזלים בלשון הרע כי אינם יודעים את חומרת הדבר ואת כח המחץ שבפה, ואת ההשפעה לרעה שיש בלשון הרע.
וכי מה עשיתי? הרי אלה רק דברים בעלמא. – ולכן, והובא אל הכהן ויראה שדיבורו של הכהן החותך גורלו לשבט או לחסד במוצא פיו של הכהן "טהור" – נטהר. ובאומרו טמא – נטמא. מזה ידע להעריך את הכח העצום שבדיבור לטוב ולרע. – החיים
והמות ביד הלשון. (המגיד מדובנא(

"זאת תהיה תורת המצורע והובא אל הכהן"
בירושלמי מספר מעשה בכהן שהיה עני מאד ורצה לצאת לחו"ל לצורך פרנסה, אמר לאשתו אין לי מה להניח לך, אלמדך אפוא את חכמתי וכך לימדה כיצד הוא רואה נגעים תוך כדי לימדו אמר לה: דעי שאין שערה בראש שאין תחתיה מעיין שממנו היא גדלה
אמרה לו אשתו ישמעו אזניך מה שפיך מדבר ומה כל שערה ושערה מזמן לה הקב"ה מעיין שתתפרנס ממנו אתה לא כל שכן ומדוע תצא לחוץ לארץ מיד חזר בו.

"זאת התורה לכל נגע הצרעת"
התורה היא רפואה "לכל נגע הצרעת" – לכל המחלות ולכל המיחושים, כדברי חז"ל (עירובין נד), "חש בראשו יעסוק בתורה, חש בגרונו יעסוק בתורה, חש בכל גופו יעסוק בתורה". (דגל מחנה אפרים)

"וראה הכהן את הנגע... וראהו הכהן"
יש כאן רמז, שכאשר בודקים את האדם, אסור לראות את חסרונותיו בלבד, את מקום נגעו, אלא צריך לראותו בשלמותו, עם מעלותיו. זהו שנאמר: "וראה הכהן את הנגע" ואחר-כך "וראהו הכהן" - שיראה את כולו.(עיטורי תורה)

דבר תורה תזריע מצורע, פנינים, וורטים, דבר תורה קצר

19 באפר׳ 2020

דבר תורה קצר לשבועות, פנינים, וורטים, סיפור חסידי לשבועות



זמן מתן תורתנו
ולמה לא פירשה התורה כי יום חג השבועות הוא זמן מתן תורתינו? לפי שזכרון התורה וקבלתה אינה לזמן מיוחד כשאר ענייני המועדים, אלא מצוותה בכל יום ובכל עת, ובכל יום יהיו בעינינו כחדשים כיום שניתנה בו תורה. (עקידת יצחק).

שָבועות – שְבועות
"חג השבועות" – אל תיקרי בקמ"ץ תחת השי'ן אלא בשו"א, חג שנעשו בו שתי שְבועות,
שבועה אחת – שנשבע הקב"ה שלא ימיר אותנו באומה אחרת.
שבועה שניה – שנשבענו להקב"ה שלא נחליף אותו באל אחר....
(האור החיים הקדוש)

"ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע" (שמות כד-ז')
ולכאורה למה לא העיד כל אחד על עצמו שהוא יעשה ואשמע, 
וגם מאיפה כל אחד היה יודע את מה שיש בלב חבירו, עד כדי כך שאמרו נעשה ונשמע?
אלא משל למה הדבר דומה שהיו כמה אסירים בבית מעצרם ללא מאכל ומשתה ובא אחד ושאלם אם רצונם לשתות, וכולם כאחד ענו נשתה משום שכל אחד בטוח שגם השני רוצה. כן הדבר היה בעת מעמד הר סיני שכל אחד היה יכול לומר נעשה ונשמע שכל אחד היה בטוח ברצונו של השני.
(הרה"ק רש"ב מפשיסחא זי"א)


"קול השופר הולך וחזק" (שמות יט – יט)
קול השופר הולך - הולך הוא לשון הווה. 
קול השופר של מתן תורה ממשיך והולך בכל הדורות וחזק בעצמו ומחזק אחרים... (בית אהרן)

"נעשה ונשמע" 
גם אחר העשייה נשתוקק לשמוע ולדעת מה יש לעשות הלאה..
(ע"פ ישמח ישראל)

"בחודש השלישי וכו' באו מדבר סיני" (קריאת התורה לשבועות)
החודש השלישי הוא חודש סיון שמזלו "תאומים" לרמוז – כי בלעדי האחדות ואחוות רעים אי אפשר לקיים את התורה. שהרי אין באפשרות של אדם יחיד – בודד לקיים את כל תרי"ג המצוות. שישנם מצוות הנוהגות רק בכהנים או תלויות בנסיבות מסוימות ורק על ידי איחוד הלבבות נחשבים כחטיבה אחת והתורה מתקיימת על ידי כולם. (ילקוט הגרשוני)


דבר תורה קצר לשבועות, פנינים, וורטים, סיפור חסידי לשבועות

כתבו לנו

נהנתם מדברי התורה באתר ? נשמח לשמוע
כתבו לנו תגובה


הצטרפו לערוץ דבר תורה בטלגרם? לחצו כאן < --- > הצטרפו לקבוצת הפייסבוק שלנו לחצו כאן