25 באוק׳ 2019

וורט פרשת בראשית, פנינים בראשית, דבר תורה בראשית


פרשת בראשית

בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ"
בראשית – בראש כל דבר חייב אדם מישראל לדעת כי – ברא אלוקים את השמים ואת הארץ... (הה"ק רמ"ל מססוב).
התורה שבכתב מתחילה באות "ב" – בראשית – ואילו התורה שבעלפה מתחילה באות "מ" – מאימתי קורין את שמע.
רמז לכך מצוי בפסוק "ודברת בם", שדרשו עליו חז"ל "ולא בדברים אחרים" (יומא יט), כלומר – ודברת רק בדברים מן התורה שבכתב ומן התורה שבעלפה, המתחילות שתיהן באותיות "בם", ולא בעניינים אחרים שהם דברים בטלים. (מגיד תעלומה).

"בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ והארץ היתה תהו ובהו"
בראשית – אם מיד בראשיתו של יום זוכר האדם, כי ברא אלוקים את השמים ואת הארץ – הרי גם לאחר מכן – והארץ – כל העניינים הארציים – תוהו ובוהו הם בעיניו... (חשבה לטובה).

"ויהי ערב ויהי בקר יום אחד" (א- ח)
אצל יהודים הולך היום אחרי הלילה, והלילה מתייחס אל היום הבא; ואילו אצל הגויים הולך הלילה אחרי היום והלילה מתייחס אל היום החולף.
הלילה מסמל חשך ויסורים, דינים ופורענויות, שהרי היהודים תחילה סובלים הם צרות ויסורים ולסוף זורח להם היום עם שמש ישועה ומרפא. ואילו לגבי אומות העולם הדברים הפוכים; תחילה זורח עליהם היום, אך סופם הלילה; כדרך שאמרו חכמינו: "צדיקים תחילתן יסורין וסופן שלוה, והרשעים תחילה שלוה וסופן יסורים". (אמרי שפר)



13 באוק׳ 2019

פנינים שמחת תורה, דבר תורה שמחת תורה, וורטים, סיפור חסידי

"שישו ושמחו בשמחת תורה!"

לקט פנינים לחג שמחת תורה סיפור חסידי

לקנות בהקפה מראש
פעם בשמחת-תורה, כאשר הזמינו את רבי שלום-דובער שניאורסון לקחת את ספר-התורה, ענה כי הוא לא מוכן לכך. לבנתיים אמר שיזמינו אליו  את אחד החסידים שהיינו מוכר סחורה, וכשפגשו שוחחו על תהליכי העסקאות של הסוחר.

החסיד הסביר: תהליך הרכישה הינו באשראי מראש (לא מזומן אלא בהקפה). הוא לוקח מראש בהקפה ומוכרה גם-כן בהקפה לסוחרים אחרים. וכאשר הם מחזירים ומשלמים לו עבור הסחורה שלקחו בפעם הקודמת, הוא חוזר ומביא להם בהקפה סחורה חדשה.

ענה הרבי:  זהו מהות ועניין ה'הקפות' בחג שמחת תורה.
אחרי ש'משלמים במזומן' בעבודה של חודש אלול, ימי הסליחות, שני ימי ראש-השנה, עשרת ימי תשובה, יום-כיפור, ארבעת הימים שבין יום-כיפור לסוכות, סוכות, שמחת בית-השואבה ושמיני-עצרת - אחרי כל העבודה הזאת אפשר להתחיל ב'הקפות' - לקחת גם ב'הקפה'...

שמחת תורה בסוכות
שאלו פעם מגיד אחד – אם התורה ניתנה בחג השבועות, מדוע עורכים את שמחת תורה בסוכות?
אז הוא ענה כדרך המגידים - אמשול לכם משל. היו מלך ומלכה שלא היו להם ילדים הלכו לטובי הרופאים, לטובי הקוסמים ולרופאים ולמכשפות ולא עזר להם כלום. עד שיום אחד גילו להם שישנה קוסמת במקום רחוק מאוד ואם היא תברך אותם, יוולד להם בן או בת. הלכו לאותה קוסמת והיא באמת אמרה להם – אני מברכת אתכם שתיוולד לכם בת, אבל אם אתם רוצים שהיא תחיה הרי מרגע לידתה ועד חתונתה אסור לה לראות גבר אפילו לא את אבא שלה.
בחודש השביעי להריונה לקחו את המלכה העלו אותה לאי בודד ושם המלכה ילדה בת יפיפייה והמלך שמע כמה שהילדה שלו יפיפייה וחכמה ומוצלחת אבל אסור היה לו לראותה.
עכשיו כשהיא בת שמונה עשרה צריך לחתן אותה אבל יש בעיה אסור לשום גבר לראותה. כל אחד מהגברים שמציעים לו אותה רוצה קודם לראותה.
יום אחד הגיע נסיך ואמר - אם הכלה ממשפחה טובה כזו, אני מוכן לקחת את הסיכון. התחתנו ובחופה החתן מרים את ההינומה ומתגלית לפניו כלה יפיפייה. הוא נדהם וחושב לעצמו – זה יותר מדי טוב. בקיצור חי כמה חודשים עם הכלה ונוכח שאכן היא טובה בכל המעלות ואז בא לומר לאבא שלה תודה רבה על הבת המוצלחת ששודכה לו.
עכשיו, המשיך המגיד את הסיפור ואמר - למה הדבר דומה? לכך שהקדוש ברוך הוא חיזר עם התורה אחרי כל אומות העולם. כולם שאלו מה כתוב בה? אי אפשר לראות.
בכל זאת היה עם אחד שאמר – אני מוכן לקחת את הסיכון ואני מוכן לקבל את התורה. עם ישראל קיבל את התורה בחג השבועות ורק אחרי כמה חודשים משנוכח שהתורה באמת טובה, בא לקדוש ברוך הוא להגיד לו תודה וזה היה בשמחת תורה.

מאה פירושים
לפני שעלה הצדיק רבי מנחם-מנדל מוויטעפסק לארץ-ישראל, היה רבי שניאור- זלמן מליאדי נוהג להסתופף בצילו. פעם בשמחת-תורה, כשהגיעה שעת ההקפות, עמד הצדיק על מקומו ולא החל בפסוקי "אתה הראת". הקהל המתין, והוא אינו מתחיל.
לאחר זמן ניגש הצדיק אל רבי שניאור-זלמן ואמר: "רואה אני ב'אתה הראת' מאה פירושים, ואיני יכול לקיימם. על כן אינני יכול לפתוח בהקפות".
השיב רבי שניאור-זלמן: "זה הכלל, שתמיד יראה האדם יותר רחוק מהמקום שבו הוא עומד, וכשיגיע לשם, יראה רחוק עוד יותר. כשיקיים הרבי את מאת הפירושים, יראה עוד פירושים, ואין לדבר סוף".
הוטב הדבר בעיני הצדיק והלך לומר "אתה הראת".

אין מערבין שמחה בשמחה
שנה אחת, בחודש החגים, חלתה בתו של רבי מאיר מפרמישלאן, וכשהגיע יום שמחת-תורה, החריפה מחלתה וכבר עמדה קרוב לגסיסה. בני-ביתו של הצדיק התפרצו לבית-המדרש, בדיוק בשעה שרבי מאיר היה שרוי בעיצומה של שמחת ההקפות, וזעקו שיתפלל למען חיי בתו.
עזב הצדיק את בית-המדרש ונכנס לחדר שבו שכבה בתו החולה. הוא ראה את מצבה, חזר לבית-המדרש וקרא:
"ריבונו-של-עולם! ציווית לתקוע בשופר בראש-השנה - ומאיר'ל תקע; ציווית להתענות ביום-הכיפורים - ומאיר'ל התענה; ציווית לשבת בסוכה בחג-הסוכות - ומאיר'ל ישב; ציווית לשמוח בשמחת-תורה - ומאיר'ל שמח. והנה, עכשיו עשית את בתו של מאיר'ל חולה, ומאיר'ל חייב לקבל זאת בשמחה, שכן יש לקבל את הרעה בשמחה כשם שמקבלים את הטובה. אבל, ריבונו-של-עולם, הרי כתבת בתורתך ש'אין מערבין שמחה בשמחה'!".
חזר רבי מאיר לשמחת ההקפות, וזמן קצר אחר-כך עברה בתו החולה את המשבר ומצבה הוטב.

דבר תורה קצר שמחת תורה

10 באוק׳ 2019

פנינים חג סוכות וורטים סוכות סיפור חסידי


הגנה מיצר הרע
הסוכה היא סגולה כנגד יצר הרע, שלא יפגע בך אחרי התשובה של הימים הנוראים. והראיה מיעקב אבינו, שהקים לו סוכה כשהלך מעשיו, כדי להיפטר מן הרשע.
(רבי חנוך מאלכסנדר)

ולקחתם לכם
"ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפות תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל" (ויקרא כג,מ). "ולקחתם לכם" – קחו את עצמכם אל הבורא יתברך, כפי שנאמר במדרשים: אתרוג דומה ללב, לולב לשדרה, הדס לעיניים, ערבה לשפתיים. אדם צריך לכוון את כל איבריו לה' יתברך.
(חידושי הרי"ם)

זמן שמחתנו
סוכות הוא זמן שמחתנו, זמן הוא מלשון הכנה, כדאיתא בגמרא (ביצה י') זימן שחורים ומצא לבנים, היינו שמצות סוכה שאנחנו מקיימים בשבעה ימי החג, היא הכנה להמשיך שמחה על כל השנה כולה. (מגן אברהם)

"אַךְ שָׂמֵחַ"
נאמר: "וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ... וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ" ('דברים' טז יד-טו). ידוע, שכל 'אכין' ו'רקין' שבתורה, באים למעט. ומה בא למעט "אַךְ שָׂמֵחַ" ('דברים' טז טו)? מבאר ה'שפת אמת'; 'זה בא למעט, שמחת הוללות ופריקת עול, אלא רק שמחה של מצוה'.

גאוה ויהירות
'אתרוג', ר"ת; "אַל תְּבוֹאֵנִי רֶגֶל גַּאֲוָה ('תהלים' לו יב). היינו; 'לבל יתגאה ויתיהר באתרוג מהודר שיש לו, בעיני הבריות. "וְיַד רְשָׁעִים אַל תְּנִדֵנִי" ('שם'), היינו; 'הלולב מבקש שלא ינענענו מי שאינו כשר'. ('תפארת המועדים')

סיפור חסידי
רבי חיים מצאנז היה ידוע בפזרנותו הרבה לענייני צדקה. כל פרוטה שנפלה לידו הייתה מועברת מיד לעניים. במיוחד התעסק בצדקה בערב חג-הסוכות, שעל-פי הנאמר בכתבי האר"י יש לתת צדקה ביום זה ביתר שאת מבכל יום. לאחר שחילק את כל הכסף שהיה בידו, היה טורח לחפש הלוואות, כדי שיוכל לחלק עוד צדקה לעניים.
פעם אחת, בערב סוכות, אמר לו בנו: "אבא, לא ראיתי בספרים שיש מצווה לחלק צדקה גם אחרי שכבר כלתה פרוטה מן הכיס".
נענה רבי חיים: "תמה אני איך בן יכול להיות 'רוצח' כזה על אביו. הלוא אתה רואה שאין בי ריח של תורה ושמץ של יראת-שמים, ורק נקודה קטנה של צדקה יש בי; ואתה רוצה למנוע ממני גם את זה?!"...



דבר תורה האזינו, פנינים האזינו , וורטים, סיפור חסידי קצר, פרשת האזינו


פנינים פרשת האזינו

"יערוף כמטר לקחי"
דברי התורה הקדושים כמוהם כגשם
מה הגשם בשעה שהוא יורד עדיין אין רואים את השפעתו על הצמחיםורק לאחר זמן כאשר השמש מגיחה מאחורי העננים וזורחת על האדמהאזי רואים את תוצאות הגשם – כך גם דברי התורהאף כי בשעה ששומעים אותם אין מבחינים מיד בהשפעתםבכל זאת סופם לעשות את פעולתם. (ר' בונם ז"ל מפשיסחא)

"שאל אביך ויגדך, זקניך ויאמרו לך" (ל"ב, ז')
כידוע, נתברכו כל שלושת אבות האומר בזקנה מופלגת. באברהם נאמר: "ואברהם זקן, בא בימים" (בראשית כ"ד, א'); ביצחק נאמר: "ויהי כי זקן יצחק" (שם כ"ז, א'); וביעקב נאמר: "ועיני ישראל כבדו מזקן" (שם מ"ח, י'). לעובדה זו מרמז משה בכתוב שלפנינו: "שאל אביך ויגדך, זקניך ואמרו לך" - שאל את אבות האומה שהזקינו והאריכו ימים, ויאמרו לך את הדרך הרצויה שבה תלך והמעשה אשר תעשה.
כיוצא בכך כותב כאן רש"י: "שאל אביך" - אלו הנביאים שנקראים "אבות". כמו שנאמר באליהו (הנביא בפי אלישע תלמידו): "אבי אבי, רכב ישראל" (מלכים ב' ב', י"ב). "זקניך" - אלו החכמים (=חכמי ישראל, הקרויים "זקנים", כדרשת חז"ל בקידושין דף ל"ב: אין "זקן" אלא מי שקנה חכמה).

"שחת לו לא, בניו, מומם, דור עקש ופתלתל" (ל"ב, ה')
אף-על-פי שהם (=בני ישראל) מלאים מומים (=פגמים, כתוצאה מחטאים ועוונות), קרויים "בנים" (=בנים לה', ככתוב: "בנים אתם לה' אלהיכם" - י"ד, א'); דברי רבי מאיר, וכן היה רבי מאיר אומר: אם כשהם מלאים מומים, קרויים "בנים"; כשאין בהם מומים - על אחת כמה וכמה! כיוצא בו: "זרע מרעים, בנים משחיתים" (ישעיה א', ד'). אם כשמשחיתים, קרויים "בנים"; אילו לא היו משחיתים - על אחת כמה וכמה!

"שחת לו לא, בניו, מומם, דור עקש ופתלתל" (ל"ב, ה')
העיר על כך רבי ישראל מאיר מראדין, בעל "חפץ חיים": אם אדם נוהג שלא כדין ומזלזל במצווה מן המצוות - ואפילו מורה התר לעצמו לבטל מנהג שנשתרש ישראל - עליו לדעת שהוא שיחת לא רק לו לעצמו, אלא גם "בניו מומם": הוא פוגם ומשחית גם את בניו אחריו. שאם האב מוותר על קיום מצווה "קלה" - הוא פותח בכך פתח לבניו לזלזל גם במצווה "חמורה", וכתוצאה מכך יגדל חלילה בישראל "דור עקש ופתלתול".

"הלה' תגמלו זאת…" (ל"ב, ו')
הה"א רחוקה מן השם (=לפי המסורה, נכתבת האות ה"א שבראש הפסוק בריחוק-מה משאר האותיות במלת-הפתיחה). למה? שהוא סיום חתימתו של משה, קח ראשי-תיבות של פסוקים עד ה' מ"הלה"' (ל"ב, א'-ו'): ה' מ"האזינו", י' מ"יערף", כ' מ"כי שם ה' אקרא", ה' מ"הצור", ש' מ"שחת לו", ה' מ"הלה"' - ותמצא שהכול (=שש האותיות בראשי ששת הפסוקים הראשונים בשירת "האזינו") עולה בגימטרייא כמניין "משה" (345). וזו היא חתימתו של משה - כאדם שמסיים ספרו, וחותם את שמו בסיום ספרו.

"צור ילדתך תשי ותשכח אל מחוללך"
משל נפלא מהמגיד מדובנא:
"צור ילדך" - השם יתברך בראך - "תשי" – ונתן בך טבע של שכחה לטובתך, למען תשכח את הצרות והייסורים העוברים עליך, ולבסוף "ותשכח אל מחוללך" – מנצל אתה את הטבע השכחה כדי לשכוח את בוראך.
למה הדבר דומה ? לאדם שהיה בעל חוב גדול ויעץ לו ידידו להעמיד פני משוגע. לבסוף ניצל בעל החוב את שגעונו המעושה גם כלפי ידידו זה, בבואו לתבוע ממנו חוב. צווח הלה: "הלא אני הוא אשר יעצתי לך להעמיד פני משוגע, ועתה הנך מנצל עצה זו גם נגדי אני ?" (המגיד מדובנא, וכן בשם הר' מקוצק זצ"ל)


סיפור חסידי
הרבי הריי"צ מליובאוויטש סיפר: פעם אחת, למחרת יום-הכיפורים, נכנסתי אל אבי, הרבי הרש"ב, ושאלתיו: "מה עכשיו?". אמר לי: "עכשיו צריך להתחיל לעשות תשובה".

הדברים לעילוי נשמת סבתי פנינה פרל בת רוניה ז"ל

פנינים האזינו , וורטים, סיפור חסידי קצר פרשת האזינו

רוצים לקבל חיזוקים בדף הפייסבוק? לחצו לייק והצטרפו אלינו


כתבו לנו

נהנתם מדברי התורה באתר ? נשמח לשמוע
כתבו לנו תגובה


הצטרפו לערוץ דבר תורה בטלגרם? לחצו כאן < --- > הצטרפו לקבוצת הפייסבוק שלנו לחצו כאן