פרשת נח

לעילוי נשמת סבתי פנינה-פרל בת רוניה ז"ל

"איש צדיק תמים"
צדיק משמעותו הוא בין אדם לשמים, ורשע הוא להיפך. אבל "צדיק תמים", משמעו שהוא צדיק גם בין אדם לחברו. (העמק דבר).
ורבי משה פינשטיין, ב"דרש משה" אומר: הקדימה התורה את התואר "איש" לפני "צדיק תמים", כי לפני שאדם הולך להיות צדיק תמים, עליו להיות קודם לכל איש. מי שאינו איש – אי אפשר לו להיות צדיק תמים.

"תמים היה בדורותיו"
נח נשאר שפל ועניו בעיני עצמו, אע"פ שהיה צדיק אחד בדור של רשעים, משום ש"את האלוהים התהלך נח", בזוכרו תמיד בגדלות הבורא וממילא מעשיו לא היו נחשבים בעיניו. אם כי לגבי בני האדם היה צדיק, מכל מקום היה מעמיד תדיר את צדקתו ביחס לאלוקים, ולפיכך נשאר תמים – עניו ושפל רוח בעיניו ... (נעם מגדים)

"שנים מכל תביא אל התיבה להחיות אתך"
בחזון "אחרית הימים" מתנבא ישעיהו: "וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ" (ישעיה יא, ו). הלא בתיבת נח כבר חיו בשלום תחת קורת גג אחת: אדם ובהמה, חיה ועוף, נחשים ועקרבים, מה איפוא הפלא והחידוש? אלא, החידוש יהיה שב"אחרית הימים יחיו יחד בשלום כתוצאה של רוח חדשה של אהבה ואחווה שישררו בעולם "ומלאה הארץ דעת את ה' כמים לים מכסים" (ישעיה יא, ט). לא כן בתיבת נח, שם הסכנה המשותפת, סכנת המוות שריחפה עליהם היא שאיחדה אותם. (על התורה )

"ותשחת הארץ לפני האלו-הים"
רק לפני האלוקים היה זה נחשב לחטא. ואילו בפני
הבריות ובעיני החברה היה הכל כשורה... הציבור לא ראה בכך עוון...

"כי מלאה הארץ חמס מפניהם"
למה מלאה הארץ חמס? מפניהם, בגלל פני הדור - המנהיגים, שהם בעצמם השחיתו את
דרכם, שדדו, חמסו ועשו כל תועבה, ובזה שימשו דוגמא להמונים.

"ואני הנני מביא את המבול"
תנו רבנן: מה השיב הקב"ה לנח?
כשיצא נח מן התיבה וראה את העולם חרב
מיד התחיל לבכות, ואמר לו: רבונו של עולם!
נקראת רחום, היה לך לרחם על בריותך! השיבו
הקב"ה: רועה שוטה! עכשיו אתה אומר זאת?
והלא בזמן שאמרתי "ואני הנני מביא מבול"
היה עליך לדאוג ... ואז לא עלתה בליבך רעת העולם מפני שאתה ניצל בתיבה ...

"בא אתה וכל ביתך אל התבה"
תיבה משמעה גם מלה. זה רמז הוא, שהאדם צריך להכנס
לכל תיבה מתיבות התורה והתפילות
בכל כוחותיו, ובכל רמ"ח אבריו בצורה של מסירות נפש .(הבעש"ט)

"ויבוא נח ... אל התבה מפני המבול"
אף נח מקטני אמנה היה מאמין ואינו מאמין שיבוא המבול (רש"י(
חס וחלילה לומר כי נח שצדיק תמים היה מהסס ומתלבט באמונתו.
אלא כך הוא הפירוש :נח מקטני אמנה - היה מאמין,
נח אף באנשים הקטני אמונה היה מאמין בהם כי יתקנו מעשיהם וישובו בתשובה
ולכן לא היה מוכן להאמין כי יבוא מבול.
(שמעתי)

פרשת בראשית

לעילוי נשמת פנינה-פרל בת רוניה

"ויקרא ה' לאדם ויאמר לו איכה"
התורה היא נצחית והיא נאמרה לכל הדורות ולכל אדם. ה' אומר לאדם בכל מקום שהוא נמצא ולכל
הדורות "איכה" ?! התבונן וראה איכה ? היכן אתה נמצא? באיזו מדרגה אתה עומד ? (רש"ז מלאדי)

"המן העץ אשר צויתיך לבלתי אכול ממנו אכלת"
נאמר "מים גנובים ימתקו"
כלומר יש והאדם מתאווה דווקא לאיזה דבר לא בגלל היותו טוב, אלא
משום שהדבר אסור לו ולכן התאוה מושכתו דווקא לזה, וזוהי השאלה "המן העץ אשר צויתיך לבלתי
אכול ממנו – לכן אכלת ?" כלומר : שדווקא האיסור גירה אותך ? (כנפי נשרים)

"בזיעת אפך תאכל לחם"
אומר היה "היהודי" ז"ל מפשיסחא: מיום שנברא האדם הוא עמל למען בניו וכאשר יגדלו בניו גם
הם עמלים בשביל בניהם וכך הלאה ... וכך עובדים הם כבר אלפי שנים בשביל הבנים !
ועל כן קשה לי ! היכן הוא אותו הבן המאושר שלמענו אנו עמלים אלפי שנים ?!

"ויתהלך חנוך את האלוקים ואיננו"
חנוך תופר נעלים היה ועל כל תפירה ותפירה אומר "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד", שיש בו יחוד וקישור כל העולמות (מדרש תלפיות ערך חנוך)
ועל זה פירש הגאון רבי ישראל סלנטר זצ"ל כי אפשר לפרש את המאמר הזה לפי פשוטו : חנוך היה בודק כל חוט שיהיה מעובד כראוי וכל תפירה שתהיה מתוקנת וקשורה כהלכתה בשביל לעשות נעל חזקה וטובה.
מנהגי נאמנות זו לגבי הממון של האחרים הם הם היחודים והקישורים הקדושים ביותר והמדרגות העליונות בעבודה ה' .

"בראשית ברא"
כשם שהבית מודיע על הבנאי, והבגד מודיע על האורג, והדלת העל הנגר, כך העולם מודיע על הקב"ה שהוא בראו". (מדרש תמורה).

"ויבדל בין המים אשר מעל לרקיע ובין המים אשר מעל לרקיע"
אמר רבי זאב וולף מסטריקוב לתלמידיו: שואלים אתם: איך אפשר לחיות ולהתקיים בעולם רע כל כך? התשובה היא: אתם אינכם טובים כל כך כפי שאתם חושבים, והעולם אינו רע כל כך כפי שאתם מאמינים. אם תלמדו להכיר את עצמכם, תלמדו להכיר גם את העולם.

"את המאור הגדל לממשלת היום ואת המאור הגדול לממשלת הלילה"
אומר רבי אברהם מסלונים: קל לו לאדם להנמיך עצמו בפני מי שגדול ממנו, הוא גם מסוגל להתכופף בפני קטן ממנו, מה שקשה לו, זה להכניע עצמו בפני חברו השווה לו.

"ונהר יצא מעדן"
אמר רבי יעקב יוסף בעל ה"תולדות", תלמידו של הבעש"ט: אין לרשעים גיהנום יותר מאשר אם מכניסים אותם לגן עדן, שאין שם אכילה ושתייה ותאוות העולם הזה, רק הצדיקים יושבים שם ועטרותיהם בראשיהם, ומתעדנים בתענוגי תורה ותפילה. ומה שהוא עונג לצדיקים הוא נגע לרשעים.

"ותרא האשה כי טוב העץ"
אומר ה"חפץ חיים": יש אדם להוט אחר מאכלים טובים, יש המסתפק בלחם צר ומים לחץ – ובלבד שיוכל להתהדר במלבושים יקרים, ויש מי שמוכן לוותר על שניהם והוא מבכר עליהם את ההשכלה ולימודי החכמה. הנחש-היצר הרע פיתה את חווה שאם תשמע לעצתו, היא לא תצטרך להסתפק במועט ולוותר על דבר אחד כדי להשיג דבר אחר. על ידי אכילה מעץ הדעת, היא תשיג את כל המותרות ותענוגות העולם בבת-אחת: "טוב העץ למאכל" – מאכלים טובים, "וכי תאווה הוא לעינים" – מלבושים, "ונחמד העץ להשכיל" – השכלה ולימודי חכמה.

ממה להצטער
חסיד אחד לא ציית להוראת רבו, וכשהגיע לשהות במחיצתו חש כי אין רבו מקרבו כבעבר. הדבר גרם לו עוגמת-נפש ופניו היו עצובות. הצדיק הבחין בכך ושאלו לפשר העצב הנסוך עליו. השיב החסיד: "משום שהרבי מקפיד עליי".
נענה הצדיק: "לאחר שחטא קין, שאלו הקב"ה 'למה חרה לך ולמה נפלו פניך'. שואל ה'חידושי הרי"ם': איזו שאלה זו, וכי לא ברור שקין הצטער על שגורש מלפני הקב"ה? אלא הוא משיב, שזו אינה שאלה אלא תוכחה – הקב"ה מוכיח את קין ואומר לו: התבונן מניין באה עצבותך. אינך מצטער על עצם החטא, אלא על הריחוק שהרחקתי אותך".
וסיים הצדיק: "אף אתה, אל תתעצב על קפדתי, התעצב על המעשה שעשית, ואז תגיע לתיקונך".

פרשת האזינו

הדברים מוקדשים לרפואת סבתי פנינה-פרל בת רוניה

"יערוף כמטר לקחי"
דברי התורה הקדושים כמוהם כגשם, מה הגשם בשעה שהוא יורד עדיין אין רואים את השפעתו על הצמחים, ורק לאחר זמן כאשר השמש מגיחה מאחורי העננים וזורחת על האדמה, אזי רואים את תוצאות הגשם – כך גם דברי התורה, אף כי בשעה ששומעים אותם אין מבחינים מיד בהשפעתם, בכל זאת סופם לעשות את פעולתם.
(ר' בונם ז"ל מפשיסחה)

"בינו שנות דר ודר"
בכל דור ובכל תקופה יורדת ובאה מן השמים הבנה חדשה בתורה, שהיא דרושה ומותאמת לטיב הדור והתקופה. צדיקים שבכל דור מבינים בתורה כפי מה שדרוש ללמד את בני הדור ההוא.
(חדושי הרי"ם)

"יעקב חבל נחלתו"
לכששוזרים חבל עבות מהרבה חוטים, אף אם יש ביניהם חוטים פגומים אין מבחינים בהם, ולא עוד אלא שהם מוסיפים חוזק לחבל. הוא הדין גם בבני ישראל, שבזמן שהם מלוכדים ושזורים יחד, אזי אפילו הגרועים שבהם מביאים תועלת לעצמם ולכלל.
(הה"ק מהר"ם מקוברין ז"ל)

"צור ילדך תשי ותשכח אל מהללך"
"צור ילדך"- השם יתברך בראך - "תשי" – ונתן בך טבע של שיכחה לטובתך, למען תשכח את הצרות והיסורים העוברים עליך, ולבסוף "ותשכח אל מחוללך" – מנצל אתה את הטבע השיכחה כדי לשכוח את בוראך.
למה הדבר דומה ? לאדם שהיה בעל חוב גדול ויעץ לו ידידו להעמיד פני משוגע. לבסוף ניצל בעל החוב את שגעונו המעושה גם כלפי ידידו זה, בבואו לתבוע ממנו חוב. צווח הלה: "הלא אני הוא אשר יעצתי לך להעמיד פני משוגע, ועתה הנך מנצל עצה זו גם נגדי אני ?" (המגיד מדובנה, וכן בשם הר' מקוצק זצ"ל)

"ויאמר אסתירה פני מהם אראה מה אחריתם"
אף כי אסתיר פני מהם ואפקירם בידי מקרי הטבע, לא יהא הדבר נוגע אלא להווה, אולם "אראה מה אחריתם" – בנוגע לעתידם לא אעלים עיני מהם. לא אסיר מהם את השגחתי כדי לשמור על נצחיותם ולמנוע מהם כליה חלילה.
(שם משמואל)

"האזינו השמים ואדברה"
רבי יצחק מאיר מגור היה אומר: הכתוב אומר (תהלים נ, ז): "שמעה עמי ואדברה". היה לו לומר קודם "ואדברה" ואחר כך "שמעה עמי"?! ללמדנו, כשיש רצון להאזין, נותן ה' בפיהו דברים הראויים להיאמר. אבל כאשר אין האוזניים כרויות לשמוע, נאטם הפה ונאלמת הלשון.

"יצרנהו כאישון עינו"
רבי יעקב יהודה מנדרזין היה אומר: אישון העין טעון זהירות יתירה אף מפני לכלוך קל, העלול לפגום בעין ולקלקל את הראיה, כך תורה ומצוות, "לכלוך קל" – נגיעה קלה ופניה של מה בכך, עלולות לפגום ולקלקל הכל.

פרשת וילך

הדברים מוקדשים לרפואה שלמה לסבתי פרל-פנינה בת רוניה

"וַה' הֹלֵךְ לפְנֵיהֶם יוֹמָם בְּעַמּוּד" (לא ח)
כתב האו"ח: 'ולא אמר "אֱלֹקֶיךָ", כדרך שאמר לישראל (ג), לפי שאין מיחד שמו יתברך על הצדיק בחיים חייתו (תנחומא תולדות ז), אבל לכללות ישראל יתיחד שמו כאומרו (שמות כ ב): "אָנֹכִי ה' אֱלֹקֶיך", ואומרו הוא ההולך - ולא הספיק לומר "וַה' הֹלֵךְ לְפָנֶיךָ", להעיר' וכו', יעויי"ש.

"הַקְהֵל אֶת הָעָם הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף" (לא י)
אומר הכתוב: "הַקְהֵל אֶת הָעָם... לְמַעַן יִשְׁמְעוּ וּלְמַעַן יִלְמְדוּ וְיָרְאוּ אֶת ה' אֱלֹקֵיכֶם וְשָׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת" ובפסוק הבא נאמר: שגם "בְנֵיהֶם אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ יִשְׁמְעוּ וְלָמְדוּ לְיִרְאָה אֶת ה' ". צריך להקהיל קהילות ברבים בכדי ללמד דעת את העם, למען ישמעו למען ילמדו ולמען ישמרו מצוות ד', עד שאף הדור האחרון בניהם אשר לא ידעו, ישמעו וילמדו וייראו את ד'.
רבותינו הקדושים "אֲשֶׁר בָּאָרֶץ הֵמָּה", ראשי הישיבות בדור שלפנינו, זעקו מרה על מצב הדור, ויצאו בקריאה מיוחדת לעורר את ציבור בני התורה, ואלו דבריהם: 'אנו עדים לתופעה מעודדת ומעוררת תקוה, למראה רבים מאחינו החוזרים בתשובה, ומשליכים מאחורי גוום משרות מכובדות, וקובעים עצמם לשקוד על דלתי התורה בישיבות. בפגישות המתקיימות עם אחים תועים, תינוקות שנשבו שחונכו על ברכי החינוך הכפרני, נשמעים הרהורי תשובה, ובפיהם משאלה ללמוד את יסודות היהדות ולהתקרב לחיי תורה.
יהודים אלו נמצאים בשכונותינו, בכל עיר ועיר, ובכל מקום, מכל עדה ומכל חוג, ובכוחנו להעיר את רוחם, במיוחד בימי הרחמים והרצון כשלב כל יהודי מתעורר להתקרב אל ה'. אוי לנו מיום הדין! אוי לנו מיום התוכחה!
אם בעת כזאת נעמוד מנגד, ולא נצא אל אחינו לעוררם לחזור בתשובה, וכשיבואו המקטרגים ויתבעו את החוטאים לדין על עוונותיהם, יעוררו את הדין על ראשי העדה ויראי ה' הנמצאים בכל עיר, ד'כל מי שאפשר למחות... באנשי עירו נתפס על אנשי עירו', כמבואר במסכת 'שבת' (נד:) גבי פרתו של רבי אלעזר בן עזריה, וע"ז רמז הנביא 'יחזקאל' (לד ד): "אֶת הַנַּחְלוֹת לֹא חִזַּקְתֶּם... וְאֶת הַנִּדַּחַת לֹא הֲשֵׁבֹתֶם וְאֶת הָאֹבֶדֶת לֹא בִקַּשְׁתֶּם:... וְדָרַשְׁתִּי אֶת צֹאנִי מִיָּדָם".
ולפעמים נתפס האדם גם בעודו בחיים בזה העולם על שנמנע ממצות תוכחה, כמובא במסכת 'שבת' (נה.): 'א"ר אחא ב"ר חנינא: "מעולם לא יצאה מדה טובה מפי הקב"ה וחזר בה לרעה, חוץ מדבר זה... דבתחילה אמר הקב"ה לגבריאל לך רשום על מצחן של צדיקים תי"ו של דיו, שלא ישלטו בהם מלאכי חבלה" (בעת חורבן ירושלים), ואחרי שקטרגה מדת הדין ואמרה: "רבש"ע היה להם למחות ולא מיחו" אף שהיה גלוי וידוע לפני הקב"ה שאם היו מוחים לא היו מקבלים מהם, נהפך גזר דינם לרעה, ונגזר עליהם ממקדשי תחלו, תני רב יוסף: אל תקרי מקדשי אלא מקודשי אלו בני אדם שקיימו את התורה כולה מאלף עד תיו'.
ומובא ברמב"ן בשם הירושלמי בסוטה אקרא (דברים כז): "אָרוּר אֲשֶׁר לֹא יָקִים אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת לַעֲשׂוֹת אוֹתָם" 'אמר רבי אסי בשם רבי תנחום בר חייא: למד ולימד שמר ועשה והיה סיפק בידו להחזיק ולא החזיק, הרי זה בכלל "אָרוּר"', ידרשו בהקמה הזאת, בית המלך והנשיאות שבידם להקים את התורה ביד המבטלים אותה, ואפילו היה הוא צדיק גמור במעשיו, והיה יכול להחזיק התורה ביד הרשעים המבטלים אותה, הרי זה בכלל ארור.
אי לזאת, חוב גדול על כל הצבור שומרי תורה ומצוות, אשר כבוד שמים נוגע ללבם, לחזק בדקי היהדות, ובמיוחד ללמד תועים בינה, ולקרב רחוקים לחיק היהדות, יארגנו כל קהילות ישראל בראשות הרבנים להקדיש כל אחד לפחות ערב אחד בימים אלו, לצאת באזור הקרוב, ולבקר מספר משפחות שהתרחקו מחיי תורה, ולשוחח עמם בידידות מתוך אהבה ולהסביר להם יסודות האמונה ועיקר המצוות כל אחד כפי הבנתו, ולעוררם לחזור בתשובה.
וה' יהיה בעזרנו, להקים עולה של תורה, ויחתמנו לחיים טובים ולשנת גאולה וישועה.
אלעזר מנחם מן שך יעקב ישראל קנייבסקי חיים שמואלביץ

"וּבְנֵיהֶם אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ יִשְׁמְעוּ וְלָמְדוּ לְיִרְאָה" (לא יג)
מה שלא כתוב כאן ג"כ "וְשָׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל" וכו' כמו שכתוב לעיל, מבאר ה'משך חכמה': דהנה בתורה יש עשה ול"ת לכן על הגדולים אמר: "יִלְמְדוּ וְיָרְאוּ אֶת ה' " וכו' זה סור מרע שמירת ל"ת שע"ז שייך מורא. "וְשָׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת", זה עשה טוב, קיום מצוות בעשה. אבל בקטנים מ"ע אינם חייבים מהת' דחינוך רק מדרבנן כדאיתא ב'נזיר', אבל קטן האוכל נבילות שב"ד מצווין להפרישו עיין בשו"ע (או"ח שמג) כתוב בקרא: "יִשְׁמְעוּ וְלָמְדוּ לְיִרְאָה" דהיינו: לפרוש מהאיסור. אבל קום ועשה אינן חייבים מה"ת.


"וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה אַחֲרֵי אֱלֹקֵי נֵכַר הָאָרֶץ" (לא טז)
כתב האו"ח: "'וְקָם הָעָם הַזֶּה" וגו' קשה וכי קימה היא לו והלא ירידה והשפלה היא לו הזונה "אַחֲרֵי אֱלֹקֵי נֵכַר" ואולי שיכוון לומר על דרך אומרו (לב טו): "וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט", והוא אומרו: "וְקָם הָעָם", פירוש: היתה לו קימה בעולם בירושת הארץ, ועושר וכבוד "וַיִּשְׁמַן", ומזה יצא לו שיבעט "וְזָנָה אַחֲרֵי" וגו' וכן אמר בסמוך (יט): "כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת...:... כִּי אֲבִיאֶנּוּ... וְאָכַל וְשָׂבַע וְדָשֵׁן וּפָנָה אֶל אֱלֹקִים אֲחֵרִים", הרי שהקדים שבע ודשן לופנה, כמו כן במה שלפנינו הקדים לומר וקם ואחר כך "וְזָנָה".
עוד ירצה, כי לא הדור ההוא עצמו יזנה אחרי "אֱלֹקֵי נֵכַר", אלא הדור שיקום ממנו, וכן הוא אומר בספר 'שופטים' ע"ש.

המחזור לא השתנה
חזן אחד הגיע בחודש אלול אל הצדיק רבי מרדכי מנדבורנא, ועשה במחיצתו את חודש התשובה. כמה ימים לפני ראש-השנה בא להיפרד מרבו לפני שובו לביתו.
"למה אתה ממהר כל-כך לשוב?", שאלו הצדיק.
"שליח-ציבור אני, ועלי לעיין היטב במחזור ולהסדיר את תפילתי", השיב החזן.
חייך הצדיק ואמר: "האמן לי, המחזור עומד בעינו בדיוק כדאשתקד. מוטב שתנצל ימים אלה כדי לעיין בתוך נפשך ולהסדיר את מעשיך"...

סיבה לסליחה
רבי זושא מאניפולי נכנס פעם לבית-הכנסת לתפילת 'כל נדרי' וראה כי ציבור המתפללים כולו אחוז התלהבות וחמימות עצומה. הכול היו שקועים באמירת תהילים מעומק הלב, ודמעות חמות ניגרו על לחיי המתפללים.
המראה עשה רושם רב על הצדיק. הוא ניגש אל ארון-הקודש, נשא עיניו למרום וקרא: "ריבונו-של-עולם, אילו לא היו חוטאים בניך, אימתי היית שומע תפילות חמות ונלהבות כאלה? רואה אתה אפוא, שמהחטאים והעוונות שלהם יצא דבר טוב ונפלא כזה. ובשביל זה בלבד ראוי שתסלח לעמך"...

בזכות שיברון הלב
רבי אלימלך מליז'נסק היה מתאנח ואומר: באילו פנים אבוא לפני המקום ביום הדין, הלוא עבֵרות רבות עברתי. והיה מחשב ומונה אותן בפרוטרוט, כדרכו בקודש. בסוף אמר: אם-כן, שיברון ליבי הוא שיעמוד לי ביום הדין.

איך חוזרים בתשובה
שאלו את רבי חיים מצאנז איך עושים תשובה. אמר: אדם אחד תעה ביער ופגש שם אדם. שאל אותו: "איך יוצאים מכאן?". השיב השני: "איך יוצאים אינני יודע, אבל בדרך שבה הלכתי – אל תלך".