23 בינו׳ 2013

פנינים וורטים פרשת בשלח - שבת שירה וטו בשבט



פרשת בשלח - שבת שירה וטו בשבט

שבת שירה
מנהג ישראל לפזר אוכל לציפורים לשבת זו, המדרש מספר שדתן ואבירם יצאו בשבת לפנות בוקר ופזרו מן במחנה ישראל, כדי להכחיש את דברי משה שאמר "היום לא תמצאוהו בשדה" . באותו בוקר, מספר המדרש. השכימו גם הציפורים קום, ואכלו את כל מה שפזרו הרשעים. זכר לכך, אנו מאכילים את הציפרים בשבת שירה. 
רק, שיש בעיה הלכתית בכך. אסור להאכיל בשבת בעלי חיים שאין מזונותיהן עליך. מותר להאכיל רק את הבייתות שאוכלות באבוס בעליהן.  על כן, יפה הוא המנהג להניח לצפרים אוכל מערב שבת. 
כך שבהשכמת הבוקר, כאמותיהן הרחוקות, יעוטו על ה"מן" כמוצאות שלל רב. 

"ולא נחם אלקים דרך ארץ פלישתים כי קרוב הוא"
מן השמים רצו, שיוכלו בני ישראל אי-פעם לעבור דרכים שאינן כה חלקות וישרות, שיוכלו למצוא עיצה לעצמם ולהחזיק מעמד בתקופות מאוחרות, אפילו כאשר הדרך תהיה משובשת, עקלקלה ורחוקה... (שפת אמת(

"מַה תִּצְעַק אֵלָי דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"
מסופר על הרבי מקוצק זצ"ל, שפעם בא אליו ר' יעקב דוד, שהיה מתלמידי הרה"ק ר' שלמה ליב מלינטשנא. אמר לו הרבי מקוצק לר' יעקב דוד: "אני מאד אוהב את רבך, ר' שלמה ליב, אבל מה הוא צועק תמיד לקב"ה שיביא את המשיח. ולמה אינו צועק לישראל, שיחזרו בתשובה? הלא זהו מה שאמר הקב"ה למשה רבנו: "מַה תִּצְעַק אֵלָי?! דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל".

"מה תצעק אלי"
מה היה פשר אי סבלנותו של משה, הרי הקב"ה הבטיח לו "וחזקתי את לב פרעה ורדף אחריהם, ואכבדה
בפרעה ובכל חילו". כלום ח"ו פיקפק משה באמיתות של הבטחת ה' ובקיומה ? האם ח"ו לא היה לו בטחון
שהקב"ה ימלא את הבטחתו? אלא שעל חשבונם של עם ישראל אסור להיות בעל בטחון.. (ר' ישראל מסלנט)

"וּפַרְעֹה הִקְרִיב... וְהִנֵּה מִצְרַיִם נֹסֵעַ אַחֲרֵיהֶם... וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל ה"'   
משראו בנ"י כח עצום כזה של מסירות נפש מצד הטומאה, כאשר פרעה מחרף את נפשו ("וּפַרְעֹה הִקְרִיב ראשונה) ומפזר את ממונו ("אֲחַלֵּק שָׁלָל"), צעקו אל השי"ת ובקשו, כי יהיה גם להם כחות של מסירות נפש, למען יוכלו לעמוד נגד מסירות נפשו של פרעה. השיב להם השי"ת: "מַה תִּצְעַק...וְיִסָּעוּ" ('שמות' יד) יוכיחו נא את מסירת נפשם ע"י נסיעה לתוך הים וממילא יתגברו על המצרים. ('קדושת לוי')

"ויקח משה את עצמות יוסף"
משה לקח את עצמיותו של יוסף, ותוכן רוחו, שבשעה שקיבל משה עליו להיות מנהיגם של ישראל, קיבל
עליו ללמוד מיוסף, מה יוסף שילם לאחיו טובה תחת רעה ("אנכי אכלכל אתכם"), כך משה נטל על עצמו
להתנהג עם צאן מרעיתו במידה זו, לשנות את קשי ערפם בסבלנות וסלחנות ולגמול להם אך טוב. (ע"פ הדרוש)

"וייראו מאוד ויצעקו"
הם צעקו על עצם היראה הזאת. לבם דאב על אשר הם מתייראים הם מפני בשר ודם, שכן ירא שמים אמיתי
בוש ונכלם הוא מלהתיירא מפני דבר , פרט להקדוש-ברוך-הוא. (מאור ושמש)

"אז ישיר"
לישראל היו נסים גדולים בתקופת גלותם במצרים ובעת הליכתם במדבר. מדוע אמרו שירה רק על בקיעת הים ולא על נסים שקדמו לה? אלא, אומר רבי ישראל מרוז'ן, שבני ישראל אמרו שירה דווקא על נס זה, כיוון שדרכו הגיעו לאמונה שלמה בקב"ה.

"זה אלי ואנוהו אל-הי אבי וארוממנהו"
מי שאינו סומך עצמו על אביו שהיה צדיק, אלא הוא בעצמו עובד את ה' ובא לידי הכרה, עד שאומר הוא "זה א-לי" כלומר הא-ל שלי, שאני מצאתיו ואני עבדתיו, עליו נאמר "ואנוהו" – אני משבחו ואומר: לו נאוה תהלה! אבל "א-להי אבי" שהוא בעצמו לא עשה כלום אלא שהוא סומך עצמו על א-להי אביו – כגון שהיה אביו רב או צדיק – "וארוממנהו" הרי הוא כבעל גאווה במרומם את עצמו חנם (ר"מ מפרימשלן).

"וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. וַיִּקַּח משֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ"
בנ"י עסקו בביזת מצרים וצבירת זהב ואילו משה עסק במצוות. לפיכך, הרי זה "עִמּוֹ". לפי שמצוה אדם לוקח עמו ואילו כסף וזהב אין אדם לוקח עמו, אלא הם נשארים כאן; "לֹא יֵרֵד אַחֲרָיו כְּבוֹדוֹ" ('תהילים' מט). ('כלי יקר')

"ה' יִלָּחֵם לָכֶם וְאַתֶּם תַּחֲרִשׁוּן"
לא היה עליהם לעשות שום מצוה, כמו בשעת יציאת מצרים שהיו צריכים להקריב קרבן פסח כי אם להחריש ולדום. כי במקום שיש מסירות נפש למען השי"ת, שם אין עוד צורך במאומה. הכח הזה והזכות הזאת, גדולים הם מכל המעשים והפעולות. ('אבני נזר')

"אָשִׁירָה לַה' כִּי גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם"
נראה לפרש; "כִּי גָאֹה גָּאָה", הכונה על פרעה. כי מובא במפרשים, שלפעמים הקב"ה מגביה ומרומם על גפי קרת, למי שרוצה לפרוע ממנו ואח"כ מורידו מטה מטה, ממקום גבוה לבור עמוק, כדי שירגיש ביותר את יד ה'. לכן הגביה את פרעה, עד שעשה את עצמו לאלוה ומשל ורדה בבני יעקב, כאילו הוא מאחד הגדולים אשר בארץ. ולבסוף הורידו בלב ים ואבד שמו וזכרו מעל פני תבל. וזהו שאמר הכתוב: "אָשִׁירָה לַה' כִּי גָאֹה גָּאָה". עלי להודות לה', שהגביה את פרעה מאד, כדי להורידו לשאול תחתית, עד שנתקים בו; "סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם". ('תורת מהרי"ץ)

"הים ראה וינס"
מה ראה? ארונו של יוסף, גם אצל יוסף כתוב "וינס החוצה "אמר הקב"ה ינוס הים מפני הנס מן העבירה" (מדרש תהלים(

"כי אני ה' רופאך"
עד כמה גדולה כוחה של אמונה, סיפר הגר"ח קנייבסקי שליט"א: הגאון ר' יצחק אלחנן זצ"ל היה מספר  ששמע מרופאו של הקיסר, שבא אל הקיסר בערב שבת אחה"צ, וכשיצא ממנו המתינה לו אשה אחת והתחננה על נפשה כי בנה חולה מאדושיכנס לראותו. וכשנכנס ראה שהוא כבר גוסס וכי אפסו כל התקוות, ובכל זאת רשם "רצעפט" שתלך לבית המרקחת ויקנו אלו התרופות, ותתן לחולה כל י"ז דקות ארבע טיפות.
ביום ראשון עבר הרופא במקום, וראה את הבחור הזה מסתובב כבר ברחוב, התפלא עד מאד ונכנס אל אמו לשאול מה ארע. וסיפרה לו, הנה כבר היה קרוב לכניסת השבת, וחשבתי שבין כה וכה לא אשיג את כל התרופות, והרי מיהו הרופא האמיתי אני יודעתלכן הרתחתי מים ושמתי בו את ה"רצעפט", ונתתי לחולה כל י"ז דקות ארבע טיפות מהמים, וב"ה הבריא. (דרך שיחה)

פנינים לטו בשבט  - מכרה יהלומים
רבי אברהם דוב מאבריטש עלה בראש חסידיו והתיישב בצפת. הרבי היה אדם המעורב בדעת עם הבריות, אולם זמן מה לאחר עלייתו לארץ, הסתגר הרבי בחדרו במשך תקופה ולא דיבר עם שום אדם. כמובן, שחסידיו התפלאו מאוד, ותהו לפשר ההסתגרות המוזרה. והנה, באחד הימים יצא הרבי לפתע מחדרו, התבונן על האדמה שסביבו ופניו נהרו. כשחזר, קרא הרבי לכול חסידיו לסעודה חגיגית בה יסביר להם את פשר הנהגתו החריגה.
כאשר התאספו כולם פתח הרבי ואמר: דעו לכם, שבעת שגרנו בחוץ לארץ, בא אלי פעם שליח מארץ ישראל וסיפר לי בהתלהבות על מעלותיה הרבות של ארצנו הקדושה. כל כך התלהב אותו שליח, עד שאמר: "רבי הקדוש, מי שיש לו עיניים לראות, רואה שבארץ ישראל כל אבן היא יהלום".
באותה שעה התלהבתי והחלטתי לעלות לארץ. והנה, כשהגעתי לכאן, נראו לי אבני הארץ כאבנים רגילות. הבנתי, שעדיין לא זכיתי להבין את מעלת הארץ. לפיכך, הסתגרתי בחדרי ועסקתי בקדושת הארץ. והיום, כשיצאתי החוצה זכיתי וראיתי שכל אבן היא יהלום.

זלזול בארץ ישראל
בהתוועדות בבית-מדרשו של כ"ק אדמו"ר הריי"צ (רבי יוסף-יצחק) מליובאוויטש, בליל שמחת-תורה, עמד על השולחן בקבוק משקה שהיה פקוק בדרך שעוררה שאלה אם מותר לפותחו בחג.
אחד המסובים הציע לבקש מאורח שבא מארץ-ישראל, ונהג יום-טוב אחד בלבד, לפתוח את הבקבוק, מכיוון שאצלו כבר יצא החג.
נענה הרבי: "כל יהודי מבקש שלוש פעמים ביום ב'שמונה-עשרה' שהקב"ה יעלה אותנו לארצנו הקדושה. לנצל את ארץ-ישראל לדבר קל-ערך – הרי זה זלזול וגסות".

שבת שלום ומבורך!

17 בינו׳ 2013

פנינים וורטים בא



פנינים לפרשת בא

לרפואת עינת אושרת בת שרה, עמיחי יוסף חיים בן מרים, רפאל בן חנה, יונתן בן מלכה (פולארד) ולרפואת הרב יעקב חי יוסף בן מרגלית, בתוך שאר חולי ישראל.

"ויאמר ה' אל משה: בא אל פרעה, כי אני הכבדתי את לבו"
כמה מגדולי ישראל תמהים על לשון הכתוב שלפנינו: מדוע נאמר כאן "בוא אל פרעה" - ולא "לך אל פרעה"? בעניין זה כותב רבי חנוך צבי מבנדין, חתנו של רבי יהודה ליב מגור (בעל "שפת אמת"), בספרו "יכהן פאר": זוגתי, הרבנית פייגא, אומרת כך: מדוע אומר ה" למשה "בוא אל פרעה", ואינו אומר לו "לך אל פרעה"? שהשם יתברך, כביכול, מרגיע את משה לקרא השליחות הקשה אל מלך מצרים ואומר לו: בוא אתי, ושנינו יחד נלך אל פרעה... הצדיק רבי מנחם מנדיל מקוצק העיר על לשון הכתוב בפתח הפרשה: אין הקדוש-ברוך-הוא אומר למשה: "לך אל פרעה", כי לעולם אין פורשים ממחיצתו של ה" יתברך, ואי אפשר לו לאדם להתרחק מן הבורא, שהרי "מלוא כל הארץ כבודו" (ישעיה ו”, ג”). משום כך קורא כאן ה” למשה: בוא אתי אל פרעה, והנני אתך בכל אשר תלך!

"בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו"
משה היה תוהה ומתפלא: קשיות עורף כזו ועקביות עזה כזאת לפרעה?! מידות כאלה הרי ראויות לירא שמים, להיות "עז כנמר… לעשות רצון אבינו שבשמים" ? אלא אמר לו ה' : המידות שאתה רואה אצל פרעה, אני הוא זה שהכבדתי את לבו, ולא ממנו הן המידות הללו. (אדמו"ר רי"מ מגוסטינין)

"לא ראו איש את אחיו ולא קמו איש מתחתיו"
החושך הגרוע ביותר הוא, כאשר איש אינו רוצה לראות את אחיו בצערו ולהושיט לו עזרה.
ברם, התוצאה היא, שכאשר אדם מתעלם מדחקו של חברו אין הוא עצמו יכול למוש ממקומו "ולא קמו איש מתחתיו". (חידושי הרי"ם)

"ואנחנו לא נדע מה נעבוד את ה' עד בואנו שמה"
כל העבודות והמצוות שאנו עושים בעולם הזה, אין אנו יודעים אם כשרות וטהורות הן כל צורכן ואם עשויים הן באמת לשם שמים, "עד בואנו שמה" – עד אשר נבוא לעולם האמת ששם החשבון אמיתי ורק אז יתברר לנו מה היה טיב העבודה שלנו בעולם הזה. (חידושי הרי"ם)

"דבר נא באזני העם וישאלו"
אין נא אלא לשון בקשה (רש"י)
מדוע היה צריך כל כך לבקשם על כך?
מניין החשש שלא ירצו לקחת כלי כסף וכלי זהב?
אלא כיוון שהקב"ה ציוום על כך, הרי זו מצוה. ולגבי קיומה של מצוה מיד
מופיע היצר הרע, והוא במזימותיו ובתחבלותיו כבר מוצא תואנה שלא לקיים אותה. לכן היה צורך להתחנן ולבקש מהם שישאלו כלי כסף וזהב. (פניני תורה)

"כשלחו כלה גרש יגרש אתכם"
כל מעשה ידידותי וטוב אינו הולך לאיבוד, משריש אהבה בלב. ואהבה מביאה לידי התקשרות. ולו היו ישראל יוצאים ממצרים בשל רצונו הטוב של פרעה, היה נשאר בלבם רגש של הכרת טובה וע"י זה - זיק של התקשרות וגעגועים טמירים לטובת מצרים. ולכן היה צורך שפרעה יגרש אותם - "כלה גרש יגרש" כדי לנתק את כל הקשרים הנפשיים למצריים ולמצרים. (אדמו"ר ר' יצחק זליג מורגנשטיין מסוקולוב)

"החדש הזה לכם ראש חדשים"
בשעה שבא משה ואמר לישראל: בחודש הזה אתם נגאלים, אמרו לו: רבנו משה, היאך אנו נגאלים ואין בידינו מעשים טובים? אמר להם: הואיל והקב"ה חפץ בגאולתכם, אינו מביט במעשיכם הרעים. במי הוא מביט? בצדיקים שבכם ובמעשיהם. (עפ"י "אגדות היהודים", קצו).

"ולא יראה לך חמץ"
צריך אדם לבדוק את עצמו אם אין חמץ במוחו – דעות נפסדות, ואם אין חמץ בליבו – מחשבות רעות. והכל לפי הכלל שקבעו חכמים במשנה (פסחים א, א): "כל מקום שאין מכניסין בו חמץ – אינו צריך בדיקה". (הרב מנחם הכהן).

"וגם  מקננו  ילך  עמנו...  כי  ממנו ניקח לעבוד.."
כתב המלבים זצ"ל: בהמותינו תלכנה איתנו מרצונן  הטוב,  שכן  יהיו  משתוקקות  לעלות
קורבן לפני השם יתברך, כפי שאמרו חכמינו על הפר שהקריב אליהו הנביא, כי רץ בשמחה
אל המזבח, בעוד שהפר השני שהקריבו נביאי השקר סירב ללכת למזבח, ומזה גופא נלמד
לקח כיצד לעבוד את השם יתברך. אם בהמה זו,  שאין  בה  דעת,  משתוקקת  להיות  קורבן
לאלוקים,  על  אחת  כמה  וכמה  צריכים  בני אדם שהם בני דעת להשתוקק לעבודת השם.
"כי ממנו ניקח לעבוד את ה' אלוקינו"... (מעינה של תורה)

"ועברתי בארץ מצרים, אני ולא מלאך"
כתבו  המקובלים,  שאוירת  מצרים  היתה  כה טמאה, עד שאילו היה מלאך יורד אליה היה
נטמא! אז נכון שהרחוב כאן איננו כמו טומאת מצרים, אבל גם אנחנו איננו מלאכים... כמה
יש לנו להדיר ולשמור אותנו מאוירת הרחוב! (מעיין השבוע)

"החודש הזה לכם"
פירש מרן ה"בית יוסף" זצ"ל: עד כה, ייחסו המצרים  חודש  זה  לעצמם  ולרום  מזלם,
כי  מזלו  הוא  טלה,  והמצרים  עבדו  לטלה. והנה, בעיצומו ובתוקפו של החודש, כשהירח
במילואו והמזל בשיאו, ניגפו המצרים, והקדוש ברוך הוא עשה בהם ובאלוקיהם שפטים, ובני
ישראל  הקריבו  את  השה,  אלוקי  מצרים, קורבן לה' . בכורי מצרים מתו, ובני ישראל
יצאו ביד רמה - הרי זה לאות כל כל אלוקי העמים  אלילים,  אין  בהם  תועלת  ואין  בהם
ממש.  חודש  זה  הפך  למצרים  ליגון  ואנחה, חדל מהיות החודש שלהם, והפך לחודש שלנו,
כי בו היינו לעם ה' . (מעיין השבוע)

"ולמען תספר באזני בנך ובן-בנך...וידעתם כי אני ה"
אומרים כאן חכמי המסורה: בשני מקומות בתורה מצינו את המלה "ולמען". בתחילת פרשת "וארא" נאמר: "ולמען תספר באזני בנך ובן-בנך"; ובפרת "עקב" נאמר: "ולמען תאריכו ימים על האדמה" (דברים י"א, ט”). לומר לך, שכל המטפל כראוי בחינוך בניו ובני-בניו - זוכה לאריכות ימים על האדמה, שהבטיח ה” לעמו.

סיפור חסידי - לך אל סבא
רבי מנחם-מענדל מווישווה שבמרמורש, בעל 'שארית מנחם', ראה פעם אחת ילד הפונה אל אביו בשאלה איזו ברכה מברכים על דבר-מאכל כלשהו. האב לא היה שומר תורה ומצוות, והוא השיב לילד שישאל את סבו, שעל-פי חזותו החיצונית נראה יהודי הקרוב יותר אל המסורת. נאנח רבי מנחם-מענדל ואמר: "עכשיו הבנתי משמעות חדשה בפסוק 'שאל אביך ויגדך, זקניך ויאמרו לך'. משה רבנו אמר לבני-ישראל כי יבואו ימים שכאשר ילד ישאל את אביו בענייני תורה ומצוות, ישיב לו האב: 'זקניך [ו]יאמרו לך' – לך אל סבא, הוא יוכל לענות לך"...

סיפור חסידי – שמחה של חסיד
אחד מחסידי פשיסחה חיבב וייקר מאוד את התפילין שלו, שאביו קנה לו לבר-המצווה מידי סופר סת"ם ירא-שמים ובעל כתב נאה במיוחד. החסיד היה מוסר את התפילין לבדיקה בכל שנה, ותמיד נמצאו ללא רבב.
פעם אחת, בערוב ימיו של החסיד, בדק הסופר את התפילין ונחרד לגלות כי חסרה אות בפרשיות התפילין. כלומר, התפילין היו פסולות משעת כתיבתן. הסופר לא ידע איך יקבל החסיד את הבשורה, והלך סחור-סחור עד שאמר לו את הדברים כהווייתם.
לתדהמתו החל החסיד לרקוד בחדר מרוב שמחה. אחד מבניו שאל אותו לפשר השמחה, והחסיד ענה: "ראה איזה נס! שווה בנפשך שהאות החסרה לא הייתה מתגלה, ואז הייתי נפטר מן העולם בלי שאניח תפילין כשרות אפילו פעם אחת בימי חיי. עכשיו אוכל לקיים את המצווה לפחות מכאן ולהבא".

שבת שלום ומבורך!


--- מומלץ להדפיס ולקרוא בשולחן שבת ----

לדברי תורה נוספים אתר אש התורה - אתר עם חכמת חיים לחץ כאן

6 בינו׳ 2013

פנינים וורטים וארא,סיפור חסידי וארא


פנינים וורטים וארא,סיפור חסידי וארא

"וארא אל אברהם אל יצחק..."
אל האבות (רש"י)
(והרי אנו יודעים שאברהם יצחק ויעקב הם האבות ?)
אלא הכוונה היא שהקב"ה נראה ליצחק לא משום שהוא בנו של אברהם, וליעקב – לא משום שהיה "נכד".. אלא "וארא אל האבות" מפני שכל אחד ואחד זכה להיות אב בפני עצמו..
(אדמו"ר ר' מאיר מפרמישלאן)

"ולא שמעו אל משה מקצר רוח ומעבודה קשה"
אדם שגורלו מר וקשה בהווה, אין דעתו פנויה לקבל הבטחות לעתיד הרחוק. בני ישראל שנשימתם טרופה עליהם מחמת קושי העבודה, אינם קולטים כלל את דבריו של משה, האומר להם כי בעתיד יביאם אל ארץ טובה. אין להם כל ענין במה שיהיה לעתיד, קודם כל רוצים הם רק להיחלץ מהמצוקה בה הם נתונים כרגע. לפיכך אומר ה' יתברך למשה, כי ידבר רק על ההווה "להוציא את בני ישראל מארץ מצרים" (משך חכמה)

"ונתתי אתה לכם מורשה"
לא לבד לשעה שאתם תהיו בה, אלא אפילו בשעה שאתם גולים ממנה, הרי היא שלכם! וכמו שאדם הפורש משדה ירושת אבותיו לעולם דעתו עליה, ומשתדל שלא לשכוח אותה אחוזה, אולי יזכהו ה' לחזור אליה, כך ארץ ישראל היא לנו מורשה לעד. (הנצי"ב, העמק דבר)

"וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל אשר מצרים מעבדים אתם"
מה היתה עיקר הצעקה ? - לעולם  יש לעבוד את ה' מתוך רצון טוב ומתוך שמחה , ואולם במצרים היה פרעה הגורם העיקרי שהניעם לעבודת ה' ... ועל זה הצטערו ביותר : " את נאקת בני ישראל אשר מצרים מעבידים אותם " – נאקתם היתה על אשר המצרים הם המעבידים אותם . והם אלו המניעים אותם לעבודת ה'.
(אדמו"ר ר' משה מקוברין)

"ואני ערל שפתים"
משה לימד בזה זכות על ישראל . מה שאין שומעים לו אין זה בגלל שאיו רוצים לשמוע דברי ה' . אלא מחמת "ואני ערל שפתים " ,אינני מחונן בכשרון הדיבור ואינני מושך את ליבם. (שפת אמת)

"וידבר ה' אל משה ואל אהרון ויצום אל בני ישראל"
אף על פי שבני ישראל לא שמעו, מקוצר רוח ומעבודה קשה, בכל זאת מצוה ה' יתברך להוסיף ולדבר אליהם. דברי
א-להים מן ההכרח שיעשו רושם ויפעלו את פעולתם. אם לא לאלתר, הרי בזמן מאוחר יותר. דבורים של קדושה אינם הולכים לטמיון ומן ההכרח שיישמעו ביום מן הימים... (שפת אמת)

"ותלד לו את אהרן ואת משה"
התורה מספרת כאן במתכון כי משה ואהרן נולדו ככל בשר ודם להורים רגילים, ובכל זאת נעשו לגדולי הנביאים והמנהיגים של עמנו.
הודות לפעולותיהם ומעשיהם הם אשר בחרו והגיעו לאן שהגיעו! ולא שירדו לעולם כמלאכי מרום.
מכאן עלינו ללמוד, כי כל אדם ואדם מסוגל על ידי עבודתו ובחירתו להגיע למדרגות העליונות ביותר, ואפילו להיות בבחינת משה ואהרן. (ספר המורה והתלמוד)

סיפורי חסידים

"לא יחרץ כלב לשונו"
אל רבי מאיר מפרמישלן נכנס סוחר שעסקיו כשלו וסיפר לצדיק על המאמצים הגדולים שהוא
עושה, ולשווא. הוא גילה, כי עשה תחבולות מיוחדות עם סוחרים שונים, אך כל מאמציו עלו
בתוהו ועסקיו אינם מצליחים להתרומם.
נענה רבי מאיר: "כתוב בתורה, 'ולכל בני-ישראל לא יחרץ'. יהודי אינו צריך לשים את
יהבו על חריצות ופיקחות יתרה. המפתח להצלחה הוא - 'כ-לב לשונו' - שיהיו פיך וליבך
שווים. חדל מהקנוניות, נהל את עסקיך ביושר, ואני מבטיחך כי תצליח".

"ונפשי כעפר לכל תהיה"
פעם בא לרבנו הזקן אחד ממתנגדיו וזלזל בו מאוד. אחר-כך שאל מישהו את הרבי, מדוע
הניח לאיש זה לזלזל בו כל-כך. השיב הרבי: שלוש פעמים ביום אני אומר 'ונפשי כעפר
לכול תהיה', ואילו הייתי משיב לו, נמצא שאני אומר שקר.
(רשימת חסידים)

רוצים לקבל חיזוקים בדף הפייסבוק? לחצו לייק והצטרפו אלינו


כתבו לנו

נהנתם מדברי התורה באתר ? נשמח לשמוע
כתבו לנו תגובה


הצטרפו לערוץ דבר תורה בטלגרם? לחצו כאן < --- > הצטרפו לקבוצת הפייסבוק שלנו לחצו כאן