30 ביוני 2009

דבר תורה קצר פרשת בלק, דבר תורה בלק, פנינים, וורטים בלק


"וירא בלק בן צפור"
למה ניתן לפרשה זו השם "בלק" שהוא שמו של שנוא ישראל מובהק?
ברם, באמת כל הגויים שונאים לישראל "בידוע שעשיו שונא ליעקב" אלא שהם
מסתירים את שנאתם ומחפים עליה במילים ומליצות נאות, כך שאין יודעים להזהר מפניהם. ואילו בלק היה גוי "הגון" שגילה את שנאתו לישראל לעיני כל, וגוי "הגון" שכמותו
זכאי שתקרא פרשה בתורה על שמו ... (ר' מאיר מפרימשלן)

"אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב"

בימין של הצאר אלכסנדר השלישי, יצא שמו של השר איגנאטייב כמי ששונא את היהודים וגזר עליהם את הגזרות הקשות ביותר שיכל לגזור.יום אחד הפיצו האנטישמיים שמועה, שהברון גינצבורג עורך מגבית כדי לשחד את הצאר, וכשנפגשו השניים שאל הצאר את הברון: שמעתי, שרצונך לתת לי כסף, וכמה למשל, בדעתך לתת לי?השיב לו הברון גינצבורג: אם תאמר סכום כסף כפי שוויים של היהודים בעיני – כסף כל כך הרבה אין לי, ואם תאמר סכום כפי שוויים של היהודים בעיניך – לכך אני מוכן ומזומן בכל שעה.

"הן עם לבדד ישכן ובגויים לא יתחשב"

מעשה בבעש"ט שחזר מהמקווה, ועברו על ידו חבורה של ישמעאלים, שנראה היה כי מתכוונים לפגוע בו. בינתיים שמע הבעש"ט את אחד הפרחחים אומר לחברו: הזהר מן היהודי הזה שלא יגע בך ויטמא אותך.אמר הבעש"ט: זה פירוש הכתוב: "הן עם לבדד ישכן" – זה שעם ישראל יכול להישאר בהתבודדותו בייחודו ובקדושתו, אף על פי שהוא מעורב בין האומות "ובגויים לא יתחשב" מפני שלא מחשיבים אותו, שמביטים עליו כעל יצור שפל ואינם רוצים שיתחבר עימהם.וזה מזלנו, הוסיף, שאלמלא כן מי יודע אם היה עוד יהודי בנמצא. ("דגל מחנה אפרים)

"הן עם לבדד ישכון, מהו 'הן' כל האותיות מזדווגין חוץ מב' אותיות הללו כיצד א"ט הרי י' ב"ח הרי י' ג"ז הרי י' ד"ו הרי י' נמצא ה' לעצמה, וכן האות הנ' אין לה זוג.... אמר הקב"ה כשם ששני אותיות הללו אינן יכולין להזדווג עם כל האותיות אלא לעצמן כך ישראל אינן יכולין להדבק עם כל העובדי כוכבים ומזלות הקדמונים אלא לעצמן מפורשים".(שמות רבה)

"'לא תאור את העם כי ברוך הוא"
וברש"י על המקום "אמר לו אם כן אקללם במקומי. אמר לו לא תאור את העם. אמר לו אם כן אברכם. אמר לו אינם צריכין לברכתך, כי ברוך הוא. משל אומרים לצרעה לא מדובשיך ולא מעוקציך"
ונשאלת השאלה מדוע בלעם הרשע פתאום רוצה לברך את ישראל?
ומבאר ה"תורה תמימה" הסבר נפלא שכתוב במדרש בפרשת חיי שרה שבגלל שלבן הרשע ברך את אחותו "אחותינו את היי לאלפי רבבה" היא הייתה עקרה שלא יהיו רשעים אומרים דברינו עשו פרי . וא"כ בלעם רצה לברך את ישראל בשביל שלא יתקיימו ברכותיו ובכך יקללם. ועל רעיון זה ענה לו הקב"ה כי ברוך הוא שמכיוון שכבר הם מבורכים אזי גם ברכותיך יתקיימו שהרי לא תוכל לטעון שברכותיך עשו פרי שאולי הברכה היא מכח האחרים שברכום.
ומה נפלאים לאור דברינו דברי האריז"ל שאמר שבלעם הא גלגולו של לבן הארמי, דהיינו שאותו אדם חזר על אותו טריק.... (ר' אלחנן הירש)

"לכה נא ארה-לי את העם הזה"
ה"חפץ חיים" היה אומר: מה בין אדם מישראל לבין גוי רשע? אדם מישראל כשהוא בצרה, מתפלל לה' ומבקש ברכה מצדיק. לא כן בלק, שבהיותו בצרה, הלך אל בלעם לא לדרוש ברכה לעצמו, אלא לבקש קללה לזולתו.

"לא הביט אוון ביעקב ולא ראה עמל בישראל, ה' אלוקיו עמו"
מדוע "לא הביט אוון ביעקב"? משום ש"ה' אלוקיו עמו".
יהודי מאמין תמיד בה', ולכן גם כשהוא חוטא יש לו מזה שיברון-לב. מצווה עושה יהודי בשמחה, אבל עברה אינה נעשית בשמחה. וכי יש יהודי שאומר 'לשם ייחוד' לפני מעשה חטא? (רבי חיים מצאנז)

"לא הביט אוון ביעקב ולא ראה עמל בישראל, ה' אלוקיו עמו"כשיהודי חוטא, פעמים שהקב"ה עושה עצמו כביכול שאינו מביט ואינו רואה. ואם הקב"ה מתעלם מחטאי ישראל, בשר-ודם, שלפעמים גם יכול לטעות ולסבור שחברו חטא, על-אחת-כמה-וכמה שעליו להתנהג בדרך זו של "לא הביט אוון ביעקב". (רבי לוי-יצחק מברדיצ'ב)

"לא הביט אוון ביעקב ולא ראה עמל בישראל, ה' אלוקיו עמו"
מי שאינו מדבר סרה על ישראל ואינו רואה כל פגם ביהודי שני, סימן ש"ה' אלוקיו עמו". הוא רעו של הקב"ה ונמנה עם גדודיו. (רבי חיים מצאנז)

"תמות נפשי מות ישרים"חסיד אחד ביקש מר' יהושע מבלז זצ"ל שיברכהו שיזכה למות כיהודי! אמר לו הרבי: למות כמו יהודי גם הגויים רוצים, שהרי כן בקש בלעם "תמות נפשי מות ישרים" אבל העיקר הוא לחיות כמו יהודי ...


תגיות:דבר תורה קצר פרשת בלק, דבר תורה בלק, פנינים, וורטים בלק

24 ביוני 2009

פנינים לפרשת חקת

"ויקחו אליך פרה אדומה"
נסמכה פרשת "פרה אדומה" לפרשת "קרח", ללמדנו על הצד השווה שביניהן: מה פרה זו מטהרת טמאים ומטמאה טהורים, אף מחלוקת משדדת מערכות חיים, הופכת סדרי עולם, מעלה תחתונים, מורידה עליונים ומכניסה בעולם ערבוביה ואנדרלמוסיה. (על התורה)

"זאת חוקת התורה"
"גזירה היא מלפני ואין לך רשות להרהר אחריה" (רש"י)
בשעה שאדם מישראל בא לקיים מצוה, אומר לו היצר הרע: "מה המצוה הזאת?" הלא אין זו מצוה כלל ועיקר! ואילו לאחר שכבר קיים את המצוה, שוב אומר לו היצר הרע "מה טעם יש בה" מה רב ועמוק הוא טעמה של מצווה אשר קיימת – כדי להביאו לכלל גאווה ויוהרה.
ע"כ יתן האדם מישראל אל לבו יזכור "גזירה היא מלפני" – לפני קיום המצוה יאמר לעצמו: גזירה היא! מצוה היא מה' יתברך וחייב אני לקיימה, ואילו לאחר קיום המצווה "ואין לך רשות להרהר אחריה" עליך להסיח דעתך ממנה, כאילו לא עשה מאומה. (ר"מ מפרמישלן זצ"ל)

"זאת התורה אדם כי ימות באהל"
רבי יהושע מקוטנה היה אומר: "זאת התורה" – כל ימי חייו צריך יהודי ללמוד כיצד למות – "אדם כי ימות", ולא ייצא מן העולם הזה, אלא מתוך ה"אהל" – אוהלה של תורה ותפילה. רבי שמואל סלנט היה אומר: "אדם כי ימות באהל" – אין דירתו של אדם בעולם הזה אלא דירת עראי – אוהל. אבל ב"זאת התורה", במצוות ובמעשים טובים, זוכה האדם לבנות ולהקים לו בית בעולם הבא, ככתוב (קהלת יב, ה): "הלך האדם אל בית עולמו".

"לא מקום זרע ותאנה וגפן ורמון ומים אין לשתות"
לכאורה, טען העם טענות של טעם ואמר: גם אם היה כאן שפע של מים, המדבר "לא מקום זרע" הוא, ומקום ציה ושממה לא יצלח למאומה. ואף גם זאת, "ומים אין לשתות", אין כאן ולו טיפה אחת של מי שתיה להחיות את הנפש. וגם זאת, טענותיהם לא היו אלא דברי הבל. חבריהם מצויים במצוקה נוראה, הם ונשיהם וטפם ובעירם עומדים על סף מיתת צמאון, ואילו הם דואגים את דאגת המחר "לא מקום זרע", ובשעה קשה זו, הם מדברים גם על "תאנה גפן ורמון". מכאן אתה שומע גנותה של מחלוקת שמעבירה את האדם על דעתו, ובמהלך ההתנצחות דעתו מתבלבלת עליו ולבו מתערער עד שהוא מדבר ובא בטענות על העצים והאבנים ואינו יודע מה הוא שח. כך הללו, משנכנסו לתוך מחלוקת, עד שהיה עליהם לבקש על המים שבנפשם הם, טענו על הפירות, ולא עוד אלא שהקדימו תאוות הפירות לטענת המים. (מן התורה)

"אשר אין בה מום אשר לא עלה עליה על"
מי שרואה את עצמו כאילו כבר הגיע לתכלית השלמות וכבר אין בו שום פגם ומגרעת, הרי זה סימן מובהק שעדיין אין עליו בכלל עול מלכות שמים. אלמלי היה עליו קצת עול מלכות שמים, היה מבין יפה כי עדיין איננו אלא מומים בלבד (החוזה מלובלין)

"ויבכו את אהרן.. כל בית ישראל"
מסתבר שבמשך כל אותה תקופה לא אירעה אצל בנ"י אפילו רציחה בשוגג. שאם כן היה הרוצח יוצא מעיר המקלט, והמשפחה הייתה צוהלת ושמחה, לכן אמרה התורה: "ויבכו.. כל בית ישראל" כלומר כל משפחות בני ישראל התאבלו, ולא הייתה אף משפחה אשר הפיקה תועלת ממיתתו של אהרן, ולפיכך אנו רואים כי לא קרה רצח בשוגג כל אותה תקופה.
(משך חכמה)

"זאת התורה אדם כי ימות באהל"
אם האדם ממית עצמו, במי תתקיים התורה? אלא הכוונה לחינוך הבנים. מי שממית את עצמו ומסכן את נפשו כדי לגדל את בניו לתורה, אזי התורה מתקיימת בבניו, כי תורה מחזרת על אכסניה שלה. (רבי מאיר שפירא מלובלין)

ובלכתך בדרך
לו ידעו איזה רושם נשאר בעולם מאמירת פסוק חומש או פסוק תהילים, לא היו הולכים ברחוב בלי דברי תורה (ספר השיחות תרצ"ו)

15 ביוני 2009

פרשת קרח

לעילוי נשמת רוניה הברמן ז"ל שהשבוע חל יום פטירתה

מדוע נקרא הפרשה על שמו של קורח הרשע? אלא הפרשה נקראת על שמו, כדי להדגיש את הדבר החיובי שבמחלוקת קורח, והיא שאיפתו להיות כוהן גדול. שאיפה זו היא ודאי דבר טוב, ורצון כזה צריך להיות אצל כל יהודי.

"ויקח קרח"
פרשה זו יפה נדרשת (רש"י)
אומר היה ר' יהונתן איבשיץ זצ"ל (שכידוע סבל רבות ממחלוקת שהייתה נגדו)
פרשה זו של מחלוקת נדרשת "יפה" בכל הדורות... כי לא חסרים לנו בעלי מחלוקת ...

"ויקח קורח בן יצהר בן קהת בן לוי"
הכתוב מונה ומפרט את ייחוסם של קורח ואנשיו: בנו של פלוני, נכדו של פלוני, שכן על-פי-רוב זו 'זכותם' היחידה של בעלי המחלוקת. בכוח ייחוסם הם מעיזים לצאת למאבקם ולמלחמותיהם. (החוזה מלובלין)

"ויקח קרח"
ביקש קרח לקחת לעצמו גדולה ושררה ולכן לא היה הדבר כשר, גדולה היא טובה רק כשנותנים אותה מן השמים. אבל בכוחות עצמו אין אדם יכול לקחתה ...
(הרר"ב מפשיסחא זצ"ל)

"ומדוע תתנשאו"
אחד הפלאים הגדולים הוא, שכל החולקים על הצדיקים בודים עליהם מלבם דברים כאלה שהם ממש ההיפך הגמור מטיבם ומהותם של הצדיקים.
גם נגד משה רבנו, אשר התורה העידה עליו כי הוא "עניו מאד מכל האדם", לא מצאו טענה אחרת אלא דווקא שהוא בעל גאווה – "ומדוע תתנשאו" . (הר' מקוצק זצ"ל)

"רב לכם בני לוי"
וקרח שפקח היה מה ראה לשטות זו? עינו הטעתו, ראה שלשלת גדולה שיוצאה ממנו, שמואל, ששקול כנגד משה ואהרן, אמר : בשבילו אני נמלט. ולא ראה יפה לפי שבניו עשו תשובה ומשה היה רואה. (רש"י)
מה היה, באמת, מקור תשובתם של בני קרח ?
שהרי שידל משה רבנו את קרח בדברים ואמר : "רב לכם בני לוי", והשתדל להחזירו למוטב, וכידוע שדיבורו של צדיק אינו הולך לאיבוד. ואם אין דבריו משפיעים על האדם גופו, הריהם משפיעים על בניו. והודות לדיבוריו של משה נעשו בני קרח בעלי תשובה. אבל קרח עצמו שלא האמין בגודל כוחו של משה רבנו ובהשפעה האלוקית הצפונה בדבוריו, לא היה מסוגל איפוא לראות כי בניו יחזרו בתשובה.

ובהמשך לזה מצינו בגמרא שביקשה חנה על שמאול שיהיה לא חכם ולא טיפש (ברכות ל"א) מילא שלא יהיה טיפש – מובן. אבל מדוע שלא יהיה חכם?
ברם, נתכוונה לזה שהוא לא יהיה "חכם" כקרוח סבו, אשר פקחותו היתה בעוכריו...

"ויחר למשה מאד"
"נצטער עד למאוד" (רש"י).
רבי יצחק מאיר מגור היה אומר: הצער כאב עצור הוא, ואינו כעס – שהוא אבי כל חטא. משה רבנו היה חכם ואדם שלם במידותיו היה, ולא ייתכן אצלו חרון אף וכעס, כנאמר (קהלת ז, ט): "כעס בחיק כסילים ינוח". אפילו בשעה שהרשעים הללו טפלו עליו שקר ושפכו את דמו, לא בא לידי כעס אלא '"'ויחר למשה – נצטער עד מאו'", כאב לו על שבמחנה ישראל מצויים אנשי ריב ומדון.

"וישלח משה לקרא לדתן ולאבירם"
מכאן שאין מחזיקין במחלוקת (רש"י).
מחזיקין מלשון חזקה, כלומר אין חזקה במחלוקת.
אסור לומר, כי מאחר וכבר נעשו כמה וכמה נסיונות להשכין שלום, שוב לא יועיל מאומה, אלא יש לנסות שוב ושוב.
לפיכך לא נלאה משה רבינו אחרי שדיבר כמה פעמים ושלח שוב לקרוא לדתן ולאבירם. (הרה"ק מהר"י ז"ל מוורקי)

"ולא יהיה כקרח וכעדתו"
רב אחד, מתלמידיו של רבי משה – המהר"ם שיק, התאונן בפניו כי קמו לו בקהילתו מתנגדים בעלי מחלוקת היורדים לחייו. הרגיעו רבו ואמר: "כלל יהיה בידך; רק על עצי פרי מתרבים תולעים, על עצי סרק אין תולעים. רב הממלא תפקידו כראוי, קמים לו מתנגדים. רב העושה רבנותו קרדום לחפור בו, יושב באפס מעשה, ורק שומר על משרתו, כמוהו כענף עץ יבש של אילן סרק".

"אם כמות כל אדם ימתון אלה ... לא ה' שלחני"
איך הרהיב משה עוז לסכן את כל האמונה בנבואתו ובתורה מן השמים, והרי אפשר שיחזרו בתשובה וממילא ימותו כמות כל אדם, שכן "אין לך דבר העומד בפני התשובה" ?
אלא מצינו ברמב"ם, שבעל תשובה הריהו כקטן שנולד ונחשב לאדם אחר לחלוטין. לפיכך דייק משה ואמר: "ימותון אלה" – חוטאים אלה כמות שהם, בלי תשובה, אם ימותון כמות כל אדם – כי אז "לא ה' שלחני", אבל אם יחזרו בתשובה הרי לא יהיו עוד "אלה" כי אם בריות חדשות.
(הגה"ק מהר"א זצ"ל מטשכנוב)

ציטוט:
"מי שלבו שלם עם ה' ואמונתו חזקה ומאמין שהכל מתנהג רק ברצונו יתברך ... אזי הוא בשמחה תמיד ואין לו שום דאגה ופחד ... (פניני חכמה למוהר"ן מברסלב)

9 ביוני 2009

פרשת שלח לך

"ויקרא משה להושע בן נון יהושע"
משה חשש בעיקר מפני סכנת כשלון שליחותו של יהושע: אם איש יפה נפש כמוהו, מופת לרבים ביושרו, צדיקותו וענוונותו, ישוב משליחותו וישמיע דעה רעה על הארץ, יקבלו בני ישראל את דבריו באמון וללא היסוס. לא כן ביחס ל"ראשי בני ישראל". משה העריך שאם המרגלים – עסקני הציבור – יחזרו מתור את הארץ וידברו סרה עליה, יתייחס העם אליהם ואל כוונותיהם בחשדנות, ולא ייגרר אחרי הצהרותיהם שנועדו לזרוע מבוכה ובהלה. לכן לא חשש מעצתם הרעה, והתפלל רק על יהושע. (יפה עיניים).

טבעו של עניו הוא, שלא להיות תקיף בדעתו ותמיד מבטל הוא את דעתו בפני הזולת. המרגלים הרי היו נשיאים של שבטים ואנשי שם, היה משה חושש איפוא שמא יבטל יהושע את דעתו בפני דעתם מחמת עניוותו, על כן התפלל "ה' יצילך מעצת מרגלים".
בנוגע ליהדות אי אפשר לנהוג תמיד בעניוות, שכן לפעמים יש לנהוג דווקא בדעה תקיפה. וכדי לדעת אימתי – לשם זה אכן זקוק אדם לסייעתא דשמיא... (אדמו"ר רא"מ מגור זצ"ל)

"שלח לך, לדעתך" (רש"י).
לכל יהודי ניתנה שליחות אלוקית לכבוש את חלקו בעולם, ולעשות ממנו "ארץ-ישראל". שליחות זו צריכה להיות "לדעתך" - השליח חייב להשתמש בשכלו, לחפש ולמצוא את הדרכים הטובות והמתאימות ביותר לביצוע השליחות. ועם זה עליו להיות בטל לחלוטין למשלח, למשה שבדור. (שיחות קודש)

"ויתרו את ארץ כנען"
ההולך לתור ארץ ומבקש לראות את היפה שבה, וליהנות מן הטוב שלה, כמו (י, ל"ג): "לתור להם מנוחה", ואילו היוצא למשימת ריגול בארץ אויב, מחפש בה את צדדי חולשתה, ומבקש לראות את הרע ואת המכוער שבה, כמו (בראשית מב, ט): "מרגלים אתם לראות את ערות הארץ באתם". כאשר שלח משה את האנשים על פי ה', שלחאותם כתיירים – "לתור את ארץ כנען", לראות את טובה ולחזור להגיד את שבחיה לבני ישראל. על כן מדברת עליהם התורה בכל הפרשה כעל "תיירים", ואינה מזכירה כלל לשון ריגול. אך כאשר אמונתם בה' ובמשה עבדו התרופפה, ואמרו (דברים א, כב): "נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו לנו את הארץ", הם הפכו מתיירים למרגלים, כנאמר (א, כד): "נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו לנו את הארץ", הם הפכו מתיירים למרגלים, כנאמר (א, כד): "ויבאו עד נחל אשכול וירגלו אתה", כי עשו מעשה מרגלים ולא מעשה תרים. (הכתב והקבלה).

"ארץ אוכלת יושביה"
זוהי ארץשאי אפשר להיות בה בבחינת "יושב" כלומר באותה מדרגה תמיד, או שעולים מעלה מעלה ומשיגים מדרגות גדולות, או שח"ו נופלים למדרגה שפלה... (ר"י מוארקי)

"הטובה היא אם רעה"
הארץ טובה היא, אפילו אם תראו כי רעה היא... קדושת ארץ ישראל מצויה וקיימת תמיד, אלא שהיא מכוסה ונסתרת. מתחת ה"רע" השטחי שלה מסתתר ה"טוב", וכאשר נכנסים אליה אזי נחשפת הקדושה הנסתרת.(ספר הזכות)

"”ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם"
אם רוחו של אדם נמוכה והוא אפס בעיני עצמו, הריהו מקבל צורה כזו גם בעיני יריבו והלה אכן רומסהו ברגליו. אם "ונהי בעינינו כחגבים" הרי ממילא "וכן היינו בעיניהם". (הרי"ם מגור)

"פקד עוון אבות על בנים"
ה' יתברך מפחית (“פוקד" מלשון החסרה : “ולא נפקד ממנו איש") את עוון האבות בשל הבנים. אם בניהם כשרים וטובים מתכפרים עוונותיהם בזכות הבנים "ברא מזכה אבא" (הכתב והקבלה)

"ויאמר ה' סלחתי כדברך"
בשביל שאמרת פן יאמרו מבלתי יכולת ה' (רש"י)
בעצם הלא יכול היה ה' יתברך גם להפוך את מחשבתם של העמים, לבל יאמרו "מבלתי יכולת", אלא מכיוון שכבר אמר משה רבנו כך: “ואמרו הגויים". הרי כבר דיבורו של משה עושה רושם (“ותגזר אומר ויקם לך") שיהיו העמים מוכרחים לומר כך, וזה עלול היה לגרום באמת לחילול ה', על כן הכרח היה ב"סלחתי" (קדושת לוי)

סגולה לזכרון
אחד מחסידיו של רבי מנחם-מענדל מקוצק היה תלמיד-חכם גדול, שהיה שקוע במשך כל היום
בלימוד התורה. עם זאת סבל מאוד מזיכרון חלש ומנטייה לשכוח את אשר למד.
פעם החליט להיכנס אל רבו ולבקש עצה וסגולה לחיזוק הזיכרון. הרבי מקוצק, שהיה ידוע
באמרותיו החריפות והשנונות, הגיב קצרות: "סגולה לזיכרון אתה מבקש? בתורה יש סגולה
אחת - 'ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם - למען תזכרו'"...

1 ביוני 2009

פרשת בהעלותך

"ויעש כן אהרון"
"להגיד שבחו של אהרן, שלא שינה"
רבי שמחה בונים מפשיסחה היה אומר: מה גדולה היא שלא שינה? הרי גם יהודי פשוט לא היה מעז פנים לשנות ממצווה שציווה ה'? אלא, שבחו של אהרן שלא שינה את עצמו, ונשאר איש העם ואוהב את הבריות כמקודם; רודף שלום ומשכין שלום, בין איש לאשתו ובין אדם לחברו. "שלא שינה" – הגדולה לא הביאה אותו לשנות את הליכותיו, מידותיו הטובות וענוונותו.

"ויעש כן אהרון"
להגיד שבחו של אהרון שלא שינה (רש"י). מדרך העולם שבפעם הראשונה האדם מתעורר ומתלהב לדבר מצוה. אבל משכבר התרגל לה – ההתלהבות מתנדפת, אבל לא כן אהרן "שלא שינה" כלומר אהרון עשה בכל ימי חייו את המצוה באותה התלהבות והרצינות של הפעם הראשונה. (שפת אמת)

"ויעש כן אהרון"
טבעו של אדם שיש בו מעין התנגדות פנימית להוראות המונחתות עליו מגבוה על ידי אדם אחר. ככל שאדם גדול יותר, משתדל הוא להראות שמעשיו נעשים על פי שיקול דעתו והבנתו שלו. לפעמים נדמה לאדם שכבודו ייפגע, אם אכן יקיים הוראה מגבוה לפרטיה ודקדוקיה, מבלי שיתקנה או יוסיף בה משהו מסגנונו האישי. לא רק בגדולים כך, אלא בכל אדם. בני אדם רבים עושים דברים דווקא במקום שלגביו הם נקראים שלא לעשות כן. ו"כל הגדול מחברו – יצרו גדול הימנו". על כן "שבחו של אהרן – שלא שינה". אהרן הכהן, סמל השלום והענווה, שמע מפי משה את כל ההוראות לגבי העלאת האור במנורה, ועשה בדיוק כפי שהורו לו". (לקראת שבת).

"על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו"
אומר השל"ה הקדוש כי יש כאן רמז מוסר, כי בכל פעולה או תנועה שהאדם עושה יאמר "אם ירצה ה' " "בעזרת ה'". למשל, בלכתו בדרך, יאמר: הנני נוסע בעזרת השי"ת ובדעתי לחנות במקום פלוני בעזרתו יתברך אם ירצה.
נמצא שם שמים שגור בפיו, בשעה שעולה במחשבתו, ושבעת מעשה, וכן בכל פעולותיו.

''ויקרא את שם המקום קברות התאוה כי שם קברו את העם המתאוים''
רק את המתאווים קברו שם, כי אם התאווה עצמה נקברה שם. היא חדלה מלב כל אלה שחזו בעונש הנורא. על-ידי קבירת המתאווים נקברה התאווה עצמה, ולפיכך נקרא המקום בשם ''קברות התאווה'' ולא ''קברות המתאווים''.

''ויצעק משה אל ה לאמר אל נא רפא נא לה''
מה לאמר - השיבנו אם אתה מרפא אותה אם לאו (רש''י).
לשם-מה היה צריך לתשובה, והלא יכול היה לברר דבר זה על-פי סימנו של רבי חנינא בן דוסא: ''אם שגורה תפילתי בפי יודע אני שהוא מקובל'' (ברכות ל''ד)?
ברם, רש''י אומר שלפיכך לא האריך משה בתפילה, שלא יהיו ישראל אומרים אחותו עומדת בצרה והוא עומד ומרבה בתפילה. ולגבי תפילה קצרה אינו יפה סימנו של רבי חנינא בן דוסא, שכן מספר מילים קצרות שגורות תמיד בפה, ולכן ביקש משה תשובה.


"והאיש משה עניו מאוד, מכל האדם אשר על פני האדמה"

העיר על כך רבי ישראל ליפקין-מסלנט: צא וראה, שהקדוש-ברוך-הוא בכבודו ובעצמו מעיד כאן על משה רבינו, שהיה "עניו מאוד מכל האדם" - כינוי מופלג, שלא מצינו כמותו בכל המקרא על שום אדם אחר. ודברים אלה לא נאמרו בערוב ימיו של משה, אלא בעיצומה של פעילותו הענפה כמנהיג העם; שהרי עוד שלושים ושמונה שנות מנהיגות נכונו אותה שעה למשה.ואף אחרי ששמע משה מפי הקדוש-ברוך-הוא ציון לשבח זה - לא גבה ליבו ולא רמו עיניו. זוהי המדרגה הנעלה ביותר של ענווה, שכמותה לא זכה שום אדם אחר "אשר על פני האדמה".

"והאיש משה עניו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה".
משה רבנו ידע היטב את מעלותיו הנפלאות, אבל הוא גם הכיר את הכוחות המיוחדים שניתנו
לו מן השמים. בענוותנותו הרבה חשב, שאילו היו כוחות אלו ניתנים לאדם אחר, היה הלה
מגיע לדרגה עליונה ממנו. (ספר המאמרים תש"י)

"לא-כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא"
אף-על-פי שמשה רבנו היה יכול להגיע לדברים רבים בדרך של הבנה, כבן-בית שיכול לראות כל דבר בבית, בכל-זאת "בכל ביתי נאמן הוא" - הוא עבד את ה' מתוך אמונה פשוטה. (מגיד ממזריטש)

לא תופס מקום
רבי בונם מפשיסחה שאל את אחד מחסידיו המכובדים, רבי ברוך סטוצ'ינר: ברוך, האם מצאת
לעצמך אכסניה הגונה בפשיסחה? השיב רבי ברוך: מי שאינו תופס מקום, יש לו מקום בכל
מקום...

רוצים לקבל חיזוקים בדף הפייסבוק? לחצו לייק והצטרפו אלינו


כתבו לנו

נהנתם מדברי התורה באתר ? נשמח לשמוע
כתבו לנו תגובה


הצטרפו לערוץ דבר תורה בטלגרם? לחצו כאן < --- > הצטרפו לקבוצת הפייסבוק שלנו לחצו כאן