27 בנוב׳ 2008

פרשת תולדות


"ואלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק"
יצחק סבור היה תמיד שהוא אינו כלום, אלא "בן אברהם", תלה הכל רק בזכות אביו. ואברהם שוב היה חושב שלא עשה ולא פעל כלל בעבודת הבורא, ואין לו זכות מצד עצמו אלא זאת שהעמיד בן הגון "אברהם הוליד את יצחק". זה היה דרכם בקודש, שהם לא ראו עצמם כדאים בעיניהם, אלא או זכות אבותם בידם, או זכות בניהם. (אדמו"ר ר' יחיאל מאלכסנדר)

"ויעתר יצחק לנכח אשתו"
אומר רבי לוי יצחק, בעל "קדושת הלוי": יצחק חשב שזכותה של רבקה גדולה מזכותו שלו. שכן, הינתקותה ממשפחתה וממולדתה ודבקותה בבית אברהם ובו, הוא ניסיון מתמשך. ואילו הניסיון שלו – העקדה – היה חד פעמי. על כן התפלל "לנוכח אשתו" – שתעמוד להם זכותה.

"ותאמר אם כן למה זה אנכי"
אומר רבי שלמה קלוגר: כשחשה רבקה שפרי בטנה מפרכס לצאת בשעה שהיא חולפת על פתחי עבודה זרה, באה בטרוניה כלפי מעלה ושאלה: "אם כן", בשביל ללדת ליצחק בן לעבודה זרה: "למה זה אנכי"? לשם מה טרח אברהם ושלח להביא אותי ממרחקים? בשביל בן כזה, יכול היה אברהם לקחת ליצחק בנו גם אשה כנענית.

"ויתרוצצו הבנים בקרבה"
כשהיתה עוברת על פתחי תורה של שם ועבר, יעקב רץ ומפרכס לצאת, עוברת על פתחי ע"ז, עשו מפרכס לצאת (רש"י).
ומדוע רצה יעקב לצאת כשעברה על פתחי תורה, הרי ילד במעי אמו "מלמדין אותו כל התורה כולה" (נדה ל) ומדוע העדיף בית מדרשו של שם ועבר?
אלא שקשה לצדיק להיות בכפיפה אחת עם עשו, אפילו כשהוא לומד מפי מלאך. (ר' בונם מפשיסחא)

"ויתרוצצו הבנים בקרבה"
ידועים דברי המדרש שמספר שרבקה עברה ליד בתי מדרשיות רצה העובר לצאת וכן כשעברה ליד בתי ע"ז ועל זה אמרה למה זה אנוכי לכאורה קשה מדוע יעקב רצה לצאת ליד פתחי בתי מדרשיות הא מבואר בגמ' במסכנידה דף ל. שהתינוק נמצא במעי אמו בא מלאך ומלמדו כל התורה כולה וא"כ למה רצה לצאת?
מתרץ הגר"ש שקאפ זצ"ל שיעקב אבינו רצה לצאת וללמוד לבד ולעמול על התורה ולא לקבל הכל כמתנת חינם ולעמל התורה רץ ...

"ותקח רבקה את בגדי עשו...ותלבש את יעקב"
אומר רבי יצחק מאיר מגור: יעקב אבינו נתברך על ידי יצחק, בהיותו לבוש בבגדי עשו. להורות לדורות הבאים, שגם כאשר יהודים מחליפים את לבושם היהודי בבגדי עשו ונראים כגויים, גם אז הם ראויים לברכה.

"ויקרא יצחק אל יעקב ויברך אתו ויאמר לו לא תקח אשה מבנות כנען"
אומר ה"חפץ חיים": כאשר אדם מבקש להשפיע על ילדיו ללכת בדרך טובים, ולמנוע אותם מללכת בדרך חטאים, ינהג כמו שנהג יצחק, בנועם ובברכות ולא יעשה זאת ברוגזה ובכעס. תחילה: "ויברך אותו", אחר כך פנה אליו בבקשה: "לא תקח אשה מבנות כנען". אחר כך חזר והרעיף עליו אהבה וברכות: "ואל שדי יברך אותך ויפרך וירבך".

"ותלך לדרוש את ה' "
מה תהא בסופה (רש"י)
הנה כל ימי חיי האדם, היצר נלחם בתוכו. ורבקה סבורה היתה כי בריה אחת היא בבטנה אלא שהיא נלחמת ביצר, לכן פעם היא כך ופעם כך. הלכה לדרוש "מה תהא בסופה", מי יגבור על מי בסוף המאבק, מי יהיה אחרון המנצח ככתוב: "והיה עקב תשמעון" הכל הולך אחרי העקב, הסוף. אולם נאמר לה: שני גוים בבטנך. אחד צדיק מתחילתו ועד סופו והשני רשע מעיקרו. (ר' בונם מפשיסחא)

"ורב יעבוד צעיר"
הדברים הלוו לא נאמרו לה כנבואה בלבד אלא גם כתרופה להקל על מכאוביה. כי לפי חז"ל (מדרש הגדול) "היו עולין ויורדין במעיה כגלי הים, זה אומר אני יוצא תחילה וזה אומר אני יוצא תחילה". כיוון ששמעו "ורב עבוד צעיר", לא רצה אף אחד לצאת תחילה, ונחו. וע"י כך הוקל לה לרבקה. (ר' י"ח זוננפלד)

"ויאהב יצחק את עשו"
עשו לא היה היה איכר מגושם, הלובש חולצה מצורית, הולך יחף ורועה חזירים. עשו היה מגדל זקן ופיאות, מנהיג עדה ומשמיע תורה בסעודה שלישית, אלא שחלק יעקב, צדיק הדור וסירב להכנע לו. (ר' מ"מ מקוצק)

"הקל קול יעקב והידים ידי עשו"
בזמן שקולו של יעקב מצוי בבתי כנסיות אין הידים ידי עשו שולטות (ב"ר, ס"ה)
מקשים איך דבר זה משתמע מן הכתוב, הרי הפשט הפשוט הוא שהידים ידי עשו אף שהקל קול יעקב?
ואפשר לומר בכוונת המדרש, שיצחק אמר את הדברים האלה בתמייה, בסימן שאלה, הקול קול יעקב והידים ידי עשו - יעקב יתפלל, ילמד תורה ועשו יכה? זה לא יתכן. (אבני האזל)


"וישב יצחק ויחפור את בארות המים אשר חפרו"
אחרי פטירתו של האדמו"ר ר' מנחם מנדל מווארקה, הכתירו חסידיו את בנו, ר' בונם האדמו"ר מאוטבוצק – ווארקה. קודם להכתרה, נסע ר' בונם לאדמו"ר ר' יעקב מרדזימין, שיסמוך ידיו עליו. ברדזמין לא הסבירו לו פנים, והוא עמד בתור כמו כל החסידים ומבקשי הברכות.כאשר נכנס לחדרו של האדמו"ר מרדזמין והעלה בקשתו לברכה, שאלו המארח: את הסבא הכרנו, מהאבא שמענו, ואתה מה?ענה לו ר' בונם מאוטבוצק בחריפות: אצל אברהם אבינו מצינו חפירות באר, אצל יצחק גם כן, אולם אצל יעקב לא מצינו חפירת בארות, מהטעם שאברהם ויצחק חפרו בארות מים חיים, ואז כבר יכול הנכד-הבן לשאוב בקלות ישר מן המעיין.מיד הושיט לו הרבי מרדזמין את ידו ואמר: "שלום עליכם הרבי מווארקה".אחר כך נענה ואמר: ואנו דורשים כך. אברהם חפר בארות חדשות, יצחק חפר בארות חדשות, יעקב אמר: בארות חדשות אין בכוחי לחפור – אשמור לפחות על הבארות שחפרו אבותי, שלא ייסתמו מעצמן ושלא יסתמו אותם פלישתים בעפר....("שארית מנחם")

מעלת התפילה !
מספרים על הגאון ר' יעקב ישראל קנייבסקי, הסטייפלער זצ"ל, כי פעם אחת, שח לו אחד מנכדיו על כי עומד הוא לנסוע לכותל המערבי.
"בעמדך שם, תזכיר גם אותי בתפילתך". ביקש הסטייפלער.
הנכד היה המום, "האם אני צריך להזכיר את הסבא לפני הקב"ה? הלא הקשר שלך עם ריבונו של עולם הרבה יותר חזק, וכי בשמים לא יודעים מיהו בעל "קהילות יעקב" עד שאני אזכירנו בתפילתי ? " תמה הנכד.
כששמע מרן את הדברים, הזדקף והרעים את קולו: "דע לך, אין שום תפילה החוזרת ריקם, כך טבע הקב"ה בבריאתו. כל מילה של תפילה ותחנונים היוצאת מפיו של יהודי פועלת את פעולתה, אם לא היום אז מחר, אם לא מחר אז מחרתיים, ואפילו בעוד מאה שנה. גם התפילה שתתפלל עלי, תעזור !אמר מרן הסטייפלער לנכדו.

19 בנוב׳ 2008

פרשת חיי שרה

"שני חיי שרה"
הנה כרגיל, מייחסים את האנשים לשנים, בשנה זו נולד וכו… . אבל אצל הגדולים אשר בארץ מייחסים את השנים לאנשים, שאותן השנים נתעלו על ידי זה שחיו ופעלו בהן אותם הגדולים ונעשו לציוני דרך בהסטוריה. וזה שני חיי שרה. (דברי שאול)

"ויבא אברהם לספד לשרה"
מהיכן בא מהר המוריה (מדרש רבה)
כשהספיד אברהם את שרה, הביא לדוגמא את מעשה העקידה שהייתה בהר המוריה. ועל ידי זה בא לשבחה של שרה, שגדלה וחינכה בן שהיה מוכן למסור את נפשו להשי"ת. ממעשה העקידה של יצחק אפשר ללמוד על מידת גדולתה של האם.
מהיכן בא? מאיזו נקודת חייה בא להספידה - מהר המוריה בא, ממעשה העקידה (הדרש והעיון)

"ולבכתה…"
כ' קטנה, שלא בכה אלא מעט (בעל הטורים)
ובשם בעל ברכת הזבח שמעתי לפי חז"ל, שהעקידה היתה ביום הכיפורים. וכן איתא בפיוט ליום הכיפורים. ומהר המוריה לשם היה מהלך ג' ימים כדכתיב בפרשת העקידה "ויהי ביום השלישי… וירא את המקום מרחוק", ואם כן מיתת שרה חלה בערב סוכות ונקברה באותו יום ולכן לא היה הבכי והאבלות רק יום אחד, כי יום טוב מבטל אבלות. ולכן "ולבכתה" בכף זעירא.
(דבש והחלב)

"גר ותושב אנכי עמכם"
הצדיק הוא כמו גר בעולם הזה. עיקר ותכלית חייו הוא לעולם הבא. "התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין". אבל הרשע חושב את עצמו לתושב בעולם הזה ואינו מעלה על דעתו שיצטרך פעם להפרד מן החיים עלי אדמות.
הוא שאמר אברהם לבני חת "גר ותושב אנכי עמכם", שנינו, אני ואתה, גר ותושב אנחנו, שתי השקפות עולם נפרדים זה מזה באמונות ובדעות. ולכן תנו לי אחוזת קבר, בפני עצמי, נבדל ונפרד מכם. (המגיד מדובנא)

"נשיא א-להים …איש ממנו את קברו לא יכלה ממך"
על פי רוב זה יחס הציבור, של המעריצים והמתנגדים כאחד, לנשיא א-להים אחרי מותו: הלווי'ה, הספדים וקבורה ברוב פאר והדרת כבוד וביד רחבה. ואילו בחייו עזוב הוא לנפשו ואין דורש לו.

"ויקם אברהם וישתחו לעם הארץ לבני חת"
אע"פ שהיה אברהם שרוי באבל כבד על פטירת שרה אשתו, שהיה טפל אליה בנביאות, בכל זאת, בה בשעה שהיה מתו מוטל לפניו לא החסיר מכל הנמוסים של דרך ארץ והחזקת טובה. ומכאן מוסר השכל, עד כמה צריכים להזהר בהלכות נמוסים ודרך ארץ. (ר' יעקב משה חרל"פ)

"בכסף מלא יתננה לי"
מעשה בחסיד אחד שנכנס לחנות לקנות איזה חפץ. כאשר שאל על המחיר , אמר לו הסוחר מחיר נמוך מאוד. הבין החסיד שמפני כבודו הוריד הסוחר את מחיר החפץ, אמר לו החסיד : במחיר כסף באתי אליך לקנות ולא במחיר יראת שמים. (ייטיב לב, לפי ספר החסידים)

"ויקם השדה והמערה אשר בו לאברהם לאחזת קבר מאת בני חת"
למה צריכה הייתה תורה להאריך כל כך וספר בפרטות את כל דברי המשא ומתן שבין אברהם עפרון ובני חת, עד שקנה אברהם את מערת המכפלה בארבע מאות שקל כסף?
אלא התורה באה ללמדנו, כי בשעה שנצטרך אנחנו לגאול את אדמת ארצנו הקדושה מידי זרים, נדע גם אנו לא לעמוד על המקח ונצטרך גם כן לשלם בכסף מלא בעבור כל שעל אדמה (ר' שמואל מהוליבר)

"במבחר קברינו"
אמרו לו לרבי אברהם יצחק הכהן קוק: מי צריך את הבאים לארץ ישראל לעת זקנתם, כדי להיקבר באדמתה? השיב: מאחוזת קבר שקנה אברהם, צמח היישוב בארץ ישראל.

"ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר"
התורה מספרת לנו פרטים ופרטי פרטים על המשא-ומתן הארוך בין אברהם לעפרון, ועל סכום הכסף האגדי ששולם עבור השדה והמערה. ללמדנו, שכאשר מדובר על רכישת מקרקעין בארץ ישראל, אין להימנע ממאמצים וממשא-ומתן מייגע ואין גם לחסוך בכסף כדי להביא את הרכישה לגמר מוצלח (רבי שמואל מוהליבר).

"ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל"
ככל שהזקין יותר, הרגיש יותר ויותר שלא חסר לו דבר בעולמו של הקב"ה ויש לו הכל. וה"שפת אמת" אומר: אברהם בא לזקנתו עם הימים, שלא איבד יום אחד מחייו לריק.

"ויאמר בלבו הלבן מאה שנה יולד ואם שרה בת תשעים שנה תלד"
צריך אדם לחדש ולהתחדש בכל יום. זה שאמרו חז"ל בסוף מסכת קנים: "זקני עם הארץ כל זמן שמזקינים דעתם מטרפת עליהם" – מפני שאין להם כוח החידוש. אבל "זקני תורה כן, כל זמן שמזקינים – דעתם מתיישבת עליהם" – מפני שיש להם כוח החידוש, יש להם גם גוח ההתחדשות. אברהם ושרה היו בבחינת זקני תורה, לכן זכו לחידוש נעוריהם (יד רמה).

"ואברהם זקן בא בימים"
רבי נחמן מברסלב היה אומר: אין חסיד זקן. אם הזקנה משתלטת עליו, החסידות פורשת ממנו. יש חסיד צעיר ויש חסיד קשיש הכולל בתוכו שני חסידים צעירים או שלושה. לעולם אל יהא אדם זקן, לא צדיק זקן ולא חסיד זקן. הזיקנה היא מידה מגונה. חייב אדם להתחדש תמיד: מתחיל וחוזר ומתחיל.

"הלבן מאה שנים יולד"
רבי שלמה הכהן אהרנסון היה אומר: נוהגים לאחל לאדם אריכות ימים ושנים. יש גם אריכות ימים? אלא, יש אנשים החיים הרבה שנים אבל יש להם ימים קצרים. כשהם עושים את מאזן חייהם מתברר שלא השיגו הרבה בשנות חייהם הארוכות. לעומת זאת, יש אנשים שלא זכו לזקנה, אך במעט השנים שחיו, הגיעו להישגים גדולים. אנו מאחלים לאדם: שיזכה גם לאריכות ימים וגם לאריכות שנים. זה שאמרו חכמים: יש לך אדם שהוא בזקנה ואינו בימים, בימים ואינו בזקנה (בראשית רבה נט).

"לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני"
שתי דאגות הטרידו את אברהם אבינו שעה שעמד לעזוב את ארץ החיים: הבטחת מקום קבורה לאשתו האהובה, והחשש שבנו יינשא בנשואי תערובת. לאחר מכן, אין אנו שומעים עוד דבר על אברהם בסיפור המקראי...אבל במשך ארבעת אלפים השנים הבאות, עמדו שתי הדאגות הללו בראש מעייניהם של היהודים, בכל ארצות פזוריהם. הדאגה שהבן לא יתבולל, והדאגה שהוא עצמו יובא לקבר ישראל. מימי אברהם ועד ימנו אנו, נשארו שתי הדאגות האלה מחסום אחרון בפני זרם ההתבוללות והטמיעה המאיים דרך קבע על צאצאיו של אברהם (תורה היום).

13 בנוב׳ 2008

פרשת וירא

מוקדש לעילוי נשמת סבתי מרת פנינה פרל בת רוניה
שהשבוע חל שלושים לפטירתה, יהי זכרה ברוך !


"באלני ממרא "
הוא שנתן לו עצה על המילה (רש"י)
אברהם היה מסופק על הברכה של מצוות המילה, אם לברך "על המילה" או "למול "
כמו שכתוב ביורה דעה סי' רס"ה. וממרא נתן לו עצה כי יש לברך "על המילה" כפי שפוסקים .
וזאת הכוונה שנתן לו עצה על המילה, היינו לברך על המילה (טעמי מנהגים (

"והוא יושב פתח האהל "
לראות אם יש עובר ושב ויכניסם בביתו (רש"י)
לעניים הנודדים הקבועים, הרגילים ללחם חסד ואינם מתביישים בכך, אין צורך לחכות
להם בפתח הבית . הם בין כך ייכנסו. אולם יש עני שמתבייש ובלבטים נפשיים הוא ניגש לדלת
וחוזר בו . לעני כזה יש צורך להמתין בחוץ ולהכניסו הביתה. (אמרי מהרא"ך)

"ויאמרו כן תעשה כאשר דברת"
יודעים היו המלאכים דרכו של אברהם אבינו לאמור מעט ולעשות הרבה,
ולפיכך אמרו: כן תעשה כאשר דברת, אבל לא יותר! ולא כמנהגך להוסיף על האמירה .

"וישא עיניו וירא... וירא לקראתם"
סימן יש בידו של צדיק להבחין בין טוב לרע. בהסתכלו בפני אדם, אם רואה הוא אור
עליון השורה עליו, מוכח שאותו אדם גם נושא חן בעיני ה'. וזהו שאמר הכתוב "וישא עיניו
וירא" ראה בהם משהו אלוקי, מיד "וירץ לקראתם". (קדושת לוי)

"זעקת סדום ועמורה כי רבה "
הרי צריך היה לומר זעקת העשוקים בסדום ועמורה ? אלא התירוץ הוא שע"פ רוב , דווקא החמסן
הוא זה שזועק, הוא כביכול הנגזל והמקופח... (ר' י' טרונק מקוטנא)

"אולי יש חמשים צדיקים בתוך העיר"
אילו היה זה בעיר אחרת היה זה בלתי אפשרי שימצאו שם חמשים צדיקים ואברהם לא ידע מהם,
אבל בסדום ייתכן שישנם צדיקים אלא שהם נאלצים להסתתר מעין כל ! ולכן שאל: אולי יש ... (שושנת אברהם)

"ויקרא אליו מלאך ה' מן השמים"
מה טעם ניתנה המצווה לשחוט את יצחק מפי ה' יתברך עצמו ואילו המצווה שלא לשחטו נתנה מפי מלאך?
אלא רמז גדול יש בדבר, ללמדך כי כדי לעשות רעה לאדם, אין לשמוע בקול איש ואפילו מלאך, כי אם רק לקול ה' יתברך עצמו. ואילו לגבי שלא לעשות רעה לאדם, אפשר לשמוע גם בקול מלאך ! (דבש השדה)

סיפורי חסידיים

ר' שמחה בונם מפשיסחא, העריץ את ר' עקיבא איגר בגלל צדקתו יותר משהתפעל מגאונתו.
פעם סיפר מעשה בר' עקיבא איגר שהיה אורח סמוך על שולחנו. והנה נתקלה ידו של האורח
ושפך כוס יין על המפה הלבנה. מיד נטל ר' עקיבא איגר אף הוא כוס מלאה יין, וכאילו שלא
במתכוון שפך גם הוא על המפה, ומיד נענה ואמר:דומה שהשולחן מתנדנד. (חסידים מספרים)

-----
האחים ר' אלימלך ור' זוסיה בצעירותם "ערכו גלות", נדדו מעיר לעיר.
בימי נדודיהם ביקרו גם בעיר לודמיר, לאחר תפילת מעריב בבית המדרש לא הזמינם איש ללינת
לילה. ריחם עליהם עני אחד מכניס אורחים והזמינם לביתו. לימים משיצא טבעם (שמם) בעולם, שוב עברו בעיר.
עתה יצאו כל אנשי העיר לקראתם עם מרכבה רתומה לשני סוסים, וראשי הקהל הודיעו להם שהכינו עבורם אכסניה יפה אצל אחד מעשירי העיר. סירבו האחים, ואמרו:
בלודמיר יש לנו אכסניה עוד מימי" גלותנו" בנו לא חל שום שינוי מאז, וראוי לנו שנתאכסן באכסניה הישנה.
השינוי חל רק בסוסים ובמרכבה שלנו, יתכבדו נא הסוסים ברווחה שבביתו של העשיר.

-----
ר' ליב חסמן מחכמי המוסר סעד פעם בליל שבת על שולחנו של "החפץ חיים" ולא אמר "שלום עליכם"
כנהוג, אלא מיד קידש על היין ואכלו את הדגים. רק לאחר אכילת הדגים התחיל לפזם את "שלום עליכם".
לא יכול ר' ליב להתאפק ושאלו, מה ראית לשנות מן המקובל ?
השיב לו "החפץ חיים" בחיוך: הרי כבודו בודאי היה רעב ורציתי להסעידו תחילה ואילו המלאכים אינם רעבים ויכולים להמתין קמעה.
(תנועת מוסר)

5 בנוב׳ 2008

פרשת לך לך

לעילוי נשמת סבתי פנינה פרל בת רוניה ז"ל

"לך לך מארצך"
להנאתך ולטובתך (רש"י)
אם היה זה נסיון, למה נאמר לו "להנאתך ולטובתך" דבר העשוי להקטין בהרבה את הנסיון ? ברם, בדבר זה גופו התבטא הנסיון, אם יעשה זאת אברהם בגלל "הנאתו וטובתו", או בגלל מצוות האלוקים. ואולם באמת אברהם עמד בנסיון "וילך אברם כאשר דבר אליו ה' " שהלך רק משום מצוות ה' ולא משום שיפיק מזה הנאה וטובה ..

"ויאמר ה' אל אברם: לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך"
אומר רבי שמשון רפאל הירש: "לך לך" – לך לעצמך, בדרכך שלך. לך בדרך שתבודד אותך מארצך וממולדתך ומבית אביך, מכל הקשרים שהיו לך עד כה. "לך לך" – בבדידות. אם שיטת הרוב איננה אמת – עבוד את ה' לבדך! איך יכולנו להתקיים ואיך נוכל להתקיים, אלמלא ירשנו מאברהם אבינו את אומץ הלב להיות במיעוט.

"אל הארץ אשר אראך"
מה שמונע היום לבוא לארץ ישראל, הם רק מוציאי דיבת הארץ רעה, ולא סכנות ומרחקי הים. מי שרוצה באמת לבוא לשם, צריך לילך אפילו ברגל, כמו אברהם אבינו (רבי נחמן מברסלב).

"ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך"
מדרך העולם שכשאדם עולה לגדולה ומתעשר הרי הוא מתרחק מבני משפחתו וממכריו
העניים ואין זה לפי כבודו לתת דעתו עליהם ולעזור להם, וממילא קונה לו אדם זה שונאים
ומקנאים רבים. לפיכך בירך הקב"ה את אברהם כי אפילו לאחר "ואגדלה שמך" לא תהיה
מאלה שגדולתם מביאה להם שונאים. כי אם "והיה ברכה" שתוסיף לעשות צדקה וחסד
ותהיה לברכה בפי כל. (הדרש והעיון)

"הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את"
אמר הבעל שם-טוב: כשם שאדם המסתכל בראי, יודע מה שעליו לתקן בלבושו או בפניו, כך כאשר אדם רואה חסרונות אצל זולתו, עליו להסיק מכך שגם בו עצמו אותם חסרונות. זה שאמרו חכמינו: "איזהו חכם הלומד מכל אדם" (אבות ד, א).

"הבט נא השמימה וספר הכוכבים...כה יהיה זרעך"
אומר רבי מאיר שפירא מלובלין: כך אמר הקב"ה לאברהם: יודע אתה שלא תוכל לספור את הכוכבים, ואף על פי כן מביט אתה לשמים ומנסה לספור אותם. אף צאצאיך יהיו כך, תהיה בהם ההעזה והרצון להתמודד עם דברים הנראים למעלה מן הטבע ומיכולת אנוש.

"ויוצא אותו החוצה ויאמר הבט נא השמימה וספר הכוכבים... כה יהיה זרעך"כשם שהכוכבים נראים לעינינו מרחוק כנקודות זעירות בלבד, בה בשעה שהם עולמות עצומים... כך ייראו גם היהודים. בעולם הזה יהיה מראיהם עלוב ושפל, אולם בשמים יהיו עצומים ורמים ויהוו את היסוד של כל הבריאה ... (בשם הבעש"ט)

"ויהי ריב בין רעי מקנה אברהם ובין רעי מקנה לוט ... ויאמר אברם אל נא תהי מריבה ביני וביניך"
הדבר התחיל אמנם בין הרועים, אולם יסתיים "ביני וביניך". כך היא דרכה של כל מחלוקת, שהיא מתחילה קודם אצל הנלווים, אצל הסביבה, ונתפסים אחר כך גם המנהיגים עצמם.

"ואברכה מברכיך ומקללך אאר"
מדוע נאמר בברכה קודם "ואברכה" ואחר כך "מברכיך", ואילו אצל קללה נאמר להיפך, קודם "מקללך" ואחר כך "אאר" ?
משום שמחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה ומחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה". ולפיכך המברכים יתברכו עוד לפני שיגיעו לכלל מעשה, רק בשביל המחשבה. ואילו המקללים יתקללו רק לאחרי מעשה ולא אחר המחשבה. (כלי יקר)

ברית מילה
רבי שלום מבלז הוזמן לסעודת ברית-מילה ובתוך הדברים אמר לאבי הבן: "היום הושלמה ברית-המילה שלך".
תמה האיש: "ברית-המילה שלי?".
הסביר הצדיק: "כל מצווה צריך לקיים בשלמות במחשבה, בדיבור ובמעשה. את ברית-המילה אנו מקיימים בתינוק במעשה, אבל במחשבה אין הוא מקיים את המצווה, שכן עדיין אינו בר-דעת. רק כשהוא מכניס את בנו בבריתו של אברהם אבינו, הוא מתקן את המחשבה שהייתה חסרה בברית שלו-עצמו".
והוסיף: "זהו שנאמר לאברהם 'ואתה את בריתי תשמור, אתה וזרעך אחריך'. לשם-מה נאמר שוב 'אתה'? אלא כאשר תקיים את הברית ל'זרעך', תגיע 'אתה' לשלמות במצוות המילה".

רוצים לקבל חיזוקים בדף הפייסבוק? לחצו לייק והצטרפו אלינו


כתבו לנו

נהנתם מדברי התורה באתר ? נשמח לשמוע
כתבו לנו תגובה


הצטרפו לערוץ דבר תורה בטלגרם? לחצו כאן < --- > הצטרפו לקבוצת הפייסבוק שלנו לחצו כאן