2 בינו׳ 2016

פנינים פרשת וארא , וורטים סיפור חסידי פרשת שמות

פנינים פרשת וארא , וורטים סיפור חסידי פרשת שמות

"וארא אל אברהם, אל יצחק ואל יעקב" (ו, ג) 
רש"י מפרש פסוק זה: "וארא" - אל האבות. נשאלת השאלה: כלום לא ידענו, שאברהם יצחק ויעקב קרויים "אבות"; מה אפוא מוסיף לנו רש"י בדבריו כאן? הסביר עניין זה הצדיק העממי, רבי מאירל מפרימישלן: רש"י הקדוש מתכוון להדגיש בפנינו, שהקב"ה לא נראה ליצחק משום שהוא בנו של אברהם, והתגלותו ליעקב לא באה משום שהוא נכדו של אברהם; אלא "וארא אל האבות" - כל אחד מהם הוא "אב" לעצמו ומכוח זכותו ומעמדו שלו זכה לדבר עם השכינה.

"והוצאתי אתכם מתחת סבלת מצרים" (ו, ו) 
האדמו"ר רבי יצחק מאיר מגור, בעל "חידושי הרי"ם", היה אומר על פסוק זה: הקב"ה חש, שכל עוד מסוגלים בני ישראל לסבול את חיי הגלות, אין הגאולה יכולה לבוא. לכן הוא מבטיח לבני ישראל: אוציא אתכם מן הסבלנות שיש בכם כלפי המצרים ואמאיס בעיניכם את הגלות, על כל תועבותיה, עד שלא תוכלו עוד לשאתה - ובדרך זו ייפתחו שערי הגאולה לפניכם.

"וְהַעַל אֶת הַצְפַרְדְּעִים" (ח, א)
את המילה "וְהַעַל" מוצאים אנו עוד פעם אחת בתורה, אצל מותו של אהרן, שם נאמר: "קַח אֶת אַהֲרֹן וְאֶת אֶלְעָזָר בְּנוֹ וְהַעַל אֹתָם הֹר הָהָר" ('במדבר' כ, כה). כי כשם שכאן גילו הצפרדעים מסירות נפש בעד מצות הבורא בלכתן אל מות בטוח, כך גם אהרן עלה אל "הֹר הָהָר" על מנת למות ומסר את נפשו בעד מצות הבורא. (ליקוטי 'שפת אמת')

"וַיַּרְא פַּרְעֹה כִּי הָיְתָה הָרְוָחָה וְהַכְבֵּד אֶת לִבּוֹ וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה'" (ח, יא)
יש להבין מהו שאמר הכתוב: "וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם"? הלא פרעה עצמו הבטיח לשלח את העם ונמצא שאם אינו משלחם, הרי שלא רק שהוא אינו שומע "אֲלֵהֶם", אלא גם אינו מקיים את דבורו! וא"כ מדוע התורה מדגישה דוקא את מה שלא שמע "אֲלֵהֶם" ומתעלמת מהפרת הבטחתו? אלא ללמדנו טבעם של הרשעים המסורים ביד יצרם, שמכיון ש"הָיְתָה הָרְוָחָה" באמת שכח פרעה את הבטחתו והוא באמת חשב שרק את בקשת משה אינו מקיים. ולכן הפר פרעה את הבטחתו ללא שום פחד ובושה, כי היה משוכנע באמת, כי רק אינו שומע "אֲלֵהֶם" אל משה ואהרן! ('לב שלום')

"וַיִּקְרָא פַרְעֹה… וַיֹּאמֶר לְכוּ זִבְחוּ לֵאלֹקֵיכֶם בָּאָרֶץ וַיֹּאמֶר משֶׁה לֹא נָכוֹן לַעֲשׂוֹת כֵּן… דֶּרֶךְ שְׁלשֶׁת יָמִים נֵלֵךְ בַּמִּדְבָּר וְזָבַחְנוּ לה' אֱלֹקֵינוּ" (ח, כא-כג)
לפי תפיסתו והבנתו של פרעה, אפשר לעבוד את האלקים ולהקריב לפניו קרבנות, תיכף ומיד, ללא כל הכנות מוקדמות ואפילו כאשר שקועים בתועבותיה של מצרים וקשורים עדין לארציות "בָּאָרֶץ". מסביר לו אפוא משה, כי לא זו דרכם של ישראל, אלא תחילה יש להתרחק מתועבות מצרים ולהטהר מן הענינים הארציים ורק אז אפשר לעבוד את השם יתברך ולזבוח לפניו. לפני הקרבן דרושה תשובה והתרחקות מן הרע. ('שם משמואל', בשם הגה"ק מסוכטשוב, בעל 'אבני נזר' זצ"ל)
כיוצא בזה אומרים בשם ה'חידושי הרי"ם' זצ"ל על מאמר חכמינו: 'עולת בן נח, אינה צריכה הפשט וניתוח' לפי תפיסתו של גוי, אפשר להביא קרבן; מבלי כל צורך להפשיט מעל עצמו את פסולתו, 'הפשט'. ולנתח את לבו לנתחים מתוך חרטה על העונות, 'ניתוח'. ואילו קרבנו של אדם בישראל דורש; 'הפשט וניתוח'.

תגיות :פנינים פרשת וארא , וורטים סיפור חסידי פרשת שמות , דבר תורה קצר לפרשת שמות

רוצים לקבל חיזוקים בדף הפייסבוק? לחצו לייק והצטרפו אלינו


כתבו לנו

נהנתם מדברי התורה באתר ? נשמח לשמוע
כתבו לנו תגובה


הצטרפו לערוץ דבר תורה בטלגרם? לחצו כאן < --- > הצטרפו לקבוצת הפייסבוק שלנו לחצו כאן