דבר תורה פרשת לפרשת קורח, פנינים לפרשת קרח, וורטים , סיפור חסידי, דבר תורה קצר

"ויקח קרח" (ט"ז, א) 
ביקש קרח לקחת לעצמו גדולה ושררה ולכן לא היה הדבר כשר, טובה גדולה רק כשנותנים אותה מן השמים. בכוחות עצמו אין אדם יכול לקחתה.

"ויקח קרח" (ט"ז, א) 
ומה ראה קרח לחלוק על משה, נתקנה על נשיאותו של אליצפן בן עוזיאל (רש"י). הן אותו מעשה של נשיאות אליצפן בן עוזיאל נתרחש מיד לאחרי הקמת המשכן, ומדוע איפוא דחה את המחלוקת זמן רב כל-כך? 
ברם, כל עוד היתה השעה משחקת להם לישראל ולא חסרו דבר מכל צרכיהם, היה מתיירא לחלוק על משה, שכן איש לא היה שומע לו. אבל עתה, לאחר שהורע קימעה מצבו של העם בעקבות מעשה המתאוננים ומעשה 
המרגלים אשר גרמו לידי מגיפות ופורענויות בקרב העם, ביקש קרח לנצל מיד את המרירות ולהסית את העם נגד משה, בתלותו את האשמה בהנהגתו הלקויה של משה, כדרכם של כל מחרחרי-הריב.

"ותפתח הארץ את פיה ותבלע אותם" (ט"ז, ל"ב) 
מה טעם נענשו להבלע בתוך האדמה?
אמר על כך הרבי ה וולף מסטריקוב בדרך צחות: משה רבנו הלא היה נמוך (קטן בעיניו) מכל האדם אשר על-פני האדמה, והיינו שהיה מגיע ממש עד עפר, ובכל-זאת טענו כנגדו: "ומדוע תתנשאו", זאת אומרת שאפילו מין ענווה כזאת, להיות שפל עד עפר, נחשבת גם היא בעיניהם לגאות והתנשאות, אם-כן לא נשאר להם אלא לירד מתחת לפני האדמה.


פנינים לפרשת קורח, וורט , סיפור חסידי, דבר תורה קצר

פנינים לפרשת שלח לך, וורט, סיפור חסידי, דבר תורה קצר

פנינים לפרשת שלח לך, וורט, סיפור חסידי, דבר תורה קצר


מחפשים דבר תורה קצר לשולחן השבת  לפרשת שלח לך?

"שלח לך"
לדעתך (רש"י)

לכל יהודי ניתנה שליחות אלוקית לכבוש את חלקו בעולם, ולעשות ממנו "ארץ-ישראל". שליחות זו צריכה להיות "לדעתך" - השליח חייב להשתמש בשכלו, לחפש ולמצוא את הדרכים הטובות והמתאימות ביותר לביצוע השליחות. ועם זה עליו להיות בטל לחלוטין למשלח, למשה שבדור. (שיחות קודש)

 "ויתרו את ארץ כנען"

(תייר הינו אדם) ההולך לתור ארץ ומבקש לראות את היפה שבה, וליהנות מן הטוב שלה, כמו (י, ל"ג): "לתור להם מנוחה", ואילו היוצא למשימת ריגול בארץ אויב, מחפש בה את צדדי חולשתה, ומבקש לראות את הרע ואת המכוער שבה, כמו (בראשית מב, ט): "מרגלים אתם לראות את ערות הארץ באתם". כאשר שלח משה את האנשים על פי ה',שלח אותם כתיירים – "לתור את ארץ כנען", לראות את טובה ולחזור להגיד את שבחיה לבני ישראל. על כן מדברת עליהם התורה בכל הפרשה כעל "תיירים", ואינה מזכירה כלל לשון ריגול. אך כאשר אמונתם בה' ובמשה עבדו התרופפה, ואמרו (דברים א, כב): "נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו לנו את הארץ", הם הפכו מתיירים למרגלים, כנאמר (א, כד): "נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו לנו את הארץ", הם הפכו מתיירים למרגלים, כנאמר (א, כד): "ויבאו עד נחל אשכול וירגלו אתה", כי עשו מעשה מרגלים ולא מעשה תרים. (הכתב והקבלה(

"ויקרא משה להושע בן נון יהושע"

תמיד היה יהושע מתפלל לפני רבונו-של-עולם ומתבקש ממנו ישועה. על כך מרמז השם ``הושע``, שפירושו: אלי, הושע נא! - לפיכך קרא לו משה רבינו בשם ``יהושע`` - שבדבר זה גופא כבר מובטחת לו הישועה. כי יצילך השם-יתברך מעצת המרגלים...בהתפללך תמיד לישועה, הרי בזה גופא הנך כבר נושע.

"הטובה היא אם רעה"
הארץ טובה היא אפילו אם תראו כי רעה היא... קדושת ארץ ישראל מצויה וקיימת תמיד, אלא שהיא מכוסה ונסתרת. מתחת ה"רע" השטחי שלה מסתתר ה"טוב", וכאשר נכנסים אליה אזי נחשפת הקדושה הנסתרת.(ספר הזכות)

סיפור חסידי
רבי יעקב-שמשון שפירא משפיטובקה, מתלמידי המגיד ממזריטש, יצא בשנת תקנ"ד לארץ-ישראל, ולאחר מכן חזר ויצא לעירו, כדי להעלות את בני משפחתו.
כשהתקרב לעירו החליט לעצור באחת האכסניות, ושהה שם כמה ימים. למקורביו הסביר שטלטולי הדרך גרמו לו חולשה ופניו נראות נפולות, והוא מבקש להתחזק קודם שובו העירה.
תהו המקורבים: "הלוא העיר קרובה מאוד, והרבי יוכל להתחזק גם בביתו?".
הזדעק הצדיק: "ומה יאמרו הבריות, שארץ-ישראל מחלישה את האדם ומכחישה את גופו?! וכי אוציא חלילה לעז על ארץ-ישראל?!".

פנינים לפרשת שלח לך, וורט, סיפור חסידי, דבר תורה קצר

פנינים לפרשת בהעלותך, וורטים, סיפור חסידי, דבר תורה קצר

פנינים לפרשת בהעלותך, וורטים, סיפור חסידי, דבר תורה קצר

"ויעש כן אהרן" (ח, ג) 
טבעו של אדם הוא, שכשהוא עולה למדרגה רמה הריהו בא לכלל התפעלות עצמית. ואילו אהרן הכהן עשה עצמו כמנורה עצמה - "ויעש כן אהרן" - כשם שהמנורה אינה מרגישה כלל אם גבוהה היא או נמוכה, כך גם הוא לא נתפעל כלל מעלייתו למדרגות יותר רמות - "שלא שינה".

"ויעש כן אהרן" (ח, ג) 
אדם אחר בעשותו עבודה שכזו היה ודאי מאבד את שווי-משקלו מחמת גודל ההתלהבות והיה שופך מן השמן ארצה ומשקיע את הפתילות. שבחו של אהרן היה בזה, שעל אף גודל ההתלהבות עשה את הכל בדייקנות ללא שום שינוי. זהו כח אדיר שכמעט אי-אפשר להשיגו.


"והאיש משה עניו מאוד, מכל האדם אשר על פני האדמה" 
העיר על כך רבי ישראל ליפקין-מסלנט: צא וראה, שהקדוש-ברוך-הוא בכבודו ובעצמו מעיד כאן על משה רבינו, שהיה "עניו מאוד מכל האדם" - כינוי מופלג, שלא מצינו כמותו בכל המקרא על שום אדם אחר. ודברים אלה לא נאמרו בערוב ימיו של משה, אלא בעיצומה של פעילותו הענפה כמנהיג העם; שהרי עוד שלושים ושמונה שנות מנהיגות נכונו אותה שעה למשה.ואף אחרי ששמע משה מפי הקדוש-ברוך-הוא ציון לשבח זה - לא גבה ליבו ולא רמו עיניו. זוהי המדרגה הנעלה ביותר של ענווה, שכמותה לא זכה שום אדם אחר "אשר על פני האדמה".

"והאיש משה עניו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה".
משה רבנו ידע היטב את מעלותיו הנפלאות, אבל הוא גם הכיר את הכוחות המיוחדים שניתנו
לו מן השמים. בענוותנותו הרבה חשב, שאילו היו כוחות אלו ניתנים לאדם אחר, היה הלה
מגיע לדרגה עליונה ממנו. (ספר המאמרים תש"י)

"לא-כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא" 
אף-על-פי שמשה רבנו היה יכול להגיע לדברים רבים בדרך של הבנה, כבן-בית שיכול לראות כל דבר בבית, בכל-זאת "בכל ביתי נאמן הוא" - הוא עבד את ה' מתוך אמונה פשוטה. (מגיד ממזריטש)

לא תופס מקום
רבי בונם מפשיסחה שאל את אחד מחסידיו המכובדים, רבי ברוך סטוצ'ינר: ברוך, האם מצאת
לעצמך אכסניה הגונה בפשיסחה? השיב רבי ברוך: מי שאינו תופס מקום, יש לו מקום בכל
מקום...

"ולקחו פר בן בקר...ופר שני בן בקר תקח לחטאת" (ח, ח) 
כאן נאמרה עולה לפני חטאת, ואילו אחר-כך בפסוק י"ב נאמר: "ועשה את האחד חטאת ואת האחד עולה" - חטאת לפני עולה?
ברם, הדין הוא בכל הקרבנות שמקריבים את החטאת לפני העולה, שכן תחילה יש לכפר על החטא ואחר-כך יש להביא מתנה; פרט לקרבנות על חטא של עבודה-זרה, שמקריבים תחילה את העולה, לפי שבעבודה זרה מחשבה מצטרפת למעשה ויש להקריב איפוא תחילה את העולה שבאה לכפר על הרהור הלב.
קרבנות הלויים הלא באו לכפר על חטא העגל ומן הדין צריך היה להקדים את העולה לפני החטאת, כנהוג בקרבנות של עבודה-זרה. ברם, השם-יתברך שהוא יודע-מחשבות, ידע שלא חטאו בני-ישראל במחשבה, כי כוונתם היתה לשם-שמים ולא רצו אלא שיהיה להם מנהיג, לפיכך אמר: "ועשה את האחד חטאת ואת האחד עולה", כנהוג בשאר קרבנות.

פנינים לפרשת בהעלותך, וורטים, סיפור חסידי, דבר תורה קצר

דבר תורה קצר פרשת נשא, דבר תורה נשא, פנינים, וורטים נשא

"והתודו את חטאתם אשר עשו" (ה, ז) 
מדוע נאמרה כאן לשון רבים, בעת שכל הפרשה מדברת בלשון יחיד? "והשיב", ונתן"?
ברם, מצינו בגמרא שהמפקיד ממון אצל חברו ללא עדים הריהו עובר על "לפני עור לא תתן מכשול", לפי שעל-ידי כך הוא מביא את הנפקד לידי הכחשה (עיין בבא-מציעא ע"ה). יוצא איפוא שגם המפקיד יש לו חלק בחטא זה של הנפקד המבקש לגזלו, ולכן גם עליו להתוודות על חטאתו.
מה טעם נאמרה מצוות וידוי - שהיא יסוד התשובה על כל החטאים - דוקא אצל חטא גזל?
ברם, אליבא דאמת הרי כל עבירה היא בכלל גזל. שכן השם-יתברך נותן לאדם חיות וכח, למען יעשה את רצונו. אם האדם מנצל את הכח והיות כדי לעבור על רצון הבורא, הרי ממילא הוא גוזל את קנינו של השם-יתברך. לפיכך שפיר יאה כאן המצוה של תשובה ווידוי.
מה משמעותן של המילים: "אשר עשו"?
הנה, הרופא המנוסה והמוכשר מחפש למצוא בכל מחלה את הסיבה שגרמה לה, והוא מתאמץ לסלק את הסיבה הזאת, כי אז ממילא מתרפאת המחלה. הוא הדבר, כשאר האדם בא לשוב בתשובה על חטא של גזל, עליו להתבונן בסיבות ובמניעים שהביאוהו לידי חטא זה. מן הסתם רק קינא תחילה בחברו ועבר איפוא על "לא תחמוד", והלא עבירה גוררת עבירה וכך הגיע לידי חטא של גזל.
זהו שאמר הכתוב: "והתוודו את חטאתם" - שבשעה שיתוודו על החטא כשלעצמו, יתוודו גם על "אשר עשו" - על דברים שעשו קודם ואשר גרמו לחטא זה.


"נשא את ראש בני גרשון גם הם" (ד, כ"ב)
מה טיבו של הביטוי "גם הם" כאן? וכי למה זה יעלה על הדעת שלא לשאת אותם? וכן, למה להלן, אצל בני מררי, לא נאמרה כלל לשון נשיאת ראש, כי אם רק "בני מררי למשפחותם לבית אבותם תפקוד אותם" (פסוק כ"ט)? ברם, שלושת בני לוי מרמזים על שלושת תקופותיו של עם ישראל... 

"נשא את ראש בני גרשון גם הם" (ד, כ"ב) 
מה טיבו של הביטוי "גם הם" כאן? וכי למה זה יעלה על הדעת שלא לשאת אותם? וכן, למה להלן, אצל בני מררי, לא נאמרה כלל לשון נשיאת ראש, כי אם רק "בני מררי למשפחותם לבית אבותם תפקוד אותם" (פסוק כ"ט)?
ברם, שלושת בני לוי מרמזים על שלושת תקופותיו של עם ישראל.
"קהת" - מרמז על התקופה שבה היו ישראל מקובצים יחד בארצם ("קהת" מלשון "ולו יקהת עמים"), היו עומדים ברום המעלה ("ובני קהת עם רם"), היו מאירים את העולם ("יצהר" מלשון "צוהר") והיו עזים וחזקים בקדושתם ובהתחברותם להשם-יתברך ("חברון ועוזיאל"). לתקופה כזאת יאה ביותר לשון נשיאת ראש.
"גרשון" - מרמז על התקופה שבה גלו ישראל מארצם ("גרשון" מלשון גרוש), לפיכך אמר הכתוב, שאף-על-פי שגלו מארצם בכל-זאת עדיין המה גם רמים ונשואי-ראש - "נשא את ראש...גם הם" - לפי שהם מבטלים את עצמם מפני חכמיהם ולומדים תורה מפיהם והרי זה נחשב כאילו היו מקריבים קרבנות, כפי שאמרו חכמינו: "בכל מקם מוקטר ומוגש לשמי ומנחה טהורה - אלה תלמידי חכמים שבבבל שעוסקים בתורה כאילו הקריבו כל הקרבנות", ("ובני גרשון לבני ושמעי" - שנתלבנו ונתכברו חטאיהם על שום ששמעו בקול חכמיהם). 
ואילו "מררי" - מרמז על התקופות הנוראות והמרות ("מררי" מלשון "וימררו את חייהם"), שבהן ישראל נרמסים ונשפלים עד עפר, ("בני מררי מחלי ומושי" - שהם סובלים כל מיני חליים ויסורים והם מנותקים מן הכל, ואף-על-פי כן הם מוסרים את נפשם בעד השם-יתברך ותורתו) - הרי אין טעם לומר: "נשא את ראשם לבית אבותם" שכן אינם בבחינת טפל לאבותם, אלא עולים בהרבה על גביהם, כפי שאמרו חכמינו: "דורו של שמד אין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתם".

דבר תורה קצר פרשת נשא, דבר תורה נשא, פנינים, וורטים נשא 

דבר תורה קצר לשבועות - דבר תורה חג שבועות, סיפור חסידי, וורט, דבר תורה קצר

חג השבועות

מפני-מה נקרא חג השבועות "זמן מתן תורתנו" ולא "זמן קבלת תורתנו"? משום שרק מתן

התורה היה בחג השבועות, בהר-סיני, לאחר היציאה ממצרים, אבל קבלת התורה היא בכל יום

ובכל זמן; מדי יום ביומו צריך יהודי לעסוק בקבלת התורה. (חידושי הרי"ם)

בשעת מתן תורה כפה הקב"ה עליהם הר כגיגית. ללמדנו, שגם אם אין לאדם חשק בתורה

ובעבודה, אינו בן-חורין להיבטל ממנה, אלא יעשה ויקיים בעל-כורחו וידמה כמי שכופים

אותו לעשות נגד רצונו. (כתר שם טוב)

רבי מרדכי מצ'רנוביל היה אומר בחג השבועות: "ריבונו-של-עולם, מהו הפלא שיוצאי מצרים

קיבלו את התורה? הרי לפני מתן תורה הראית להם ניסים ונפלאות! עשה-נא לבני-ישראל גם

היום ניסים ונפלאות, ותראה שהכול יקבלו את התורה".

מגילת רות

בשבועות קורין במגילת רות. רות המואביה חיה עד שלמה המלך שכתוב"וישם שלמה כסא בשביל אם המלך",והיא רות. שמואל הנביא כתב את מגילת רות, כדי לספר יחוסו של דוד. והטעם שקורין מגילת רות בשבועות:

1. מפני שדוד נולד בשבועות, ונפטר בשבועות.

2. ללמד שלא ניתנה תורה אלא ע"י יסורים ועוני כמו נעמי ורות.

3. כדי לחזק תורה שבעל פה, מפני שכתוב בתורה "לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה " ואמרו חז"ל  עמוניולא עמונית, "מואבי" ולא מואבית, וזהו תורה שבעל פה, ומזה שלימדתנו התורה שבע"פ הותרה רות המואביה להנשא לבועז.

מדוע אוכלים גבינות עוגת גבינה בחג שבועות?
,  כשניתנה תורה ניתנה הנחיות מיוחדות כיצד לשחוט ולהכשיר את הבשר לאכילה. עד אז, לא נהגו בני ישראל על פי הלכות, ולכן, כל הבשר שלהם – יחד עם סירי הבישול – הפך מרגע קבלת התורה ללא-כשר. האפשרות היחידה שנותרה להם הייתה לאכול מאכלי חלב, שאינם דורשים הכשרה מיוחדת.
ויש מרבותינו נתנו סיבות ורמזים נוספים

סיפור חסידי

לב של אמא
הגאון רבי יצחק הוטנר זצ"ל היה רגיל לספר; שאת אהבת התורה קיבל מאמו בשעה שסים מסכת 'בבא קמא', פרסה אמו מפת יום טוב על השלחן, הדליקה נרות עם הרבה דמעות של שמחה, הקדימה ולבשה את השמלה שקנה לה אבא לכבוד פסח ולא המתינה לחדש אותה בחג, כי היום שסיים בנה מסכת 'בבא קמא' היה לה שמחה יותר מהיום טוב של פסח, על ידי זה נכנסה בו אהבת התורה עצומה ונפלאה.
אמו של הגר"ע עטיה זצ"ל היתה יושבת אתו בלילות שבת שמא יטה את הנר (הוא היה יתום מאביו). פעם נרדמה ואז הוא סגר את הגמרא, כשהתעוררה היא מאד הצטערה והוא שכנע אותה שתלך לישון והיא בשום אופן לא הסכימה. זוהי אש התורה והמסירות של אם יהודיה; להחדיר את אש התורה בלב ילדיה.

השכינה מדברת
ידוע ומפורסם מנהג ישראל להיות נעורים כל ליל חג השבועות ולעסוק בתורה. וכמו שהובא בכתבי האר"י ז"ל; 'שהעוסק בתורה כל הלילה הזה, מובטח לו שישלים שנתו ולא יארע לו שום נזק בשנה ההיא'. ובספר השל"ה הקדוש הביא מה שכתב המקובל רבי שלמה אלקבץ זיע"א (מחבר פזמון 'לכה דודי'), שהיה בחבורה של מרן ה'בית יוסף' ותלמידיו בליל שבועות ושמעו את השכינה הקדושה מדברת איתם ומפליגה בשבחם על שהתעוררו ללמוד בלילה ההוא; "...למדנו על דרך האמת ובעת שהתחלנו ללמוד המשנה ולמדנו שתי מסכתות, זכנו בוראנו ונשמע את קול המדבר בפי החסיד נר"ו, קול גדול בחיתוך אותיות וכל השכנים היו שומעים ולא מבינים והיה הנעימות רב והקול הולך וחזק ונפלנו על פנינו ולא היה רוח באיש לישא עיניו ופניו לראות מרוב המורא והדיבור ההוא מדבר עמנו והתחיל ואמר: "שמעו ידידי המהדרים מן המהדרים, ידידי אהובי, שלום לכם. אשריכם ואשרי יולדתכם, אשריכם בעולם הזה אשריכם בעולם הבא, אשר שמתם על נפשכם לעטרני בלילה הזה, אשר זה כמה שנים נפלה עטרת ראשי ואין מנחם לי ואני מושלכת בעפר חובקת אשפתות ועתה החזרתם עטרה ליושנה. התחזקו ידידי התאמצו אהובי שמחו ועלצו ודעו כי אתם מבני עלייה וזכיתם להיות מהיכלא דמלכא וקול תורתכם והבל פיכם עלה לפני הקב"ה ובקע כמה אוירים וכמה רקיעים עד שעלה ומלאכים שתקו ושרפים דממו והחיות עמדו וכל צבא מעלה להקב"ה שומעים את קולכם.. ואם הייתם עשרה הייתם מתעלים יותר ויותר, אבל עם כל זה נתעלתם ואשריכם ואשרי יולדתכם ידידי אשר נדדתם שינה מעיניכם ועל ידיכם נתעלתי הלילה הזה ועל ידי החברים אשר בעיר הגדולה עיר ואם בישראל ואין אתם כאותם השוכבים על מטות שן, שינה שהיא אחד מששים במיתה וסרוחים על ערסותם ואתם נדבקתם בהוי"ה והוא שמח בכם. לכן בני התחזקו ואמצו ועלצו באהבתי בתורתי ביראתי ואלו הייתם משערים אחד מאלף אלפי אלפים ורוב רבי רבבות מהצער אשר אני שרויה בו, לא היתה נכנסת שמחה בלבבכם ולא שחוק בפיכם בזכריכם כי בסבתכם אני מושלכת בעפר, לכן חזקו ואמצו ועלצו בני ידידי המהדרים ואל תפסיקו הלימוד, כי חוט של חסד משוך עליכם ותורתכם ערבה לפני הקב"ה.." ('השל"ה הקדוש' 'שבועות' 'נר מצוה' ה)

תגיות: סיפור חסידי, פנינים, חג שבועות, וורטים, דבר תורה קצר