28 בדצמ׳ 2015

דבר תורה קצר שמות, דבר תורה פרשת שמות, פנינים, וורטים

פנינים פרשת שמות וורטים דבר תורה קצר

פרשת שמות

''ואלה שמות בני ישראל''
להודיע הבתן שנמשלו לכוכבים. (רש''י)
בני ישראל חייבים לדעת, כי ה' יתברך אוהב אותם, וכשם שברא את הכוכבים על-מנת שיאירו בחשכת הלילה - כך ברא אותם על-מנת שיפיצו את אור האלוקים ויחדירוהו למקומות החשוכים והמושפלים ביותר. (שפת אמת)


"ותתצב אחותו מרחוק, לדעת מה יעשה לו"
למה עמדה מרים מרחוק ?
אמר רב : לפי שהייתה מרים מתנבאת ואומרת : עתידה אמי שתלד בן, שמושיע את ישראל מיד מצרים. וכוון שנולד משה, נתמלא כל הבית כולו אור. עמד אביה ונשקה על ראשה.
אמר לה : בתי, נתקיימה נבואתך !
וכוון שהטילוהו ליאור, עמד אביה וטפח לה על ראשה.
אמר לה : בתי, היכן נבואתך ?
וזהו שנאמר "ותתצב אחותו מרחוק לדעת מה יעשה לו" לידע מה יהא בסוף נבואתה.

"ותקרא שמו משה... כי מן המים משיתיהו"
מכאן אתה לומד שכרם של גומלי-חסדים. אף-על-פי שהרבה שמות היו לו למשה, לא נקבע לו שם בכל התורה אלא כמו שקראתו בתיה בת פרעה, ואף הקב"ה לא קראו בשם אחר. (שמות רבה)


"וירא אלוקים את בני ישראל וידע אלוקים" (ב - כה)
ראה אלוקים את בני ישראל כיצד הם נצמדים ביהדותם, ועל אף כל הנגישות והענויים לא נגרע מאומה מצורתם היהודית ולא שינו את לשונם ואת מלבושם - לפיכך "וידע אלוקים" - גמר אומר לגאלם. (בשם צדיק אחד)
רישומם של עינויים ותלאות ניכר על ידי אותות וסימנים בחיצוניותו של המעונה, ואילו דכדוך פנימי וייסורי-נפש הצפונים בעומקה של נשמה אי אפשר לראותם מבחוץ; רק השם יתברך, שהוא יודע מחשבות, יודע אותם. לפיכך - "וירא אלוקים" - הוא ראה את העינויים החיצוניים - "וידע אלוקים" - הוא ידע את ייסורי-נפשם הפנימיים... (מלבים)

"וַיְמָרֲרוּ אֶת חַיֵּיהֶם" (א יד)
ב`דעת זקנים` לבעלי ה`תוספות` כתוב: `ובאותו פרק נולדה מרים ועל שם כך נקראה: "מִרְיָם"` (עה"פ שם). על שם שמיררו את חייהם באותו הזמן. 
וב`סדר עולם רבה` (ג) מבואר: שמרים נולדה פ"ו שנה לפני שיצאו בני ישראל מארץ מצרים.


"ומשה היה רועה את צאן יתרו"
בחנו הקב"ה למשה בצאן (הקב"ה בחן אותו ביחס אל הצאן)  כשהיה משה רבנו רועה את צאנו של יתרו במדבר, ברח ממנו גדי, ורץ משה אחריו עד שהגיע הגדי לחסוח (בין הרים). כיוון שהגיע לחסוח, נזדמנה לו ברכה של מים ועמד הגדי לשתות. כוון שהגיע משה אצלו, אמר : אני לא הייתי יודע, שרץ היית מפני צמא ! (עכשיו) עייף אתה. הרכיבו על כתפו והיה מהלך. אמר הקב"ה : יש לך רחמים לנהוג צאנו של בשר ודם כך - חייך (לשון שבועה) אתה תרעה את צאני.

ויטמנהו בחול - סיפור חסידי
בעיר אחת, סמוך למז'יבוז', נתמנה מושל אכזר. שגזר גזירות קשות על היהודים, עד שכבר לא יכלו לשאתן. החליטו לשגר משלחת למז'יבוז', לבקש עצה וברכה מהצדיק רבי ברוך. בסעודת השבת סיפרו חברי המשלחת על הצרות. נענה הרבי: "כתוב, 'וירא כי אין איש' - ראיתי את המושל שלכם, והנה אין הוא ראוי להיקרא 'איש', כי אינו מתנהג כבן-אדם; 'וירא את המצרי' - אכן, רואה אני שדינו להיענש כמצרים, שהעבידו את אבותינו בפרך; אלא שהדבר אינו חייב להיעשות ביום שבת-קודש - 'ויטמנהו בחול', הוא ייטמן ביום חול". וכעבור ימים אחדים יצא המושל על סוסו אל מחוץ לעיר, וברק פגע בו ומת.

תגיות: פנינים פרשת שמות וורטים דבר תורה קצר 
סיפור חסידי פרשת שמות 

22 בדצמ׳ 2015

פנינים פרשת ויחי , וורטים סיפור חסידי קצר לפרשת השבוע


פנינים פרשת ויחי , וורטים סיפור חסידי קצר

"ויחי יעקב"
דוק ותראה, שכל פרשה שעיקרה באה לספר על מיתת צדיקים פותח בה הכתוב בביטוי של חיים – והוא גם שמה. "חיי שרה", "ויחי יעקב". כי מעשיהם הטובים ויצירותיהם הנעלות הם נחלת הדורות, גנזי תרבותנו. מהם אנו יונקים, מהם אנו מושפעים. צדיקים במיתתם קרויים חיים. (דרשות אל עמי) 

"ויהיו ימי יעקב שני חייו"
ולא כתוב "ויהיו שני יעקב" או בדומה לכך, לומר לך כי חייו של יעקב אחידים היו, בדרך אחת הלך כל שנות חייו. (הרש"ר הירש) 

"ועשית עמדי חסד ואמת"
חסד שעושים עם המתים הוא חסד של אמת (רש"י)
טובה שעושים עם אדם חי אי אפשר לדעת אם באמת טובה היא לו. יש שחושבים שעושים דבר טוב, ולבסוף הרי זה דבר רע, או שצמחה ממנו רעה. אבל חסד שעושים עם המתים, הוא טוב גם בתכליתו – חסד של אמת. (אהל יעקב) 

"אל נא תקברני במצרים"
יעקב חשש, בראותו בניו ובני בניו נאחזים במצרים ("ויאחזו בה"), שרואים הם בארץ זו ארץ מכורתם וברבות הימים ישכחו את מולדתם ויחליפו את הירדן ביאור מצרים. דאגה זו עוררה את יעקב בתור ראש המשפחה לחזק בלב צאצאיו את התקוה לשיבת בנים לארץ האבות. וזאת אשר אמר להם : בניי, רצונכם לחיות במצרים, אני אין רצוני אפילו להקבר בה ... "אל נא תקברני במצרים" (הרש"ר הירש) 

"שכל את ידיו כי מנשה הבכור" (מח-יד).
אחכמינון לידוהי (תרגום).
יעקב עיבד כל כך את אברי גופו, עד שלא היו יכולים לעשות דבר בניגוד לרצון ה' יתברך. הידים היו מחוכמות מעצמן ונינוחו בצורה הפוכה, כפי רצון שמים... (ליקוטי מגדים).

"ויברך את יוסף ויאמר" (מח-טו).
הלא מברך היה את בניו של יוסף ולא את יוסף עצמו?
ברם, אין ברכה יותר גדולה לאבא מאשר הברכה שיהיו בניו טובים ומוכשרים. אם "יברך את הנערים ויקרא בהם שמי ושם אבותי" – הרי זו ממילא הברכה הגדולה ביותר בשביל יוסף עצמו... (של"ה לפי הרמב"ם).

"האלוקים הרעה אתי... המלאך הגאל אתי" (מח-טו, טז).
אף אם אינם ראויים לקבל ברכה זו ממך, האלוקים, בעצמך, ללא כל תיווך – הרי על כל פנים אבקשך נא, כי תצווה על "המלאך הגואל אותי" – שיברך אותם. וכך הוא איפוא, פשוטו של פסוק: "האלוקים הרועה אותי" – אבקש נא כי תצווה על "המלאך הגואל אותי" שהוא "יברך את הנערים"... (ספורני).

"ויקרא בהם שמי ושם אבתי" (מח-טז).
כאשר הבנים הולכים, חלילה, בדרך הרע – הרי הוריהם וסביהם בושים ונכלמים, לכשקוראים בהם את שם בניהם או נכדיהם. לפיכך ברך אותם יעקב אבינו, שיהיו ראויים להיקרא עליהם שם אבותיהם, לבל תהי חרפה בכך אם ייאמר, שהם הינם נכדיהם וניניהם של אברהם יצחק ויעקב.... (מפרשים).

"אל תיראו - ואתם חשבתם עלי רעה אלוקים חשבה לטובה"
ואל תיראו – אין לכם לחשוש שאני אתנקם בכם וארצה לעשות לכם רעה כי מי כמוני יודע מן הנסיון האישי שלי, שלא מחשבותיו של האדם מחשבותיו של ה'? הרי אתם חשבתם עלי רעה ואלוקים חשבה לטובה ואם כן יודע אני שגם אם ארצה להתנקם הרי כך גם יהפוך ה' את כוונתי הרעה לטובה ? 

"האלו-הים הרועה אותי מעודי ועד היום"
מסביר המלבי"ם, שהנהגתו של הקב"ה עם יעקב הייתה כדרך רועה צאן.
ממש כפי שהרועה צאן אינו מביט על מעשיהם והכנתם של הצאן, אם זכאים המה למרעה או לא.
כן ה' יתברך רועה אותי לתת לי פרנסתי ברווח, כדי סיפוקי.

"וידגו לרב בקרב הארץ" (מח-טז).
אין מוצאים כלל בתורה, שאפרים ומנשה היו גדולים במספר יותר משאר השבטים, לא במנין שבמדבר ולא במנין שבערבות מואב?
אלא, ברכתו של יעקב היתה "בקרב הארץ" – שבארץ ישראל ידגו לרוב; ואמנם ברכה זו נתקיימה, שכן מייד עם כיבוש ארץ ישראל, עוד לפני חלוקת הארץ, כבר נאמר: "וידברו בני יוסף אל יהושע, מדוע נתת לי נחלה גורל אחד ואני עם רב אשר עד כה ברכני ה"' (יהושע יז-יד) – בזמן מועט זה של "עד כה", שאנו נמצאים בארץ ישראל, כבר ברכנו הא-ל בעם רב. ויהושע השיב להם על כך: "אם עם רב אתה עלה לך היערה ובראת לך שם" (יהושע יז-טו) ואמרו חכמינו, שציוה עליהם לעקור יער עצים, כדי שלא תשלוט בהן עין הרע (בבא בתרא קמ"ח) – לפי שריבוי זה תוך זמן מועט היה לפלא עצום. ברם, זה בא עקב ברכתו של יעקב: "וידגו לרב בקרב הארץ"... (אדרת אליהו פ' ראה).

סיפור חסידי - "היאספו לכם ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים"
ר' חיים סולובייצ'יק, רבה של בריסק, השתתף פעם באסיפה, וממש לא אהב את המשימות והתככים ששמע כי מתנהלים מאחרי הפרגוד. אמר אז למקורביו: תמיד התקשיתי שעל הפסוק: "היאספו לכם ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים", מובא בילקוט שמעוני מהו "היאספו? – היטהרו. כשם שאתה אומר "ותסגר מרים ואחר תאסף" ומניין ש"האספו" מלשון טהרה? אלא, כנראה יכול כל יהודי כשלעצמו להיות נקי וצדיק, אבל כאשר מתאספים לאסיפה, מיד נכנס לפעולה יצר הרע של מחלוקות ותככים, רכילויות ומזימות. לכן בירך יעקב את בניו: "היאספו" – היטהרו, שייצאו טהורים מכל האסיפות האלה.


תגיות : פנינים פרשת שבוע ויחי, וורטים, פנינים לפרשת ויחי , סיפור חסידי לפרשת ויחי 

12 בדצמ׳ 2015

פנינים ויגש וורטים סיפור חסידי לפרשת ויגש

פנינים פרשת ויגש , וורטים, סיפור קצר

"ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדני..."
אמר לו יהודה ליוסף: בנוהג שבעולם, מי שלוקח (שקונה) עבד ומצא אותו גנב - מחזירו למוכר; וזה שנמצא גנב, אתה מבקש לקחתו לעבד?! אם לשמשך (לשרתך) אתה מבקשו, אני יודע לשמש יותר ממנו; ואם למלחמה אתה מבקשו, אני יודע להילחם יותר ממנו. אמר לו יוסף: למה אתה מרבה דברים? מסתכל אני, שיש גדולים ממך עומדים כאן ואינם מדברים. ואין ראובן גדול ממך; ואין שמעון ולוי גדולים ממך ואינם מדברים?! ואתה - למה תרבה דברים? אמר לו יהודה: מכל אלו אין אחד מהם חושש בו (=דואג מהחזקת בנימין במצרים) אלא אני, שנאמר: "אנוכי אערבנו"

"ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדני..."
שואל כאן האדמו"ר רבי אברהם מסוכאצוב: מדוע מתנגד עתה יהודה כל כך להשאיר את בנימין במצרים? הרי הוא עצמו הציע לא מכבר ליוסף: "הננו עבדים לאדוני, גם אנחנו גם אשר נמצא הגביע בידו" (מ"ד, ט"ז)! אלא - אומר האדמו"ר מסוכאצוב - בתחילה סבור היה יהודה, שאותה שעה שבה נמצא הגביע באמתחת בנימין מתחיל שעבוד מצרים, שנגזר בשעתו על בני ישראל, ולכן קיבל עליו באהבה וברצון גזירה זו. אבל כשהודיע השליט המצרי בפסקנות: "האיש אשר נמצא הגביע בידו הוא יהיה לי עבד, ואתם עלו לשלום אל אביכם!" (מ"ד, י"ז) - הסיק מכך יהודה שאין כאן התחלת השעבוד של בני ישראל, אלא מזימה שפלה המופנית רק נגד בנימין. משום כך התקומם יהודה בכל כוחו נגד גזירה זו, והשמיע את דבריו התקיפים והמרשימים באזני השליט המצרי, כדי להניא אותו מגזירתו כלפי אחיו הצעיר.

"ידבר נא עבדך דבר באזני אדני"
על דרך הצחות, אמר יהודה ליוסף : יקום אותו העבד שרדף אחרינו וילחש לך באזניך, שהרי מי כמוהו יודע שכל דבריך עלילות המה שאין להם שחר. (מעשה ה')

"כי איך אעלה אל אבי, והנער איננו אתי"
כשהיה מגיע הצדיק רבי מאירל מפרישמילן לדברי הסיום של יהודה ליוסף, היה נאנח ואומר: "כי איך אעלה אל אבי" - איך יכול אדם מישראל לעלות על אביו שבשמים לאחר שנות חיים בעולם הזה; "והנער איננו אתי" - אם הדור הצעיר לא הלך אתי בקבלת עול תורה ומצוות. כי בזאת נבחן כל דור בישראל: בהצלחתו למסור כראוי את מורשת האבות לדור הבנים.

"יש לנו אב זקן וילד זקנים קטן, ואחיו מת"
"ואחיו מת" - אדם ודאי (=דובר אמת) כיהודה יאמר דבר, שאינו ברור לו (כדבר אמת)? אלא כך אמר יהודה: אם אני אומר לו: קיים הוא (אחיו חי) - הוא אומר לי: לך והביאהו! כדרך שאמר על בנימין. לפיכך אמר לו: "ואחיו מת"...

"והיה כראותו  כי אין הנער ומת"
יתכן,כי באם נספר לו את האמת לאמיתה,שבנימין עשה מעשה גניבה,ותגבר אבא על עצמו ויסכים לכך,שראוי הוא לעונשו: לפי שאבא הוא צדיק גדול ואיש אמת. אולם, לא תהינה לנו בכלל האפשרות,לספר לו את הדבר הזה, כי לכשיראה אותנו חוזרים בלי בנימין "והיה כראותו כי אין הנער" מיד יגווע מחמת גודל הצער, בטרם יהא סיפק בידינו לספר לו את סיבת הדבר... (מעינה של תורה)

"ויאמר יוסף אל אחיו: אני יוסף"
כוון שראה יהודה ליוסף שאינו מתפייס (שאינו נעתר לבקשתו לשחרר את בנימין), התחיל לומר לאחיו: מה אנו עומדים? מזה (מיוסף) נתחיל, ובפרעה (מלך מצרים) נסיים. והם לא היו יודעים, שיוסף מבין לשונם. כוון שראה יוסף כך (שאחיו מוכנים למסור נפשם על אחיהם הצעיר), התחיל אומר להם בתחנונים ובלשון רכה: איני רוצה אלא לידע, מי נתן לו לבנימין זה עצה לגנוב את הגביע?
כוון ששמע בנימין כך, אמר: לא הם נתנו לי עצה, ולא אני נגעתי בגביע.
אמר לו יוסף: הישבע לי!
התחיל לישבע לו. ובמה נשבע לו? ביוסף אחיו נשבע, שלא נתנו לו עצה ולא נגע בגביע.
אמר יוסף: מי יודיע לי, שאתה נשבע על אחיך באמת?
אמר לו בנימין: משמותם של בני אתם יכול לידע, כמה אני מחבבו (עד כמה אני אוהב את יוסף אחי); שהוצאתי שמותם על מה שאירע לו (שקראתי לעשרת בני שמות, המביעים אהבתי וגעגועי לאחי המת)
כוון ששמע יוסף כך, לא יכול לכבוש רחמיו (לעצור את רגשות אהבתו לבנימין, בן אימו); "ויאמר יוסף אל אחיו: אני יוסף!"

"ועתה אל תעצבו ואל יחר בעיניכם כי מכרתם אתי הנה, כי למחיה שלחני אלהים לפניכם"
לדברי האר"י הקדוש, אומר כאן יוסף לאחים: "אל תיעצבו!" - הרחיקו מלבכם כל שמץ של עצבות, וממילא לא יחר הדבר בעיניכם. שאם תתרחקו מתחושת העצב והצער, תשיגו כראוי את כוונת ה בכך שמכרתם אותי למצרים, שהרי "למחיה שלחני אלוקים לפניכם".
כידוע, אחד מיסודות החסידות היא עבודת ה בשמחה וחתירה מתמדת לדחיקת העצבות, הפוקדת את האדם בחיי יום יום. לפי תורת הבעש"ט, מטשטשת העצבות את הכרת האדם בבורא העולם, וכך אינו מסוגל להשיג ולהבין את הסיבות והתוצאות של הנהגת ה בעולם.
הצדיק רבי אהרן הגדול מקרלין היה אומר: השמחה כשלעצמה אינה מצווה - ואף-על-פי-כן בכוחה להביא לכלל קיום כל המצוות שבתורה. מאידך, העצבות אינה עבירה - אולם זו עלולה להביא לידי כל העבירות שבעולם...


תגיות : פנינים ויגש , פנינים לפרשת ויגש, וורטים סיפור חסידי רעיונות קצרים לפרשת ויגש

7 בדצמ׳ 2015

פנינים פרשת מקץ וורטים סיפור חסידי

פנינים פרשת מקץ,  וורטים וסיפור חסידי

"ירא פרעה איש נבון וחכם וישיתהו על ארץ מצרים"
יוסף הציע לפרעה למנות "איש חכם" שיהיה אחראי כלפי העם. מדוע העלה הצעה זו? המגיד מדובנא הסביר זאת בכך, שיוסף ידע שברגע שחרטומי מצרים ישמעו את פתרונו ההגיוני לחלום פרעה, הם יקנאו בו וינסו לזלזל בו ולהמעיט מערך הפתרון. לכן, הוסיף יוסף לפתרון החלום דבר תכליתי נוסף: למנות איש חכם ונבון, כדי שכל אחד מהחרטומים, הרואה עצמו, כמובן, מתאים לתפקיד זה, יסכים לפתרון שיוסף הציע, וכך אומנם היה, ככתוב: "וייטב הדבר בעיני פרעה ובעיני כל עבדיו". שני הסברים נוספים מצאנו בספר "תורת עם" (הוצאת מודן, פירש והתקין הרב מנחם הכהן). האחד – עצתו של יוסף היא למנות איש אחד, אחד דווקא, שישא באחריות כלפי המלך והשלטון, ולא מינוי של "מועצת חכמים" שיעסקו בדיוני סרק, ויטילו את האחריות זה על זה. הסבר נוסף – אמר יוסף לפרעה: כאשר העם רעב ללחם, הוא מוציא זעמו על השליט עד כדי סיכון מעמדו, על כן, העצה של יוסף היא למנות "דרג ביניים" שתפקידו לדאוג לכך שהעם לא יהיה רעב ועל-ידי כך גם מעמדו של המלך יובטח. ואם, חס וחלילה, ייכשל אותו דרג ביניים, הרי שזעם העם יופנה כלפיו, ולא כלפי המלך.

"והם לא הכירוהו"
יוסף דיבר עם אחיו קשות, כיוון שמתוך שראה שהם לא הכירוהו, הסיק שעוון מכירתו על ידם למדיינים חדל להעסיק אותם, שאלמלא כן, היו זוכרים היטב את צורת פניו. (ה"כתב סופר")

"קחו מזמרת הארץ בכליכם"
אומר רבי נחמן מברסלב: אמר יעקב לבניו: קחו עמכם למצרים "מזמרת הארץ" – ניגון מארץ ישראל, וכאשר תהיו בגלות, נגנו את הניגון הזה, שימתיק לכם את יסורכם ויזכיר לכם מאין באתם, ולאן אתם צפויים לחזור.

"ויאמר מרגלים אתם"
מה פתאום הדביק להם יוסף עוון של ריגול, הרי נתפסו, לכאורה, בעוון גניבת הגביע? אלא, ידע יוסף, שאם יעכב אותם באשמת גניבה, והם הלוא יודעים כי הם חפים מפשע, הם יתמרמרו וישאלו את השומר עליהם, מי זה האדון שהורה לעוצר אותם, וזה, ודאי יאמר להם שמדובר במושל חדש על מצרים, עברי אחד שפעם היה עבד ועלה לגדולה, ואז היה חשש שהם יגלו בעצמם שבעצם מדובר ביוסף. לכן "הדביק" להם יוסף אשמת ריגול, ואז, ידע, הם לא יעמיקו חקור עם שומריהם בשאלות עליו, שכן זה רק יגדיל את החשד כלפיהם כי מרגלים הם. (עפ"י "אמרות חכמה על התורה").

"הם יצאו את העיר לא הרחיקו ויוסף אמר לאשר על ביתו קום רדף אחרי האנשים והשגתם" (מד - ד)
"לא הרחיקו" - עדיין לא הרחיקו מן העיר כשיעור של פרסה, שאז צריך לומר תפילת-הדרך. לפיכך אמר יוסף: "קום רדוף" - בטרם יאמרו תפילת-הדרך - "והשגתם" - כי אז תשיגם, שכן לאחר תפילת-הדרך בודאי ינצלו מידיך... (מפי השמועה)

"כי נחש ינחש איש אשר כמוני" (מד - טו)
כיצד הוציא יוסף דבר-שקר מפיו, ואמר שהוא מנחש בעת שלא היה מנחש כלל וכלל?
ברם, ב"איש אשר כמוני" התכוון לפרעה, שהוא כמוהו, כפי שנאמר להלן: "כי כמוך כפרעה" (מד- יח) - כלומר, פרעה שהוא כמוני, הוא אשר נחש ינחש. ובכוונה אמר בלשון כזו, שישתמע כאילו הוא מתכוון לעצמו, בשעה שבאמת התכוון לפרעה... (אורח חיים)
הרבי מקוצק ז"ל היה אוצר:
"איש אשר כמוני" - מי שרוצה להדמות אלי ולחקות את מעשי הריהו "נחש ינחש"...

סיפור חסידי - חיקוי הזולת, כמוהו ככישוף

בחצרו של הרבי מרדומסק, בעל תפארת-שלמה ז"ל, היה חסיד זקן ופיקח. פעם הבחין אותו חסיד באברך פלוני, שהוא מחקה בתפילתו את תנועותיו של הרבי. ניגש אליו ולחש לו לתוך אוזנו: "להוי ידוע לך, שאתה ראוי לשחיטה".
נבהל האברך ונכנס מהר אל הרבי, לספר לו את אשר אמר לו החסיד הזקן המפורסם.
כששאל הרבי את החסיד לכוונת דבריו, השיב לו החסיד: 
"בצוואת רבי יהודה החסיד נאמר, כי תרנגולת הקוראת כמו תרנגול, יש לשחטה. וטעמו של דבר הוא: בשלמה התרנגול, בשעה שצורב לו תחת כנפיו, מוכרח הוא לקרוא. אבל את, התרנגולת, שאין לך צריבה תחת כנפיך, מה לך כי תקראי? אלא אין זאת שאת סתם חקיינית, ולכן ראויה את לשחיטה".
"ממילא, - סיים החסיד דבריו - אם הרבי מצעק ועושה תנועות בתפילתו, הרי זה משום שצורבת בו התלהבות דקדושה. אבל אתה, אברך צעיר, שאין בך כל צריבה, מה לך מצעק ועושה תנועות? אלא אין זאת שאתה סתם חקיין, ויש לעשות בך מה שעושים בתרנגולת הקוראת..."

סיפור - נשאת ונתת באמונה?

הגר"א מוילנא נהג לעתים להסב עם חבורות של ת"ח צעירים ולהסיח עמהם בדברי תורה; באחת הפגישות, פנה אברך אחד אל הגאון ואמר: "נאמנים עלינו דברי חז"ל; 'ליכא מידי דלא רמיזי באוריתא' ('תענית' ט). ילמדנו רבנו: היכן רמוזים בתורה דברי חז"ל; 'בשעה שמכניסין אדם לדין. אומרים לו: "נשאת ונתת באמונה"'"? ('שבת' לא). הרהר הגר"א רגע קט. ומיד אורו עיניו וקרא בהתרגשות: "אכן, מאמר חז"ל זה, מרומז באחד הפסוקים בפרשת 'מקץ': "עַל דְּבַר הַכֶּסֶף הַשָּׁב בְּאַמְתְּחֹתֵינוּ בַּתְּחִלָּה אֲנַחְנוּ מוּבָאִים" ('בראשית' מג יח). 

פנינים פרשת מקץ ,  פנינים פרשת שבוע  סיפור חסידי וורטים ועוד 

5 בדצמ׳ 2015

אוסף לינקים חנוכה

פנינים לחנוכה
http://morbas.blogspot.co.il/2012/12/blog-post_8.html?m=1

קיצור הלכות לחנוכה
מתוך אתר הידברות
http://www.hidabroot.org/he/article/2539

שיחה לחג חנוכה
מאת הרב יעקב שפירא
http://mercazharav.org.il/default.asp?pg=3&id=685

שיחות ושיעורים לחנוכה באתר ישיבה
http://www.yeshiva.org.il/Tags/%D7%97%D7%A0%D7%95%D7%9B%D7%94

סרטים לחנוכה
http://www.shorashim.info/Category.asp?CategoryID=22&SubID=18

2 בדצמ׳ 2015

פנינים וורטים סיפור חסידי לפרשת וישב וחג חנוכה

(פנינים לחנוכה בהמשך הדף) 
"וישנאו אותו ולא יכלו דברו לשלם"
"לא יכלו דברו לשלום" – מעיר רבי יהונתן אייבשיץ, שעיקר הצרה הייתה שלא יכלו לדבר אחד עם השני, ואילו נדברו ביניהם – לא מן הנמנע שהיו מוצאים דרך לשיכוך השנאה שאפיינה את היחסים שבין אחי יוסף. הוסיף, כי זו אבן-הנגף של כל מחלוקת, שאין איש נדבר עם רעהו ואין צד אחד מוכן לשמוע את הצד השני ולהבינו. ואם התמונה הייתה שונה – ניתן היה לפתור מחלוקות רבות הנובעות מקנאה ומשנאה – בטוב.

"לך נא ראה את שלום אחיך"
שתשתדל לראות את שלמותם של האחים, את מעלותיהם ולא את חסרונותיהם, וע"י כך תמנע
המחלוקת (הר' בונם מפשיסחא)

"והיא שלחה אל חמיה לאמר לאיש אשר אלה לו אנכי הרה"
בא וראה כמה גדול כבוד הבריות, שאע"פ שהיא התכוונה לשם שמים כדי להקים מלכות בית דוד ואורו של
משיח, ולמרות מה שכבר זכתה ונתקבלה תפילתה – שלא יצאה ריקנית ואורו של משיח התחיל לנצנץ (הייתה הרה) , בכל
זאת ויתרה על כל זה והסכימה להישרף ובלבד שלא תלבין פני יהודה ברבים. שכן תכלית הופעת אורו של משיח אבל שלא
יגיע הדבר לידי הקלת ערך וזלזול בכבוד הבריות. (מי מרום)

"ויהי ה' את יוסף ויהי איש מצליח"
מדרך העולם, מי שמצליח רגיל לומר כוחי ועוצם ידי עשו לי את החיל הזה. אבל על יוסף מעיד הכתוב שגם בשעת הצלחתו
ידע כי יד ה' עשתה זאת. "ויהי ה' את יוסף" גם בשעת "ויהי איש מצליח" (שערי שמחה)

"וימאן ויאמר"
כשהיצר הרע משיאך לדבר עבירה ראשית כל תמאן, תדחה אותו בלי כל טעם ונימוק. אל תענהו בוויכוחים והסברים. אסור ! אחר
כך "ויאמר" אתה יכול לגלגל אותו בדברים, לנמק ולהסביר "הן אדוני" ... (הסבא משפולה)

"מה בצע כי נהרוג את אחינו לכו ונמכרנו לישמעאלים"
שואל רבי חיים מוולוז'ין, מדוע משבחים את ראובן שקרא "השליכו אותו אל הבור", בו שכידוע יש בו נחשים ועקרבים, ולעומת זאת מגנים את יהודה שהציע "לכו ונמכרנו לישמעאלים", שלכאורה מסוכן הרבה פחות מהשלכה לבור מלא בנחשים ועקרבים? ומפרש רבי חיים מוולוז'ין, שמכך אפשר ללמוד, שעדיף לחיות בתוך בור בארץ ישראל, אפילו אם יש בו נחשים ועקרבים (קשיים וכו) מלהיות עבד בבית אדונים בחוץ לארץ...

פנינים לחנוכה וסיפור חסידי 

"ונר חנוכה מצוותה משתשקע החמה" (שבת כא,ב). ההתחברות עם הקב"ה, שנוצרת על-ידי מצוות הדלקת נר חנוכה, מביאה לידי כך "שתשקע החמה" – השקעת וביטול החמימות בענייני העולם.
(הצמח צדק)

נרות חנוכה מלמדים אותנו שלושה דברים: "מצוותן משתשקע החמה" – אין להתרשם מהחושך הרוחני השורר בעולם, כי גם מעט אור של תורה ומצוותיה דוחה הרבה מהחושך, ומה גם אור הרבה; "מצווה להניחן על פתח ביתו מבחוץ" – יש להאיר גם את הרחוב באור היהדות; מספר הנרות מתרבה מיום ליום – הפצת היהדות צריכה להיעשות מתוך הוספה תמידית.
(לקוטי שיחות)

הרבי ר' השיל, בהיותו ילד רך, הראה סימני חריפות וחכמה נפלאיה. פעם אחת בחנוכה אמר המלמד שלו לתלמידיו הקטנים, אם
תעשו לי במהירות חשבון כמה נרות עם שמש אנו מדליקים בחנוכה, אשחרר אתכם מן החדר. תוך כדי דיבור אמר הילד הישל, אני
יודע: ארבעים וארבעה. ויש לי סימוכין על זה מהפס' "הפח נשבר ואנחנו נמלטנו". פח- בגימטריא שמונים ושמונה, נשבר היינו
המחצית – ארבעים וארבעה, ואנחנו נמלטנו – אנו חופשים לצאת מן החדר.

סביבון
הרה"ק בעל דמשק אליעזר זצ"ל, פעל כידוע, ללא ליאות לחיזוק הדת ולהצלת נפשות ברוחניות ובגשמיות. פעם אמר: מנהג ישראל
לשחק בסביבון זעיר שעליו חקוקות האותיות ג'ש'נ'ה, שהן ראשי תיבות נ"ס ג"דול ה"יה ש"ם, לפרסומי ניסא. והדבר תמוה, כלום לא
היה עדיף לרשום המילים אלו על שלטים גדולים מאירי עיניים ולתלותם בראשי חוצות, כדי לפרסם את הנס ביתר שאת? אלא מכאן, שמוטב
שסביבון זעיר ואותיותיו בראשי תיבות, ובלבד שיסתובב ויפעל, על פני שלט ענק התלוי בקפאון. כשמסובבים ופועלים ואין שוקטים על
השמרים, מחולל השי"ת ניסים (בעל דמשק אליעזר)

(פנינים וישב,  פנינים חנוכה,  סיפור חסידי) 

רוצים לקבל חיזוקים בדף הפייסבוק? לחצו לייק והצטרפו אלינו


כתבו לנו

נהנתם מדברי התורה באתר ? נשמח לשמוע
כתבו לנו תגובה


הצטרפו לערוץ דבר תורה בטלגרם? לחצו כאן < --- > הצטרפו לקבוצת הפייסבוק שלנו לחצו כאן