29 במאי 2008

דבר תורה קצר במדבר, דבר תורה במדבר, פנינים, וורטים במדבר,סיפור חסידי במדבר

"וידבר ה' אל משה במדבר סיני"
קול התורה עולה מן המדבר. אילו היה קול התורה עולה ממקום מושב בני אדם, היה הופך לרשות היחיד, לקולם של שבט אחד או אומה אחת. שם, במדבר, בבין החולות, בשטח הפקר שלא אדם ולא ציבור איווהו למושב להם, נוצרה תורת מוסר אלוהי, ששומה עליה להיות נכס של האנושות כולה. משם בקע קול זה, קריאה לביטול הגבולות בין עם לעם ובין גזע לגזע (עתים לתורה).

"וידבר ה' אל משה במדבר סיני באהל מועד"
אומר רבי יעקב ניימן, מבעלי המוסר: התורה ניתנה במדבר, ללמד על הקשר שבין לימוד התורה ובין הביטחון בה', הן בכל הנוגע לקיום הגשמי, והן באשר לעצם הלימוד. אדם השרוי בבדידות במדבר, מרגיש ויודע שאין לו על מי לסמוך אלא על ה' בלבד, כך גם על לומד התורה להרגיש ולהאמין שהקב"ה יספק לו את צורכי מחייתו. ביטחון זה של לומד התורה הוא תנאי להצלחתו בלימודו, כלשון התפילה: "בעבור אבותינו שבטחו בך ותלמדם חוקי חיים, כן תחננו ותלמדנו". המדבר בא ללמד על שלמות הביטחון; אדם השרוי במדבר, אין מי שיקפח אותו או יקח ממנו את שיש לו. כך גם מי ששרוי בין אנשים, אל לו לחשוש משום דבר, כי רצון ה' הוא שיקום ויהיה.

"במדבר סיני"
את ספר "במדבר" מתחילים לקרוא בשבת שלפני חג מתן תורה. מתן התורה דווקא במדבר אינו מקרי, אלא הוא חלק מעצם המשמעות של תורה וגאולה. בכמה דתות נתפס המדבר כמקום אידיאלי להתקרבות בין אדם לאלוהיו, מקום שבני אדם בורחים אליו כדי לחיות חיי נזירות. ואילו בדת ישראל התורה אמנם ניתנה במדבר, אך היא נועדה לבני אדם שיחיו על פיה בתוך חברה מתורבתת ומפותחת, ותורה זו תסייע להם לכבוש ולרסן את הפראות השדית שבאדם. ההתגלות במדבר משמשת אפוא תזכורת קבועה לאדם. שאם לא יגבר על הישימון, עלול הישימון לגבור עליו. (תורה היום).

"איש ראש לבית אבותיו הוא"
שני בני אדם היו מריבים זה עם זה. הטיח אחד בחברו "אין לך כל יחוס !" נענה הלה ואמר: "אמנם מיוחס אתה, אולם בך היחוס מסתיים, ואילו בי היחוס מתחיל" זוהי הכוונה שבפס' "ראש לבית אבותיו הוא" כל אחד מהם היה מיוחס מכוח עצמו, כך שהתחיל בו יחוס חדש לבני המשפחה הבאים אחריו. (הר"מ חפץ זצ"ל)

"ויתילדו על משפחתם"
הם נעשו במדבר כאנשים שנולדים מחדש, ולא היו כלל וכלל אותם אנשים מלפני כן. גם היו קשורים לה' יתברך ותלוים בעזרתו כתינוק הנולד הקשור אל אמו ואינו מסוגל לזוז בלעדי עזרתה, כדרך שאמר הכתוב: "נפשי כגמול עלי אמו" [תהלים קלא,ב] (שפת אמת)

"כל פקודי הלויים... שנים ועשרים אלף"
מה טעמו של דבר שהיה שבט לוי מועט במספרו מכל יתר השבטים?
לפי שני ישראל, אשר סבלו ונתענו בשעבוד מצרים, היפרה והירבה אותם ה'-יתברך שלא כדרך הטבע, ככתוב: "וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ"(שמות א,יב). אבל שבט לוי, שלפי דברי חכמינו לא היה בשעבוד מצרים ולא עבד עבודת פרך, היתה איפוא ילודתו בדרך הטבע וברכת "כן ירבה וכן יפרוץ" לא חלה עליו. (רמב"ן)

"ויהי כל בכור זכר ... לפקדיהם"
אגב המנין היה משה רבינו מתקן את כל חסרונותיהם. "לפקודיהם" מלשון "ולא נפקד ממנו איש", היינו חסרון... (חידושי הרי"ם)

עמל התורה
אֶחָד מֵחֲסִידָיו שֶׁל רַבִּי אַהֲרן-לֵיְבּ מִפְּרִימִישְׁלָן בִּקֵּר פַּעַם אֵצֶל רַבִּי אֱלִימֶלֶךְ מִלִּיזֶנְסְק. אָמַר לוֹ רַבִּי אֱלִימֶלֶךְ: "אֱמור לְרַבְּךָ בִּשְׁמִי שֶׁלּא יִהְיֶה גַּאַוְתָן גָּדוֹל כָּל-כָּךְ".
כְּשֶׁנִּמְסְרוּ הַדְּבָרִים לְרַבִּי אַהֲרן-לֵיְבּ, הִצְטַעֵר מְאוֹד וְהֶחְלִיט לִנְסועַ אֶל רַבִּי אֱלִימֶלֶךְ. הוּא הִגִּיעַ אֵלָיו לִקְרַאת שַׁבָּת וְנִתְקַבֵּל עַל-יָדוֹ בְּכָבוֹד רַב. בְּצֵאת הַשַּׁבָּת שָׁאַל אֶת רַבִּי אֱלִימֶלֶךְ, מַהִי הַגַּאֲוָה שֶׁהוּא מוֹצֵא בּוֹ. הֵשִׁיב רַבִּי אֱלִימֶלֶךְ: "הֲלוֹא אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא בָּא אֵלַי וּמִתְאוֹנֵן שֶׁאֵינְךָ מוּכָן לִלְמוד תּוֹרָה מִפִּיו!".
נָגולָּה אֶבֶן מִלִּבּוֹ שֶׁל רַבִּי אַהֲרן-לֵיְבּ וְאָמַר: "גַּם עַכְשָׁו אֵינִי רוֹצֶה. כָּל שְׁאִיפָתִי הִיא לַעֲמול בַּתּוֹרָה וּלְהָבִין בָּהּ בְּכוֹחוֹתַי שֶׁלִּי".

דבר תורה קצר במדבר, דבר תורה במדבר, פנינים, וורטים במדבר, סיפור חסידי במדבר

22 במאי 2008

דבר תורה בהר בחוקותי, דבר תורה קצר בהר בחוקותי, סיפור חסידי

"והקימותי את בריתי אתכם"
כאשר בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו, תבוא עליכם הברכה בזכות בריתי אתכם ולא בחסד זכות אבות.
שהרי עד עתה היטבתי עמכם בגלל הברית שכרתי עם אבותיכם. (רבי יעקב צבי מקלנבורג)

"ונתתי שלום בארץ...ונפלו אויבכם לפניכם לחרב"
אומר רבי מרדכי הכהן: לכאורה סדר הכתוב מהופך; היה צריך להקדים "ונפלו איבכם לפניכם" לפני "ונתתי שלום". אלא,
כך הדברים אמורים: "ונתתי שלום בארץ" – מתי? כאשר ישרור שלום בארץ – ביניכם לבין עצמכם, וריב לא יפריד בין אחים ומדנים לא יפלגו מחנות, אז: "ונפלו איבכם לפניכם".

"ושכבתם ואין מחריד"
אף על פי שיהיה לכם שבע ועושר, תהיה שנתכם שלווה ורגועה וללא דאגות, ולא תהיו
בבחינת (קהלת ה, יא): "והשבע לעשיר איננו מניח לו לישון" – מדאגה שירד ערך נכסיו, ומפחד
שמא יבואו גנבים ויגנבו את רכושו.
ורבי אברהם שמואל בנימין "כתב סופר" היה אומר: הברכה תהיה "ונתתי שלום בארץ" – שלא תהיה
ביניהם קנאה ותחרות, וממילא יתקיים בהם: "ושכבתם ואין מחריד", כי לא יהיו מוטרדים ולא יוכלו לישון מפני שלאחרים יש יותר.

"ואולך אתכם קוממיות"
אמרו חז"ל (שבת צב, א): "אין השכינה שורה אלא על חכם, גיבור ועשיר". אומר רבי אברהם יצחק הכהן קוק: כשם שאין השכינה שורה באיש יחידי אלא על גיבור ועשיר, כך אין השכינה שורה אלא בעם מלא גבורה עושר וקוממיות.

"ושכבתם ואין מחריד"
אף על פי שיהיה לכם שבע ועושר, תהיה שנתכם שלווה ורגועה וללא דאגות, ולא תהיו בבחינת (קהלת ה, יא): "והשבע לעשיר איננו מניח לו לישון" – מדאגה שירד ערך נכסיו, ומפחד שמא יבואו גנבים ויגנבו את רכושו.
ורבי אברהם שמואל בנימין "כתב סופר" היה אומר: הברכה תהיה "ונתתי שלום בארץ" – שלא תהיה ביניהם קנאה ותחרות, וממילא יתקיים בהם: "ושכבתם ואין מחריד", כי לא יהיו מוטרדים ולא יוכלו לישון מפני שלאחרים יש יותר.

"אם בחוקתי תלכו"
שלא יהא הילוכך ומשאך ומתנך אלא בהם, תעשם עיקר ואל תעשם טפלה (המדרש הגדול).
"אם בחוקתי תלכו"
אומר רבי שמחה בונים מפשיסחה: "אם" הזה, אינו תנאי ואינו ספק כי אם הבטחה. הקב"ה מבטיח שבסופו של דבר: "בחוקתי תלכו", עתידים ישראל ללכת בדרך התורה, שהרי דרך אחרת אינה קיימת כלל.
ורבי מנחם מנדל מקוצק היה אומר: כתוב (ישעיה נה, ז): "יעזב רשע דרכו" – וכי לרשע יש דרך? בוץ יש לו, ולא דרך. אלא הכוונה היא: "יעזב רשע דרכו" – יעזוב את המחשבה כאילו יש לו דרך.

סיפור חסידי
פעם נסע הבעש"ט עם הצדיק רבי מענדל מבאר. בדרך צמא רבי מענדל למים. אמר לו הבעש"ט:
"אם יהיה לך ביטחון אמיתי בקב"ה, ודאי יזדמנו לך מים".
וכך היה. פתאום פגשו גוי, שאמר להם כי כבר שלושה ימים הוא מחפש את סוסיו שברחו.
שאלוהו אם יש לו מים, והוא הוציא מתרמילו מכל מים ונתן לרבי מענדל לשתות.
תמה הצדיק: "ברור לי שהגוי נקלע לכאן רק למעני. אם-כן, מדוע הוא כבר נוסע שלושה
ימים?!".
השיב הבעש"ט: "הקב"ה הכין אותו מקודם, כדי שאם יהיה לך ביטחון אמיתי - מיד ימלא את
חסרונך".

תגיות: דבר תורה בהר בחוקותי, דבר תורה קצר בהר בחוקותי, סיפור חסידי

15 במאי 2008

פרשת בהר

לע"נ סבי מאיר בן הרב אליהו

"אל תונו איש את אחיו"
באונאת ממון כתוב: "איש את אחיו". ולהלן באונאת דברים כתוב :"איש את עמיתו" ?
משום שאונאת ממון יתיר האדם לעצמו עפ"י רוב לרמות את קרוביו ואחיו שיש לו עליהם כל מיני טענות של קיפוחים בירושה .... ולכן הזהירה התורה קודם באחיו וכל שכן באחרים.
אבל באונאת דברים מעדיף הוא להונות איש זר מאשר את קרובו, כי בזלזול קרוביו יזולזל גם הוא ולכן הזהירה התורה קודם על אחרים. (רצ"א שפירא מדינוב)

"ולא תונו איש את עמיתו ... ויראת מאלוקיך"
לא תונה את חברך בזה שיחשוב שאתה ירא אלוקים ... (אילנא דחיי)

"וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך"
אם אדם נושא ונותן ביושר לפי חוקי התורה והוא נזהר מאונאה ריבית ומאזני שווא ,הרי דבר כשלעצמו הוא בגדר עבודה גדולה וקדושה.

וכך אמר הבעש"ט זצ"ל: הלא קל וחומר הוא מה אדם שלומד במשנה המחליף פרה בחמור (בבא מציעא ק') הריהו חשוב מאוד בעיני המקום שכן הוא עוסק בתורתו הקדושה כל שכן אדם שהוא מחליף ממש פרה בחמור ונזהר אגב כך בכל דיני התורה בודאי ובודאי שזוהי עבודה גדולה וחשובה לפני המקום (מאור עיניים)

"וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך"
אם אדם נושא ונותן ביושר לפי חוקי התורה והוא נזהר מאונאה ריבית ומאזני שווא ,הרי דבר כשלעצמו הוא בגדר עבודה גדולה וקדושה.
וכך אמר הבעש"ט זצ"ל: הלא קל וחומר הוא מה אדם שלומד במשנה המחליף פרה בחמור (בבא מציעא ק') הריהו חשוב מאוד בעיני המקום שכן הוא עוסק בתורתו הקדושה כל שכן אדם שהוא מחליף ממש פרה בחמור ונזהר אגב כך בכל דיני התורה בודאי ובודאי שזוהי עבודה גדולה וחשובה לפני המקום (מאור עיניים)

"וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית הן לא נזרע ולא נאסוף ... וצויתי את ברכתי"
אם ישאלו "מה נאכל" יהיה צורך לצוות על הברכה, ברם אילו הייתה בהם אמונה תמימה ולא היו מקשים קושיות, כי אז כבר הייתה הברכה מצויה מאליה...
(נועם אלימלך בשם אחיו הה"ק זישא זצ"ל)

"והקימותי את בריתי אתכם"
עד הנה הטיבותי לכם בגלל הברית אשר כרתי עם אבותיכם אבל עתה כשתשמרו את תורתי ומצוותי לא אצטרך להזכיר לכם ברית ראשונים אלא "והקמותי את בריתי אתכם"- בזכותכם. (הכתב והקבלה)

כתבו לנו

נהנתם מדברי התורה באתר ? נשמח לשמוע
כתבו לנו תגובה


הצטרפו לערוץ דבר תורה בטלגרם? לחצו כאן < --- > הצטרפו לקבוצת הפייסבוק שלנו לחצו כאן