פנינים פרשת תרומה, וורטים סיפור חסידי תרומה

פנינים וורטים תרומה

"ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" (כה – ח)
לכאורה צריך היה הכתוב לומר "בתוכו" – בתוך המקדש? 
ברם, "בתוכם" מכוון לבני ישראל, שיעשו לי כל אחד מהם מקדש בלבו, מקום להשראת השכינה, כי אז "ושכנתי בתוכם" – בתוך לבו של כל אחד מהם... (אלשיך)
לפיכך נאמר "וכן תעשו" – ואומר רש"י: "לדורות" – לפי שמקדש כזה בלבו של כל אדם, אפשר לעשותו בכל הדורות ובכל התקופות... (מלבים)

"ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" (כה – ח)
הרבי ר' בונם מפשיסחה ז"ל אמר: "בעיקר צריכה רק הנפש להתפלל, ואילו הגוף יהיה רק כעין אלומת תבן הנגררת מאחור". רק מתוך זה שהגוף נגרר אחרי הפנימיות, מגיע גם הוא לידי הישג כלשהו... 
על ידי "ושכנתי בתוכם" מתקיים "ועשו לי מקדש" – בלעדי התוך הרי זה בול עץ בלבד... (חשבה לטובה מהרבי ר' העניך מאלכסנדר ז"ל)

בדומה לכך פירש הרבי מקוצק ז"ל את הפסוק: "ה' אהבתי מעון ביתך" – אם אני אוהב את הבית, אף כי איננו אלא עצים ואבנים, הרי זה רק משום "מקום משכן כבודך" – שזה מקום להשראת השכינה...
ועשו לשמי בית קדושה. (רש"י)
אדם מישראל צריך להשתדל להכניס קדושה לתוך ביתו הפרטי שיהיו חיי משפחתו בקדושה, וזה נקרא "מקדש"... (הה"ק מהר"מ מאמשינוב זצ"ל)


במידה שאדם מישראל מקדש את מעשיו האנושיים היומיומיים שהוא עושה בביתו, וגורם להשראת השכינה במעונו – בה במידה מתגברת הקדושה והשראת השכינה בבית המקדש. קדושת המקדש תלויה בקדושה השרויה בבתי ישראל. על ידי "ושכנתי בתוכם" מתקיים "ועשו לי מקדש"... (אבני אזל)


בדרך כזו פירש בעל שפת אמת ז"ל את הפסוק: "אם אבוא באהל ביתי, אם אעלה על ערש יצועי, אם אתן שנת לעיני לעפעפי תנומה, עד אמצא מקום לה' משכנות לאביר יעקב" (תהלים קלב – ג, ד) – שביקש דוד המלך למצוא מקום לה' בתוך כל הפעולות הנזכרות, ב"אבוא באהל ביתי", ב"אעלה על ערש יצועי", ב"אתן שנת לעיני" – שבכל המעשים הללו יהיה מקום להשראת השכינה, שיהיו טהורים ולשם שמים – וממילא יהיה זה בבחינת הקמת מקדש לה'...

"וכן תעשו" (כה – ט) - לדורות (רש"י)
אם כך תהיה לבני ישראל תשוקה אמיתית לבנות בית בשביל התגלות השכינה, יכולים הם להשיג זאת, ואם אינם זוכים לכך הרי זה סימן, שעדיין לא הגיעו לידי התשוקה הראויה וההתנדבות הנכונה.
לפיכך אמרו חכמינו: "כל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו כאילו נחרב בימיו" – שכן אילו היה קיים רצון אמיתי לבנין בית המקדש היה באמת "נבנה בימיו"...
(שפת אמת)

חייב אדם מישראל לדעת, שאי אדם יכול לפעול בעצמו מאומה, אם אין מסייעים לו מן השמים. אפילו המשכן אפשר היה לעשותו רק משום "ככל אשר אני מראה אותך" – משום שהשם יתברך סייע גם בהתחלה וגם בגמירה – "נעשית מאליה".
אם מאמינים בכך אמונה איתנה, נקל להבין, כי גם "לדורות", בכל העתים, יכולים בני ישראל לעשות כל אחד לעצמו משכן בשביל השכינה. "אהל שכן ב א ד ם" – בכל אדם... ואף על פי שהאדם נתון בשפל המצב ואין כוחו אתו, עליו רק לשאוף לכך ברצון, כי אז מסייע השם יתברך בידו שיוכל... 
(ישמח ישראל מהה"ק מאלכסנדר ז"ל)

לא מן המידה
הצדיק רבי ארון מקראקוב (זה היה שמו בפי-כול: ארון, ולא אהרון) היה מתלמידיו של רבישלמה מרדומסק. פעם, כשרבי שלמה אמר דברי-תורה, הצטופפו כל התלמידים ונדחקו להתקרבאל רבם ולשמוע את דבריו. רק ר' ארון עמד בצד ולא נדחק. 
כשסיים רבי שלמה לומר את דברי תורתו, אמר: "חז"ל אמרו, 'מקום הארון אינו מןהמידה'. כל כלי המשכן תפסו מקום, אך הארון לא תפס מקום, ובכל-זאת היו הלוחות מונחיםדווקא בארון. כזה הוא ר' ארון - הוא לא נדחק ולא תפס מקום, אבל הוא קלט את תורתייותר מהאחרים".

פנינים פרשת תרומה, וורטים תרומה, סיפור חסידי קצר, דבר תורה קצר

פנינים פרשת וארא , וורטים סיפור חסידי פרשת שמות

פנינים פרשת וארא , וורטים סיפור חסידי פרשת שמות

"וארא אל אברהם, אל יצחק ואל יעקב" (ו, ג) 
רש"י מפרש פסוק זה: "וארא" - אל האבות. נשאלת השאלה: כלום לא ידענו, שאברהם יצחק ויעקב קרויים "אבות"; מה אפוא מוסיף לנו רש"י בדבריו כאן? הסביר עניין זה הצדיק העממי, רבי מאירל מפרימישלן: רש"י הקדוש מתכוון להדגיש בפנינו, שהקב"ה לא נראה ליצחק משום שהוא בנו של אברהם, והתגלותו ליעקב לא באה משום שהוא נכדו של אברהם; אלא "וארא אל האבות" - כל אחד מהם הוא "אב" לעצמו ומכוח זכותו ומעמדו שלו זכה לדבר עם השכינה.

"והוצאתי אתכם מתחת סבלת מצרים" (ו, ו) 
האדמו"ר רבי יצחק מאיר מגור, בעל "חידושי הרי"ם", היה אומר על פסוק זה: הקב"ה חש, שכל עוד מסוגלים בני ישראל לסבול את חיי הגלות, אין הגאולה יכולה לבוא. לכן הוא מבטיח לבני ישראל: אוציא אתכם מן הסבלנות שיש בכם כלפי המצרים ואמאיס בעיניכם את הגלות, על כל תועבותיה, עד שלא תוכלו עוד לשאתה - ובדרך זו ייפתחו שערי הגאולה לפניכם.

"וְהַעַל אֶת הַצְפַרְדְּעִים" (ח, א)
את המילה "וְהַעַל" מוצאים אנו עוד פעם אחת בתורה, אצל מותו של אהרן, שם נאמר: "קַח אֶת אַהֲרֹן וְאֶת אֶלְעָזָר בְּנוֹ וְהַעַל אֹתָם הֹר הָהָר" ('במדבר' כ, כה). כי כשם שכאן גילו הצפרדעים מסירות נפש בעד מצות הבורא בלכתן אל מות בטוח, כך גם אהרן עלה אל "הֹר הָהָר" על מנת למות ומסר את נפשו בעד מצות הבורא. (ליקוטי 'שפת אמת')

"וַיַּרְא פַּרְעֹה כִּי הָיְתָה הָרְוָחָה וְהַכְבֵּד אֶת לִבּוֹ וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה'" (ח, יא)
יש להבין מהו שאמר הכתוב: "וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם"? הלא פרעה עצמו הבטיח לשלח את העם ונמצא שאם אינו משלחם, הרי שלא רק שהוא אינו שומע "אֲלֵהֶם", אלא גם אינו מקיים את דבורו! וא"כ מדוע התורה מדגישה דוקא את מה שלא שמע "אֲלֵהֶם" ומתעלמת מהפרת הבטחתו? אלא ללמדנו טבעם של הרשעים המסורים ביד יצרם, שמכיון ש"הָיְתָה הָרְוָחָה" באמת שכח פרעה את הבטחתו והוא באמת חשב שרק את בקשת משה אינו מקיים. ולכן הפר פרעה את הבטחתו ללא שום פחד ובושה, כי היה משוכנע באמת, כי רק אינו שומע "אֲלֵהֶם" אל משה ואהרן! ('לב שלום')

"וַיִּקְרָא פַרְעֹה… וַיֹּאמֶר לְכוּ זִבְחוּ לֵאלֹקֵיכֶם בָּאָרֶץ וַיֹּאמֶר משֶׁה לֹא נָכוֹן לַעֲשׂוֹת כֵּן… דֶּרֶךְ שְׁלשֶׁת יָמִים נֵלֵךְ בַּמִּדְבָּר וְזָבַחְנוּ לה' אֱלֹקֵינוּ" (ח, כא-כג)
לפי תפיסתו והבנתו של פרעה, אפשר לעבוד את האלקים ולהקריב לפניו קרבנות, תיכף ומיד, ללא כל הכנות מוקדמות ואפילו כאשר שקועים בתועבותיה של מצרים וקשורים עדין לארציות "בָּאָרֶץ". מסביר לו אפוא משה, כי לא זו דרכם של ישראל, אלא תחילה יש להתרחק מתועבות מצרים ולהטהר מן הענינים הארציים ורק אז אפשר לעבוד את השם יתברך ולזבוח לפניו. לפני הקרבן דרושה תשובה והתרחקות מן הרע. ('שם משמואל', בשם הגה"ק מסוכטשוב, בעל 'אבני נזר' זצ"ל)
כיוצא בזה אומרים בשם ה'חידושי הרי"ם' זצ"ל על מאמר חכמינו: 'עולת בן נח, אינה צריכה הפשט וניתוח' לפי תפיסתו של גוי, אפשר להביא קרבן; מבלי כל צורך להפשיט מעל עצמו את פסולתו, 'הפשט'. ולנתח את לבו לנתחים מתוך חרטה על העונות, 'ניתוח'. ואילו קרבנו של אדם בישראל דורש; 'הפשט וניתוח'.

תגיות :פנינים פרשת וארא , וורטים סיפור חסידי פרשת שמות , דבר תורה קצר לפרשת שמות