פרשת תצוה

סיפור מדהים - מעלת התפילה

מספרים על הגאון ר' יעקב ישראל קנייבסקי, הסטייפלער זצ"ל, כי פעם אחת, שח לו אחד מנכדיו על כי עומד הוא לנסוע לכותל המערבי.
"בעמדך שם, תזכיר גם אותי בתפילתך". ביקש הסטייפלער.
הנכד היה המום, "האם אני צריך להזכיר את הסבא לפני הקב"ה? הלא הקשר שלך עם ריבונו של עולם הרבה יותר חזק, וכי בשמים לא יודעים מיהו בעל "קהילות יעקב" עד שאני אזכירנו בתפילתי ? " תמה הנכד.
כששמע מרן את הדברים, הזדקף והרעים את קולו: "דע לך, אין שום תפילה החוזרת ריקם, כך טבע הקב"ה בבריאתו. כל מילה של תפילה ותחנונים היוצאת מפיו של יהודי פועלת את פעולתה, אם לא היום אז מחר, אם לא מחר אז מחרתיים, ואפילו בעוד מאה שנה. גם התפילה שתתפלל עלי, תעזור !אמר מרן הסטייפלער לנכדו.

פנינים לשולחן שבת

"ואתה תצוה את בני ישראל"
לפי שאמר מחני נא לכך לא נזכר שמו בפרשה זו (רש"י)
מכאן למדים אנו, כי אסור לו לאדם לקלל את עצמו, שהרי משה רבנו אמר "מחני נא", מתוך שמסר נפשו עבור כלל ישראל, ואעפ"כ זה עשה רושם, שלא יזכר שמו בפרשה זו, על אחת כמה וכמה אדם שעושה זאת מתוך כעס גרידא, ללא שום תכלית.
וזוהי כוונת הכתוב: "ואתה תצוה את בני ישראל" תספר להם את אשר אירע לך כתוצאה מזה שאמרת "מחני נא", ותזהירם לבל יוציאו מפיהם קללה על עצמם. (שפתי כהן)

"ויקחו אליך שמן זית זך"
לעם ישראל ניתן כח מיוחד, שלא יוכל להתבולל בין האומות אף אילו היה רוצה בכך, כדוגמת שמן זית שאינו יכול מצד עצמיותו להתערבב במשקאות אחרים. לפיכך אמרה התורה "לא תתחתן בם" (בנין התפעל) ולא "לא תחתן" לפי שבני ישראל ניחונו בכוח כזה, שלא יוכלו להתחתן בם, שלא יהיה החיתון תופס. (שפת אמת)

"כתית למאור"
"כתית" כאשר מטיפים לו לאדם מוסר ומבקשים לכתת ולשבור את לבו, יש להתכון "למאור" להאיר את פניו ולהורותו את הדרך הישרה. "ולא למנחות" אבל לא להנחיתו ולהשפילו. (הה"ק ר' יחיאל ז"ל מאלכסנדר)

"לעלות נר תמיד"
צריך אדם להדליק אצל עצמו את נר התורה ("נר מצווה ותורה אור"), שיישאר רושם לתמיד, שיהיה זה נר- תמיד ויאיר אפילו בלילות החשכה של ירידה רוחנית.

"כתית למאור להעלות נר תמיד"
בית המקדש הראשון עמד ארבע מאות ועשר שנה שזה ת"י, והבית השני עמד ארבע מאות ועשרים שנה שזה ת"כ. ביחד הרי זה "כתית". אולם בית המקדש השלישי יהיה תמידי ונצחי "להעלות נר תמיד"
(תולדות יצחק)

"כתית למאור להעלות נר תמיד"
מדליק עד שתהא שלהבת עולה מאליה (רש"י)
בכל לב יהודי מהבהבת נקודה של אלוה, שלעולם אינה יכולה לדעוך לגמרי. יש רק להצית את הנקודה הזאת ולחממה, כי אז היא מתלקחת מאליה ומשתלהבת לאש מאירה.
צריך רק להיות "מדליק" ואזי "שלהבת עולה מאליה" (שיחות צדיקים)

"ונשא אהרן את שמותם לפני ה' על שתי כתפיו"
יש מנהיגים שלעיתים עם היבחרם וכניסתם לתפקיד, שוכחים הם את אלה אשר בחרו בהם ואת צרכיהם. אהרן שם על כתפיו את שמות שנים-עשר השבטים, כדי שלרגע לא ישכח את עול צרכיהם, ויזכור תמיד לשם מה נועד הוא לגדולה.

"והיה על אהרן לשרת, ונשמע קולו בבואו אל הקודש"
אם הכהן מתייחס לכהונה ברצינות, כאל דבר שבקדושה, והוא יודע וזוכר שנבחר לשרת את העם, ולא לשלוט עליו, במקרה כזה, "ונשמע קולו בבואו אל הקודש" – ישמע העם לקולו ויציית לו. (תורת עם).

פרשת תרומה

"ויקחו לי תרומה"
בנוהג שבעולם, אדם מוכר חפץ בתוך ביתו, הוא עצב עליו. ואילו הקב"ה נתן תורה לישראל – ושמח. בנוהג שבעולם, אדם קונה לו חפץ והוא דואג עליו לשמרו, אבל התורה היא ששומרת את בעליה, שנאמר: "בהתהלכך תנחה אותך בשכבך תשמר עליך" (משלי ו, כב). בנוהג שבעולם, אדם קונה חפץ מן השוק – שמא יכול לקנות גם את בעליו עמו? אבל הקב"ה נתן תורה לישראל, ואמר להם: כביכול, לי ואותי אתם לוקחים. זהו: "ויקחו לי תרומה". (מדרש רבה)

"ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו"
בזמן שיש לבני ישראל רצון ונדיבות הלב לקיים מצוות לשם שמים, אומר ה' יתברך: "לי תרומה" אני בא ע"י כך לידי התרוממות. "כשישראל עושין רצונו של מקום מוסיפים כח בפמליא של מעלה" (קדושת לוי)

"זהב וכסף ונחושת"
ישנם שלשה סוגי אנשים אשר נותנים צדקה:
"זהב": זה הנותן בריא.
"כסף": כשרואה סכנה פותח.
"נחשת": נעשה חולה שאומר תנו.

"ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם"
ועשו לשמי בית קדושה (רש"י)
אדם מישראל צריך להשתדל להכניס קדושה לתוך ביתו הפרטי, שיהיו חיי משפחתו בקדושה, וזה נקרא "מקדש"
(הה"ק מהר"מ מאמשינוב זצ"ל)

"ועשו ארון.. אמתיים וחצי ארכו ואמה וחצי רחבה ואמה וחצי קומתו"
כל מידות הארון הינן שבורות, אמתיים וחצי, אמה וחצי וכו.
ארון מרמז על תלמיד חכם, והפסוק בא לרמז כי כל תלמיד חכם חייב להיות שבור בעיני עצמו.
עליו לדעת, כי עדיין עומד הוא במחצית הדרך וטרם הגיע אל השלימות! (ר' נתן אדלר)

"וצפית אותו זהב טהור מבית ומחוץ"
"כל תלמיד חכם שאין תוכו כברו – אינו תלמיד חכם" (יומא עב, ב).
אמרו חז"ל: לימדה תורה, שעל נושא התורה להיות "זהב טהור מבית" – שלם בין אדם למקום, ו"מחוץ" – שלם בין אדם לחברו. ורבי מנחם מנדל מקוצ'ק מוסיף: "מבית ומחוץ" – הציפוי מבחוץ יש לו ערך אם הוא נובע מהבית, מהפנימיות של התורה, ואינו זוהר חיצוני בלבד.

"וְעָשִׂיתָ מְנרַת זָהָב טָהוֹר מִקְשָׁה תֵּיעָשֶׂה הַמְּנוֹרָה"
אומר רש"י הקדוש:
"לפי שהיה משה מתקשה בה, אמר לו הקב"ה: 'השלך את הככר לאור והיא נעשית מאליה'. לכך לא נכתבה 'תַּעֲשֶׂה'."
ר' ישראל ממודזיץ' היה אומר: "אפשר ללמוד מזה עצה תמידית לכל אדם מישראל - שכל דבר שאתה מתקשה בו אין לך אלא להשליך יהבך על הקב"ה - "והוא יכלכלך" - הדבר ייעשה מאליו.

לא מן המידה
הצדיק רבי ארון מקראקוב (זה היה שמו בפי-כול: ארון, ולא אהרון) היה מתלמידיו של רבישלמה מרדומסק. פעם, כשרבי שלמה אמר דברי-תורה, הצטופפו כל התלמידים ונדחקו להתקרבאל רבם ולשמוע את דבריו. רק ר' ארון עמד בצד ולא נדחק.
כשסיים רבי שלמה לומר את דברי תורתו, אמר: "חז"ל אמרו, 'מקום הארון אינו מןהמידה'. כל כלי המשכן תפסו מקום, אך הארון לא תפס מקום, ובכל-זאת היו הלוחות מונחיםדווקא בארון. כזה הוא ר' ארון - הוא לא נדחק ולא תפס מקום, אבל הוא קלט את תורתייותר מהאחרים".