"ויקחו לי תרומה"
בנוהג שבעולם, אדם מוכר חפץ בתוך ביתו, הוא עצב עליו. ואילו הקב"ה נתן תורה לישראל – ושמח. בנוהג שבעולם, אדם קונה לו חפץ והוא דואג עליו לשמרו, אבל התורה היא ששומרת את בעליה, שנאמר: "בהתהלכך תנחה אותך בשכבך תשמר עליך" (משלי ו, כב). בנוהג שבעולם, אדם קונה חפץ מן השוק – שמא יכול לקנות גם את בעליו עמו? אבל הקב"ה נתן תורה לישראל, ואמר להם: כביכול, לי ואותי אתם לוקחים. זהו: "ויקחו לי תרומה". (מדרש רבה)
"ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו"
בזמן שיש לבני ישראל רצון ונדיבות הלב לקיים מצוות לשם שמים, אומר ה' יתברך: "לי תרומה" אני בא ע"י כך לידי התרוממות. "כשישראל עושין רצונו של מקום מוסיפים כח בפמליא של מעלה" (קדושת לוי)
"זהב וכסף ונחושת"
ישנם שלשה סוגי אנשים אשר נותנים צדקה:
"זהב": זה הנותן בריא.
"כסף": כשרואה סכנה פותח.
"נחשת": נעשה חולה שאומר תנו.
"ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם"
ועשו לשמי בית קדושה (רש"י)
אדם מישראל צריך להשתדל להכניס קדושה לתוך ביתו הפרטי, שיהיו חיי משפחתו בקדושה, וזה נקרא "מקדש"
(הה"ק מהר"מ מאמשינוב זצ"ל)
"ועשו ארון.. אמתיים וחצי ארכו ואמה וחצי רחבה ואמה וחצי קומתו"
כל מידות הארון הינן שבורות, אמתיים וחצי, אמה וחצי וכו.
ארון מרמז על תלמיד חכם, והפסוק בא לרמז כי כל תלמיד חכם חייב להיות שבור בעיני עצמו.
עליו לדעת, כי עדיין עומד הוא במחצית הדרך וטרם הגיע אל השלימות! (ר' נתן אדלר)
"וצפית אותו זהב טהור מבית ומחוץ"
"כל תלמיד חכם שאין תוכו כברו – אינו תלמיד חכם" (יומא עב, ב).
אמרו חז"ל: לימדה תורה, שעל נושא התורה להיות "זהב טהור מבית" – שלם בין אדם למקום, ו"מחוץ" – שלם בין אדם לחברו. ורבי מנחם מנדל מקוצ'ק מוסיף: "מבית ומחוץ" – הציפוי מבחוץ יש לו ערך אם הוא נובע מהבית, מהפנימיות של התורה, ואינו זוהר חיצוני בלבד.
"וְעָשִׂיתָ מְנרַת זָהָב טָהוֹר מִקְשָׁה תֵּיעָשֶׂה הַמְּנוֹרָה"
אומר רש"י הקדוש:
"לפי שהיה משה מתקשה בה, אמר לו הקב"ה: 'השלך את הככר לאור והיא נעשית מאליה'. לכך לא נכתבה 'תַּעֲשֶׂה'."
ר' ישראל ממודזיץ' היה אומר: "אפשר ללמוד מזה עצה תמידית לכל אדם מישראל - שכל דבר שאתה מתקשה בו אין לך אלא להשליך יהבך על הקב"ה - "והוא יכלכלך" - הדבר ייעשה מאליו.
לא מן המידה
הצדיק רבי ארון מקראקוב (זה היה שמו בפי-כול: ארון, ולא אהרון) היה מתלמידיו של רבישלמה מרדומסק. פעם, כשרבי שלמה אמר דברי-תורה, הצטופפו כל התלמידים ונדחקו להתקרבאל רבם ולשמוע את דבריו. רק ר' ארון עמד בצד ולא נדחק.
כשסיים רבי שלמה לומר את דברי תורתו, אמר: "חז"ל אמרו, 'מקום הארון אינו מןהמידה'. כל כלי המשכן תפסו מקום, אך הארון לא תפס מקום, ובכל-זאת היו הלוחות מונחיםדווקא בארון. כזה הוא ר' ארון - הוא לא נדחק ולא תפס מקום, אבל הוא קלט את תורתייותר מהאחרים".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה