17 בינו׳ 2013

פנינים וורטים בא



פנינים לפרשת בא

לרפואת עינת אושרת בת שרה, עמיחי יוסף חיים בן מרים, רפאל בן חנה, יונתן בן מלכה (פולארד) ולרפואת הרב יעקב חי יוסף בן מרגלית, בתוך שאר חולי ישראל.

"ויאמר ה' אל משה: בא אל פרעה, כי אני הכבדתי את לבו"
כמה מגדולי ישראל תמהים על לשון הכתוב שלפנינו: מדוע נאמר כאן "בוא אל פרעה" - ולא "לך אל פרעה"? בעניין זה כותב רבי חנוך צבי מבנדין, חתנו של רבי יהודה ליב מגור (בעל "שפת אמת"), בספרו "יכהן פאר": זוגתי, הרבנית פייגא, אומרת כך: מדוע אומר ה" למשה "בוא אל פרעה", ואינו אומר לו "לך אל פרעה"? שהשם יתברך, כביכול, מרגיע את משה לקרא השליחות הקשה אל מלך מצרים ואומר לו: בוא אתי, ושנינו יחד נלך אל פרעה... הצדיק רבי מנחם מנדיל מקוצק העיר על לשון הכתוב בפתח הפרשה: אין הקדוש-ברוך-הוא אומר למשה: "לך אל פרעה", כי לעולם אין פורשים ממחיצתו של ה" יתברך, ואי אפשר לו לאדם להתרחק מן הבורא, שהרי "מלוא כל הארץ כבודו" (ישעיה ו”, ג”). משום כך קורא כאן ה” למשה: בוא אתי אל פרעה, והנני אתך בכל אשר תלך!

"בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו"
משה היה תוהה ומתפלא: קשיות עורף כזו ועקביות עזה כזאת לפרעה?! מידות כאלה הרי ראויות לירא שמים, להיות "עז כנמר… לעשות רצון אבינו שבשמים" ? אלא אמר לו ה' : המידות שאתה רואה אצל פרעה, אני הוא זה שהכבדתי את לבו, ולא ממנו הן המידות הללו. (אדמו"ר רי"מ מגוסטינין)

"לא ראו איש את אחיו ולא קמו איש מתחתיו"
החושך הגרוע ביותר הוא, כאשר איש אינו רוצה לראות את אחיו בצערו ולהושיט לו עזרה.
ברם, התוצאה היא, שכאשר אדם מתעלם מדחקו של חברו אין הוא עצמו יכול למוש ממקומו "ולא קמו איש מתחתיו". (חידושי הרי"ם)

"ואנחנו לא נדע מה נעבוד את ה' עד בואנו שמה"
כל העבודות והמצוות שאנו עושים בעולם הזה, אין אנו יודעים אם כשרות וטהורות הן כל צורכן ואם עשויים הן באמת לשם שמים, "עד בואנו שמה" – עד אשר נבוא לעולם האמת ששם החשבון אמיתי ורק אז יתברר לנו מה היה טיב העבודה שלנו בעולם הזה. (חידושי הרי"ם)

"דבר נא באזני העם וישאלו"
אין נא אלא לשון בקשה (רש"י)
מדוע היה צריך כל כך לבקשם על כך?
מניין החשש שלא ירצו לקחת כלי כסף וכלי זהב?
אלא כיוון שהקב"ה ציוום על כך, הרי זו מצוה. ולגבי קיומה של מצוה מיד
מופיע היצר הרע, והוא במזימותיו ובתחבלותיו כבר מוצא תואנה שלא לקיים אותה. לכן היה צורך להתחנן ולבקש מהם שישאלו כלי כסף וזהב. (פניני תורה)

"כשלחו כלה גרש יגרש אתכם"
כל מעשה ידידותי וטוב אינו הולך לאיבוד, משריש אהבה בלב. ואהבה מביאה לידי התקשרות. ולו היו ישראל יוצאים ממצרים בשל רצונו הטוב של פרעה, היה נשאר בלבם רגש של הכרת טובה וע"י זה - זיק של התקשרות וגעגועים טמירים לטובת מצרים. ולכן היה צורך שפרעה יגרש אותם - "כלה גרש יגרש" כדי לנתק את כל הקשרים הנפשיים למצריים ולמצרים. (אדמו"ר ר' יצחק זליג מורגנשטיין מסוקולוב)

"החדש הזה לכם ראש חדשים"
בשעה שבא משה ואמר לישראל: בחודש הזה אתם נגאלים, אמרו לו: רבנו משה, היאך אנו נגאלים ואין בידינו מעשים טובים? אמר להם: הואיל והקב"ה חפץ בגאולתכם, אינו מביט במעשיכם הרעים. במי הוא מביט? בצדיקים שבכם ובמעשיהם. (עפ"י "אגדות היהודים", קצו).

"ולא יראה לך חמץ"
צריך אדם לבדוק את עצמו אם אין חמץ במוחו – דעות נפסדות, ואם אין חמץ בליבו – מחשבות רעות. והכל לפי הכלל שקבעו חכמים במשנה (פסחים א, א): "כל מקום שאין מכניסין בו חמץ – אינו צריך בדיקה". (הרב מנחם הכהן).

"וגם  מקננו  ילך  עמנו...  כי  ממנו ניקח לעבוד.."
כתב המלבים זצ"ל: בהמותינו תלכנה איתנו מרצונן  הטוב,  שכן  יהיו  משתוקקות  לעלות
קורבן לפני השם יתברך, כפי שאמרו חכמינו על הפר שהקריב אליהו הנביא, כי רץ בשמחה
אל המזבח, בעוד שהפר השני שהקריבו נביאי השקר סירב ללכת למזבח, ומזה גופא נלמד
לקח כיצד לעבוד את השם יתברך. אם בהמה זו,  שאין  בה  דעת,  משתוקקת  להיות  קורבן
לאלוקים,  על  אחת  כמה  וכמה  צריכים  בני אדם שהם בני דעת להשתוקק לעבודת השם.
"כי ממנו ניקח לעבוד את ה' אלוקינו"... (מעינה של תורה)

"ועברתי בארץ מצרים, אני ולא מלאך"
כתבו  המקובלים,  שאוירת  מצרים  היתה  כה טמאה, עד שאילו היה מלאך יורד אליה היה
נטמא! אז נכון שהרחוב כאן איננו כמו טומאת מצרים, אבל גם אנחנו איננו מלאכים... כמה
יש לנו להדיר ולשמור אותנו מאוירת הרחוב! (מעיין השבוע)

"החודש הזה לכם"
פירש מרן ה"בית יוסף" זצ"ל: עד כה, ייחסו המצרים  חודש  זה  לעצמם  ולרום  מזלם,
כי  מזלו  הוא  טלה,  והמצרים  עבדו  לטלה. והנה, בעיצומו ובתוקפו של החודש, כשהירח
במילואו והמזל בשיאו, ניגפו המצרים, והקדוש ברוך הוא עשה בהם ובאלוקיהם שפטים, ובני
ישראל  הקריבו  את  השה,  אלוקי  מצרים, קורבן לה' . בכורי מצרים מתו, ובני ישראל
יצאו ביד רמה - הרי זה לאות כל כל אלוקי העמים  אלילים,  אין  בהם  תועלת  ואין  בהם
ממש.  חודש  זה  הפך  למצרים  ליגון  ואנחה, חדל מהיות החודש שלהם, והפך לחודש שלנו,
כי בו היינו לעם ה' . (מעיין השבוע)

"ולמען תספר באזני בנך ובן-בנך...וידעתם כי אני ה"
אומרים כאן חכמי המסורה: בשני מקומות בתורה מצינו את המלה "ולמען". בתחילת פרשת "וארא" נאמר: "ולמען תספר באזני בנך ובן-בנך"; ובפרת "עקב" נאמר: "ולמען תאריכו ימים על האדמה" (דברים י"א, ט”). לומר לך, שכל המטפל כראוי בחינוך בניו ובני-בניו - זוכה לאריכות ימים על האדמה, שהבטיח ה” לעמו.

סיפור חסידי - לך אל סבא
רבי מנחם-מענדל מווישווה שבמרמורש, בעל 'שארית מנחם', ראה פעם אחת ילד הפונה אל אביו בשאלה איזו ברכה מברכים על דבר-מאכל כלשהו. האב לא היה שומר תורה ומצוות, והוא השיב לילד שישאל את סבו, שעל-פי חזותו החיצונית נראה יהודי הקרוב יותר אל המסורת. נאנח רבי מנחם-מענדל ואמר: "עכשיו הבנתי משמעות חדשה בפסוק 'שאל אביך ויגדך, זקניך ויאמרו לך'. משה רבנו אמר לבני-ישראל כי יבואו ימים שכאשר ילד ישאל את אביו בענייני תורה ומצוות, ישיב לו האב: 'זקניך [ו]יאמרו לך' – לך אל סבא, הוא יוכל לענות לך"...

סיפור חסידי – שמחה של חסיד
אחד מחסידי פשיסחה חיבב וייקר מאוד את התפילין שלו, שאביו קנה לו לבר-המצווה מידי סופר סת"ם ירא-שמים ובעל כתב נאה במיוחד. החסיד היה מוסר את התפילין לבדיקה בכל שנה, ותמיד נמצאו ללא רבב.
פעם אחת, בערוב ימיו של החסיד, בדק הסופר את התפילין ונחרד לגלות כי חסרה אות בפרשיות התפילין. כלומר, התפילין היו פסולות משעת כתיבתן. הסופר לא ידע איך יקבל החסיד את הבשורה, והלך סחור-סחור עד שאמר לו את הדברים כהווייתם.
לתדהמתו החל החסיד לרקוד בחדר מרוב שמחה. אחד מבניו שאל אותו לפשר השמחה, והחסיד ענה: "ראה איזה נס! שווה בנפשך שהאות החסרה לא הייתה מתגלה, ואז הייתי נפטר מן העולם בלי שאניח תפילין כשרות אפילו פעם אחת בימי חיי. עכשיו אוכל לקיים את המצווה לפחות מכאן ולהבא".

שבת שלום ומבורך!


--- מומלץ להדפיס ולקרוא בשולחן שבת ----

לדברי תורה נוספים אתר אש התורה - אתר עם חכמת חיים לחץ כאן

אין תגובות:

רוצים לקבל חיזוקים בדף הפייסבוק? לחצו לייק והצטרפו אלינו


כתבו לנו

נהנתם מדברי התורה באתר ? נשמח לשמוע
כתבו לנו תגובה


הצטרפו לערוץ דבר תורה בטלגרם? לחצו כאן < --- > הצטרפו לקבוצת הפייסבוק שלנו לחצו כאן