21 בנוב׳ 2012

פרשת ויצא פנינים וורטים סיפור חסידי


בס"ד

פרשת ויצא




"ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה"
על פסוק זה שבפתח הפרשה מעיר רש"י: לא היה צריך לכתוב אלא "וילך יעקב חרנה", ולמה הזכיר יציאתו? אלא מגיד, שיציאת צדיק מן המקום עושה רושם. שבזמן שהצדיק בעיר - הוא הודה, הוא זיווה, הוא הדרה; יצא משם - פנה הודה, פנה זיווה, פנה הדרה. 
הגאון רבי יוסף דוב סולובייציק מבריסק, בעל "בית הלוי", מסביר את כפל-הלשון בתחילת הפרשה בדרך הבאה: כשאדם עובר ממקום למקום, הוא עושה זאת מאחת הסיבות הבאות:
א) הוא מחליט לעזוב את מקום-מגוריו, מנימוק זה או אחר; ב) הוא משתוקק להגיע למקום החדש. 
במקרה של הליכת יעקב לחרן נצטרפו שתי המטרות הבאות: לברוח מעשיו הזומם להרגו, ולהגיע לחרן כדי להקים לו משפחה הראויה לו. לגבי רבקה פעלה בעיקר המטרה הראשונה: להרחיק את בנה האהוב מפגיעת עשיו; ואילו יצחק חשב על המטרה השנייה, שיעקב בנו יישא לו אישה הראויה למשפחת אברהם. מטרה כפולה זו של יעקב מרומזת בכפל-הלשון בפתח פרשתנו: "ויצא יעקב מבאר שבע, וילך חרנה".

"ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה"
כשיצא יעקב באר שבע, רדף אליפז (בן עשיו) אחר יעקב להרגו במצוות אביו. כשהשיגו, ישב על-ידו בריחוק ארבע אמות והתחיל לבכות. 
אמר לו יעקב: למה אתה בוכה? 
אמר לו אליפז: אבי גזר עלי להרגך, וחייב אני לקיים מצוות אבי. ועד, שנשבע לכרות את ראשי, אם לא אביא את ראשך. ואני אי אפשי (איני רוצה) להרגך, כי אתה רבי שלימדתני תורה, ואיני יודע מה אעשה. אמר לו יעקב: טול כל מה שיש לי, ועל-ידי זה תקיים מצוות אביך, שהעני חשוב כמת. ולעניין הראש (ראשי הכרות, שאביך ציווה להביא לו) תאמר לו, שפגע בך ארי וזרקת אותו (והשלכת את הראש לארי) להציל את נפשך. ונתרצה לו אליפז בזה, ונטל כל אשר לו וחזר למקומו.

"ויפגע במקום"
יעקב תקן תפלת ערבית (ברכות כו)
יש בזה רמז, שאפילו נמצא האדם בתכלית השפלות והחשכות, בבירתא עמיקתא ואחרי היותו ברום המעלות, אל יתייאש, אלא יחגור שארית כוחו ויתאמץ בתפילה. שהרי יעקב היה במצוקה גדולה וחשך העולם בעדו, והיה מתיירא שלא יפול ח"ו בג' עבירות חמורות (מדרש רבה) בכל זאת לא נבהל והייתה דעתו מיושבת עליו לתפילה (שם משמואל)

"ויקח מאבני המקום וישם מראשתיו"
על פסוק זה מעירים חכמי התוספות: "לפי פשוטו יש לפרש, שלקח אבן אחת מאבני המקום" (חולין צ"א, ע"ב); כי אמר יעקב חביבה עלי אבן קשה של ארץ ישראל מכרים וכסתות רכים של חוץ לארץ. על יסוד זה - מאיר הרמ"א (רבי משה איסרליש) - נוהגים חסידים ואנשי מעשה לשים אבן למראשותיהם בליל תשעה באב, כדוגמת ישראל סבא בשעה שנאלץ לצאת מגבולות הארץ. ויש הקושרים לכך מנהג קדום של אבותינו, שבשעה שנסעו לחוץ-לארץ היו נוטלים עימהם רסיס-אבן מאחד המקומות הקדושים שבארץ; והיתה זו סגולה בדוקה בעיניהם, שיזכו לשוב בשלום לארץ הקודש.

"ויקח מאבני המקום וישם מראשתיו"
על הכתוב "ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו" מעיר רש"י: עשאן כמין מרזב סביב לראשו...התחילו מריבות זו עם זו; זאת אומרת: עלי יניח צדיק ראשו! וזאת אומרת: עלי יניח צדיק ראשו! מיד עשאן הקדוש-ברוך-הוא אבן אחת; וזהו שנאמר: "ויקח את האבן אשר שם מראשותיו" (כ"ח, י"ח).
שואל האדמו"ר רבי אברהם מרדכי מגור: לאחר שכל האבנים נעשו אבן אחת, מדוע לא רבו ביניהן לאמר: "בצד זה יניח הצדיק ראשו? ומשיב האדמו"ר: לאחר שנוצרה אחדות בין האבנים המריבות, שוב לא היתה ביניהן קנאה ושנאה ותחרות...

"והשיבותיך אל האדמה הזאת"
יעקב אבינו תיכף בלילה הראשון לעזבו את ארץ ישראל כבר הוא רואה בחלומו כי ה' ניצב עליו ומבטיח לו "והשיבותיך אל האדמה הזאת" אי אפשר לו לאף רגע אחד לחדול מלהתגעגע לארץ ישראל.

"ואולם לוז שם העיר לראשונה"
לשם  מה  מספרת  התורה  הקדושה,  שלבית  אל קראו לוז? אלא, ביאר רבינו הרלב"ג זצ"ל, ביקשה התורה  ללמדנו  את  מידת  ההסתפקות  במועט במקום להצטרך לטובת הבריות: למרות שהיתה שם  עיר  סמוכה  ושמה  לוז,  לא  סר  לשם  יעקב אבינו לבקש אכסניה מרווחת, אלא שכב במקומו ושם אבן למראשותיו... (מעיין השבוע)

"לא עת האסף המקנה השקו הצאן ולכו רעו"
הרבי  רבי  מאיר'ל  מפרמישלן  זצ"ל  היה  אומר:  ריבונו  של  עולם!  אם  חלילה  "לא  עת  האסף
המקנה"  -  טרם  הגיעה  העת  לאסוף  את  ישראל מגלותו,  אבקשך  על  כל  פנים:  "השקו  הצאן
ולכו רעו" - לפחות תן להם פרנסה בריוח, שלא יחסר  מזונם  ומלבושם,  עד  אשר  נזכה  לגאולה
השלמה... (מעינה של תורה)

"ויאהב גם את רחל מלאה"
ניתן לפרש שיעקב אהב את רחל גם מסיבת לאה, כלומר: שע"י שלאה רימתה את יעקב ורחל לא סיפרה לו מזה - מדה טובה זו של רחל השפיעה על יעקב שיאהב אותה יותר ויותר
(ר' שלמה קלוגר)

סיפור חסידי

"ויקץ יעקב משנתו"
שאלו פעם רב אחד כיצד הוא מצליח כל חייו בעקביות לקום לתפילת ותיקין מדי יום ביומו?
ענה לו הרב, בשולחן ערוך, ההלכה הראשונה היא ש"יתגבר כארי לעבודת בוראו" וכיצד אוכל לענות על שאר השאלות אם לא הקפדתי על ההלכה ראשונה ...

"ויצא יעקב מבאר שבע"
מגיד שיציאת צדיק עושה רושם (רש"י)
הכוונה, אף כשהצדיק עזב את המקום ופנה הודו, זיוו והדרו של אותו מקום, בכל זאת רישומו של הצדיק ניכר ומכירים שהיה צדיק במקום הזה (אדמו"ר ר' מ"מ מקוסוב)

בשבת פרשת ויצא ישב ר' מרדכי ,הסבא קדישא מלכוביץ, ליד שולחנו ולא אמר תורה כמנהגו מדי שבת בשבתו. ישב ושתק.
שאלו תלמידו: לשתיקה מה זו עושה?
השיב לו: מפרשת השבוע נמצאנו למדים כי אף מעיסוקיו הגשמיים של יהודי כגון אכילתו, שתייתו, משאו ומתנו, ואף מהערמומיות שלו – במידה והם נעשים לשם שמים – נוצרה תורה שלמה. כי העיסוק תורה הוא, ואמירת "תורה" לשם מה ... (ממעינות הנצח)


שבת שלום ומבורך!




(פנינים וורטים וורט סיפור חסידי פרשת השבוע)

אין תגובות:

רוצים לקבל חיזוקים בדף הפייסבוק? לחצו לייק והצטרפו אלינו


כתבו לנו

נהנתם מדברי התורה באתר ? נשמח לשמוע
כתבו לנו תגובה


הצטרפו לערוץ דבר תורה בטלגרם? לחצו כאן < --- > הצטרפו לקבוצת הפייסבוק שלנו לחצו כאן