דבר תורה נשא, דבר תורה קצר נשא, פנינים וורטים פרשת נשא

פנינים וורטים פרשת נשא

זֶה קָרְבַּן נַחְשׁוֹן בֶּן עַמִּינָדָב" 
מפני מה חתם הכתוב אצל כל נשיא ונשיא "זֶה קָרְבַּן.." ? אלא בקש הכתוב
להשמיענו שכל נשיא שהקריב את קרבנו לא עשה זאת מפני שבקש לנהוג
כחברו שהקריב את קרבנו אתמול. "זֶה קָרְבַּן" – דהיינו: שהקרבת קרבנו של כל
נשיא היתה מחמת רצון עצמו. (רש"ב מפרשיסחא(

"כה תברכו את בני ישראל אמור להם"
"בכוונה ובלב שלם" (רש"י). אמור להם שהברכות מכוונות רק לישראל ולא לכהנים, ובשעה שהם מברכים את ישראל לא תעלה במחשבתם כל נגיעה אישית וטובת הנאה שתצמח להם מן הברכות. כאשר תתקיימנה הברכות לישראל, ויתברך פרי בטנם ואדמתם, עשתרות צאנם ובקרם, ממונם ונכסיהם, תצמח מכך טובת הנאה גם לכהנים, שיזכו במתנות כהונה לרוב. לכן הזהירם הכתוב: "אמור להם" – להם ולא לכם. הכתוב אף מדגיש: "דבר אל אהרן", לפי שבעת כהונתו של אהרן במדבר לא נהגו עדיין מתנות כהונה, וברכתו כוונה אך ורק לבני ישראל. (כתב סופר)

"אמור להם יברכך ה' וישמרך...וישם לך שלום"
פתח הכתוב בלשון רבים: "אמור להם", ואילו את הברכות עצמן אמר בלשון יחיד: "יברכך...וישם לך". לא כל ברכה יפה ללשון רבים, שאין הברכה שווה לכל אדם. אמרו חז"ל (תנחומא ישן יח): "'יברכך' – בממון, 'יברכך' – בבנים". הממון ברכה הוא לאחד, ואילו לאחר הוא קללה, שמעבירו מדרך הישר. כך גם בבנים. כאשר הבנים מביאים נחת להוריהם, הרי זו ברכה. ואילו כאשר הם גורמים להוריהם ביזיונות, זו היפוכה של ברכה, וכן כך בכל הברכות. לפיכך נאמרו ברכות הברכה המשולשת בלשון יחיד, לכל אחד ברכה שהוא צריך לה". (דן מדניאל)

"כה תברכו"

ממידותיו של אהרון הכוהן להיות "אוהב שלום ורודף שלום". ברכת כוהנים היא בבחינת "כה תברכו", שאף ישראל יתברכו במידותיו של אהרן, שאף הם יהיו רודפי שלום ואוהבים זה לזה. (החוזה מלובלין) 

לא נאמר בתורה "יברכו את בני-ישראל", בלשון ציווי, אלא "כה תברכו"; לפי שהכוהנים, שמידתם היא חסד, הם-צמם רוצים לברך את ישראל, ולכן לא נזקקו לציווי על כך. הציווי הוא רק איך לברך. (רבי אברהם-מרדכי מגור)

הברכה היא: "יברכך ה'". בשר-ודם אינו יודע תמיד כמה לברך. לכן מברכים: "יברכך ה'", והוא ודאי יודע מה טוב לכל אחד ואחד. (כתב סופר)

בברכת כהנים כתוב ששה ברכות: יברכך, ישמרך, יאר, ויחונך, ישא, שלום. חמשה ברכות כנגד חמשה חומשי תורה, ובכולם נאמר שלום, כי בלי שלום, אי אפשר שיחולו הברכות האלו (הגר"א(

"איש אשר יתן לכהן לו יהיה " – הברכה לישראל בזכותם של שבט לוי

המגיד מדובנא המשיל משל על משפחה רבת נפשות שהתכוננה לנסיעה לחו"ל. בגלל יוקר הנסיעה לא יכל האב לצרף את משרתיו לנסיעה, ולכן תפקידים שונים חולקו בין בני המשפחה. את מלאכת הבישול התכונן האב להטיל על בן מסוים שהיה מומחה בנושא וידע להכין מטעמים.
אבל מכיוון שלא תמיד חי הבן בשלום אם שאר האחים הוא חשש שמא יסרב הבן הזה לעמול למען שאר האחים.
מה עשה? הורה למשרתים שארזו לקראת הנסיעה לארוז אך ורק את הקדירות והקערות הגדולות ואילו את הקטנות לשבור לרסיסים ולא לארוז. הכוונה בזה היתה שבידי הטבח יהיו אך ורק כלים גדולים ולכן יהיה חייב לקבל בשביל כולם, לא כמו במצב שבו יהיו גם כלים קטנים ויהיה סיכוי שהוא יבשל רק לעצמו.

והנמשל: הכל זקוקים להשפעת הברכה מאת ה', אבל לא כל אחד יכול להשיג זאת. בני שבט לוי נמנים בין אלו שיכולים להוריד את השפע לעולם. "אין ה' אל יראיו – זה שבטו של לוי". כדי ששפע זה יהיה גם חלקם של שאר בני ישראל אמר הקב"ה לאהרון "בארצם לא תנחל וחלק לא יהיה לך בתוכם" כלומר, קדירה קטנה שמספיקה רק לכהנים והלווים לא תהיה. אלא "אני חלקך ונחלתך בתוך בני ישראל" – החלק של הלויים ישכון בתוך ה"קדירה הגדולה" יחד עם חלקם של שאר ישראל. השפע יבוא לישראל כולם, בזכות הלווים. כל אחד מישראל יקבל יותר מן הצריך לו, כדי שיוכל להפריש מחלקו לכהנים והלווים.

(מתוך העלון של כולל "בית דוד" בחולון)

פנינים וורטים סיפור חסידי תזריע מצורע

פנינים לפרשת תזריע מצורע

דברי התורה מוקדשים לרפואת עינת אושרת בת שרה,

עמיחי יוסף חיים בן מרים, רפאל בן חנה, יונתן בן מלכה (פולארד) 

ולרפואת הרב יעקב חי יוסף בן מרגלית, בתוך שאר חולי ישראל.

"זאת תהיה תורת המצורע והובא אל הכהן"
בני אדם מזלזלים בלשון הרע כי אינם יודעים את חומרת הדבר ואת כח המחץ שבפה, ואת ההשפעה לרעה שיש בלשון הרע.
וכי מה עשיתי? הרי אלה רק דברים בעלמא. – ולכן, והובא אל הכהן ויראה שדיבורו של הכהן החותך גורלו לשבט או לחסד במוצא פיו של הכהן "טהור" – נטהר. ובאומרו טמא – נטמא. מזה ידע להעריך את הכח העצום שבדיבור לטוב ולרע. – החיים
והמות ביד הלשון. (המגיד מדובנא(

"זאת תהיה תורת המצורע והובא אל הכהן"
בירושלמי מספר מעשה בכהן שהיה עני מאד ורצה לצאת לחו"ל לצורך פרנסה, אמר לאשתו אין לי מה להניח לך, אלמדך אפוא את חכמתי וכך לימדה כיצד הוא רואה נגעים תוך כדי לימדו אמר לה: דעי שאין שערה בראש שאין תחתיה מעיין שממנו היא גדלה
אמרה לו אשתו ישמעו אזניך מה שפיך מדבר ומה כל שערה ושערה מזמן לה הקב"ה מעיין שתתפרנס ממנו אתה לא כל שכן ומדוע תצא לחוץ לארץ מיד חזר בו.

"זאת התורה לכל נגע הצרעת"

התורה היא רפואה "לכל נגע הצרעת" – לכל המחלות ולכל המיחושים, כדברי חז"ל (עירובין נד), "חש בראשו יעסוק בתורה, חש בגרונו יעסוק בתורה, חש בכל גופו יעסוק בתורה". (דגל מחנה אפרים)

"וראה הכהן את הנגע... וראהו הכהן"

יש כאן רמז, שכאשר בודקים את האדם, אסור לראות את חסרונותיו בלבד, את מקום נגעו, אלא צריך לראותו בשלמותו, עם מעלותיו. זהו שנאמר: "וראה הכהן את הנגע" ואחר-כך "וראהו הכהן" - שיראה את כולו.(עיטורי תורה)

"אדם כי יהיה בעור בשרו"
פתחה התורה את פרשת הנגעים ב"אדם" – לומר ולהורות, שגם אם טובת הציבור מחייבת לפעמים את הוצאת הטמא אל מחוץ למחנה, כדי להרחיקו מן החברה, צריכים להמשיך להתייחס אליו כאל אדם, ואסור לחשוב שאם מצורע הוא, הריהו חשוב כמת. 

"ועל שפם יעטה וטמא יקרא...בדד ישב" 
אומר רבי מרדכי הכהן: בוא וראה כמה קשה עונשו של בעל לשון הרע. בכל העברות העונש הוא מידה כנגד מידה, וזה עונשו כפול ומשולש; הוא הלך רכיל, שמע מזה וסיפר לזה, לכן: "בדד ישב מחוץ למחנה מושבו" – לא יבוא בחברת אנשים ולא יתערב עם הבריות; הוא ביטא בשפתיו רעות על רעהו, לכן: " ועל שפם יעטה" – שיהיה פיו סגור ושפתיו חתומות; הוא כינה אחרים טמאים, לכן: "וטמא טמא יקרא" – על עצמו, ש"כל הפוסל – במומו פוסל".

"כנגע נראה לי בבית"
בתנחומא בפרשתנו מובא: קשה לפני הקב"ה לפשוט ידו באדם הזה, ומה הוא עושה מתרה בו תחילה ואח"כ מלקה אותו… בתחלה מלקה ביתו, חזר בו מוטב, ואם לאו מלקה בגדיו… חזר בו מוטב, ואם לאו מלקה באדם בגופו.
ולכן כתוב כנגע נראה לי, היינו מה שהוא "לי", שמגיע לי, נראה בבית
)דברי שאול(

סיפור חסידי – שכן טוב

יהודי, ששכניו סבלו מהתנהגותו, נקרא אל הרב, לנסות להסדיר את הסכסוך עם השכנים. אמר לו הרב כי שכניו מתלוננים על התנהגותו, וביקשו להתחשב בהם. הגיב היהודי ואמר: "שכנים קנטרנים הם, וכל דבר שאני ומשפחתי עושים – מפריע להם. עכשיו אני מבין למה אמר רבי יוסי כי 'שכן טוב' הוא הדבר החשוב ביותר".

נתחייך הרב: "וכי יכול אתה לבחור את השכנים? ואם יש לך שכן שאינו כפי רוחך, האם בידך לגרשו? אלא כך יש לפרש את מאמרו של רבי יוסי – דְבַק אתה במידה החשובה של 'שכן טוב'. היֵה שכן טוב לסובבים אותך, ודאג שהם לא יסבלו ממך. דבר זה מסור בידך".

"וזכנו לקבל שבתות מתוך רוב שמחה..." שבת שלום ומבורך !!

תגיות : פנינים וורטים סיפור חסידי תזריע מצורע