‏הצגת רשומות עם תוויות וורטים. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות וורטים. הצג את כל הרשומות

29 באפר׳ 2020

דבר תורה אחרי מות קדושים , פנינים, וורטים, דבר תורה קצר


"וְלָקַח אֶת שְׁנֵי הַשְּׂעִירִם... וְנָתַן אַהֲרֹן עַל שְׁנֵי הַשְּׂעִירִם" (טז ז)
כתב רבנו הגר"ח קנייבסקי שליט"א בספרו 'טעמא דקרא': כתוב כאן תיבת: "שְּׂעִירִם" חסר. והדבר אומר דרשני.
וי"ל: שהוא משום, ששני שעירי יוה"כ צריכין להיות שוין לכך נכתב חסר, כאילו היו שעיר אחד וכמו שפירש רש"י בפרשת 'עקב' על תיבת: "לֻחֹת" שנכתב חסר, בשביל ללמדנו שהיו שניהן שוין.
ומה שבסוף הפרשה נכתב: "וְלֹא יִזְבְּחוּ עוֹד אֶת זִבְחֵיהֶם לַשְּׂעִירִם" ('ויקרא' יז). ג"כ תיבת: "שְּׂעִירִם" חסר. שם יש בו טעם אחר והוא: משום שמדבר בעבודה זרה ובעבודה זרה כתוב תמיד בתורה חסר, כמו: "לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם אֱלִילִם" (שם כו). "אַל תִּפְנוּ אֶל הָאֱלִילִם" (שם יט). והוא משום בזיון העבודה זרה, שהיא חסרה ואין בה שלימות.

"וַיַּעַשׂ כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֶת ה' משֶׁה" (טז לד)
איתא ב'תורת כהנים' ומובא ברש"י: 'להגיד שבחו של אהרן, שלא היה לובשן לגדולתו, אלא כמקיים גזירת המלך'. וצ"ב, מה כבוד יש בלבישה זו, הרי בגדי זהב מכובדים יותר מהם?
וביאר בזה רבנו ה'חתם סופר': שלכאורה היה אהרן בוש בבגדי זהב, מפני חלקו בחטא עגל הזהב. וכיון שכך היה לו לשמוח ביום הכפורים שמסיר בושתו ולובש בגדי לבן. לזה השמיענו הכתוב שאדרבה היה נוח לו להתבייש, כדי שתהיה לו כפרה ואף על פי כן, לבש את בגדי הלבן כאשר ציוהו ה'.

"אחרי מות שני בני אהרן"
כיון ששמע איוב מיתת שני בני אהרן אמר: "אף לזאת יחרד לבי" (מדרש)
חכמינו אמרו, כי איוב נדון ביסורים על שום ששתק בעת שגזר פרעה להשליך את ילדי ישראל אל היאור, ולא מחה על כך.
והנה, על חטאתם של נדב ואביהוא אמרו חכמינו: "היו משה ואהרן מהלכין בדרך ונדב ואביהו מהלכין אחריהם וכל ישראל אחריהם, אמר לו נדב ואביהוא, אימתי ימותו שני זקנים הללו ואני ואתה ננהיג את הדור. אמר להם הקב"ה: נראה מי קובר את מי".
וקשה, אם נדב אמר זאת מדוע איפוא נענש אביהוא ? אלא מכאן אנו למדים, שהשומע דבר רע ואינו מוחה אלא שותק, הריהו ראוי לעונש.
ובכן, כיון ששמע איוב על דבר מיתת שני בני אהרן – גם של אביהוא – למד מזה, שהעובר בשתיקה על דברים רעים נענש גם הוא – מיד נחרד לבו, כי הבין שגם הוא צפוי לעונש על אשר שתק ולא מחה כנגד גזרותיו של פרעה. (נחל קדומים)

"בקרבתם לפני ה' וימתו"
נדב ואביהוא, בני אהרן, ביקשו לעבוד את ה' מתוך התבטלות הגשמיות, ממש עד כלות הנפש, עד ש"וימתו". אומר רבי מנחם מנדל שניאורסון מליובאוויטש, כי זהו היה גוף החטא שלהם. ההתקרבות האמיתית אל ה' צריכה להיות ע"י קיום המצוות בעולם גשמי ובגוף גשמי. ב"מי שילוח" מביא המחבר, רבי מרדכי יוסף, את ה"נוסחא" כיצד צריכה להיות אותה קרבה אל ה'. זו, לדבריו, צריכה להיות מאוזנת. איזון בין יראת ה' לבין אהבת הבורא. בניו של אהרן הפריזו, לשיטתו, באהבתם את ה', ובכך הביאו כלייה על עצמם. באופן שונה מסביר רבי שמשון רפאל הירש. לשיטתו, חטאם היה בכך שחשבו את עצמם קרובים לה' יותר מכפי שהיו במציאות, ומתוך זה הם האמינו שהם יודעים מה רוצה ה', ועשו את המעשה בלי שיורה להם לעשות כן.

"וכפר בעדו ובעד ביתו"
מה עניין ביתו, הרי הכהן בא להתפלל על עצמו ועל העם כולו? אלא מפרש רבי שמשון רפאל הירש, שאין לתאר כהן גדול בלא בית, בלא נישואין ובלא אישה, שהרי הכהן הגדול מבטא עבור העם אידיאל מוסרי, הוא משמש דוגמא להתנהגות, ועליו להיות מודל לחיי משפחה שקטים, רגועים ומוסריים.

"ושפך את דמו וכסהו בעפר"
אומר השד"ל, "וכסהו בעפר", כדי שלא יישאר דם, שכן לו נשאר דם על הקרקע, עשויים לטעות ולחשוב שדם אדם הוא, ועלולים גם לחשוב, שבארץ ישראל הקדושה, נשפך ח"ו דם נקי.

"ולא תקיא הארץ אתכם"
רבי צבי הירש קלישר פירש שיש מי שאינו ראוי לשבת בארץ ישראל, ולכן הארץ היא זאת שממאיסה אותה עליו שלא ירצה לשבת בה, והוא הולך ומוציא דיבת הארץ רעה. אין הוא ידוע , שלא שנאתו שלו לארץ, אלא ששנאת הארץ אותו, מדברת מתוך גרונו. ("תורת עם").

סיפור חסידי
רבנו הזקן, בעל התניא, היה נוהג לנדוד בקהילות ישראל כאשר הוא מסתיר את זהותו. פעם אחת הגיע לביתו של יהודי, למדן, ירא-שמים ועשיר גדול, שהצטיין במיוחד בהכנסת-אורחים. הוא בנה בית-הארחה מיוחד, עם פתחים מכל ארבעת הכיוונים, כאברהם אבינו בשעתו, והציב שם משרתים שתפקידם לשרת כל עובר ושב, ללא תשלום.
כאשר רבנו הזקן הגיע לשם, הכיר בו בעל-הבית כי הוא איש מורם מעם וביקש לשוחח עמו. האיש שפך את ליבו לפני הרבי ואמר: "אני משקיע מאמצים רבים כדי לעזור לעניים ולנזקקים, אבל אני מרגיש שהדברים לא נעשים באמת". כאן פרץ בבכי וקרא: "מה ערך לכל מעשיי הטובים, כאשר הדבר אינו נעשה באמת!".
הרבי שקע בהרהורים ולבסוף אמר: "אבל העני נעשה שבע באמת"...

24 באפר׳ 2020

דבר תורה תזריע מצורע , דבר תורה קצר, וורטים

הלימוד יהיה לעילוי נשמות חללי מערכות ישראל
ופעולות האיבה

"וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל"
שואל ה'אור החיים' הקדוש: מדוע צוותה התורה  על מצוות ברית מלה הרי כבר למדנו בפרשת 'לך לך' את  דיני ברית המילה.
ואם נאמר שבא ללמד אותנו שמצוות מילה הינה ביום ולא בלילה. וכן שמלים אפילו ביום שבת. 
א"כ, למה לא הודיעו זאת כבר בפרשת 'לך לך'?
ותירץ ה'אור החיים' הקדוש: שאם היינו למדים מפרשת 'לך לך' היינו אומרים שרק אצל אברהם אבינו אשר לא קבל את התורה אז אולי רק אצלו מצוות מילה דוחה שבת, שהרי נצטוה על המילה ולא על השבת. מה שאין כן אצלנו כיום, עם ישראל שכן קיבלו מצוות השבת, אז היינו אומרים שמילה לא תדחה שבת, שהרי כתוב: "מְחַלֲלֶיהָ מוֹת יוּמָת" ('שמות' לא). לכן ציוה על המילה לומר שדוחה את השבת.
אלא שעדין קשה; למה לא אמר זאת בפרשת 'לך לך' שמל אפילו בשבת? אומר ה'אור החיים' הקדוש: ששם לא היה צריך לצוות לאברהם שדוחה את השבת, שהרי לא נצטוה על השבת ועל המילה כן נצטוה. וא"כ, בודאי מילה תדחה את השבת, משא"כ אחר שנצטוינו על השבת, אז מנין שמילה תדחה את השבת? לזה בא הציווי: "וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל" לומר: שאפילו בשבת.

"וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר: אָדָם כִּי יִהְיֶה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ" ('ויקרא' יג)
שואל הרמב"ן: מדוע לא נאמר כאן ולא בתחילת פרשת 'מצורע': "דַּבְּרוּ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". ואילו בפרשת "זָב" (טו ב). כתוב: "דַּבְּרוּ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲמַרְתֶּם אֲלֵהֶם אִישׁ אִישׁ כִּי יִהְיֶה זָב"?.
ותירץ הרמב"ן: שלא נאמר: "דַּבְּרוּ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" משום, שהכהנים שרואים את הטמאים יכריחו אותם להסגר ולהטהר, משא"כ בזב שהוא בסתר והכהנים לא רואים, הזהיר את ישראל שיודיע לכהן.

"זאת תהיה תורת המצורע והובא אל הכהן"
בני אדם מזלזלים בלשון הרע כי אינם יודעים את חומרת הדבר ואת כח המחץ שבפה, ואת ההשפעה לרעה שיש בלשון הרע.
וכי מה עשיתי? הרי אלה רק דברים בעלמא. – ולכן, והובא אל הכהן ויראה שדיבורו של הכהן החותך גורלו לשבט או לחסד במוצא פיו של הכהן "טהור" – נטהר. ובאומרו טמא – נטמא. מזה ידע להעריך את הכח העצום שבדיבור לטוב ולרע. – החיים
והמות ביד הלשון. (המגיד מדובנא(

"זאת תהיה תורת המצורע והובא אל הכהן"
בירושלמי מספר מעשה בכהן שהיה עני מאד ורצה לצאת לחו"ל לצורך פרנסה, אמר לאשתו אין לי מה להניח לך, אלמדך אפוא את חכמתי וכך לימדה כיצד הוא רואה נגעים תוך כדי לימדו אמר לה: דעי שאין שערה בראש שאין תחתיה מעיין שממנו היא גדלה
אמרה לו אשתו ישמעו אזניך מה שפיך מדבר ומה כל שערה ושערה מזמן לה הקב"ה מעיין שתתפרנס ממנו אתה לא כל שכן ומדוע תצא לחוץ לארץ מיד חזר בו.

"זאת התורה לכל נגע הצרעת"
התורה היא רפואה "לכל נגע הצרעת" – לכל המחלות ולכל המיחושים, כדברי חז"ל (עירובין נד), "חש בראשו יעסוק בתורה, חש בגרונו יעסוק בתורה, חש בכל גופו יעסוק בתורה". (דגל מחנה אפרים)

"וראה הכהן את הנגע... וראהו הכהן"
יש כאן רמז, שכאשר בודקים את האדם, אסור לראות את חסרונותיו בלבד, את מקום נגעו, אלא צריך לראותו בשלמותו, עם מעלותיו. זהו שנאמר: "וראה הכהן את הנגע" ואחר-כך "וראהו הכהן" - שיראה את כולו.(עיטורי תורה)

דבר תורה תזריע מצורע, פנינים, וורטים, דבר תורה קצר

19 באפר׳ 2020

דבר תורה קצר לשבועות, פנינים, וורטים, סיפור חסידי לשבועות



זמן מתן תורתנו
ולמה לא פירשה התורה כי יום חג השבועות הוא זמן מתן תורתינו? לפי שזכרון התורה וקבלתה אינה לזמן מיוחד כשאר ענייני המועדים, אלא מצוותה בכל יום ובכל עת, ובכל יום יהיו בעינינו כחדשים כיום שניתנה בו תורה. (עקידת יצחק).

שָבועות – שְבועות
"חג השבועות" – אל תיקרי בקמ"ץ תחת השי'ן אלא בשו"א, חג שנעשו בו שתי שְבועות,
שבועה אחת – שנשבע הקב"ה שלא ימיר אותנו באומה אחרת.
שבועה שניה – שנשבענו להקב"ה שלא נחליף אותו באל אחר....
(האור החיים הקדוש)

"ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע" (שמות כד-ז')
ולכאורה למה לא העיד כל אחד על עצמו שהוא יעשה ואשמע, 
וגם מאיפה כל אחד היה יודע את מה שיש בלב חבירו, עד כדי כך שאמרו נעשה ונשמע?
אלא משל למה הדבר דומה שהיו כמה אסירים בבית מעצרם ללא מאכל ומשתה ובא אחד ושאלם אם רצונם לשתות, וכולם כאחד ענו נשתה משום שכל אחד בטוח שגם השני רוצה. כן הדבר היה בעת מעמד הר סיני שכל אחד היה יכול לומר נעשה ונשמע שכל אחד היה בטוח ברצונו של השני.
(הרה"ק רש"ב מפשיסחא זי"א)


"קול השופר הולך וחזק" (שמות יט – יט)
קול השופר הולך - הולך הוא לשון הווה. 
קול השופר של מתן תורה ממשיך והולך בכל הדורות וחזק בעצמו ומחזק אחרים... (בית אהרן)

"נעשה ונשמע" 
גם אחר העשייה נשתוקק לשמוע ולדעת מה יש לעשות הלאה..
(ע"פ ישמח ישראל)

"בחודש השלישי וכו' באו מדבר סיני" (קריאת התורה לשבועות)
החודש השלישי הוא חודש סיון שמזלו "תאומים" לרמוז – כי בלעדי האחדות ואחוות רעים אי אפשר לקיים את התורה. שהרי אין באפשרות של אדם יחיד – בודד לקיים את כל תרי"ג המצוות. שישנם מצוות הנוהגות רק בכהנים או תלויות בנסיבות מסוימות ורק על ידי איחוד הלבבות נחשבים כחטיבה אחת והתורה מתקיימת על ידי כולם. (ילקוט הגרשוני)


דבר תורה קצר לשבועות, פנינים, וורטים, סיפור חסידי לשבועות

16 בפבר׳ 2020

פנינים פרשת השבוע משפטים, וורטים משפטים, סיפור חסידי משפטים, דבר תורה לפרשת משפטים


פרשת משפטים

"אל תשת ידך עם רשע להיות עד חמס"
אל תקשור ידידות יתירה עם האדם הרע, כי ע"י כך הנך גורם שהלה יחמוס את הבריות על ידי עדותו. מכיון שאתה מתחבר איתו הריהו מוחזק לאדם הגון וישר ונותנים בו אימון, אפילו שהוא מעיד עדות שקר כדי לחמוס את רעהו. כפי שאומרת הגמרא על התנא ריש לקיש, שכשהיה מדבר עם אדם בשוק היה אותו אדם זוכה לאימון הבריות והיו מפקידים אצלו ממון בלי עדות. (תורת משה)

"לנטת אחרי רבים להטות"
רק בדבר שאינו ברור, העשוי לנטות לצד זה או לצד אחר – "לנטות" – יש להטות אחר הרוב", אבל דבר ברור הנעלה מכל ספק אינו כפוף להכרעת הרוב. לפיכך לא יטו בני ישראל לעולם אחרי רוב העולם ביחס לאמונה... (הגאון בעל חת"ס)

"וביום השביעי תשבות למען ינוח שורך וחמרך" (כג – יב)
מה משמעותו של הביטוי "למען ינוח"? – שאתה עצמך תשבות באופן כזה, שבכוח השבת שלך תשפיע על סביבתך, שגם בהמתך תנוח מעצמה, כפי שמספרת הגמרא על שורו של ר' יוחנן בן תורתא, שסירב לעבוד בשבת גם אצל גוי. (האדמו"ר רא"מ מגור זצ"ל)

"לא תהיה אחרי רבים לרעות ולא תענה על ריב לנטת אחרי רבים להטות"
ולא תענה על ריב – על רב, שאין חולקין על מופלא שבבית דין (רש"י)
דעתו של המנהיג הגדול – מופלא שבבית דין – גדולה היא מדעתם של המוני בני אדם פשוטים. לפיכך חייב הרוב להכנע תחת דעתו.

סיפור חסידי
בעיר אחת נתחברו אנשים שפלים מבני ההמון והתמרדו נגד הרב וראשי הקהל, על אשר הם מנהלים את כל עניני הקהל, כגון תלמוד תורה, מקוה, כשרות וכדומה, מבלי להתייעץ גם אתם.
"רבי!" טען אחד מהם בחוצפה כנגד הרב, "הלא גם התורה אמרה: אחרי רבים להטות?"
השיב לו הרב ואמר: "פעם נתאספו כל מאתיים ארבעים ושבעת אברי הגוף ובאו בטענה כלפי הראש, על אשר הם אינם אלא כמשרתים לפניו, מעולם איננו מתייעץ אתם, אינו שואל לדעתו של אף אחד מהם, כי אם הוא עצמו מחליט הכל וכל הנראה בעיניו הוא מצוה לעשותו. היתכן. – טענו כנגדו – והלא אמרה תורה: 'אחרי רבים להטות!' ולא שתהיה אתה רודן עלינו. אמר להם הראש: פסוק זה שבתורה מכוון כנגד הסנהדרין, ששם ישבו שבעים ואחד ראשים, ולכן היה צורך לשאול לדעתו של כל אחד, ואם נתגלעו חילוקי דעות היו פוסקים לפי הרוב. אבל אתם, הרי אין ביניכם אף ראש אחד, כי אם כל "זנב" רוצה לחוות דעה, על כגון דא לא נאמר: אחרי רבים להטות"... (מפי שמועה)

"ושחד לא תקח" (כג – ח) סיפור חסידי פרשת משפטים
לפני הגאון רבי יהושע'לה קוטנר ז"ל באה פעם אשה אלמנה ובדמעות עינים התאוננה על אחד מאנשי העיר שעשה לה עוול, וביקשה מן הרב שיזמין אותו לדין תורה.
ברם, רבי יהושע'לה כבר לא רצה להיות דיין באותו דין תורה, באומרו, כי שוחד אינו דוקא בממון, כי אם גם בדמעות, ובפרט של אלמנה רצוצה, עשויות לשחד את הדיין נגד בעל-הדין השני...
שאלו את הגאון ר' יאיר בכרך ז"ל (מחבר ספר שאלות ותשובות "חוות יאיר"), מדוע היו היהודים נוהגים בזמן ההוא להעניק מתנות לנסיכים ופריצים שונים, שהוי צריכים לשפוט ביניהם ובין הגויים.
השיב להם לשואלים: משום שנסיכים ופריצים הללו הם שונאי ישראל מושבעים כאלה, שללא כל ספק היו מטים את הדין לטובת הגוי; אבל השוחד הניתן להם מאזן את שיפוטם באופן שווה, כך שיוכלו להוציא דין אמת. ניתנת שוחד כזו מותרת, לפי שמטרתה אינה להטות את הדין, אלא להיפך, למנוע הטיית-דין ודאית...

נהנתם מדברי התורה ? נודה שתרשמו זאת גם בתגובות !

פרשת השבוע, פנינים לפרשת משפטים, וורטים משפטים, סיפור חסידי משפטים, דבר תורה לפרשת משפטים

9 בפבר׳ 2020

פנינים לפרשת השבוע יתרו

פנינים לפרשת השבוע פרשת יתרו


"ויחד יתרו על כל הטובה אשר עשה ה' לישראל אשר הצילו מיד מצרים''
בספר מעינה של תורה שואלים הרי לכאורה היה צריך להיות הכתוב לומר: ''אשר הצילם''? אלא, הרי יתרו בעצמו היה מיועציו של פרעה וממילא היה עשוי למות יחד עם כל המצרים, אלא שנמלט וניצול. לכן, שמח עכשיו על כל הטובה אשר עשה ה' גם לישראל וגם לו עצמו, שהצילו מן המצרים ונתן בו את הרעיון להתקרב אל ישראל.

"וישמע יתרו" 
מה שמועה שמע ובא? קריעת ים סוף ומלחמת עמלק (רש"י) 
קשה איפוא, לשם מה צריך היה לבא, והלא יכול היה להשאר מאמין בביתו הוא?
אלא מששמע כי אחרי התגלות נבואה כזו שהייתה בקריעת ים סוף, עדיין עוד היה מקום להסתר כזה, כך שיבוא עמלק וילחם מישראל – למד לקח מזה, כי מן ההכרח לקבל את התורה ישירות מפי הרב ולשקוד בלי הרף על עצמו, כדי שיוכל להתגבר על כוחות הרע המסנוורים את העינים (שיחות צדיקים) 

"וישמע יתרו" 
והלא כל העמים שמעו? אלא הוא שמע והבין ! הוא שמע והסיק מסקנות ממה ששמע, בה בעת שאחרים 
שמעו ונשארו גם להבא בשלהם. (הה"ק מהר"ד מללוב ז"ל) 

"ויחד יתרו"
פירוש שמח, ויש מפרשים לשון חידודין (רש"י)
ויש מפרשים שיתרו חשב שבא למדבר לחיות חיי צער וייסורים כדי להקריב את עצמו לקבלת התורה, ועכשיו כשבא במדבר וראה שיש להם כל טוב, זהו ויחד שהצטער שלא מקבל את התורה ביסורים, כי חז"ל אומרים אחד בצער ממאה בריוח, פירוש שנותנים שכר למצוה אחת בצער יותר ממאה מצוות שעושה בריוח.

"כל הנגע בהר"                                  
מכאן אפשר לראות עד כמה צריכים להזהר בכבוד תלמיד חכם. ומה ההר שאין בו דעת ואינו מרגיש כלום, נתקדש על ידי קבלת תורה עד שהוזהרו כל ישראל מנגוע קצהו, קל וחומר למי שנוגע ופוגע בכבודו של תלמיד חכם, שיש בו דעת ומרגיש בעלבון, לא כל שכן שהנוגע בו כנוגע בבת עינו. (חפץ חיים)

''ויחן שם ישראל נגד ההר''
''ויחן'' מלשון חן (שם). האחדות האמיתית מתקיימת רק כאשר כל יהודי נושא חן בעיני רעהו. אחדות כזאת תיתכן רק כאשר ישנה מידת הענווה בכל אדם כך שאין אחד מתגאה על חברו. הר סיני זכה שתינתן עליו התורה דוקא בגלל היותו נמוך יותר מהרים אחרים. לכן כשהביטו על הר סיני למדו את מידת השפלות והענווה ועל ידי כך הגיעו ל''ויחן''.

"אנכי ה' אלקיך"עשרת הדיברות נפתחים, כידוע, ב"אנכי ה' אלקיך". שואל ר' שמחה בונים מפשיסחה, מדוע לא פתחה התורה את עשרת הדיברות ב"אנכי...אשר בראתי שמים וארץ"?. ומבאר, כדי שלא יאמר אדם: "שמים וארץ" הם דברים נשגבים, "גדול עלי", אין בכוחי להתקרב לאלוקים כאלה. אבל כשאמר "אנוכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים", אני הוא שהוצאתיך מבית עבדים ועשיתי אותך בן חורין. בידך עתה הבחירה להיות בן חורין, אם תלך בחוקותי, או להיות עבד.

"לא תגנוב"
הצדיק רבי יחיאל-מאיר מגוסטינין נסתלק מן העולם ביום שישי, כ"א בשבט, ערב שבת-קודש פרשת יתרו. קודם פטירתו ביקש משני בניו, רבי אריה-לייבוש ורבי ישראל-משה, שיעמדו ליד מיטתו ויקראו לפניו את עשרת הדיברות. הבנים קראו, ואחרי כל דיבר היה מפרש להם את משמעותו של הדיבר.
כשקראו לפניו את הדיבר "לא תגנוב", אמר להם: "דעו לכם כי אין הבדל אם גונבים שק מלא כסף או פרוטה אחת. 'לא תגנוב' פירושו שאסור לגנוב!".

"כי בדבר אשר זדו עליהם"                               
הבעל שם טוב הקדוש אמר כי כל אדם נידון בשמים לפי פסק דינו שלו! שבשעה שהוא רואה לפעמים את חברו עושה מעשה רע, הריהו חורץ את משפטו, וחושב שראוי חברו לעונש זה וזה,
בעוד הוא שוכח כי הוא עצמו הרי עשה פעם כמעשה זה ובדבריו חרץ את משפטו גם הוא.
זהו שאמר הכתוב " כי בדבר אשר זדו עליהם" - העונש ניתן תמיד כפי שחרץ אדם על עצמו.(פרדס יוסף)
"מן הבקר עד הערב"                         
שאלו פעם אחת את ר' שמואל מסאלאנט, מדוע אינו קובע זמן מיוחד לקבלת אנשים, לפסוק
שאלות וכיוצא באלה ענייני הרבנות ?  ענה ר' שמואל : יהודי, ובפרט מנהיג בישראל צריך ללכת בדרכי ה' , לדבוק במדותיו. ודרכו של השם יתברך, שהוא עונה לכל אדם בכל שעה שהוא פונה
אליו, כמו שאנו אומרים בברכת המזון : "שאתה זן ומפרנס אותנו תמיד בכל יום ובכל עת" . אין לו שעות קבלה קבועות .(פניני תורה)


"ויהי ביום השלישי בהיות הבוקר"

אנו מציינים את מעמד הר סיני כ"זמן מתן תורתנו" ולא כ"זמן קבלת תורתנו”, מפני שבמעמד הר סיני הייתה רק נתינת התורה, בעוד קבלתה תורה – זמנה בכל עת. זאת ועוד. נתינת התורה הייתה במידה שווה לכולם, אך קבלת התורה, לעומתה, אינה במידה שווה. יש שמתאמץ ונוטל הרבה, ויש שנוטל רק מעט. (מדברי רבי מנחם מנדל מקוצ'ק).

“אנכי ה אלוקיך''
במדרש רבה כתוב: ''א''ר שמעון בן יוחאי אמר להם הקב''ה לישראל אלוה אני על כל באי עולם אבל לא יחדתי שמי אלא עליכם. איני נקרא אלוהי עובדי כוכבים ומזלות אלא אלהי ישראל.



"ויענו כל העם יחדיו... כל אשר דיבר ה' נעשה"

רק בכוח "כל העם יחדיו" אפשר לקיים את כל התורה, שכן יש מצוות רבות התלויות ברבים ובציבור, ואי-אפשר לקיימן ביחיד. (הגר"א)

תגיות: פרשת השבוע יתרו


20 בדצמ׳ 2019

פנינים פרשת השבוע וישב, וורטים, דבר תורה קצר וישב, פנינים חנוכה




"וישב יעקב בארץ מגורי אביו, בארץ כנען" (ל"ז, א)
על פסוק זה שנינו במדרש הגדול: ישיבת חוץ-לארץ אינה נקראת ישיבה. מוסיפים על כך חכמי ישראל: הכתוב מדגיש שתי הדגשות: א) "וישב יעקב בארץ מגורי אביו" - כדי לתקן מצוות כיבוד אב, שפגם בה בהיותו מרוחק מאביו עשרים ושתיים שנה. ב) "וישב יעקב בארץ כנען" - כדי לתקן מצוות הישיבה בארץ, שממנה היה רחוק שנים הרבה.

אלה תולדות יעקב, יוסף בן שבע עשרה שנה (לז.ב)
מהמשפיע והמגיד הנודע הגה"צ רבי אהרון טויסיג שליט"א שמעתי לפרש את מאמר חז"ל "כך היא דרכה של יצר הרע, היום אומר לו עשה כך, ומחר אומר לו עשה כך, ואחר כך אומר לו לך עבוד עבודה זרה". שיטת היצר הרע כשרוצה שאדם יפול מטה מטה הוא כך: מגיע הוא לאדם ואומר לו: היום – למדת ועשית מצוות הרבה מאד, למחרת אומר לו תעשה בדיוק כמו אתמול אל תוסיף! הנך עומד בסף התורה והמצוות שאדם צריך לקיים, כך תמשיך מידי יום באותו סדר ללא שום שינוי. וכן הלאה והלאה. וכך האדם מגיע למצב שעומד במקום ובמצב אחד ללא שום שאיפות וחידושים, וממילא לאט לאט אינו מוצא שום טעם וחשק בעבודת השם. ונופל הוא למרגלות העצב הייאוש והשיממון. וזהו הפשט: כך היא דרך היצר "היום אומר לו כך"! "ומחר אומר לו כך"! תמשיך כך בדיוק ללא שום שאפה וחידוש, למה לך להתאמץ כ"כ, אך מעידים בפנינו חז"ל שבכזה אופן לא ירחק הזמן "שאחר כך יכול הוא לומר לו "לך עבוד עבודה זרה"!…
מספרים: על נפוליאון שכבש הרבה מדינות ובדעתו היה לכבוש את כל העולם. פעם אחת בעת שקיים תדרוך לפני יציאה לקרב, אמר הוא לחייליו פתגם, שקשור לענין הנ"ל: "חייל שלא שואף להיות גנרל, גם חייל לא יהיה"!….



"
וישנאו אותו ולא יכלו דברו לשלם""לא יכלו דברו לשלום" – מעיר רבי יהונתן אייבשיץ, שעיקר הצרה הייתה שלא יכלו לדבר אחד עם השני, ואילו נדברו ביניהם – לא מן הנמנע שהיו מוצאים דרך לשיכוך השנאה שאפיינה את היחסים שבין אחי יוסף. הוסיף, כי זו אבן-הנגף של כל מחלוקת, שאין איש נדבר עם רעהו ואין צד אחד מוכן לשמוע את הצד השני ולהבינו. ואם התמונה הייתה שונה – ניתן היה לפתור מחלוקות רבות הנובעות מקנאה ומשנאה – בטוב.

"לך נא ראה את שלום אחיך"שתשתדל לראות את שלמותם של האחים, את מעלותיהם ולא את חסרונותיהם, וע"י כך תמנע המחלוקת (הר' בונם מפשיסחא(

"וימאן ויאמר"כשהיצר הרע משיאך לדבר עבירה ראשית כל תמאן, תדחה אותו בלי כל טעם ונימוק. אל תענהו בוויכוחים והסברים. אסור ! אחר כך "ויאמר" אתה יכול לגלגל אותו בדברים, לנמק ולהסביר "הן אדוני" ... (הסבא משיפולה(

"מה בצע כי נהרוג את אחינו לכו ונמכרנו לישמעאלים"שואל רבי חיים מוולוז'ין, מדוע משבחים את ראובן שקרא "השליכו אותו אל הבור", בו שכידוע יש בו נחשים ועקרבים, ולעומת זאת מגנים את יהודה שהציע "לכו ונמכרנו לישמעאלים", שלכאורה מסוכן הרבה פחות מהשלכה לבור מלא בנחשים ועקרבים? ומפרש רבי חיים מוולוז'ין, שמכך אפשר ללמוד, שעדיף לחיות בתוך בור בארץ ישראל, אפילו אם יש בו נחשים ועקרבים (קשיים וכו) מלהיות עבד בבית אדונים בחוץ לארץ..

סיפור לחנוכה - פנינים לחנוכה
מספר נרות חנוכה 
הרבי ר' השיל, בהיותו ילד רך, הראה סימני חריפות וחכמה נפלאיה. פעם אחת בחנוכה אמר המלמד שלו לתלמידיו הקטנים, אם תעשו לי במהירות חשבון כמה נרות עם שמש אנו מדליקים בחנוכה, אשחרר אתכם מן החדר. תוך כדי דיבור אמר הילד הישל, אני יודע: ארבעים וארבעה. ויש לי סימוכין על זה מהפס' "הפח נשבר ואנחנו נמלטנו". פח- בגימטריא שמונים ושמונה, נשבר היינו המחצית – ארבעים וארבעה, ואנחנו נמלטנו – אנו חופשים לצאת מן החדר.

פרשת השבוע וישב, פרשת וישב, חנוכה, וורטים, פנינים לפרשת יתרו

25 באוק׳ 2019

וורט פרשת בראשית, פנינים בראשית, דבר תורה בראשית


פרשת בראשית

בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ"
בראשית – בראש כל דבר חייב אדם מישראל לדעת כי – ברא אלוקים את השמים ואת הארץ... (הה"ק רמ"ל מססוב).
התורה שבכתב מתחילה באות "ב" – בראשית – ואילו התורה שבעלפה מתחילה באות "מ" – מאימתי קורין את שמע.
רמז לכך מצוי בפסוק "ודברת בם", שדרשו עליו חז"ל "ולא בדברים אחרים" (יומא יט), כלומר – ודברת רק בדברים מן התורה שבכתב ומן התורה שבעלפה, המתחילות שתיהן באותיות "בם", ולא בעניינים אחרים שהם דברים בטלים. (מגיד תעלומה).

"בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ והארץ היתה תהו ובהו"
בראשית – אם מיד בראשיתו של יום זוכר האדם, כי ברא אלוקים את השמים ואת הארץ – הרי גם לאחר מכן – והארץ – כל העניינים הארציים – תוהו ובוהו הם בעיניו... (חשבה לטובה).

"ויהי ערב ויהי בקר יום אחד" (א- ח)
אצל יהודים הולך היום אחרי הלילה, והלילה מתייחס אל היום הבא; ואילו אצל הגויים הולך הלילה אחרי היום והלילה מתייחס אל היום החולף.
הלילה מסמל חשך ויסורים, דינים ופורענויות, שהרי היהודים תחילה סובלים הם צרות ויסורים ולסוף זורח להם היום עם שמש ישועה ומרפא. ואילו לגבי אומות העולם הדברים הפוכים; תחילה זורח עליהם היום, אך סופם הלילה; כדרך שאמרו חכמינו: "צדיקים תחילתן יסורין וסופן שלוה, והרשעים תחילה שלוה וסופן יסורים". (אמרי שפר)



13 באוק׳ 2019

פנינים שמחת תורה, דבר תורה שמחת תורה, וורטים, סיפור חסידי

"שישו ושמחו בשמחת תורה!"

לקט פנינים לחג שמחת תורה סיפור חסידי

לקנות בהקפה מראש
פעם בשמחת-תורה, כאשר הזמינו את רבי שלום-דובער שניאורסון לקחת את ספר-התורה, ענה כי הוא לא מוכן לכך. לבנתיים אמר שיזמינו אליו  את אחד החסידים שהיינו מוכר סחורה, וכשפגשו שוחחו על תהליכי העסקאות של הסוחר.

החסיד הסביר: תהליך הרכישה הינו באשראי מראש (לא מזומן אלא בהקפה). הוא לוקח מראש בהקפה ומוכרה גם-כן בהקפה לסוחרים אחרים. וכאשר הם מחזירים ומשלמים לו עבור הסחורה שלקחו בפעם הקודמת, הוא חוזר ומביא להם בהקפה סחורה חדשה.

ענה הרבי:  זהו מהות ועניין ה'הקפות' בחג שמחת תורה.
אחרי ש'משלמים במזומן' בעבודה של חודש אלול, ימי הסליחות, שני ימי ראש-השנה, עשרת ימי תשובה, יום-כיפור, ארבעת הימים שבין יום-כיפור לסוכות, סוכות, שמחת בית-השואבה ושמיני-עצרת - אחרי כל העבודה הזאת אפשר להתחיל ב'הקפות' - לקחת גם ב'הקפה'...

שמחת תורה בסוכות
שאלו פעם מגיד אחד – אם התורה ניתנה בחג השבועות, מדוע עורכים את שמחת תורה בסוכות?
אז הוא ענה כדרך המגידים - אמשול לכם משל. היו מלך ומלכה שלא היו להם ילדים הלכו לטובי הרופאים, לטובי הקוסמים ולרופאים ולמכשפות ולא עזר להם כלום. עד שיום אחד גילו להם שישנה קוסמת במקום רחוק מאוד ואם היא תברך אותם, יוולד להם בן או בת. הלכו לאותה קוסמת והיא באמת אמרה להם – אני מברכת אתכם שתיוולד לכם בת, אבל אם אתם רוצים שהיא תחיה הרי מרגע לידתה ועד חתונתה אסור לה לראות גבר אפילו לא את אבא שלה.
בחודש השביעי להריונה לקחו את המלכה העלו אותה לאי בודד ושם המלכה ילדה בת יפיפייה והמלך שמע כמה שהילדה שלו יפיפייה וחכמה ומוצלחת אבל אסור היה לו לראותה.
עכשיו כשהיא בת שמונה עשרה צריך לחתן אותה אבל יש בעיה אסור לשום גבר לראותה. כל אחד מהגברים שמציעים לו אותה רוצה קודם לראותה.
יום אחד הגיע נסיך ואמר - אם הכלה ממשפחה טובה כזו, אני מוכן לקחת את הסיכון. התחתנו ובחופה החתן מרים את ההינומה ומתגלית לפניו כלה יפיפייה. הוא נדהם וחושב לעצמו – זה יותר מדי טוב. בקיצור חי כמה חודשים עם הכלה ונוכח שאכן היא טובה בכל המעלות ואז בא לומר לאבא שלה תודה רבה על הבת המוצלחת ששודכה לו.
עכשיו, המשיך המגיד את הסיפור ואמר - למה הדבר דומה? לכך שהקדוש ברוך הוא חיזר עם התורה אחרי כל אומות העולם. כולם שאלו מה כתוב בה? אי אפשר לראות.
בכל זאת היה עם אחד שאמר – אני מוכן לקחת את הסיכון ואני מוכן לקבל את התורה. עם ישראל קיבל את התורה בחג השבועות ורק אחרי כמה חודשים משנוכח שהתורה באמת טובה, בא לקדוש ברוך הוא להגיד לו תודה וזה היה בשמחת תורה.

מאה פירושים
לפני שעלה הצדיק רבי מנחם-מנדל מוויטעפסק לארץ-ישראל, היה רבי שניאור- זלמן מליאדי נוהג להסתופף בצילו. פעם בשמחת-תורה, כשהגיעה שעת ההקפות, עמד הצדיק על מקומו ולא החל בפסוקי "אתה הראת". הקהל המתין, והוא אינו מתחיל.
לאחר זמן ניגש הצדיק אל רבי שניאור-זלמן ואמר: "רואה אני ב'אתה הראת' מאה פירושים, ואיני יכול לקיימם. על כן אינני יכול לפתוח בהקפות".
השיב רבי שניאור-זלמן: "זה הכלל, שתמיד יראה האדם יותר רחוק מהמקום שבו הוא עומד, וכשיגיע לשם, יראה רחוק עוד יותר. כשיקיים הרבי את מאת הפירושים, יראה עוד פירושים, ואין לדבר סוף".
הוטב הדבר בעיני הצדיק והלך לומר "אתה הראת".

אין מערבין שמחה בשמחה
שנה אחת, בחודש החגים, חלתה בתו של רבי מאיר מפרמישלאן, וכשהגיע יום שמחת-תורה, החריפה מחלתה וכבר עמדה קרוב לגסיסה. בני-ביתו של הצדיק התפרצו לבית-המדרש, בדיוק בשעה שרבי מאיר היה שרוי בעיצומה של שמחת ההקפות, וזעקו שיתפלל למען חיי בתו.
עזב הצדיק את בית-המדרש ונכנס לחדר שבו שכבה בתו החולה. הוא ראה את מצבה, חזר לבית-המדרש וקרא:
"ריבונו-של-עולם! ציווית לתקוע בשופר בראש-השנה - ומאיר'ל תקע; ציווית להתענות ביום-הכיפורים - ומאיר'ל התענה; ציווית לשבת בסוכה בחג-הסוכות - ומאיר'ל ישב; ציווית לשמוח בשמחת-תורה - ומאיר'ל שמח. והנה, עכשיו עשית את בתו של מאיר'ל חולה, ומאיר'ל חייב לקבל זאת בשמחה, שכן יש לקבל את הרעה בשמחה כשם שמקבלים את הטובה. אבל, ריבונו-של-עולם, הרי כתבת בתורתך ש'אין מערבין שמחה בשמחה'!".
חזר רבי מאיר לשמחת ההקפות, וזמן קצר אחר-כך עברה בתו החולה את המשבר ומצבה הוטב.

דבר תורה קצר שמחת תורה

10 באוק׳ 2019

פנינים חג סוכות וורטים סוכות סיפור חסידי


הגנה מיצר הרע
הסוכה היא סגולה כנגד יצר הרע, שלא יפגע בך אחרי התשובה של הימים הנוראים. והראיה מיעקב אבינו, שהקים לו סוכה כשהלך מעשיו, כדי להיפטר מן הרשע.
(רבי חנוך מאלכסנדר)

ולקחתם לכם
"ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפות תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל" (ויקרא כג,מ). "ולקחתם לכם" – קחו את עצמכם אל הבורא יתברך, כפי שנאמר במדרשים: אתרוג דומה ללב, לולב לשדרה, הדס לעיניים, ערבה לשפתיים. אדם צריך לכוון את כל איבריו לה' יתברך.
(חידושי הרי"ם)

זמן שמחתנו
סוכות הוא זמן שמחתנו, זמן הוא מלשון הכנה, כדאיתא בגמרא (ביצה י') זימן שחורים ומצא לבנים, היינו שמצות סוכה שאנחנו מקיימים בשבעה ימי החג, היא הכנה להמשיך שמחה על כל השנה כולה. (מגן אברהם)

"אַךְ שָׂמֵחַ"
נאמר: "וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ... וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ" ('דברים' טז יד-טו). ידוע, שכל 'אכין' ו'רקין' שבתורה, באים למעט. ומה בא למעט "אַךְ שָׂמֵחַ" ('דברים' טז טו)? מבאר ה'שפת אמת'; 'זה בא למעט, שמחת הוללות ופריקת עול, אלא רק שמחה של מצוה'.

גאוה ויהירות
'אתרוג', ר"ת; "אַל תְּבוֹאֵנִי רֶגֶל גַּאֲוָה ('תהלים' לו יב). היינו; 'לבל יתגאה ויתיהר באתרוג מהודר שיש לו, בעיני הבריות. "וְיַד רְשָׁעִים אַל תְּנִדֵנִי" ('שם'), היינו; 'הלולב מבקש שלא ינענענו מי שאינו כשר'. ('תפארת המועדים')

סיפור חסידי
רבי חיים מצאנז היה ידוע בפזרנותו הרבה לענייני צדקה. כל פרוטה שנפלה לידו הייתה מועברת מיד לעניים. במיוחד התעסק בצדקה בערב חג-הסוכות, שעל-פי הנאמר בכתבי האר"י יש לתת צדקה ביום זה ביתר שאת מבכל יום. לאחר שחילק את כל הכסף שהיה בידו, היה טורח לחפש הלוואות, כדי שיוכל לחלק עוד צדקה לעניים.
פעם אחת, בערב סוכות, אמר לו בנו: "אבא, לא ראיתי בספרים שיש מצווה לחלק צדקה גם אחרי שכבר כלתה פרוטה מן הכיס".
נענה רבי חיים: "תמה אני איך בן יכול להיות 'רוצח' כזה על אביו. הלוא אתה רואה שאין בי ריח של תורה ושמץ של יראת-שמים, ורק נקודה קטנה של צדקה יש בי; ואתה רוצה למנוע ממני גם את זה?!"...



דבר תורה האזינו, פנינים האזינו , וורטים, סיפור חסידי קצר, פרשת האזינו


פנינים פרשת האזינו

"יערוף כמטר לקחי"
דברי התורה הקדושים כמוהם כגשם
, מה הגשם בשעה שהוא יורד עדיין אין רואים את השפעתו על הצמחים, ורק לאחר זמן כאשר השמש מגיחה מאחורי העננים וזורחת על האדמה, אזי רואים את תוצאות הגשם – כך גם דברי התורה, אף כי בשעה ששומעים אותם אין מבחינים מיד בהשפעתם, בכל זאת סופם לעשות את פעולתם. (ר' בונם ז"ל מפשיסחא)

"שאל אביך ויגדך, זקניך ויאמרו לך" (ל"ב, ז')
כידוע, נתברכו כל שלושת אבות האומר בזקנה מופלגת. באברהם נאמר: "ואברהם זקן, בא בימים" (בראשית כ"ד, א'); ביצחק נאמר: "ויהי כי זקן יצחק" (שם כ"ז, א'); וביעקב נאמר: "ועיני ישראל כבדו מזקן" (שם מ"ח, י'). לעובדה זו מרמז משה בכתוב שלפנינו: "שאל אביך ויגדך, זקניך ואמרו לך" - שאל את אבות האומה שהזקינו והאריכו ימים, ויאמרו לך את הדרך הרצויה שבה תלך והמעשה אשר תעשה.
כיוצא בכך כותב כאן רש"י: "שאל אביך" - אלו הנביאים שנקראים "אבות". כמו שנאמר באליהו (הנביא בפי אלישע תלמידו): "אבי אבי, רכב ישראל" (מלכים ב' ב', י"ב). "זקניך" - אלו החכמים (=חכמי ישראל, הקרויים "זקנים", כדרשת חז"ל בקידושין דף ל"ב: אין "זקן" אלא מי שקנה חכמה).

"שחת לו לא, בניו, מומם, דור עקש ופתלתל" (ל"ב, ה')
אף-על-פי שהם (=בני ישראל) מלאים מומים (=פגמים, כתוצאה מחטאים ועוונות), קרויים "בנים" (=בנים לה', ככתוב: "בנים אתם לה' אלהיכם" - י"ד, א'); דברי רבי מאיר, וכן היה רבי מאיר אומר: אם כשהם מלאים מומים, קרויים "בנים"; כשאין בהם מומים - על אחת כמה וכמה! כיוצא בו: "זרע מרעים, בנים משחיתים" (ישעיה א', ד'). אם כשמשחיתים, קרויים "בנים"; אילו לא היו משחיתים - על אחת כמה וכמה!

"שחת לו לא, בניו, מומם, דור עקש ופתלתל" (ל"ב, ה')
העיר על כך רבי ישראל מאיר מראדין, בעל "חפץ חיים": אם אדם נוהג שלא כדין ומזלזל במצווה מן המצוות - ואפילו מורה התר לעצמו לבטל מנהג שנשתרש ישראל - עליו לדעת שהוא שיחת לא רק לו לעצמו, אלא גם "בניו מומם": הוא פוגם ומשחית גם את בניו אחריו. שאם האב מוותר על קיום מצווה "קלה" - הוא פותח בכך פתח לבניו לזלזל גם במצווה "חמורה", וכתוצאה מכך יגדל חלילה בישראל "דור עקש ופתלתול".

"הלה' תגמלו זאת…" (ל"ב, ו')
הה"א רחוקה מן השם (=לפי המסורה, נכתבת האות ה"א שבראש הפסוק בריחוק-מה משאר האותיות במלת-הפתיחה). למה? שהוא סיום חתימתו של משה, קח ראשי-תיבות של פסוקים עד ה' מ"הלה"' (ל"ב, א'-ו'): ה' מ"האזינו", י' מ"יערף", כ' מ"כי שם ה' אקרא", ה' מ"הצור", ש' מ"שחת לו", ה' מ"הלה"' - ותמצא שהכול (=שש האותיות בראשי ששת הפסוקים הראשונים בשירת "האזינו") עולה בגימטרייא כמניין "משה" (345). וזו היא חתימתו של משה - כאדם שמסיים ספרו, וחותם את שמו בסיום ספרו.

"צור ילדתך תשי ותשכח אל מחוללך"
משל נפלא מהמגיד מדובנא:
"צור ילדך" - השם יתברך בראך - "תשי" – ונתן בך טבע של שכחה לטובתך, למען תשכח את הצרות והייסורים העוברים עליך, ולבסוף "ותשכח אל מחוללך" – מנצל אתה את הטבע השכחה כדי לשכוח את בוראך.
למה הדבר דומה ? לאדם שהיה בעל חוב גדול ויעץ לו ידידו להעמיד פני משוגע. לבסוף ניצל בעל החוב את שגעונו המעושה גם כלפי ידידו זה, בבואו לתבוע ממנו חוב. צווח הלה: "הלא אני הוא אשר יעצתי לך להעמיד פני משוגע, ועתה הנך מנצל עצה זו גם נגדי אני ?" (המגיד מדובנא, וכן בשם הר' מקוצק זצ"ל)


סיפור חסידי
הרבי הריי"צ מליובאוויטש סיפר: פעם אחת, למחרת יום-הכיפורים, נכנסתי אל אבי, הרבי הרש"ב, ושאלתיו: "מה עכשיו?". אמר לי: "עכשיו צריך להתחיל לעשות תשובה".

הדברים לעילוי נשמת סבתי פנינה פרל בת רוניה ז"ל

פנינים האזינו , וורטים, סיפור חסידי קצר פרשת האזינו

25 ביוני 2019

דבר תורה פרשת לפרשת קורח, פנינים לפרשת קרח, וורטים , סיפור חסידי, דבר תורה קצר

"ויקח קרח" (ט"ז, א) 
ביקש קרח לקחת לעצמו גדולה ושררה ולכן לא היה הדבר כשר, טובה גדולה רק כשנותנים אותה מן השמים. בכוחות עצמו אין אדם יכול לקחתה.

"ויקח קרח" (ט"ז, א) 
ומה ראה קרח לחלוק על משה, נתקנה על נשיאותו של אליצפן בן עוזיאל (רש"י). הן אותו מעשה של נשיאות אליצפן בן עוזיאל נתרחש מיד לאחרי הקמת המשכן, ומדוע איפוא דחה את המחלוקת זמן רב כל-כך? 
ברם, כל עוד היתה השעה משחקת להם לישראל ולא חסרו דבר מכל צרכיהם, היה מתיירא לחלוק על משה, שכן איש לא היה שומע לו. אבל עתה, לאחר שהורע קימעה מצבו של העם בעקבות מעשה המתאוננים ומעשה 
המרגלים אשר גרמו לידי מגיפות ופורענויות בקרב העם, ביקש קרח לנצל מיד את המרירות ולהסית את העם נגד משה, בתלותו את האשמה בהנהגתו הלקויה של משה, כדרכם של כל מחרחרי-הריב.

"ותפתח הארץ את פיה ותבלע אותם" (ט"ז, ל"ב) 
מה טעם נענשו להבלע בתוך האדמה?
אמר על כך הרבי ה וולף מסטריקוב בדרך צחות: משה רבנו הלא היה נמוך (קטן בעיניו) מכל האדם אשר על-פני האדמה, והיינו שהיה מגיע ממש עד עפר, ובכל-זאת טענו כנגדו: "ומדוע תתנשאו", זאת אומרת שאפילו מין ענווה כזאת, להיות שפל עד עפר, נחשבת גם היא בעיניהם לגאות והתנשאות, אם-כן לא נשאר להם אלא לירד מתחת לפני האדמה.


פנינים לפרשת קורח, וורט , סיפור חסידי, דבר תורה קצר

2 ביוני 2019

דבר תורה קצר לשבועות - דבר תורה חג שבועות, סיפור חסידי, וורט, דבר תורה קצר

חג השבועות

מפני-מה נקרא חג השבועות "זמן מתן תורתנו" ולא "זמן קבלת תורתנו"? משום שרק מתן
התורה היה בחג השבועות, בהר-סיני, לאחר היציאה ממצרים, אבל קבלת התורה היא בכל יום
ובכל זמן; מדי יום ביומו צריך יהודי לעסוק בקבלת התורה. (חידושי הרי"ם)


בשעת מתן תורה כפה הקב"ה עליהם הר כגיגית. ללמדנו, שגם אם אין לאדם חשק בתורה
ובעבודה, אינו בן-חורין להיבטל ממנה, אלא יעשה ויקיים בעל-כורחו וידמה כמי שכופים
אותו לעשות נגד רצונו. (כתר שם טוב)


רבי מרדכי מצ'רנוביל היה אומר בחג השבועות: "ריבונו-של-עולם, מהו הפלא שיוצאי מצרים
קיבלו את התורה? הרי לפני מתן תורה הראית להם ניסים ונפלאות! עשה-נא לבני-ישראל גם
היום ניסים ונפלאות, ותראה שהכול יקבלו את התורה".


מגילת רות

בשבועות קורין במגילת רות. רות המואביה חיה עד שלמה המלך שכתוב"וישם שלמה כסא בשביל אם המלך",והיא רות. שמואל הנביא כתב את מגילת רות, כדי לספר יחוסו של דוד. והטעם שקורין מגילת רות בשבועות:
1. מפני שדוד נולד בשבועות, ונפטר בשבועות.
2. ללמד שלא ניתנה תורה אלא ע"י יסורים ועוני כמו נעמי ורות.
3. כדי לחזק תורה שבעל פה, מפני שכתוב בתורה "לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה " ואמרו חז"ל  עמוניולא עמונית, "מואבי" ולא מואבית, וזהו תורה שבעל פה, ומזה שלימדתנו התורה שבע"פ הותרה רות המואביה להנשא לבועז.

מדוע אוכלים גבינות עוגת גבינה בחג שבועות?
,  כשניתנה תורה ניתנה הנחיות מיוחדות כיצד לשחוט ולהכשיר את הבשר לאכילה. עד אז, לא נהגו בני ישראל על פי הלכות, ולכן, כל הבשר שלהם – יחד עם סירי הבישול – הפך מרגע קבלת התורה ללא-כשר. האפשרות היחידה שנותרה להם הייתה לאכול מאכלי חלב, שאינם דורשים הכשרה מיוחדת.
ויש מרבותינו נתנו סיבות ורמזים נוספים

סיפור חסידי

לב של אמא
הגאון רבי יצחק הוטנר זצ"ל היה רגיל לספר; שאת אהבת התורה קיבל מאמו בשעה שסים מסכת 'בבא קמא', פרסה אמו מפת יום טוב על השלחן, הדליקה נרות עם הרבה דמעות של שמחה, הקדימה ולבשה את השמלה שקנה לה אבא לכבוד פסח ולא המתינה לחדש אותה בחג, כי היום שסיים בנה מסכת 'בבא קמא' היה לה שמחה יותר מהיום טוב של פסח, על ידי זה נכנסה בו אהבת התורה עצומה ונפלאה.
אמו של הגר"ע עטיה זצ"ל היתה יושבת אתו בלילות שבת שמא יטה את הנר (הוא היה יתום מאביו). פעם נרדמה ואז הוא סגר את הגמרא, כשהתעוררה היא מאד הצטערה והוא שכנע אותה שתלך לישון והיא בשום אופן לא הסכימה. זוהי אש התורה והמסירות של אם יהודיה; להחדיר את אש התורה בלב ילדיה.

השכינה מדברת
ידוע ומפורסם מנהג ישראל להיות נעורים כל ליל חג השבועות ולעסוק בתורה. וכמו שהובא בכתבי האר"י ז"ל; 'שהעוסק בתורה כל הלילה הזה, מובטח לו שישלים שנתו ולא יארע לו שום נזק בשנה ההיא'. ובספר השל"ה הקדוש הביא מה שכתב המקובל רבי שלמה אלקבץ זיע"א (מחבר פזמון 'לכה דודי'), שהיה בחבורה של מרן ה'בית יוסף' ותלמידיו בליל שבועות ושמעו את השכינה הקדושה מדברת איתם ומפליגה בשבחם על שהתעוררו ללמוד בלילה ההוא; "...למדנו על דרך האמת ובעת שהתחלנו ללמוד המשנה ולמדנו שתי מסכתות, זכנו בוראנו ונשמע את קול המדבר בפי החסיד נר"ו, קול גדול בחיתוך אותיות וכל השכנים היו שומעים ולא מבינים והיה הנעימות רב והקול הולך וחזק ונפלנו על פנינו ולא היה רוח באיש לישא עיניו ופניו לראות מרוב המורא והדיבור ההוא מדבר עמנו והתחיל ואמר: "שמעו ידידי המהדרים מן המהדרים, ידידי אהובי, שלום לכם. אשריכם ואשרי יולדתכם, אשריכם בעולם הזה אשריכם בעולם הבא, אשר שמתם על נפשכם לעטרני בלילה הזה, אשר זה כמה שנים נפלה עטרת ראשי ואין מנחם לי ואני מושלכת בעפר חובקת אשפתות ועתה החזרתם עטרה ליושנה. התחזקו ידידי התאמצו אהובי שמחו ועלצו ודעו כי אתם מבני עלייה וזכיתם להיות מהיכלא דמלכא וקול תורתכם והבל פיכם עלה לפני הקב"ה ובקע כמה אוירים וכמה רקיעים עד שעלה ומלאכים שתקו ושרפים דממו והחיות עמדו וכל צבא מעלה להקב"ה שומעים את קולכם.. ואם הייתם עשרה הייתם מתעלים יותר ויותר, אבל עם כל זה נתעלתם ואשריכם ואשרי יולדתכם ידידי אשר נדדתם שינה מעיניכם ועל ידיכם נתעלתי הלילה הזה ועל ידי החברים אשר בעיר הגדולה עיר ואם בישראל ואין אתם כאותם השוכבים על מטות שן, שינה שהיא אחד מששים במיתה וסרוחים על ערסותם ואתם נדבקתם בהוי"ה והוא שמח בכם. לכן בני התחזקו ואמצו ועלצו באהבתי בתורתי ביראתי ואלו הייתם משערים אחד מאלף אלפי אלפים ורוב רבי רבבות מהצער אשר אני שרויה בו, לא היתה נכנסת שמחה בלבבכם ולא שחוק בפיכם בזכריכם כי בסבתכם אני מושלכת בעפר, לכן חזקו ואמצו ועלצו בני ידידי המהדרים ואל תפסיקו הלימוד, כי חוט של חסד משוך עליכם ותורתכם ערבה לפני הקב"ה.." ('השל"ה הקדוש' 'שבועות' 'נר מצוה' ה)

תגיות: סיפור חסידי, פנינים, חג שבועות, וורטים, דבר תורה קצר

27 במרץ 2018

פנינים ליל הסדר חג פסח וורטים סיפור חסידי

פנינים חג פסח ליל הסדר , וורטים סיפור חסידי

ליל הסדר
"ליל הפסח נקרא 'סדר', לרמז שכל מה שאירע לנו, מיציאת מצרים ועד היום הזה, אין
בו חלילה שום דבר מקרי, אלא הכול מתרחש על-פי סדר מסויים, אף-על-פי שלא תמיד
אנו מבינים את הסדר הזה. (מהרי"ל(

"הָא לַחְמָא עַנְיָא דִּי אֲכָלוּ אַבְהָתָנָא בְּאַרְעָא דְמִצְרָיִם"
מדוע מתחילה ההגדה באמירת דבר זה שהמצה היא לחם עוני? ויש לבאר: ד"לֹא עַל הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם כִּי עַל כָּל מוֹצָא פִי ה` יִחְיֶה הָאָדָם", כמו שנאמר בפרשת `עקב` (`דברים` ח ג). והמצה שהיא לחם עוני היא ממחישה את זה ביתר שאת, שרק עפ"י דבר ה` התקיימו בגלות מצרים ועפ"י ה` יצאו ממצרים, כי באופן הטבע לא היה להם אפשרות להתקיים בקושי השעבוד וגם לא שום אפשרות לצאת ממצרים. לכן בתחילת ההגדה, בכדי לקבוע בלב פנימה בחוש את הצורך להודות ולהלל לקב"ה על שהוציאנו מאפלה לאורה, מכריזים `הָא לַחְמָא עַנְיָא`.

"וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים וַיְעַנּוּנוּ וַיִּתְּנוּ עָלֵינוּ עֲבֹדָה קָשָׁה"
"וַיָּרֵעוּ" כלומר: שעשו אותנו רעים כמותם. זהו הדבר הראשון שבו פתח והקדים בעל ההגדה, ראש לכל הענויים והעבדות הקשה שנשתעבדו, זאת העובדה שפרעה ומצרים הרשעים עשו אותנו רעים כמותם, לכך פתח ואמר: "וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ" ורק אח"כ אמר עוד: "וַיְעַנּוּנוּ" וכן: "וַיִּתְּנוּ עָלֵינוּ עֲבֹדָה קָשָׁה".

`מַה נִּשְׁתַּנָּה` הגרש"ז אויערבאך זצ"ל היה מביא מספר `כרוסייא דאליהו` שכתב בשם המקובלים: שעל ידי שאילת `מַה נִּשְׁתַּנָּה` גורמים פתיחת הלב לתורה. וכן נהגתי בביתי שכל המקובצים אצלי בליל הסדר כל אחד שואל `מַה נִּשְׁתַּנָּה`? ומתפלל שיהיה לו פתיחת הלב לתורה. ואחר גמר כל הנאספים, אף אני בעצמי אומר: `מַה נִּשְׁתַּנָּה`.

"חָמֵץ וּמַצָּה" 
בהגדה של פסח חת"ס, מביא מעשה: שהיה ה`חתם סופר` דורש בשבת הגדול ואומר: שהמצה רומזת על היצר הטוב והחמץ רומז ליצר הרע ובשניהם נמצאות האותיות מ"ם וצדי"ק אלא שההבדל היחיד ביניהם הוא האות ה` וח` וההבדל בין שני אותיות אלו ג"כ אינו גדול, אלא הנקודה הקטנה המחברת את רגל הה"א לגגה ונעשה חי"ת. דבר זה בא ללמדנו אמר ה`חתם סופר` שלפעמים גם ההבדל בין היצר הרע ליצר הטוב הוא קטן כחוט השערה ועלינו להתבונן ולחקור אחר מעשינו היטב שלא נכשל חלילה.היה שם אחד מחוגי המשכילים שמילא פיו שחוק ולעג למשמע הדברים הללו והגיעו הדברים לאזני ה`חתם סופר`, אמר ה`חתם סופר`: "דע שגם ההבדל בין חוקר להוקר (בעל גיבנת) הוא קטן כחוט השערה", לאחר כשעה עלה אותו חוקר במעלות ביתו, מעדו רגליו ונפל ונקע את חוט שדרתו ומיני אז נכפפה קומתו עד יום מותו.

"הללו את ה' כל גויים שבחוהו כל האומים – כי גבר עלינו חסדו"
ובפשוטו הוא תמוה, מדוע הגויים וכל האומות יהללו את ה' בגלל החסדים שהוא עושה
לעם ישראל. והתשובה לכך, כי פעמים רבות זוממים הגויים הרשעים לעשות צרות
לכלל-ישראל, ולפעמים הם מתכננים תוכניות שכמעט באות לידי ביצוע, והקב"ה מפר את
עצתם ומקלקל את מחשבתם, וכל התוכניות המרושעות מתבטלות לגמרי. ועם ישראל אינם
יכולים להודות לה' על כך, כי הם בכלל לא ידעו שהגויים רצו לעשות להם רע, לכן
אומר דוד המלך בתהילים, שהגויים והאומות יהללו את ה' כי הם אלה שיודעים
ומכירים באמת את גודל חסדיו ורחמיו של הקב"ה לעם ישראל.

"מניין אתה אומר שלקו המצרים במצרים עשר מכות"*בזה מובנת המחלוקת בין התנאים, על כמות המכות שלקו במצרים ועל הים, עד שר'עקיבא אומר שבמצרים לקו חמישים מכות ועל הים לקו מאתיים וחמישים. ומאי נפקא לן
בזה? אלא לפי שהכתוב מבטיחנו כי "כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך", רצו
חז"ל להרבות במחלות ששמו על מצרים, כדי שמספר המחלות שישראל ינצלו מהן יהיה
יותר גדול. (בשם הגר"א(

"הקהה את שניו"*בתשובה לבן הרשע כתוב ´אף אתה הקהה את שניו´. מה פירוש הביטוי הזה?רשע בגימטריה הוא 570
שניו בגימטריה 366
אם נפחית את שניו מהרשע, יצא לנו 204, שזה הגימטריה של צדיק.

"לא יימצא לך חמץ"
מעשה ברבי לוי יצחק מברדיטשב שטייל בערב פסח לאחר ביעור חמץ עם שמשו ברחובות ברדיטשב ופגש בגוי אחד, העמידו רבי לוי ושאל אותו בלחישה: האם יש ברשותך סחורות הבאות מעבר לגבול? יש ויש! השיבו הגוי, ככל אשר תאווה נפשך, ותשובה זו שמע גם מגוי שני ושלישי שפגש בדרכו. הניחם רבי לוי ופנה לרחוב היהודים, פגע באדם מישראל ושאלו: שמא יש בידו משהו חמץ למכור לו, "חמץ?!" נרתע היהודי לאחוריו, "בערב פסח אחר חצות היום, חס ושלום!" וכך היתה תשובת כל יהודי שפגש בדרכו. הלך רבי לוי יצחק לבית הכנסת, פתח את ארון הקודש ופנה ליושב בשמים: ריבונו של עולם, ראה את עמך ישראל, איזה עם נאמן הוא לך. קיסר רוסיא הוא מלך אדיר, ברשותו אלפי שוטרים ומאות אלפי חיילים, יש לו בתי משפט ובתי סוהר להושיב בהם את העבריינים, בכל פינת גבול עומד חייל או שוטר השומר שלא להבריח למדינה סחורה אסורה, ואעפ"כ כמעט כל אזרח שני מבריח ומוכר את סחורתו לכל דורש. ואתה כתבת לנו בתורתך: "לא יראה ולא ימצא לך חמץ בכל גבולך", ולא העמדת עלינו לא שוטרים ולא חיילים, ואעפ"כ אין אפילו משהו חמץ בבית ישראל בשעת האיסור. 

מצות השמחה
חסיד אחד נכנס אל רבו האדמו"ר רבי יצחק מנעשכיז זצ"ל ופניו עצובות. "מה זאת"? שאלו רבו.התחיל החסיד מספר בגילוי לב; "כי החיטים השמורות שהכין לאפות מהן מצות לפסח נחמצו, כעת לא יוכל לאכול רק מצות שנאפו מקמח שלא נשמר משעת קצירה". "שים לב" ענה לו הרבי: "מצה שמורה היא אמנם הידור מצוה, אבל מצות השמחה בחג היא מן התורה. מוטב שתאכל מצה פשוטה בשמחה, מאשר תאכל מצה שמורה בעצבות".

שיהיה לכולם פסח שמח וכשר !וכפי שאמר הרב אברום שפירא זצ"ל : "כשר ודאי יהיה, אבל צריך להתאמץ שיהיה שמח !

פנינים לחג הפסח וורטים ליל הסדר סיפור חסידי

נודה לשיתוף

כתבו לנו

נהנתם מדברי התורה באתר ? נשמח לשמוע
כתבו לנו תגובה


הצטרפו לערוץ דבר תורה בטלגרם? לחצו כאן < --- > הצטרפו לקבוצת הפייסבוק שלנו לחצו כאן