פרשת בראשית
בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ"
בראשית – בראש כל דבר חייב אדם מישראל לדעת כי – ברא אלוקים את השמים ואת הארץ... (הה"ק רמ"ל מססוב).
התורה שבכתב מתחילה באות "ב" – בראשית – ואילו התורה שבעלפה מתחילה באות "מ" – מאימתי קורין את שמע.
רמז לכך מצוי בפסוק "ודברת בם", שדרשו עליו חז"ל "ולא בדברים אחרים" (יומא יט), כלומר – ודברת רק בדברים מן התורה שבכתב ומן התורה שבעלפה, המתחילות שתיהן באותיות "בם", ולא בעניינים אחרים שהם דברים בטלים. (מגיד תעלומה).
"בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ והארץ היתה תהו ובהו"
בראשית – אם מיד בראשיתו של יום זוכר האדם, כי ברא אלוקים את השמים ואת הארץ – הרי גם לאחר מכן – והארץ – כל העניינים הארציים – תוהו ובוהו הם בעיניו... (חשבה לטובה).
"ויהי ערב ויהי בקר יום אחד" (א- ח)
אצל יהודים הולך היום אחרי הלילה, והלילה מתייחס אל היום הבא; ואילו אצל הגויים הולך הלילה אחרי היום והלילה מתייחס אל היום החולף.
הלילה מסמל חשך ויסורים, דינים ופורענויות, שהרי היהודים תחילה סובלים הם צרות ויסורים ולסוף זורח להם היום עם שמש ישועה ומרפא. ואילו לגבי אומות העולם הדברים הפוכים; תחילה זורח עליהם היום, אך סופם הלילה; כדרך שאמרו חכמינו: "צדיקים תחילתן יסורין וסופן שלוה, והרשעים תחילה שלוה וסופן יסורים". (אמרי שפר)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה