פנינים פרשת האזינו
"יערוף כמטר לקחי"
דברי התורה הקדושים כמוהם כגשם
, מה הגשם בשעה שהוא יורד עדיין אין רואים את השפעתו על הצמחים, ורק לאחר זמן כאשר השמש מגיחה מאחורי העננים וזורחת על האדמה, אזי רואים את תוצאות הגשם – כך גם דברי התורה, אף כי בשעה ששומעים אותם אין מבחינים מיד בהשפעתם, בכל זאת סופם לעשות את פעולתם. (ר' בונם ז"ל מפשיסחא)"שאל אביך ויגדך, זקניך ויאמרו לך" (ל"ב, ז')
כידוע, נתברכו כל שלושת אבות האומר בזקנה מופלגת. באברהם נאמר: "ואברהם זקן, בא בימים" (בראשית כ"ד, א'); ביצחק נאמר: "ויהי כי זקן יצחק" (שם כ"ז, א'); וביעקב נאמר: "ועיני ישראל כבדו מזקן" (שם מ"ח, י'). לעובדה זו מרמז משה בכתוב שלפנינו: "שאל אביך ויגדך, זקניך ואמרו לך" - שאל את אבות האומה שהזקינו והאריכו ימים, ויאמרו לך את הדרך הרצויה שבה תלך והמעשה אשר תעשה.
כיוצא בכך כותב כאן רש"י: "שאל אביך" - אלו הנביאים שנקראים "אבות". כמו שנאמר באליהו (הנביא בפי אלישע תלמידו): "אבי אבי, רכב ישראל" (מלכים ב' ב', י"ב). "זקניך" - אלו החכמים (=חכמי ישראל, הקרויים "זקנים", כדרשת חז"ל בקידושין דף ל"ב: אין "זקן" אלא מי שקנה חכמה).
"שחת לו לא, בניו, מומם, דור עקש ופתלתל" (ל"ב, ה')
אף-על-פי שהם (=בני ישראל) מלאים מומים (=פגמים, כתוצאה מחטאים ועוונות), קרויים "בנים" (=בנים לה', ככתוב: "בנים אתם לה' אלהיכם" - י"ד, א'); דברי רבי מאיר, וכן היה רבי מאיר אומר: אם כשהם מלאים מומים, קרויים "בנים"; כשאין בהם מומים - על אחת כמה וכמה! כיוצא בו: "זרע מרעים, בנים משחיתים" (ישעיה א', ד'). אם כשמשחיתים, קרויים "בנים"; אילו לא היו משחיתים - על אחת כמה וכמה!
"שחת לו לא, בניו, מומם, דור עקש ופתלתל" (ל"ב, ה')
העיר על כך רבי ישראל מאיר מראדין, בעל "חפץ חיים": אם אדם נוהג שלא כדין ומזלזל במצווה מן המצוות - ואפילו מורה התר לעצמו לבטל מנהג שנשתרש ישראל - עליו לדעת שהוא שיחת לא רק לו לעצמו, אלא גם "בניו מומם": הוא פוגם ומשחית גם את בניו אחריו. שאם האב מוותר על קיום מצווה "קלה" - הוא פותח בכך פתח לבניו לזלזל גם במצווה "חמורה", וכתוצאה מכך יגדל חלילה בישראל "דור עקש ופתלתול".
"הלה' תגמלו זאת…" (ל"ב, ו')
הה"א רחוקה מן השם (=לפי המסורה, נכתבת האות ה"א שבראש הפסוק בריחוק-מה משאר האותיות במלת-הפתיחה). למה? שהוא סיום חתימתו של משה, קח ראשי-תיבות של פסוקים עד ה' מ"הלה"' (ל"ב, א'-ו'): ה' מ"האזינו", י' מ"יערף", כ' מ"כי שם ה' אקרא", ה' מ"הצור", ש' מ"שחת לו", ה' מ"הלה"' - ותמצא שהכול (=שש האותיות בראשי ששת הפסוקים הראשונים בשירת "האזינו") עולה בגימטרייא כמניין "משה" (345). וזו היא חתימתו של משה - כאדם שמסיים ספרו, וחותם את שמו בסיום ספרו.
"צור ילדתך תשי ותשכח אל מחוללך"
משל נפלא מהמגיד מדובנא:
"צור ילדך" - השם יתברך בראך - "תשי" – ונתן בך טבע של שכחה לטובתך, למען תשכח את הצרות והייסורים העוברים עליך, ולבסוף "ותשכח אל מחוללך" – מנצל אתה את הטבע השכחה כדי לשכוח את בוראך.
למה הדבר דומה ? לאדם שהיה בעל חוב גדול ויעץ לו ידידו להעמיד פני משוגע. לבסוף ניצל בעל החוב את שגעונו המעושה גם כלפי ידידו זה, בבואו לתבוע ממנו חוב. צווח הלה: "הלא אני הוא אשר יעצתי לך להעמיד פני משוגע, ועתה הנך מנצל עצה זו גם נגדי אני ?" (המגיד מדובנא, וכן בשם הר' מקוצק זצ"ל)
סיפור חסידי
הרבי הריי"צ מליובאוויטש סיפר: פעם אחת, למחרת יום-הכיפורים, נכנסתי אל אבי, הרבי הרש"ב, ושאלתיו: "מה עכשיו?". אמר לי: "עכשיו צריך להתחיל לעשות תשובה".
הדברים לעילוי נשמת סבתי פנינה פרל בת רוניה ז"ל
פנינים האזינו , וורטים, סיפור חסידי קצר פרשת האזינו
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה