"שישו ושמחו בשמחת תורה!"
לקט פנינים לחג שמחת תורה סיפור חסידי
לקנות בהקפה מראש
פעם בשמחת-תורה, כאשר הזמינו את רבי שלום-דובער שניאורסון לקחת את ספר-התורה, ענה כי הוא לא מוכן לכך. לבנתיים אמר שיזמינו אליו את אחד החסידים שהיינו מוכר סחורה, וכשפגשו שוחחו על תהליכי העסקאות של הסוחר.
החסיד הסביר: תהליך הרכישה הינו באשראי מראש (לא מזומן אלא בהקפה). הוא לוקח מראש בהקפה ומוכרה גם-כן בהקפה לסוחרים אחרים. וכאשר הם מחזירים ומשלמים לו עבור הסחורה שלקחו בפעם הקודמת, הוא חוזר ומביא להם בהקפה סחורה חדשה.
לקט פנינים לחג שמחת תורה סיפור חסידי
לקנות בהקפה מראש
פעם בשמחת-תורה, כאשר הזמינו את רבי שלום-דובער שניאורסון לקחת את ספר-התורה, ענה כי הוא לא מוכן לכך. לבנתיים אמר שיזמינו אליו את אחד החסידים שהיינו מוכר סחורה, וכשפגשו שוחחו על תהליכי העסקאות של הסוחר.
החסיד הסביר: תהליך הרכישה הינו באשראי מראש (לא מזומן אלא בהקפה). הוא לוקח מראש בהקפה ומוכרה גם-כן בהקפה לסוחרים אחרים. וכאשר הם מחזירים ומשלמים לו עבור הסחורה שלקחו בפעם הקודמת, הוא חוזר ומביא להם בהקפה סחורה חדשה.
ענה הרבי: זהו מהות ועניין ה'הקפות' בחג שמחת תורה.
אחרי ש'משלמים במזומן' בעבודה של חודש אלול, ימי הסליחות, שני ימי ראש-השנה, עשרת ימי תשובה, יום-כיפור, ארבעת הימים שבין יום-כיפור לסוכות, סוכות, שמחת בית-השואבה ושמיני-עצרת - אחרי כל העבודה הזאת אפשר להתחיל ב'הקפות' - לקחת גם ב'הקפה'...
שמחת תורה בסוכות
שאלו פעם מגיד אחד – אם התורה ניתנה בחג השבועות, מדוע עורכים את שמחת תורה בסוכות?
אז הוא ענה כדרך המגידים - אמשול לכם משל. היו מלך ומלכה שלא היו להם ילדים הלכו לטובי הרופאים, לטובי הקוסמים ולרופאים ולמכשפות ולא עזר להם כלום. עד שיום אחד גילו להם שישנה קוסמת במקום רחוק מאוד ואם היא תברך אותם, יוולד להם בן או בת. הלכו לאותה קוסמת והיא באמת אמרה להם – אני מברכת אתכם שתיוולד לכם בת, אבל אם אתם רוצים שהיא תחיה הרי מרגע לידתה ועד חתונתה אסור לה לראות גבר אפילו לא את אבא שלה.
בחודש השביעי להריונה לקחו את המלכה העלו אותה לאי בודד ושם המלכה ילדה בת יפיפייה והמלך שמע כמה שהילדה שלו יפיפייה וחכמה ומוצלחת אבל אסור היה לו לראותה.
עכשיו כשהיא בת שמונה עשרה צריך לחתן אותה אבל יש בעיה אסור לשום גבר לראותה. כל אחד מהגברים שמציעים לו אותה רוצה קודם לראותה.
יום אחד הגיע נסיך ואמר - אם הכלה ממשפחה טובה כזו, אני מוכן לקחת את הסיכון. התחתנו ובחופה החתן מרים את ההינומה ומתגלית לפניו כלה יפיפייה. הוא נדהם וחושב לעצמו – זה יותר מדי טוב. בקיצור חי כמה חודשים עם הכלה ונוכח שאכן היא טובה בכל המעלות ואז בא לומר לאבא שלה תודה רבה על הבת המוצלחת ששודכה לו.
עכשיו, המשיך המגיד את הסיפור ואמר - למה הדבר דומה? לכך שהקדוש ברוך הוא חיזר עם התורה אחרי כל אומות העולם. כולם שאלו מה כתוב בה? אי אפשר לראות.
בכל זאת היה עם אחד שאמר – אני מוכן לקחת את הסיכון ואני מוכן לקבל את התורה. עם ישראל קיבל את התורה בחג השבועות ורק אחרי כמה חודשים משנוכח שהתורה באמת טובה, בא לקדוש ברוך הוא להגיד לו תודה וזה היה בשמחת תורה.
מאה פירושים
לפני שעלה הצדיק רבי מנחם-מנדל מוויטעפסק לארץ-ישראל, היה רבי שניאור- זלמן מליאדי נוהג להסתופף בצילו. פעם בשמחת-תורה, כשהגיעה שעת ההקפות, עמד הצדיק על מקומו ולא החל בפסוקי "אתה הראת". הקהל המתין, והוא אינו מתחיל.
לאחר זמן ניגש הצדיק אל רבי שניאור-זלמן ואמר: "רואה אני ב'אתה הראת' מאה פירושים, ואיני יכול לקיימם. על כן אינני יכול לפתוח בהקפות".
השיב רבי שניאור-זלמן: "זה הכלל, שתמיד יראה האדם יותר רחוק מהמקום שבו הוא עומד, וכשיגיע לשם, יראה רחוק עוד יותר. כשיקיים הרבי את מאת הפירושים, יראה עוד פירושים, ואין לדבר סוף".
הוטב הדבר בעיני הצדיק והלך לומר "אתה הראת".
אין מערבין שמחה בשמחה
שנה אחת, בחודש החגים, חלתה בתו של רבי מאיר מפרמישלאן, וכשהגיע יום שמחת-תורה, החריפה מחלתה וכבר עמדה קרוב לגסיסה. בני-ביתו של הצדיק התפרצו לבית-המדרש, בדיוק בשעה שרבי מאיר היה שרוי בעיצומה של שמחת ההקפות, וזעקו שיתפלל למען חיי בתו.
עזב הצדיק את בית-המדרש ונכנס לחדר שבו שכבה בתו החולה. הוא ראה את מצבה, חזר לבית-המדרש וקרא:
"ריבונו-של-עולם! ציווית לתקוע בשופר בראש-השנה - ומאיר'ל תקע; ציווית להתענות ביום-הכיפורים - ומאיר'ל התענה; ציווית לשבת בסוכה בחג-הסוכות - ומאיר'ל ישב; ציווית לשמוח בשמחת-תורה - ומאיר'ל שמח. והנה, עכשיו עשית את בתו של מאיר'ל חולה, ומאיר'ל חייב לקבל זאת בשמחה, שכן יש לקבל את הרעה בשמחה כשם שמקבלים את הטובה. אבל, ריבונו-של-עולם, הרי כתבת בתורתך ש'אין מערבין שמחה בשמחה'!".
חזר רבי מאיר לשמחת ההקפות, וזמן קצר אחר-כך עברה בתו החולה את המשבר ומצבה הוטב.
דבר תורה קצר שמחת תורה
אחרי ש'משלמים במזומן' בעבודה של חודש אלול, ימי הסליחות, שני ימי ראש-השנה, עשרת ימי תשובה, יום-כיפור, ארבעת הימים שבין יום-כיפור לסוכות, סוכות, שמחת בית-השואבה ושמיני-עצרת - אחרי כל העבודה הזאת אפשר להתחיל ב'הקפות' - לקחת גם ב'הקפה'...
שמחת תורה בסוכות
שאלו פעם מגיד אחד – אם התורה ניתנה בחג השבועות, מדוע עורכים את שמחת תורה בסוכות?
אז הוא ענה כדרך המגידים - אמשול לכם משל. היו מלך ומלכה שלא היו להם ילדים הלכו לטובי הרופאים, לטובי הקוסמים ולרופאים ולמכשפות ולא עזר להם כלום. עד שיום אחד גילו להם שישנה קוסמת במקום רחוק מאוד ואם היא תברך אותם, יוולד להם בן או בת. הלכו לאותה קוסמת והיא באמת אמרה להם – אני מברכת אתכם שתיוולד לכם בת, אבל אם אתם רוצים שהיא תחיה הרי מרגע לידתה ועד חתונתה אסור לה לראות גבר אפילו לא את אבא שלה.
בחודש השביעי להריונה לקחו את המלכה העלו אותה לאי בודד ושם המלכה ילדה בת יפיפייה והמלך שמע כמה שהילדה שלו יפיפייה וחכמה ומוצלחת אבל אסור היה לו לראותה.
עכשיו כשהיא בת שמונה עשרה צריך לחתן אותה אבל יש בעיה אסור לשום גבר לראותה. כל אחד מהגברים שמציעים לו אותה רוצה קודם לראותה.
יום אחד הגיע נסיך ואמר - אם הכלה ממשפחה טובה כזו, אני מוכן לקחת את הסיכון. התחתנו ובחופה החתן מרים את ההינומה ומתגלית לפניו כלה יפיפייה. הוא נדהם וחושב לעצמו – זה יותר מדי טוב. בקיצור חי כמה חודשים עם הכלה ונוכח שאכן היא טובה בכל המעלות ואז בא לומר לאבא שלה תודה רבה על הבת המוצלחת ששודכה לו.
עכשיו, המשיך המגיד את הסיפור ואמר - למה הדבר דומה? לכך שהקדוש ברוך הוא חיזר עם התורה אחרי כל אומות העולם. כולם שאלו מה כתוב בה? אי אפשר לראות.
בכל זאת היה עם אחד שאמר – אני מוכן לקחת את הסיכון ואני מוכן לקבל את התורה. עם ישראל קיבל את התורה בחג השבועות ורק אחרי כמה חודשים משנוכח שהתורה באמת טובה, בא לקדוש ברוך הוא להגיד לו תודה וזה היה בשמחת תורה.
מאה פירושים
לפני שעלה הצדיק רבי מנחם-מנדל מוויטעפסק לארץ-ישראל, היה רבי שניאור- זלמן מליאדי נוהג להסתופף בצילו. פעם בשמחת-תורה, כשהגיעה שעת ההקפות, עמד הצדיק על מקומו ולא החל בפסוקי "אתה הראת". הקהל המתין, והוא אינו מתחיל.
לאחר זמן ניגש הצדיק אל רבי שניאור-זלמן ואמר: "רואה אני ב'אתה הראת' מאה פירושים, ואיני יכול לקיימם. על כן אינני יכול לפתוח בהקפות".
השיב רבי שניאור-זלמן: "זה הכלל, שתמיד יראה האדם יותר רחוק מהמקום שבו הוא עומד, וכשיגיע לשם, יראה רחוק עוד יותר. כשיקיים הרבי את מאת הפירושים, יראה עוד פירושים, ואין לדבר סוף".
הוטב הדבר בעיני הצדיק והלך לומר "אתה הראת".
אין מערבין שמחה בשמחה
שנה אחת, בחודש החגים, חלתה בתו של רבי מאיר מפרמישלאן, וכשהגיע יום שמחת-תורה, החריפה מחלתה וכבר עמדה קרוב לגסיסה. בני-ביתו של הצדיק התפרצו לבית-המדרש, בדיוק בשעה שרבי מאיר היה שרוי בעיצומה של שמחת ההקפות, וזעקו שיתפלל למען חיי בתו.
עזב הצדיק את בית-המדרש ונכנס לחדר שבו שכבה בתו החולה. הוא ראה את מצבה, חזר לבית-המדרש וקרא:
"ריבונו-של-עולם! ציווית לתקוע בשופר בראש-השנה - ומאיר'ל תקע; ציווית להתענות ביום-הכיפורים - ומאיר'ל התענה; ציווית לשבת בסוכה בחג-הסוכות - ומאיר'ל ישב; ציווית לשמוח בשמחת-תורה - ומאיר'ל שמח. והנה, עכשיו עשית את בתו של מאיר'ל חולה, ומאיר'ל חייב לקבל זאת בשמחה, שכן יש לקבל את הרעה בשמחה כשם שמקבלים את הטובה. אבל, ריבונו-של-עולם, הרי כתבת בתורתך ש'אין מערבין שמחה בשמחה'!".
חזר רבי מאיר לשמחת ההקפות, וזמן קצר אחר-כך עברה בתו החולה את המשבר ומצבה הוטב.
דבר תורה קצר שמחת תורה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה