פנינים חג סוכות סיפור חסידי סוכות וורטים לסוכות

פנינים וורטים לחג סוכות 
 חג שמח!

חג הסוכות

נצטווינו לשבת בסוכות לזכר שה` הושיב את בני ישראל בצאתם ממצרים בסוכות.

נשאלת השאלה אם כן מדוע חג הסוכות הינו בחודש תשרי ולא בניסן?

הטעם העיקרי הוא שבניסן כבר פסקו הגשמים והאדם יוצא מביתו בתקופה היפה והפורחת באביב. אך לא כן בחודש תשרי שהלילות מתחילים להיות קרים והחורף כבר בפתח. וכך ניכר עתה שעיקר הכוונה בסוכה היא למען שמו של ה` ולא להנאתנו.
ועוד טעם, שמא חס ושלום נגזרה ביום כיפור גלות על ישראל, לפיכך עושים סוכה וגולים מן הבית לסוכה.

אתרוג מהודר

רבי יוסף-יצחק שניאורסון (הרבי הקודם מליובאוויטש) נהג לתת את ארבעת המינים שלו לציבור כדי שיברכו עליהם (ובמנהג זה המשיך גם הרבי מליובאוויטש). מובן מאליו, שאחרי כמה אלפי יהודים שמיששו את האתרוג מדי יום, כבר לא נראה האתרוג יפה ומהודר כל-כך.

שאלו פעם את הרבי אם אין הוא חס על כך שהציבור פוגע בהידורו של אתרוגו.

נענה הרבי ואמר: "אתרוג שאלפי יהודים בירכו עליו וקיימו בו מצווה _ יש לך הידור גדול מזה!"...

היקף גמור

חג הסוכות, אחרי יום הכיפורים – אומר בעל "חשבה לטובה", כי בצאת ישראל ממצרים ממ"ט שערי טומאה, וה' יתברך זקקם וטהרם, וכדי שלא ישובו לדרכם הקיף אותם בענני הכבוד היקף גמור – כמו כן אחרי הטהרה ביוה"כ, מקיף אותנו ה' יתברך בסוכה של מצוה..

אורחים לסוכה

איתם היה אוכל את סעודות החג, מאזין לדבריהם ומשמיע באוזניהם את דברי-תורתו.

היו האנשים תמהים על מנהגו זה. וכי אין הוא יכול למצוא לו חברותא הולמת יותר? פעם שאלוהו לטעם הדבר. השיב רבי לוי-יצחק על דרך הצחות:

לעתיד לבוא, כשיזמינו את כל הצדיקים ל'סוכת עורו של לוייתן', ארצה גם אני, כמובן, להיכנס לאותה סוכה. ואולם שומרי-הפתח ודאי יעכבו אותי ויאמרו בכעס: חוצפה שכזאת! איך אדם שכמותך מעז להידחק בין צדיקים וגדולי עולם?! אוכל להשיב על כך: גם אנוכי הזמנתי לסוכתי אנשים פשוטים, וכלל לא התביישתי בהם.

מצות סוכה

חביבה עלי מצות סוכה, שכן אדם נכנס לתוכה בכל גופו ואפילו בנעליו שברגליו... (ר' בונם מפשיסחא)

"ראשון לחשבון עוונות" (מדרש)

אם בימים הנוראים היה מקום לומר, שתשובתם של בני ישראל אינה אלא מיראה, הרי כעת כשמגיע חג הסוכות, ובני ישראל אצים רצים לקיים את מצוות החג לשם שמים, רואים בעליל, שהתשובה היא מאהבה, והלא אמרו חכמינו, כי כל החוזר בתשובה מאהבה, עוונותיו נעשים לו כזכיות, הרי ממילא מחשבים את העוונות לזכיות, והיינו חשבון עונוות. (מעיש"ת בשם קדושת לוי)

ארץ ישראל

רבו וקרובו של בעל "חתם סופר", היה מהדר אחרי ארבעת המינים מארץ ישראל דווקא. והיה דורש את הפסוק "תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי, אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי" – "אעלה" ראשי תיבות : אתרוג, ערבה, לולב, הדס. שכולם צריכים להיות מארץ ישראל ואם לא – "תדבק לשוני לחכי".

כחרס הנשבר

ר' אברהם אדמו"ר מטריסק נשתהה פעם שעה ארוכה על מפתן הסוכה, חסידיו שליווהו עמדו דוממים ותוהים, עד שפתח פיו ואמר: משנתקרבתי לסוכה התחלתי מהרהר- הן אמרתי בתפילת ימים נוראים שהאדם משול כחרס הנשבר, ואיך רשאי אני להיכנס לסוכה, הרי אסור להכניס בה כלי חרס? אולם נזכרתי במאמר חז"ל: כלי חרס אין להם תקנה אלא בשבירה, ולפיכך שברתי לבבי לפני אלוקי, אשר לב נדכא ונשבר לא יבזה – ונכנס לפנים לסוכה.

הרבה שמחה
ראש-השנה, שהוא יום של תחנונים ושבירת הלב, נקבע בתורה ליום אחד. גם יום-הכיפורים, שהוא יום של תענית וסליחה ומחילה, נקבע ליום אחד. אבל סוכות, שהוא זמן שמחתנו, אמרה התורה כי יש לחוג אותו שבעה ימים. רצון הבורא שישראל יהיו בשמחה. (הרב רפאל שמשון הירש)

בצלא דמהימנותא

ישראל , על כל הימים שהם בבתיהם נאמר בם: ``אשרי אדם מפחד תמיד`` (משלי). ואילו בשבעת ימי הסוכות נאמר בם: ``והיית אך שמח`` (דברים).
אומות העולם כאשר הם בבתיהם מרגישים בטחון. אך לא כך ישראל, בשעה שהם בבתיהם הם יראים שמא ירום ללבם וישכחו את ה` בוראם. אך כשמגיע חג הסוכות, ויוצאים מבתיהם ונכנסים בצל סוכותיהם, מתמלא ליבם בטחון אמונה ושמחה, הרי הם חוסים בצל כנפי השכינה בצלא דמהימנותא, בצל האמונה. בצל אמונתו ובטחונו של הקב``ה הם חוסים, וכל החוסה בצל כנפי השכינה אין לו מורא כלל אלא שמחה. (ספר התודעה)

עבודה בידים!

בראש-השנה וביום-הכיפורים אנו עובדים את ה' דרך הפה בלבד, בתפילה ובתחנונים, ואילו בסוכות  דרכנו לעבוד בידים ולקחתם לכם", מחזיקים ביד את ארבעת המינים. בכך אנו מראים לריבון העולם שאין אנו יוצאים ידי חובה בפה בלבד, אלא אנו מוכנים לעובדו גם בידיים ובכל האיברים.

סיפור חסידי

פעם בא אל ה"חפץ חיים" תייר מאמריקה, הלה חשב כי לאור גדולתו של החפץ חיים כפי שהוא שמע על אודותיו, בוודאי ימצא אותו בדירה מרווחת המרוהטת ברהיטים נאים, אך בהכנסו לבית, הופתע לחלוטין, הוא מצא את החפץ חיים בתוך דירה עם מס' רהיטים בלים ופשוטים. רבי – פנה אליו התייר- היכן הרהיטים שלך?  "ואתה היכן הרהיטים שלך, אינני רואה אותם" השיב לו החפץ חיים בשאלה. "אני" – ענה התייר "הנני אורח ונמצא עתה בדרך, על כן אין עמי רהיטים".

אף אני, נענה החפץ חיים, בעולם הזה הנני אורח ונמצא כעת רק בדרך, העולם הזה הוא הפרוזדור לעולם הבא...