פנינים וורטים סיפור חסידי פרשת וישב

פרשת וישב - פנינים וורטים סיפור חסידי 

לרפואת עמיחי יוסף חיים בן מרים, רפאל בן חנה, יונתן בן מלכה (פולארד) ולרפואת הרב יעקב חי יוסף בן מרגלית
בתוך שאר חולי ישראל

"וישנאו אותו ולא יכלו דברו לשלם"
"לא יכלו דברו לשלום" – מעיר רבי יהונתן אייבשיץ, שעיקר הצרה הייתה שלא יכלו לדבר אחד עם השני, ואילו נדברו ביניהם – לא מן הנמנע שהיו מוצאים דרך לשיכוך השנאה שאפיינה את היחסים שבין אחי יוסף. הוסיף, כי זו אבן-הנגף של כל מחלוקת, שאין איש נדבר עם רעהו ואין צד אחד מוכן לשמוע את הצד השני ולהבינו. ואם התמונה הייתה שונה – ניתן היה לפתור מחלוקות רבות הנובעות מקנאה ומשנאה – בטוב.

"לך נא ראה את שלום אחיך"
שתשתדל לראות את שלמותם של האחים, את מעלותיהם ולא את חסרונותיהם, וע"י כך תמנע המחלוקת (הר' בונם מפשיסחא(

"וימאן ויאמר"
כשהיצר הרע משיאך לדבר עבירה ראשית כל תמאן, תדחה אותו בלי כל טעם ונימוק. אל תענהו בוויכוחים והסברים. אסור ! אחר כך "ויאמר" אתה יכול לגלגל אותו בדברים, לנמק ולהסביר "הן אדוני" ... (הסבא משיפולה(

"מה בצע כי נהרוג את אחינו לכו ונמכרנו לישמעאלים"
שואל רבי חיים מוולוז'ין, מדוע משבחים את ראובן שקרא "השליכו אותו אל הבור", בו שכידוע יש בו נחשים ועקרבים, ולעומת זאת מגנים את יהודה שהציע "לכו ונמכרנו לישמעאלים", שלכאורה מסוכן הרבה פחות מהשלכה לבור מלא בנחשים ועקרבים? ומפרש רבי חיים מוולוז'ין, שמכך אפשר ללמוד, שעדיף לחיות בתוך בור בארץ ישראל, אפילו אם יש בו נחשים ועקרבים (קשיים וכו) מלהיות עבד בבית אדונים בחוץ לארץ..

"המלוך תמלוך"
יש לפרש כאן בה"א התימה, כי מלוכה צריך להיות ברצונינו, וזה ודאי אינו, כי אנחנו שונאים אותך, ולא נמנה אותך ברצוננו, רק על אחרים יוכל להיות שתמלוך ולא עלינו, אם משול - רוצה לומר שתמשול בחזקה זה יוכל להיות, ומאחר שמה שראית שתהיה מלך הוא שקר, כן מה שראית שתהיה מושל, גם זה שקר. (קול אליהו וישב)

"אלה תולדות יעקב יוסף"

אפשר לרמז בזה דרך בעבודת ה' שאם רוצה להגיע לדרגת צדיק וזה המכוון ליעקב, אז "יוסף" צריך להוסיף בעבודת ה'

"והבור רק אין בו מים"

פירש רש"י אבל יש בו נחשים ועקרבים. המפרשים טרחו לתרץ את מה שכתוב שראובן התכוון למען הציל אותו מידם, וכי איזה הצלה יש בזה לזורקו בבור שיש בו נחשים ועקרבים?

אלא מספרים שהיה צדיק גדול ומקובל שנקרא פאפאנער דיין שהיה גר בבתי אונגרין, ופעם אחת הגיע אליו איזה צדיק אחד וכשנכנס לביתו ראה אדם גבוה ביותר יוצא מביתו, ושאל את הפאפאנער דיין זי"ע מי הוא זה שיצא עכשיו, ענה לו שזה היה ראובן בן יעקב שבא להודות לי ולומר יישר כוח על הפירוש שפירשתי שראובן בדק וחיפש בור ריק בלי נחשים ועקרבים, ומדויק זאת מהמילים שאמר ראובן השליכו אתו אל הבור הזה, והכוונה היא דווקא לבור הזה שהוא נקי לגמרי, והאחים אמרו באחד הבורות והשליכו אותו לבור אחר שבו כן היו בו נחשים ועקרבים,

אבל ראובן באמת התכוין להצילו גם מנחשים ועקרבים, וע"ז בא להודות לי שהתכוונתי נכון לכוונתו.

"והנה ארחת ישמעאלים באה מגלעד וגמליהם נשאים נכאת"

אומר רש"י שתמיד הישמעאלים נושאים נפט וכדומה, רק כדי שיוסף הצדיק לא יריח ריח רע לכן נשאו הפעם בשמים. שואל רבינו ר' חיים שמואלביץ זצ"ל שיש להתבונן הרי יוסף מוליכים אותו לארץ זרה למצרים והרי הוא לא יודע מה ילד יום ומה יקרה איתו, והיה בוודאי שקוע כל כך בצער, וכי איכפת לו כעת מה הם נושאים נפט או בשמים ומה ריחם? אלא מפה אנו למדים שכשגוזרים עונש מן השמים אז העונש מגיע מדויק בדייקנות עד מאוד, ולכן גם כאשר נמכר ולוקחים אותו למצרים, כיון שריח נפט לא היה מגיע לו, לכן כעת היו צריכים לשנות ולשאת הפעם דבר שאין רגילים בו רק כדי שלא להוסיף צער יותר ממה שמגיע לו.

"ויאמר יהודה מה בצע"

 יש מפרשים שר"ת "בצע" ב'וקר צ'הרים ע'רב, שיהודה טען בפני האחים, איזה טעם יהיה לנו כאשר בשלוש התפילות של כל יום כשאנו באים ומתפללים אם נהרוג את אחינו  (ואם אנחנו לא הקשבנו לאחינו מדוע שיקשיבו לנו בשמים?)

"ויהי ה' את יוסף ויהי איש מצליח"
מדרך העולם, מי שמצליח רגיל לומר כוחי ועוצם ידי עשו לי את החיל הזה. אבל על יוסף מעיד הכתוב שגם בשעת הצלחתו ידע כי יד ה' עשתה זאת. "ויהי ה' את יוסף" גם בשעת "ויהי איש מצליח" (שערי שמחה(

סיפור חסידי

רבי יהושע לייב דיסקין היה מגדולי רבני ירושלים. פעם אחת הגיעו לביתו משלחת מקהילת לונדון. הם באו להציע לו רבנות מכובדת זו. ההצעה היתה מפתה לכל הדעות. היו בה את כל המרכיבים המבטיחים חיים טובים בהווה. בירושלים היתה הדלות אורחת קבועה בביתו. הוא חי בצמצום שאין לתארו. הצעת הרבנות הלונדונית הבטיחה לו מגורים מרווחים ונאים, "ממש מלכות". משכורת מכובדת ביותר שתגאל אותו ממצוקתו. זאת, נוסף לכבוד ולתהילה שיוענקו לו בשפע במקום הכהונה המכובד.

אולם הרב דחה את ההצעה הנדיבה מכל וכל. היא כלל לא באה בחשבון. הוא, את ארץ ישראל לא יעזוב.

"אבל מדוע?" נזעקו האורחים החשובים שלא הבינו את סירובו של הרב.

חייך רבי יהושע לייב ושיבר את אזניהם: "הלא את סיפור מכירת יוסף למצרים אתם בוודאי יודעים. אני מקווה, שזכור לכם כי ראובן, האח הבכור, הוא שנתן לאחים את העצה להשליך את יוסף לבור. אמנם היה הבור "ריק אין בו מים" (שם, כ"ד), אבל כפי הבנת חז"ל את הפסוק, היו בו נחשים ועקרבים. ובכל זאת, הכתוב משבח את ראובן וקוראו מציל: "וישמע ראובן ויצילהו מידם" (בראשית ל"ז, כ"א).

"לעומת זאת, יהודה", המשיך הרב, "טען באוזני האחים: "מה בצע כי נהרוג את אחינו" (שם כ"ו). הוא העלה את הרעיון החלופי למוכרו לאורחת הישמעאלים שעברה בסמוך. מכירה, אשר בסופו של דבר הושיבה את יוסף על כס המלכות במצרים והפכתו למושל רב עוצמה והשפעה".

"והנה, למרות שיהודה הציל בפועל את חיי יוסף בהעלותו אותו מתוך הבור המלא נחשים ועקרבים שסכנת מוות בו, נחשב יהודה לחוטא כי הוא העלה את רעיון מכירתו".

"דומה", המשיך הרב, "שהתהפכו היוצרות. ראובן, שסיכן את חייו של יוסף, זכה לתואר "המציל", ואילו יהודה שהצילו, נודה וגם גונה".

"אולם", סיים הרב ובת צחוק מתפשטת על פניו, "מתברר, שטוב יותר בור מלא נחשים ועקרבים בארץ ישראל, מארמון מלכות מלא כל טוב בחוץ לארץ".

שבת שלום ומבורך!

-מומלץ להדפיס ולקרוא בשולחן שבת

קטגוריה:

פנינים וורטים סיפור חסידי לפרשת וישלח