פנינים
לפרשת ויחי, וורטים וסיפור חסידי פרשת ויחי
לרפואת
עינת אושרת בת שרה, עמיחי יוסף חיים בן מרים, רפאל בן חנה, יונתן בן מלכה (פולארד)
יהונתן יוני טל בן תמר אסתר, ולרפואת הרב יעקב חי יוסף בן מרגלית, בתוך שאר חולי ישראל,
וללידה קלה למרים בת דליה
"ויחי
יעקב"
למה
פרשה זו סתומה, שביקש יעקב אבינו לגלות את הקץ לבניו ונסתם ממנו (רש"י).
ולמה
נסתם ממנו חשבון הקץ ? כי הגלות באה למרק עוונותיהם של ישראל כדי להיטיבם באחרונה,
ואם יוודע זמן הקץ לא נרגיש כלל את הגלות ומרירותה, כי צרה שאדם יודע את קיצה וסופה,
אינה בגדר צרה קשה (שפת אמת)
"ויחי
יעקב"
דוק
ותראה, שכל פרשה שעיקרה באה לספר על מיתת צדיקים פותח בה הכתוב בביטוי של חיים – והוא
גם שמה. "חיי שרה", "ויחי יעקב". כי מעשיהם הטובים ויצירותיהם
הנעלות הם נחלת הדורות, גנזי תרבותנו. מהם אנו יונקים, מהם אנו מושפעים. צדיקים במיתתם
קרויים חיים. (דרשות אל עמי)
"ויהיו
ימי יעקב שני חייו"
ולא
כתוב "ויהיו שני יעקב" או בדומה לכך, לומר לך כי חייו של יעקב אחידים היו,
בדרך אחת הלך כל שנות חייו. (הרש"ר הירש)
'"ויחי
יעקב בארץ מצרים''
יעקב
מרמז על מידת ה''אמת'' - ''תתן אמת ליעקב''. במידת האמת אפשר לבלות את כל העיתים הקש/ות
והמצרים (מלשון מיצר) הקשים ביותר... (חידושי הרי''מ ז''ל)
''ועשית
עמדי חסד ואמת''
יהא
זה חסד של אמת מה שתעשה עמדי: ''אל נא תקברני במצרים'' – שאפילו רק לפי שעה לא תקברני
במצריים... (מלא העומר).
כל טובה
הנעשית לאדם בעולם הזה, אין יודעים אם אמנם טובה אמיתית היא זו. לפעמים סבור אדם שעשה
טובה לחבירו, ולבסוף מתברר שזו היתה רעה, או שיצאה ממנה רעה. לעומת זה, החסד הנעשה
למתים, זהו חסד אמיתי, לפי שבוודאי זקוקים הם לו... (אהל יעקב).
ראשי
תיבות של ''אמת'' הם: ארון, מיטה, תכריכים – זהו החסד הנעשה למתים... (מדרש תלפיות).
"האלו-הים
הרועה אותי מעודי ועד היום"
מסביר
המלבי"ם, שהנהגתו של הקב"ה עם יעקב הייתה כדרך רועה צאן.
ממש
כפי שהרועה צאן אינו מביט על מעשיהם והכנתם של הצאן, אם זכאים המה למרעה או לא. כן
ה' יתברך רועה אותי לתת לי פרנסתי ברווח, כדי סיפוקי.
''ויקרא
בהם שמי ושם אבתי''
כאשר
הבנים הולכים, חלילה, בדרך הרע – הרי הוריהם וסביהם בושים ונכלמים, לכשקוראים בהם את
שם בניהם או נכדיהם. לפיכך ברך אותם יעקב אבינו, שיהיו ראויים להיקרא עליהם שם אבותיהם,
לבל תהי חרפה בכך אם ייאמר, שהם הינם נכדיהם וניניהם של אברהם יצחק ויעקב.... (מפרשים).
''כרע
רבץ כאריה''
זו מידתו
של יהודה, שאפילו כשהוא נופל לפעמים וכורע – ''כרע רבץ'' – בכל זאת הריהו גיבור ואמיץ
כאריה. איננו נופל לזרועות היאוש, כי אם הוא מודה בכשלון ומתנער מיד לקום, על ידי תשובה.
כשם שלא היה יהודה בוש להודות במעשה תמר, ומכך נוצר המשיח... (חידושי הרי''מ ז''ל).
''מאשר
שמנה לחמו והוא יתן מעדני מלך''
''מאשר''
– כל אדם מישראל ילמד נא לקח מאשר: ''שמנה לחמו'' – המאכלים השמנים והדשנים ביותר היו
לדידו בפרוסת לחמו הפשוטה, ברם ''והוא יתן'' – כאשר בא לתת צדקה – ''מעדני מלך'' –
נתן את המאכלים המשובחים ביותר. כך צריך לנהוג כל אדם מישראל, לחיות בפני עצמו חיים
פשוטים וצנועים, ואילו צדקה יתן מן הטוב ומן המובחר. (בשם האלשיך).
ובהקשר
לזה מסופר בתלמוד: פעם אחת שלחו חכמי בית המדרש את רבי עקיבא וחבריו לאסוף כסף לצדקה.
הגיעו לפתח בית של עשיר אחד. כשרצו להיכנס שמעו שבעל הבית אומר לבנו: לך וקנה לנו ירק
לארוחה, אבל אל תקנה רך וטרי אלא ירק של אתמול שהוא יותר זול... כיון ששמעו כך עזבוהו
והלכו. בדרכם חזרה לאחר שכבר גבו צדקה מבני העיר, פגשו את העשיר הנ"ל, אמר להם:
מדוע לא באתם אלי כפי שהייתם נוהגים תמיד? אמרו כך וכך שמענו שביקשת ירק בזול, ולכן
לא נכנסנו אליך. אמר להם: מה שביני לבין ילדי אתם יודעים, אבל לא מה שביני לבין בוראי,
ואני מבקש מכם שתלכו אל ביתי ותאמרו לאשתי שתתן לכם מידת ליטרא מלא דינרים. הלכו ואמרו
לה מה שציוה בעלה. שאלה אותם איזו מידה אמר לכם גדושה או מחוקה? אמרו לה: סתם אמר לנו,
אמרה להם: אני אתן לכם גדושה, ואם יאמר לכם בעלי שכך היתה כוונתו הנה מה טוב, ואם לאו
– אנכה את הגידוש מחשבון כתובתי. כששמע בעלה צדקתה כפה לה את כתובתה (ירושלמי פסחים
ד, ט).
"וידגו
לרוב בקרב הארץ"
מה דגים
הללו גדלים במים כיוון שיורדת טיפה אחת מלמעלה מקבלים אותה בצימאון כמו שלא קיבלו טיפה
של מים מימיהם, כך הם ישראל – גדלים במים בתורה. כיוון שהם שומעים דבר חדש מן התורה,
הם מקבלים אותו בצימאון כמי שלא שמעו דבר תורה מימיהם. (בראשית רבה צז).
"אל
נא תקברני במצרים"
יעקב
חשש, בראותו בניו ובני בניו נאחזים במצרים ("ויאחזו בה"), שרואים הם בארץ
זו ארץ מכורתם וברבות הימים ישכחו את מולדתם ויחליפו את הירדן ביאור מצרים. דאגה זו
עוררה את יעקב בתור ראש המשפחה לחזק בלב צאצאיו את התקוה לשיבת בנים לארץ האבות. וזאת
אשר אמר להם : בניי, רצונכם לחיות במצרים, אני אין רצוני אפילו להקבר בה ...
"אל נא תקברני במצרים" (הרש"ר הירש)
"אל
תיראו - ואתם חשבתם עלי רעה אלוקים חשבה לטובה"
ואל
תיראו – אין לכם לחשוש שאני אתנקם בכם וארצה לעשות לכם רעה כי מי כמוני יודע מן הנסיון
האישי שלי, שלא מחשבותיו של האדם מחשבותיו של ה'? הרי אתם חשבתם עלי רעה ואלוקים חשבה
לטובה ואם כן יודע אני שגם אם ארצה להתנקם הרי כך גם יהפוך ה' את כוונתי הרעה לטובה
?
סיפור
חסידי
שאלו
פעם את החסיד רבי בנימין קלעצקר, שהיה סוחר גדול, איך אפשר לעסוק בענייני
חסידות
בשעת העסק במסחר. ענה להם: אם בשעה שעומדים לפני הקב"ה יכולות ליפול מחשבות זרות
על העסק, על-אחת-כמה-וכמה שבשעה שעוסקים במסחר יש מקום שייפלו במוח מחשבות טהורות וקדושות...
"כי
באפם הרגו איש"
ר' משה
מידנר שוחח פעם עם רב אחד אודות איש פלוני. למשמע שמו של הלה, עיוות איש שיחו את חוטמו,
סימן למורת רוח.
אמר
לו ר' משה: אם בפה אסור לדבר לשון הרע, אזי בעקימת אף יהיה מותר ?
ורמז
מהפסוק "כי באפם הרגו איש".
תגיות:
פנינים וורטים לפרשת ויחי, סיפור חסידי, פנינים ויחי, פנינים לפרשת ויחי, דבר תורה קצר לפרשת ויחי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה