פנינים וורטים לפרשת ויגש
לרפואת עינת אושרת בת שרה, עמיחי יוסף חיים
בן מרים, רפאל בן חנה, יונתן בן מלכה (פולארד)
ולרפואת הרב יעקב חי יוסף בן מרגלית, בתוך
שאר חולי ישראל
להבדיל דברי התורה יהיו לעילוי נשמת יעקב
בן הרב אליהו ז"ל
בפרשה הקודמת ובפרשתנו, יוסף מנסה את אחיו,
אחרי שהוא עצמו נמכר ע"י האחים לישמעאלים, הוא מעוניין לדעת האם האחים למדו ממכירתו?
האם המציאות הזאת חלילה יכולה לשוב ע"י שיפקירו את בנימין (בנה הנותר של רחל)?
ע"פ המדרשים יוסף אף הכניס את עצמו לסכנת נפשות (שהרי יהודה והאחים התכוונו לצאת
להילחם בו) בכדי לבחון זאת. ואכן בפרשתנו מתגלת לנו האחווה והערבות ההדדית החזקה בין
האחים, האחים השתנו והפיקו לקחים, ובמיוחד עתה לפני שבני ישראל יורדים לגלות למצרים,
חובה שתהיה אחדות וערבות הדדית.
"ויגש אליו יהודה"
על הפסוק "ויגש אליו יהודה"
(בראשית מד,יח) אומרים חז"ל כי יהודה היה מוכן להילחם ביוסף, כדי להציל את בנימין.
יהודה מסר את נפשו (אפילו רק) בעבור ילד אחד, והדבר מלמדנו שיש למסור את הנפש בעבור
חינוך יהודי של ילד אחד, שיתנהג כפי שראוי ליהודי לנהוג. (ליקוטי שיחות)
"ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדני..."
אמר לו יהודה ליוסף: בנוהג שבעולם, מי שלוקח
(שקונה) עבד ומצא אותו גנב - מחזירו למוכר; וזה שנמצא גנב, אתה מבקש לקחתו לעבד?! אם
לשמשך (לשרתך) אתה מבקשו, אני יודע לשמש יותר ממנו; ואם למלחמה אתה מבקשו, אני יודע
להילחם יותר ממנו. אמר לו יוסף: למה אתה מרבה דברים? מסתכל אני, שיש גדולים ממך עומדים
כאן ואינם מדברים. ואין ראובן גדול ממך; ואין שמעון ולוי גדולים ממך ואינם מדברים?!
ואתה - למה תרבה דברים? אמר לו יהודה: מכל אלו אין אחד מהם חושש בו (=דואג מהחזקת בנימין
במצרים) אלא אני, שנאמר: "אנוכי אערבנו"
''ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדני...''
על פסוק זה שבפתח הפרשה שנינו במדרש רבה:
אמר רב סימון: בנימוסין (=בספר החוקים) שלנו כתוב: ''אם אין לו - ונמכר בגנבתו'' (שמות
כ''ב, ב).
מדרש תמוה זה נתפרש על-ידי רבי יעקב קראנץ
(''המגיד מדובנא'') בדרך הבאה: יהודה מבקש בכל כוחו להניא את השליט המצרי מלהחזיק בבנימין
אחיו כעבד. משום כך הוא מביא לפניו חוק קדום בדיני גניבה, שגנב הנתפס בחטא ואין לו
ממה לשלם - נמכר לעבד, ובעבודתו פורע את חובו לבעלים. ולכאורה, יש מקום לתמוה על חוק
זה: כלום ירצה אדם להחזיק בביתו עבד, שהוא גנב ויכול לפגוע שוב ברכושו? אלא ההנחה היא,
שהאדם מטבעו ישר והגון, ונאלץ לשלוח יד בגניבה רק מחמת מחסור ומצוקה. ומעתה, שאינו
עתיד לסבול מחסור בבית מעבידו, שוב לא ישלח ידו בגניבה. כל זאת - אומר יהודה - נכון
לגבי גנב רגיל, שנכשל בחטא מחמת עניו ודלותו. אבל בנימין אחי הוא ''בן-טובים'', שלא
חסר לו דבר בבית אביו. ואם בכל זאת שלח ידו ברכוש הזולת - סימן שהוא מטבעו גנב; וקיים
חשש סביר, שהלה יחזור לסורו בהזדמנות הראשונה. כלום יסתכן מישהו להחזיק בביתו אדם כזה,
העלול בכל יום לשלוח ידו בכליו ובכל רכושו?!
"והיה כראותו כי אין הנער ומת"
יתכן,כי באם נספר לו את האמת לאמיתה,שבנימין
עשה מעשה גניבה,ותגבר אבא על עצמו ויסכים לכך,שראוי הוא לעונשו: לפי שאבא הוא צדיק
גדול ואיש אמת. אולם, לא תהינה לנו בכלל האפשרות,לספר לו את הדבר הזה, כי לכשיראה אותנו
חוזרים בלי בנימין "והיה כראותו כי אין הנער" מיד יגווע מחמת גודל הצער,
בטרם יהא סיפק בידינו לספר לו את סיבת הדבר... (מעינה של תורה)
"ידבר נא עבדך דבר באזני אדני"
על דרך הצחות, אמר יהודה ליוסף : יקום אותו
העבד שרדף אחרינו וילחש לך באזניך, שהרי מי כמוהו יודע שכל דבריך עלילות המה שאין להם
שחר. (מעשה ה')
"כי איך אעלה אל אבי והנער איננו איתי"
כשהיה מגיע הצדיק ר' מאיר מפרימשלאן לדברי
הסיום של יהודה אל יוסף, היה נאנח ואומר: "כי איך אעלה אל אבי" איך יכול
אדם מישראל לעלות אל אביו שבשמים לאחר שנות חיים בעולם הזה.
כאשר "והנער איננו איתי" אם הדור
הצעיר - הילדים לא הולכים איתי בקבלת עול תורה ומצוות.
כי בזאת נבחן כל דור מישראל, בהצלחתו למסור
כראוי את מורשת האבות לדור הבנים.
"כי איך אעלה אל אבי והנער איננו איתי"
דבר זה צריך כל יהודי לומר לעצמו: איך אעלה
אחרי מאה ועשרים שנה אל אבי שבשמים, וימי הנעורים אינם איתי ? יש איפוא, להשגיח היטב
על ימי הנעורים, לבל יכלו בהבלים ובבטלה...
''יש לנו אב זקן וילד זקנים קטן, ואחיו
מת''
''ואחיו מת'' - אדם ודאי (=דובר אמת) כיהודה
יאמר דבר, שאינו ברור לו (כדבר אמת)? אלא כך אמר יהודה: אם אני אומר לו: קיים הוא
(אחיו חי) - הוא אומר לי: לך והביאהו! כדרך שאמר על בנימין. לפיכך אמר לו: ''ואחיו
מת''...
"ואחיו מת"
כל זמן שהשבטים אמרו עליו "האחד איננו",
התאפק יוסף ולא התוודע אל אחיו, אך עתה כשאמר יהודה "ואחיו מת", לא יכל יוסף
להתאפק יותר, שכן דיבורו של צדיק עושה רושם (כמאמר חז"ל "צדיק גוזר וה' מקיים")
וחשש שלא יפגע על ידי זה, ולכן התוודע מיד אל אחיו. (מי מרום)
''ויאמר יוסף אל אחיו: אני יוסף''
כוון שראה יהודה ליוסף שאינו מתפייס (שאינו
נעתר לבקשתו לשחרר את בנימין), התחיל לומר לאחיו: מה אנו עומדים? מזה (מיוסף) נתחיל
(להילחם), ובפרעה (מלך מצרים) נסיים. והם לא היו יודעים, שיוסף מבין לשונם. כוון שראה
יוסף כך (שאחיו מוכנים למסור נפשם על אחיהם הצעיר), התחיל אומר להם בתחנונים ובלשון
רכה:
איני רוצה אלא לידע, מי נתן לו לבנימין
זה עצה לגנוב את הגביע?
כוון ששמע בנימין כך, אמר: לא הם נתנו לי
עצה, ולא אני נגעתי בגביע.
אמר לו יוסף: הישבע לי!
התחיל לישבע לו. ובמה נשבע לו? ביוסף אחיו
נשבע, שלא נתנו לו עצה ולא נגע בגביע.
אמר יוסף: מי יודיע לי, שאתה נשבע על אחיך
באמת ?
אמר לו בנימין: משמותם של בני אתם יכול
לידע, כמה אני מחבבו (עד כמה אני אוהב את יוסף אחי); שהוצאתי שמותם על מה שאירע לו
(שקראתי לעשרת בני שמות, המביעים אהבתי וגעגועי לאחי המת) כוון ששמע יוסף כך, לא יכול
לכבוש רחמיו (לעצור את רגשות אהבתו לבנימין, בן אימו); ''ויאמר יוסף אל אחיו: אני יוסף!''
"ויאמר יוסף ... אני יוסף אחיכם אשר
מכרתם אותי מצרימה"
כל כך אהבתי אתכם, שאפילו בעת שעת המכירה
לא סרו האחוה והאהבה ממני. (אור החיים)
"אני יוסף אחיכם אשר מכרתם אתי מצרימה"
האם דברים אלה מתאימים ליוסף הצדיק, כלום
דרך צדקות היא זאת בהתוודעות הראשונה עם אחיו, כשעדיין הדמעות נוזלות מהתרגשות, להזכיר
את העוול שעשו לו ואת החטא הכבד?
אלא הפירוש הוא: אני אותו היוסף כמו שהייתי
שנפרדתם ממני בעת מכירתי מצרימה. לא השתנתי במקום הטמא והמושחת הזה ואין לכם לדאוג
אולי גרמתם לי להשחתת המידות. אני יוסף אחיכם - מתאים להיות אחיכם, בן יעקב, כמו אז
בעת "אשר מכרתם אותי למצרימה" (הרב י. י. טרונק , בשם הרבי מקוצק)
"ואתה ציווית זאת עשו"
כתב רבינו הרמב"ן זצ"ל, שפרעה
מצא לנכון לצוות את יוסף בציווי מיוחד לשלוח לאביו עגלות עבור כל בני המשפחה, בהכירו
את נקיון כפיו של יוסף, שלא ישלח חלילה יד באוצר המלכות לשלוח עגלות להביא את בני משפחתו,
בלא ציווי מיוחד!
והתורה הקדושה מצאה לנכון לצטט זאת, כדי
ללמדנו זהירות בממון המעביד. וכמו שמצינו שיעקב היה בבית לבן עשרים שנה, וכשיצא
משם בא לבן ומישש כל כליו, ולא מצא אפילו מחט השייכת לו (מעיין השבוע)
"וישבת בארץ גושן והיית קרוב אלי אתה
ובניך"
מספרים על הט"ז זצ"ל, שלא רצה
להתראות עם אביו בעת שעלה על כסא הרבנות, למען לא יכשל בכיבוד אב, כאשר אביו יבקש לכבדו
בתור רב. כיוצא בזה גם יוסף היה חושש, שבגלל היותו משנה למלך יהא יעקב חייב לחלוק לו
כבוד וייכשל, איפוא, בכיבוד אב. לפיכך לא רצה לגור איתו יחד, כי אם "וישבת בארץ
גושן" (מפי השמועה- מעינה של תורה)
תפילה - כדאי להאריך
רבי משה סופר, בעל 'חתם-סופר', היה נוהג
להאריך בתפילת שמונה-עשרה. פעם אחת, אחרי התפילה, ניגש אליו אחד המתפללים ואמר:
"רבי, האומנם כדאי כל-כך להאריך בתפילה? הנה, בזמן שרבנו התפלל הספקתי לסיים את
התפילה ואף גם ללמוד שני דפי גמרא עם תוספות".
חייך רבי משה והשיב: "חז"ל אמרו
שהמאריך בתפילתו מאריכים לו ימיו ושנותיו. אם-כן, על-ידי אריכות התפילה אזכה לחיות
יותר, וממילא אוכל להשלים את דפי הגמרא שכביכול 'החמצתי' בגלל אריכות התפילה"...
תגיות : פנינים וורטים לפרשת ויגש, סיפור
חסידי, פנינים לפרשת ויגש, דברי תורה קצרים
תגובה 1:
הי,
ראשית תודה רבה על כל הוורטים. מאוד שימושי.
איך ניתן להגיע לארכיון ולבחור פרשות (זה היה עד לא מזמן)?
תודה
שי
הוסף רשומת תגובה