פרשת וישלח - פנינים וורטים סיפור חסידי 

לרפואת אבי מורי - בנימין בן מאיר

ולרפואת עמיחי יוסף חיים בן מרים, רפאל בן חנה, יונתן בן מלכה (פולארד) ולרפואת הרב יעקב חי יוסף בן מרגלית, בתוך שאר חולי ישראל

"וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו אֶל עֵשָׂו אָחִיו אַרְצָה שֵׂעִיר שְׂדֵה אֱדוֹם" 

'מלאכים ממש" רש"י

המשנה אומרת; 'הרחק משכן רע ואל תתחבר לרשע') 'אבות' א ז). כי אפילו האדם המושלם ביותר, בהיותו שרוי במחיצתו של רשע, סופו ללמוד מדרכיו הרעים. לפיכך, חושש היה יעקב לשלוח בני אדם אל עשיו, פן יושפעו ממנו לרעה. ולכן שלח מלאכים. וזהו שאמר הכתוב: "וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים". ולא בני אדם משום; "אֶל עֵשָׂו אָחִיו" שהוא אדם רשע. ו"אַרְצָה שֵׂעִיר שְׂדֵה אֱדוֹם", גם המקום הוא מושחת. בשליחות כזו, אין לסמוך אלא על מלאכים בלבד (חומת אש)

"וישלח יעקב"
וישלח – וי שלח, כלומר יעקב שלח ממנו את ה"וי", גירש ממנו את העצבות. (אדמו"ר ר' נפתלי מרופשיץ(

"וישלח יעקב מלאכים לפניו"
- מלאכים ממש (רש"י). בשעה שהיהודי נרדף ע"י עשו וצריך עזרה, הוא רשאי אפילו להטריח מלאכי מרום.

(ר' בונם מפשיסחא(
- בדרך הצחות: יעקב הבין, שאם ישלח את הדורון והמתנה ע"י שליחים רגילים, ע"י בני אדם, רק חלק קטן יגיע לידי עשו.
- שלחם מלפניו, שילכו ממנו, כי אין לו צורך בעזרתם. הקב"ה יעזור לו בלי מלאכים. (ר' מ"מ מקוצק(

"עם לבן גרתי"
עם לבן גרתי, ותרי"ג מצוות שמרתי (רש"י(
תמה ר' יצחק זליג מורגנשטן, האדמו"ר מסוקולוב:
יעקב, בחיר האבות, כלום נאה לו להתפאר בזאת ששמר תורה בבית לבן ? מי ישמור אם הוא לא ישמור ?
אלא "עם לבן", פירוש: ביחד עם מעשה לבן, בתוך העובדין (מעשה) של חול "גרתי" שמרתי תרי"ג מצוות, התורה כולה.זכיתי והכנסתי את הקדושה גם בעבודתי הפשוטה והרגילה.

"עם לבן גרתי"
ותריג מצוות שמרתי ולא למדתי ממעשיו הרעים (רש"י(
יעקב אבינו נאנח ואמר: אמנם תרי"ג מצוות שמרתי, אולם מצטער אני כי לא למדתי מלבן
לקיים את המצוות בשלמות כזו של התלהבות ומסירות, כפי שהוא היה עושה את מעשיו הרעים..
)בשם מהר"ם שפירא מלובלין זצ"ל(

"מן הבא בידו מנחה לעשו"
אמר השרף הקדוש ר' מנדל מקוצק : אדם שעושה מצווה כפי שמזדמן לידו, בלי ישוב הדעת ובלא כוונה, בחפזון ובפזיזות – הרי זו "מנחה לעשו" חיזוק לסטרא אחרא.

''ויאמר יעקב...ראיתי פניך כראת פני אלהים ותרצני''
דברים אלה, משמיע יעקב באזני עשיו בעת פגישתם, מתמיהים אותנו לא מעט. ונשאלת השאלה: האם אין לראות מידה של חנופה והתרפסות מצד יעקב, הקורא לעשיו הרשע: ''ראיתי פניך כראות פני אלוקים''?
והנה מצויה תשובה לתמיהה זו בדברי חז''ל, המובאים במסכת סוטה (מ''א, ע''ב): אמר רבי לוי: משל של יעקב ועשיו, למה הדבר דומה? לאדם שזימן (=שהזמין לביתו) את חבירו, והכיר בו האורח שמבקש מארחו להרגו.
אמר לו האורח: טעם תבשיל זה, שאני טועם אצלך, כתבשיל שטעמתי בבית המלך. אמר המארח: מכיר אותו המלך? פחד ולא הרגו... מדברי חז''ל כאן יוצא, שיעקב אבינו אינו מחניף חלילה לעשיו, כי אם מטיל עליו אימה ופחד בהזכרת שם ''אלוקים'', העומד לימינו, וכך לא יעז עשיו לפגוע בו לרעה.

"ויוותר יעקב לבדו ויאבק איש עימו" 

רבינו יצחק עראמה זצ"ל פירש בספרו "עקידת יצחק" את המאורע, כמעשה אבות
סימן לבנים: כל זמן שהעביר יעקב אבינו את כל אשר לו, שקד בהעברת בני משפחתו
את הנחל והבאתם למקום מבטחים, לא היתה עליו תביעה. אבל כשהכל בא על
מכונו ופנה לעסוק בפכים קטנים, בזוטות, או אז התגרה בו שרו של עשיו. ומכאן,
אלינו. כל עוד עוסק האדם בפרנסתו ובצרכי ביתו, אין עליו תביעה. להיפך, גם זה בכלל
"עוסק במצוה". אבל בתום יום העבודה, אל לו לעסוק בפכים קטנים. יעלה לבית
המדרש, לשיעור תורה. יתחבר למידתו של יעקב אבינו יושב אוהלים ולא לשרו של
עשיו, "איש שדה", אדם בטל! שאז, חלילה, "תקע כף ירכו", הרומזת לצאצאיו, כפירוש
הרמב"ן. אשרי הבנים הרואים את אביהם הולך לשיעור תורה בערבו של יום!
(מעיין השבוע)

"הגידה נא שמך ויאמר למה זה תשאל לשמי"

רש"י מפרש שמשתנה שמו כל פעם לפי שליחותו. ובעלי המוסר מפרשים "למה זה תשאל לשמי" זה שמו ועצמותו של השטן שלא לתת להתבונן ולשאול את עצמו על מצבו הרוחני, וזה הכוונה "למה תשאל" אין להתבונן כלל מה חובתו בעולמו. (בשם הרב גרשון שייטנברג(

"כי ירא אנכי אותו"
מתיירא אני – אמר יעקב – על שום "אנכי אותו", ששמתי את עצמי "אותו" ואמרתי לאבי "אנכי עשו בכורך" וחוששני שמא יחשב לי הדבר לחטא. (בוצינא דנהורא(

"ויוותר יעקב לבדו"
שכח פכים קטנים וחזר עליהם (רשי(
שחזר יעקב על הפכים הקטנים מפני שכל דבר שנתנו לאדם מן השמים יש בו בחביון נפשו איזו שייכות אליהם, ולכן יש להיזהר לא לקלקל ולא לאבד את הדבר.
ומכאן מוסיף הרי"מ, מקל וחומר, למעלות ותכונות טובות שאדם מחונן בהם מן השמים, שיהא זהיר לא לקלקל ולא לאבד מהם...
)החידושי הרי"ם בשם ההאר"י זצ"ל(

"ויירא יעקב מאד וייצר לו"
כשראה יעקב את מחנה עשיו מתקרב אליו הוא חושש, וזהו שכתוב (שם, ח) "וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ וַיַּחַץ אֶת הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ וְאֶת הַצֹּאן וְאֶת הַבָּקָר וְהַגְּמַלִּים לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת", ולאחר מכן נשא תפילה כמו שכתוב בהמשך.
ויש להבין, מה יש ליעקב לפחד כל כך מעשו, הרי הקב"ה הבטיח להצילו וגם המלאכים ליוו אותו, ובודאי שגם זכויותיו גדולים משל עשו?
רש"י מבאר את חששו של יעקב אבינו וכותב: " ויירא - שמא יהרג, ויצר לו - אם יהרוג הוא את אחרים", עכ"ל.
מרן בעל הבא"ח זיע"א מסביר בדרך רמז את מה שכתב רש"י לעיל, שיעקב אבינו חשש שמא "יהרוג" את רבי מאיר בעל הנס שנקרא בשם "אחרים". וידוע שרבי מאיר היה בן גרים מצאצאיו של עשו, וחשש יעקב שאם יהרוג את עשו, יפסיד לעולם את אור תורתו של רבי מאיר בעל הנס (עיין גיטין דף נ"ו(
ומבואר שנקרא כך ר"מ מפני שלמד תורה מאלישע שנקרא 'אחֵר'.

מסירות נפש לחינוך לתורה

פעם שאלו חסידים את רבי יהודה-לייב מינוביץ' (המהרי"ל), אחיו של רבי שניאור-זלמן מלאדי, בעל התניא, במה זכו הוריהם לבנים כאלה (כל בניהם זכו והיו גאונים וצדיקים). השיב רבי יהודה-לייב: "זה בזכות אמנו, שהייתה בעלת מסירות-נפש על תורה ויראת-שמים".

וסיפר: "פעם אחת, כשחזר אבינו ממסע לחוץ-לארץ לרגל עסקיו, הביא לאימנו בגד מאד יקר ונכבד. כעבור זמן הבחינה אימנו כי המלמד שלימד אותנו היה נראה מאד מודאג, דבר שפגע בהתלהבות שבה נהג ללמד אותנו. שאלה האמא את המלמד לפשר דאגתו וחוסר התלהבותו, והוא סיפר כי אשתו מתקנאה בבגד היקר שיש לה, והיא מתאוננת עליו, שאינו מביא לה מתנות כאלה.

"מיד ניגשה אימנו לארון, לקחה את הבגד היקר ומסרה אותו לידי המלמד.

'מסור אותו לאשתך, ובלבד שלא תהיה מודאג ותוכל ללמוד עם בניי מתוך חיות ושמחה', אמרה".

שבת שלום ומבורך!

- מומלץ להדפיס ולקרוא בשולחן שבת

קטגוריה:

פנינים וורטים סיפור חסידי לפרשת וישלח