"הלוא אנכי אתנך"
רבי יצחק איצ'לה מפונוביז' היה אומר: דבר זה מאתונו של בלעם למדנו; לעולם יספר אדם על מה ולמה עשה מה שעשה, ואל יפליג בתיאור מעלותיו ולהתהדרות בייחוסו; כשראה הקב"ה את בלעם מכה את אתונו פעם אחר פעם, ריחם על הבהמה המסכנה: "ויפתח ה' את פי האתון". אך מרגע שקיבלה האתון את זכות הדיבור, כדי להשמיע את טענותיה נגד בעליה על שהוא מכה אותה על לא עוול, התחילה מתפארת בייחוסה: "הלוא אנכי אתנך אשר רכבת עלי מעודך", והוסיפה להפליג במעלותיה: "ההסכן הסכנתי לעשות לך כה". עד שהגיעה לעיקר, למלאך שניצב מולה על אם הדרך וחרבו שלופה בידו, כבר עבר זמנה וניטלה ממנה זכות הדיבור.
"ויתיצב מלאך ה' בדרך לשטן לו"
"מלאך של רחמים היה והיה רוצה למנעו מלחטוא שלא יחטא ויאבד" (רש"י). ללמדנו, שדווקא מלאך של רחמים צריך להתייצב כשטן וחרבו בידו כדרכם של רשעים חורשי רעה וזוממי פשע, ולמנוע מהם, בכוח ובחרב, מלבצע את זממם, כמאמר חז"ל (מדרש שמואל יח, ד): "כל שהוא רחמן על אכזרים סופו ליפול בחרב".רבי זלמן סורוטקין היה אומר: בעל עברה רואה גם במלאך של רחמים הבא למנעו מן החטא, כאילו שטן הוא וחרבו בידו.רבי מרדכי בנעט היה אומר: התורה מלמדתנו, שבשעה שישראל צריכים להיאבק עם אויב המעמיד פני אוהב, עם המקלל המראה עצמו כמברך, או אז צריכים הם למלאך של רחמים, המלאך הגואל, שידע להסיר את המסכה והמסווה מעל פניו, ולגלות את פרצופו האמיתי. (מן התורה).
"לכה נא ארה-לי את העם הזה"
ה"חפץ חיים" היה אומר: מה בין אדם מישראל לבין גוי רשע?. אדם מישראל כשהוא בצרה, מתפלל לה' ומבקש ברכה מצדיק. לא כן בלק, שבהיותו בצרה, הלך אל בלעם לא לדרוש ברכה לעצמו, אלא לבקש קללה לזולתו. "וירא בלק בן צפור" למה ניתן לפרשה זו השם "בלק" שהוא שמו של שנוא ישראל מובהק? ברם, באמת כל הגויים שונאים לישראל "בידוע שעשיו שונא ליעקב" אלא שהם מסתירים את שנאתם ומחפים עליה במילים ומליצות נאות, כך שאין יודעים להזהר מפניהם. ואילו בלק היה גוי "הגון" שגילה את שנאתו לישראל לעיני כל, וגוי "הגון" שכמותו זכאי שתקרא פרשה בתורה על שמו ... (ר' מאיר מפרימשלן)
"ויחבוש את אתונו"
אמר הקב"ה : רשע, כבר קדמך אברהם אביהם, שנאמר "וישכם אברהם בבוקר ויחבוש את חמורו" (רש"י)
כלומר הרי הדברים קל וחומר: אברהם קם בבוקר וחבש את חמורו בכדי לקיים מצוות בוראו לשחוט את יצחק, ולא עלתה בידו! אתה שהנך קם בבוקר בניגוד לדעת הבורא – בוודאי שלא תצליח. (ר"מ מקוצק)
"ויפתח ה' את פי האתון"הוכיחו לו לבלעם, לבל יתגאה בכך שזכה לנבואה שכן אתון זו שבודאי אינה ראויה לראות פני מלאך ולדבר, בכל זאת זכתה לראות פני מלאך ונפתח פיה לדבר, מכיון שהדבר היה לטובת ישראל. כך גם לא זכה בלעם לנבואה אלא משום שיש בה תועלת לישראל ואילו הוא אינו ראוי לזה יותר מן האתון. (כלי יקר)
"תמות נפשי מות ישרים"
חסיד אחד ביקש מר' יהושע מבלז זצ"ל שיברכהו שיזכה למות כיהודי! אמר לו הרבי: למות כמו יהודי גם הגויים רוצים, שהרי כן בקש בלעם "תמות נפשי מות ישרים" אבל העיקר הוא לחיות כמו יהודי ...
סיפורים חסידים
רבי זושא מאניפולי אמר: מעולם לא ראיתי מלאך שלם שנברא מחטא של יהודי. מלאכים אלה חסר להם אבר כלשהו: אחד חסר ראש, אחד חסר ידיים וכדומה. כי יהודי, גם אם הוא נכשל חלילה בחטא, מיד הוא מתחרט ונאנח עליו בשיברון-לב. אנחות אלה שוברות ומקצצות את איבריהם של המלאכים שנבראו מהחטא.
השחרור השלם
כמה חודשים לאחר שחרורו של הרבי הריי"צ (רבי יוסף-יצחק שניאורסון) מליובאוויטש ממאסרו ברוסיה הקומוניסטית, נאלץ לעזוב את המדינה ועבר ללטוויה. כאשר הגיע יום השנה הראשון לשחרור, בי"ב בתמוז תרפ"ח, שהה באתר מרפא ליד ריגה, והחסידים התאספו לחגוג את חג-הגאולה.
במהלך ההתוועדות החלו החסידים לשיר את הניגון "פדה בשלום נפשי". הרבי הורה לחדול משירת הניגון ואמר: "כל זמן שליהודי רוסיה לא-טוב - עדיין לא הייתה הפדייה השלמה. אני נמצא עמם בסיר אחד".
רבי יצחק איצ'לה מפונוביז' היה אומר: דבר זה מאתונו של בלעם למדנו; לעולם יספר אדם על מה ולמה עשה מה שעשה, ואל יפליג בתיאור מעלותיו ולהתהדרות בייחוסו; כשראה הקב"ה את בלעם מכה את אתונו פעם אחר פעם, ריחם על הבהמה המסכנה: "ויפתח ה' את פי האתון". אך מרגע שקיבלה האתון את זכות הדיבור, כדי להשמיע את טענותיה נגד בעליה על שהוא מכה אותה על לא עוול, התחילה מתפארת בייחוסה: "הלוא אנכי אתנך אשר רכבת עלי מעודך", והוסיפה להפליג במעלותיה: "ההסכן הסכנתי לעשות לך כה". עד שהגיעה לעיקר, למלאך שניצב מולה על אם הדרך וחרבו שלופה בידו, כבר עבר זמנה וניטלה ממנה זכות הדיבור.
"ויתיצב מלאך ה' בדרך לשטן לו"
"מלאך של רחמים היה והיה רוצה למנעו מלחטוא שלא יחטא ויאבד" (רש"י). ללמדנו, שדווקא מלאך של רחמים צריך להתייצב כשטן וחרבו בידו כדרכם של רשעים חורשי רעה וזוממי פשע, ולמנוע מהם, בכוח ובחרב, מלבצע את זממם, כמאמר חז"ל (מדרש שמואל יח, ד): "כל שהוא רחמן על אכזרים סופו ליפול בחרב".רבי זלמן סורוטקין היה אומר: בעל עברה רואה גם במלאך של רחמים הבא למנעו מן החטא, כאילו שטן הוא וחרבו בידו.רבי מרדכי בנעט היה אומר: התורה מלמדתנו, שבשעה שישראל צריכים להיאבק עם אויב המעמיד פני אוהב, עם המקלל המראה עצמו כמברך, או אז צריכים הם למלאך של רחמים, המלאך הגואל, שידע להסיר את המסכה והמסווה מעל פניו, ולגלות את פרצופו האמיתי. (מן התורה).
"לכה נא ארה-לי את העם הזה"
ה"חפץ חיים" היה אומר: מה בין אדם מישראל לבין גוי רשע?. אדם מישראל כשהוא בצרה, מתפלל לה' ומבקש ברכה מצדיק. לא כן בלק, שבהיותו בצרה, הלך אל בלעם לא לדרוש ברכה לעצמו, אלא לבקש קללה לזולתו. "וירא בלק בן צפור" למה ניתן לפרשה זו השם "בלק" שהוא שמו של שנוא ישראל מובהק? ברם, באמת כל הגויים שונאים לישראל "בידוע שעשיו שונא ליעקב" אלא שהם מסתירים את שנאתם ומחפים עליה במילים ומליצות נאות, כך שאין יודעים להזהר מפניהם. ואילו בלק היה גוי "הגון" שגילה את שנאתו לישראל לעיני כל, וגוי "הגון" שכמותו זכאי שתקרא פרשה בתורה על שמו ... (ר' מאיר מפרימשלן)
"ויחבוש את אתונו"
אמר הקב"ה : רשע, כבר קדמך אברהם אביהם, שנאמר "וישכם אברהם בבוקר ויחבוש את חמורו" (רש"י)
כלומר הרי הדברים קל וחומר: אברהם קם בבוקר וחבש את חמורו בכדי לקיים מצוות בוראו לשחוט את יצחק, ולא עלתה בידו! אתה שהנך קם בבוקר בניגוד לדעת הבורא – בוודאי שלא תצליח. (ר"מ מקוצק)
"ויפתח ה' את פי האתון"הוכיחו לו לבלעם, לבל יתגאה בכך שזכה לנבואה שכן אתון זו שבודאי אינה ראויה לראות פני מלאך ולדבר, בכל זאת זכתה לראות פני מלאך ונפתח פיה לדבר, מכיון שהדבר היה לטובת ישראל. כך גם לא זכה בלעם לנבואה אלא משום שיש בה תועלת לישראל ואילו הוא אינו ראוי לזה יותר מן האתון. (כלי יקר)
"תמות נפשי מות ישרים"
חסיד אחד ביקש מר' יהושע מבלז זצ"ל שיברכהו שיזכה למות כיהודי! אמר לו הרבי: למות כמו יהודי גם הגויים רוצים, שהרי כן בקש בלעם "תמות נפשי מות ישרים" אבל העיקר הוא לחיות כמו יהודי ...
סיפורים חסידים
רבי זושא מאניפולי אמר: מעולם לא ראיתי מלאך שלם שנברא מחטא של יהודי. מלאכים אלה חסר להם אבר כלשהו: אחד חסר ראש, אחד חסר ידיים וכדומה. כי יהודי, גם אם הוא נכשל חלילה בחטא, מיד הוא מתחרט ונאנח עליו בשיברון-לב. אנחות אלה שוברות ומקצצות את איבריהם של המלאכים שנבראו מהחטא.
השחרור השלם
כמה חודשים לאחר שחרורו של הרבי הריי"צ (רבי יוסף-יצחק שניאורסון) מליובאוויטש ממאסרו ברוסיה הקומוניסטית, נאלץ לעזוב את המדינה ועבר ללטוויה. כאשר הגיע יום השנה הראשון לשחרור, בי"ב בתמוז תרפ"ח, שהה באתר מרפא ליד ריגה, והחסידים התאספו לחגוג את חג-הגאולה.
במהלך ההתוועדות החלו החסידים לשיר את הניגון "פדה בשלום נפשי". הרבי הורה לחדול משירת הניגון ואמר: "כל זמן שליהודי רוסיה לא-טוב - עדיין לא הייתה הפדייה השלמה. אני נמצא עמם בסיר אחד".
תגובה 1:
ישר כוח
הוסף רשומת תגובה