דבר תורה נשא, דבר תורה קצר נשא, פנינים וורטים פרשת נשא

פנינים וורטים פרשת נשא

זֶה קָרְבַּן נַחְשׁוֹן בֶּן עַמִּינָדָב" 
מפני מה חתם הכתוב אצל כל נשיא ונשיא "זֶה קָרְבַּן.." ? אלא בקש הכתוב
להשמיענו שכל נשיא שהקריב את קרבנו לא עשה זאת מפני שבקש לנהוג
כחברו שהקריב את קרבנו אתמול. "זֶה קָרְבַּן" – דהיינו: שהקרבת קרבנו של כל
נשיא היתה מחמת רצון עצמו. (רש"ב מפרשיסחא(

"כה תברכו את בני ישראל אמור להם"
"בכוונה ובלב שלם" (רש"י). אמור להם שהברכות מכוונות רק לישראל ולא לכהנים, ובשעה שהם מברכים את ישראל לא תעלה במחשבתם כל נגיעה אישית וטובת הנאה שתצמח להם מן הברכות. כאשר תתקיימנה הברכות לישראל, ויתברך פרי בטנם ואדמתם, עשתרות צאנם ובקרם, ממונם ונכסיהם, תצמח מכך טובת הנאה גם לכהנים, שיזכו במתנות כהונה לרוב. לכן הזהירם הכתוב: "אמור להם" – להם ולא לכם. הכתוב אף מדגיש: "דבר אל אהרן", לפי שבעת כהונתו של אהרן במדבר לא נהגו עדיין מתנות כהונה, וברכתו כוונה אך ורק לבני ישראל. (כתב סופר)

"אמור להם יברכך ה' וישמרך...וישם לך שלום"
פתח הכתוב בלשון רבים: "אמור להם", ואילו את הברכות עצמן אמר בלשון יחיד: "יברכך...וישם לך". לא כל ברכה יפה ללשון רבים, שאין הברכה שווה לכל אדם. אמרו חז"ל (תנחומא ישן יח): "'יברכך' – בממון, 'יברכך' – בבנים". הממון ברכה הוא לאחד, ואילו לאחר הוא קללה, שמעבירו מדרך הישר. כך גם בבנים. כאשר הבנים מביאים נחת להוריהם, הרי זו ברכה. ואילו כאשר הם גורמים להוריהם ביזיונות, זו היפוכה של ברכה, וכן כך בכל הברכות. לפיכך נאמרו ברכות הברכה המשולשת בלשון יחיד, לכל אחד ברכה שהוא צריך לה". (דן מדניאל)

"כה תברכו"

ממידותיו של אהרון הכוהן להיות "אוהב שלום ורודף שלום". ברכת כוהנים היא בבחינת "כה תברכו", שאף ישראל יתברכו במידותיו של אהרן, שאף הם יהיו רודפי שלום ואוהבים זה לזה. (החוזה מלובלין) 

לא נאמר בתורה "יברכו את בני-ישראל", בלשון ציווי, אלא "כה תברכו"; לפי שהכוהנים, שמידתם היא חסד, הם-צמם רוצים לברך את ישראל, ולכן לא נזקקו לציווי על כך. הציווי הוא רק איך לברך. (רבי אברהם-מרדכי מגור)

הברכה היא: "יברכך ה'". בשר-ודם אינו יודע תמיד כמה לברך. לכן מברכים: "יברכך ה'", והוא ודאי יודע מה טוב לכל אחד ואחד. (כתב סופר)

בברכת כהנים כתוב ששה ברכות: יברכך, ישמרך, יאר, ויחונך, ישא, שלום. חמשה ברכות כנגד חמשה חומשי תורה, ובכולם נאמר שלום, כי בלי שלום, אי אפשר שיחולו הברכות האלו (הגר"א(

"איש אשר יתן לכהן לו יהיה " – הברכה לישראל בזכותם של שבט לוי

המגיד מדובנא המשיל משל על משפחה רבת נפשות שהתכוננה לנסיעה לחו"ל. בגלל יוקר הנסיעה לא יכל האב לצרף את משרתיו לנסיעה, ולכן תפקידים שונים חולקו בין בני המשפחה. את מלאכת הבישול התכונן האב להטיל על בן מסוים שהיה מומחה בנושא וידע להכין מטעמים.
אבל מכיוון שלא תמיד חי הבן בשלום אם שאר האחים הוא חשש שמא יסרב הבן הזה לעמול למען שאר האחים.
מה עשה? הורה למשרתים שארזו לקראת הנסיעה לארוז אך ורק את הקדירות והקערות הגדולות ואילו את הקטנות לשבור לרסיסים ולא לארוז. הכוונה בזה היתה שבידי הטבח יהיו אך ורק כלים גדולים ולכן יהיה חייב לקבל בשביל כולם, לא כמו במצב שבו יהיו גם כלים קטנים ויהיה סיכוי שהוא יבשל רק לעצמו.

והנמשל: הכל זקוקים להשפעת הברכה מאת ה', אבל לא כל אחד יכול להשיג זאת. בני שבט לוי נמנים בין אלו שיכולים להוריד את השפע לעולם. "אין ה' אל יראיו – זה שבטו של לוי". כדי ששפע זה יהיה גם חלקם של שאר בני ישראל אמר הקב"ה לאהרון "בארצם לא תנחל וחלק לא יהיה לך בתוכם" כלומר, קדירה קטנה שמספיקה רק לכהנים והלווים לא תהיה. אלא "אני חלקך ונחלתך בתוך בני ישראל" – החלק של הלויים ישכון בתוך ה"קדירה הגדולה" יחד עם חלקם של שאר ישראל. השפע יבוא לישראל כולם, בזכות הלווים. כל אחד מישראל יקבל יותר מן הצריך לו, כדי שיוכל להפריש מחלקו לכהנים והלווים.

(מתוך העלון של כולל "בית דוד" בחולון)