"והיה כי תבוא אל הארץ"
עשה מצוה זו שבשכרה תכנס לארץ (ספרי)
באמת לא נתחייבו ישראל להביא בכורים אלא לאחר שכבר נתיישבו בארץ ישראל "לאחר ירושה וישיבה". ברם, עצם הדבר שקבלו עליהם כבר עתה לקיים את המצוה הזאת לכשיכנסו לארץ ישראל, שימש זכות בידם לסייע אותם כי יוכלו להכנס לארץ ישראל. (מלבי"ם)
"וענית ואמרת לפני ה' א-להיך"
לפני שאדם בא לדבר ולהתפלל לפני ה' יתברך, קודם כל עליו להכניע את עצמו ולהתבונן במיעוט ערכו ושפלותו. וזהו שאמר בפסוק "וענית" היינו שתכניע את עצמך (מלשון "לענות מפני") תחילה, לפני "ואמרת לפני ה' " (תפארת שלמה)
"וירעו אותנו המצרים"
לכאורה היה צריך לומר "וירעו לנו" ?
אלא, שפשוטם של הדברים הוא, שהמצרים במעשיהם הרעים כל כך השפיעו עלינו, עד שאנחנו עצמנו הפכנו להיות רעים... (ע"פ השמועה)
"ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה' "
אדם שמקבל מתנה מאת המלך, איננו שמח כל כך על עצם ערכו של החפץ, כפי שהוא שמח על העובדה שהמלך נתן לו מתנה. חשיבותו של הנותן היא עיקר השמחה. לפיכך אמר הכתוב "ושמחת בכל הטוב" לא רק משום שהוא טוב, אלא בעיקר "אשר נתן לך ה' אלקיך" משום שה' יתברך הוא הנותן..
(תפארת שלמה)
"לא עברתי ממצוותיך ולא שכחתי"
לשם מה כפילות לשון זו?
ברם, ייתכן שאדם יקיים מצווה ויסיח דעתו ממנה, כי ישכח את הקב"ה אשר הוא ציווה אותה, ויקיימה מתוך רגילות גרידא "מצוות אנשים מלומדה". לפיכך אמר הכתוב "לא עברתי ממצוותיך ולא שכחתי" בשעה שקיימתי את המצוות לא שכחתי אותך, אשר ציוויתני אותן.. (שפת אמת)
"ושמחת בכל הטוב"
אפילו הבכיות לפני רבש"ע צריכות להיות מתוך שמחה ולא מתוך עצבות. ראשי תבות של בכיה: ב'שמך י'גילון כ'ל ה'יום.
(ר' נחמן מברסלב)
"תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה"
לא זו בלבד שלא עבדת את ה' אלקיך, אלא עוד שמחת בכך- "בשמחה", ואין לך חטא גדול וכבד מזה. (ספרי חסידים)
"וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך"
הרב בעל התניא כשהיה חבוש בבית האסורים, הצליחו להביא לו שליח מיוחד בכל יום שהביא טלית ותפילין, פעם אחת באמצע התפילה נכנס פתאום פקיד חשוב, שופט-חוקר, לתאו של הרב, אבל במקום להתרגז ולהתקצף על מה שעיניו ראו, נתמלא כולו חרדה והשתוממות מהתמונה הנפלאה שראה, וחיש עזב את התא. שאל אח"כ השליח את הרב כיצד קרה הדבר הנפלא. ענה לו הרב: הרי זו גמרא מפורשת "ויראו ממך – אלו תפילין שבראש". שוב שאל השליח ומדוע לא נבהלים אנשים כאשר רואים אותי עם התפילין על הראש? ענה לו הרב: כנראה שהתפילין אצלך הם רק על הראש, ובגמרא הרי כתוב "אלו תפילין ש ב ר א ש"
"והיה אם לא תשמע בקול ה' א-לוקיך… ובאו עליך כל הקללות האלה..."
מצינו בגמרא, שקוראים קללות שבתורה לפני ראש השנה בכדי שתכלה שנה וקללותיה (מגילה לא)
אמר על כך הרבי מרדומסק ז"ל, בעל תפארת שלמה, כי הכוונה היא, שאם חס ושלום נגזרו רעות על ישראל יהיו יוצאים בקריאת הקללות גרידא - כמו "ונשלמה פרים שפתינו" - ואילו למעשה תהיינה רק ברכות.
עשה מצוה זו שבשכרה תכנס לארץ (ספרי)
באמת לא נתחייבו ישראל להביא בכורים אלא לאחר שכבר נתיישבו בארץ ישראל "לאחר ירושה וישיבה". ברם, עצם הדבר שקבלו עליהם כבר עתה לקיים את המצוה הזאת לכשיכנסו לארץ ישראל, שימש זכות בידם לסייע אותם כי יוכלו להכנס לארץ ישראל. (מלבי"ם)
"וענית ואמרת לפני ה' א-להיך"
לפני שאדם בא לדבר ולהתפלל לפני ה' יתברך, קודם כל עליו להכניע את עצמו ולהתבונן במיעוט ערכו ושפלותו. וזהו שאמר בפסוק "וענית" היינו שתכניע את עצמך (מלשון "לענות מפני") תחילה, לפני "ואמרת לפני ה' " (תפארת שלמה)
"וירעו אותנו המצרים"
לכאורה היה צריך לומר "וירעו לנו" ?
אלא, שפשוטם של הדברים הוא, שהמצרים במעשיהם הרעים כל כך השפיעו עלינו, עד שאנחנו עצמנו הפכנו להיות רעים... (ע"פ השמועה)
"ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה' "
אדם שמקבל מתנה מאת המלך, איננו שמח כל כך על עצם ערכו של החפץ, כפי שהוא שמח על העובדה שהמלך נתן לו מתנה. חשיבותו של הנותן היא עיקר השמחה. לפיכך אמר הכתוב "ושמחת בכל הטוב" לא רק משום שהוא טוב, אלא בעיקר "אשר נתן לך ה' אלקיך" משום שה' יתברך הוא הנותן..
(תפארת שלמה)
"לא עברתי ממצוותיך ולא שכחתי"
לשם מה כפילות לשון זו?
ברם, ייתכן שאדם יקיים מצווה ויסיח דעתו ממנה, כי ישכח את הקב"ה אשר הוא ציווה אותה, ויקיימה מתוך רגילות גרידא "מצוות אנשים מלומדה". לפיכך אמר הכתוב "לא עברתי ממצוותיך ולא שכחתי" בשעה שקיימתי את המצוות לא שכחתי אותך, אשר ציוויתני אותן.. (שפת אמת)
"ושמחת בכל הטוב"
אפילו הבכיות לפני רבש"ע צריכות להיות מתוך שמחה ולא מתוך עצבות. ראשי תבות של בכיה: ב'שמך י'גילון כ'ל ה'יום.
(ר' נחמן מברסלב)
"תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה"
לא זו בלבד שלא עבדת את ה' אלקיך, אלא עוד שמחת בכך- "בשמחה", ואין לך חטא גדול וכבד מזה. (ספרי חסידים)
"וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך"
הרב בעל התניא כשהיה חבוש בבית האסורים, הצליחו להביא לו שליח מיוחד בכל יום שהביא טלית ותפילין, פעם אחת באמצע התפילה נכנס פתאום פקיד חשוב, שופט-חוקר, לתאו של הרב, אבל במקום להתרגז ולהתקצף על מה שעיניו ראו, נתמלא כולו חרדה והשתוממות מהתמונה הנפלאה שראה, וחיש עזב את התא. שאל אח"כ השליח את הרב כיצד קרה הדבר הנפלא. ענה לו הרב: הרי זו גמרא מפורשת "ויראו ממך – אלו תפילין שבראש". שוב שאל השליח ומדוע לא נבהלים אנשים כאשר רואים אותי עם התפילין על הראש? ענה לו הרב: כנראה שהתפילין אצלך הם רק על הראש, ובגמרא הרי כתוב "אלו תפילין ש ב ר א ש"
"והיה אם לא תשמע בקול ה' א-לוקיך… ובאו עליך כל הקללות האלה..."
מצינו בגמרא, שקוראים קללות שבתורה לפני ראש השנה בכדי שתכלה שנה וקללותיה (מגילה לא)
אמר על כך הרבי מרדומסק ז"ל, בעל תפארת שלמה, כי הכוונה היא, שאם חס ושלום נגזרו רעות על ישראל יהיו יוצאים בקריאת הקללות גרידא - כמו "ונשלמה פרים שפתינו" - ואילו למעשה תהיינה רק ברכות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה