"שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך...
ושפטו את העם משפט צדק"
"תתן לך"- כותב ה"כלי יקר", רבי שלמה אפרים מלונצ'יץ, קשוט עצמך תחילה, כלומר, קודם דאג שתהיה אתה מושלם, ורק אחר כך תוכל להתפנות להשפיע על אחרים שייטיבו דרכיהם. ברוח דומה פירש האדמו"ר רבי שמחה בונים מפשיסחה: "שופטים ושוטרים תתן לך"- כשאדם שופט בקביעות את עצמו, רואה את הליקויים שבו וגם את המעלות של אחרים, הגיוני שאז "ושפטו את העם משפט צדק". אבל מי שרק רואה את חסרונות הזולת ולא רואה את הגיבנות שלו עצמו, אחד כזה טבעי שימנע משפט צדק.
"צדק צדק תרדוף"
האבן-עזרא נותן שני פירושים לכפל הלשון "צדק". האחד- קריאה אל בעלי הדין הבאים בפני השופט: לעולם רידפו אחר הצדק. בין אם תרוויחו מכך, בין אם תפסידו.
וההסבר השני- הרדיפה אחר הצדק צריכה להיות מתמדת, נמשכת, רצופה. פעם אחר פעם, כל ימי חייך. האדמו"ר מפשיסחה פרש: אחר צדק- יש לרדוף רק בצדק. רק באמצעים כשרים.
"כי יפלא ממך דבר למשפט בין-דם לדם בין דין...
וקמת ועלית אל-המקום אשר יבחר ד' אלקיך בו"
אם תתפלא "בין דם לדם" מדוע דמם של הגוים הוא יקר ודמנו הפקר ?
"בין דין לדין" מדוע החוק הוא אחר לגוי ואחר כלפי היהודי?
התשובה היא "וקמת ועלית"! עליך לעלות לארץ ישראל.
האחז במולדת ואז גם דמך לא יהיה הפקר ודינך יהיה דין! (לפי רשב"ז)
"משנה תורה.. והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו"
בספר התורה יקרא המלך את כל קורות ימי חייו, הכל יקח מן התורה
וימצא בתורה את הפתרון והתשובה לכל שאלות החיים (חתם סופר)
"כי תקרב אל עיר להלחם עליה, וקראת אליה לשלום"
ראה כמה גדול כוחו של השלום. שאפילו המלחמה, שאין אדם יורד לתוכה אלא בחרבות וברמחים, אמר הקדוש ברוך הוא: כשתהיו הולכים לעשות מלחמה, לא תהיו פותחין תחילה אלא בשלום, שנאמר: "כי תקרב אל עיר להלחם עליה, וקראת אליה לשלום".
אמר רבי שמעון בן חלפתא: ראה מה חביב השלום! כשביקש הקדוש ברוך הוא לברך את ישראל, לא מצא כלי שהוא מחזיק כל הברכות לברכם בו אלא השלום, שנאמר: "ה' עוז לעמו יתן, ה' יברך את עמו בשלום".
"ובערת הרע מישראל וכל העם ישמעו ויראו"
ניתן להסביר את הטעם שהחמירה התורה כל כך בזקן ממרא לפי מה שכתב בספר "עקדת יצחק" על אנשי סדום. שאילו לגבי אדם שחטא ויודע שחטא אלא שהוא עשה זאת משום שלא עמד בנסיון היצר, הרי אז יש תקווה שפעם ישוב מדרכו הרעה. אולם לגבי אנשי סדום הם עשו את פשעיהם לא סתם אלא לפי החוקים והמשפטים שלהם... וזה גרוע מכל.
ולכן גם בדין זקן ממרא, הוא איננו חוטא סתם, אלא כביכול "פוסק הלכות" ועל כן אין לו תקנה!
(רי"ש נתנזון)
"כי השחד יעור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים"
בעת שישב בעל ''אוהב-ישראל'' זצ''ל, מאפטא, על כסא הרבנות בקולבסוב, באו פעם לפניו שני בעלי-דין לדין תורה. יתר הדיינים לקחו שוחד והיו נוטים לצד אחד, אולם הרב מאפטא גילה כלפיהם התנגדות נמרצת והוכיח להם כי אין ההלכה כמותם. יעצו הדיינים לבעל-הדין כי ישחד גם את הרב. אך כיצד עושים זאת, והלא בשום-פנים לא יסכים הרב לקבל שוחד? יעצו לו איפוא לשלשל בחשאי סכום-כסף ניכר לכיס בגדו של הרב. בעל-הדין עשה כעצתם ואיש לא ידע דבר על כך.
למחר, כאשר ישב הרב להמשיך בדין-תורה, הרגיש כי דעתו החלה להסס בדבר וכי קם בו רצון להסכים עם דעת הדיינים. מיד דחה את ישיבת בית-הדין וכל אותו היום בכה והתחנן לפני רבונו-של-עולם, כי יאיר את עיניו לראות את האמת. כך עברו ימים מספר עד אשר גילה הרב את הכסף בכיס בגדו ומיד הבין כי בעל-הדין הוא אשר שם את הכסף בכיסו כדי לשחדו. כל-כך גדול הוא כוחו של שוחד, שאפילו אם הדיין אינו יודע מאומה על כך, בכל-זאת זה משפיע על שכלו לסלף את דעתו.
זהו פירושו של הפסוק: ''ויסלף דברי צדיקים'' – אמר הרב מאפטא זצ''ל – אפילו אם הדיין מוסיף להיות צדיק גם לאחרי קבלת השוחד, שכן ראה ולא ידע מאומה על כך, בכל-זאת יש בכוחו של השוחד לסלף את בינתו ואת דבריו.
מכאן יש ללמוד קל-וחומר: אם נגיעה יש בה כדי לעוור את העינים, הרי מכל-שכן ''מידה טובה מרובה ממידת פורעניות'' – שאם אדם מסלק מעל עצמו את כל הנגיעות והפניות וטורח לרדוף אחרי הצדק, עיניו נפקחות ומוארות להשיג ולהבין את האמת (שפת אמת) .
"דין אמת"
אישה אחת, בוכייה ונסערת, באה לפני רבי צבי-הירש מרימנוב, והתאוננה שהדיינים שדנו בדין-תורה שהיה לה עשו לה עוול ועיוותו את הדין. ציווה הצדיק לקרוא לדיינים ואמר להם: "נראה לי שטעיתם בדין. הראו-נא לי את המקור שעליו סמכתם את פסק-דינכם".
פתחו הדיינים את שולחן-ערוך 'חושן משפט', בסעיף שעליו התבססו בפסק-דינם, וכשעיינו בו לעומקו התברר שאכן טעו.
שאל אחד הדיינים, איך ידע הצדיק שטעו קודם שראה את הדברים. אמר להם: "כתוב 'תורת ה' תמימה משיבת נפש'. אילו הייתם דנים דין אמת, לא הייתה האישה יכולה לבכות כל-כך".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה