"והתודו את חטאתם אשר עשו" (ה, ז)
מדוע נאמרה כאן לשון רבים, בעת שכל הפרשה מדברת בלשון יחיד? "והשיב", ונתן"?
ברם, מצינו בגמרא שהמפקיד ממון אצל חברו ללא עדים הריהו עובר על "לפני עור לא תתן מכשול", לפי שעל-ידי כך הוא מביא את הנפקד לידי הכחשה (עיין בבא-מציעא ע"ה). יוצא איפוא שגם המפקיד יש לו חלק בחטא זה של הנפקד המבקש לגזלו, ולכן גם עליו להתוודות על חטאתו.
מה טעם נאמרה מצוות וידוי - שהיא יסוד התשובה על כל החטאים - דוקא אצל חטא גזל?
ברם, אליבא דאמת הרי כל עבירה היא בכלל גזל. שכן השם-יתברך נותן לאדם חיות וכח, למען יעשה את רצונו. אם האדם מנצל את הכח והיות כדי לעבור על רצון הבורא, הרי ממילא הוא גוזל את קנינו של השם-יתברך. לפיכך שפיר יאה כאן המצוה של תשובה ווידוי.
מה משמעותן של המילים: "אשר עשו"?
הנה, הרופא המנוסה והמוכשר מחפש למצוא בכל מחלה את הסיבה שגרמה לה, והוא מתאמץ לסלק את הסיבה הזאת, כי אז ממילא מתרפאת המחלה. הוא הדבר, כשאר האדם בא לשוב בתשובה על חטא של גזל, עליו להתבונן בסיבות ובמניעים שהביאוהו לידי חטא זה. מן הסתם רק קינא תחילה בחברו ועבר איפוא על "לא תחמוד", והלא עבירה גוררת עבירה וכך הגיע לידי חטא של גזל.
זהו שאמר הכתוב: "והתוודו את חטאתם" - שבשעה שיתוודו על החטא כשלעצמו, יתוודו גם על "אשר עשו" - על דברים שעשו קודם ואשר גרמו לחטא זה.
"נשא את ראש בני גרשון גם הם" (ד, כ"ב)
מה טיבו של הביטוי "גם הם" כאן? וכי למה זה יעלה על הדעת שלא לשאת אותם? וכן, למה להלן, אצל בני מררי, לא נאמרה כלל לשון נשיאת ראש, כי אם רק "בני מררי למשפחותם לבית אבותם תפקוד אותם" (פסוק כ"ט)? ברם, שלושת בני לוי מרמזים על שלושת תקופותיו של עם ישראל...
"נשא את ראש בני גרשון גם הם" (ד, כ"ב)
מה טיבו של הביטוי "גם הם" כאן? וכי למה זה יעלה על הדעת שלא לשאת אותם? וכן, למה להלן, אצל בני מררי, לא נאמרה כלל לשון נשיאת ראש, כי אם רק "בני מררי למשפחותם לבית אבותם תפקוד אותם" (פסוק כ"ט)?
ברם, שלושת בני לוי מרמזים על שלושת תקופותיו של עם ישראל.
"קהת" - מרמז על התקופה שבה היו ישראל מקובצים יחד בארצם ("קהת" מלשון "ולו יקהת עמים"), היו עומדים ברום המעלה ("ובני קהת עם רם"), היו מאירים את העולם ("יצהר" מלשון "צוהר") והיו עזים וחזקים בקדושתם ובהתחברותם להשם-יתברך ("חברון ועוזיאל"). לתקופה כזאת יאה ביותר לשון נשיאת ראש.
"גרשון" - מרמז על התקופה שבה גלו ישראל מארצם ("גרשון" מלשון גרוש), לפיכך אמר הכתוב, שאף-על-פי שגלו מארצם בכל-זאת עדיין המה גם רמים ונשואי-ראש - "נשא את ראש...גם הם" - לפי שהם מבטלים את עצמם מפני חכמיהם ולומדים תורה מפיהם והרי זה נחשב כאילו היו מקריבים קרבנות, כפי שאמרו חכמינו: "בכל מקם מוקטר ומוגש לשמי ומנחה טהורה - אלה תלמידי חכמים שבבבל שעוסקים בתורה כאילו הקריבו כל הקרבנות", ("ובני גרשון לבני ושמעי" - שנתלבנו ונתכברו חטאיהם על שום ששמעו בקול חכמיהם).
ואילו "מררי" - מרמז על התקופות הנוראות והמרות ("מררי" מלשון "וימררו את חייהם"), שבהן ישראל נרמסים ונשפלים עד עפר, ("בני מררי מחלי ומושי" - שהם סובלים כל מיני חליים ויסורים והם מנותקים מן הכל, ואף-על-פי כן הם מוסרים את נפשם בעד השם-יתברך ותורתו) - הרי אין טעם לומר: "נשא את ראשם לבית אבותם" שכן אינם בבחינת טפל לאבותם, אלא עולים בהרבה על גביהם, כפי שאמרו חכמינו: "דורו של שמד אין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתם".
דבר תורה קצר פרשת נשא, דבר תורה נשא, פנינים, וורטים נשא
מדוע נאמרה כאן לשון רבים, בעת שכל הפרשה מדברת בלשון יחיד? "והשיב", ונתן"?
ברם, מצינו בגמרא שהמפקיד ממון אצל חברו ללא עדים הריהו עובר על "לפני עור לא תתן מכשול", לפי שעל-ידי כך הוא מביא את הנפקד לידי הכחשה (עיין בבא-מציעא ע"ה). יוצא איפוא שגם המפקיד יש לו חלק בחטא זה של הנפקד המבקש לגזלו, ולכן גם עליו להתוודות על חטאתו.
מה טעם נאמרה מצוות וידוי - שהיא יסוד התשובה על כל החטאים - דוקא אצל חטא גזל?
ברם, אליבא דאמת הרי כל עבירה היא בכלל גזל. שכן השם-יתברך נותן לאדם חיות וכח, למען יעשה את רצונו. אם האדם מנצל את הכח והיות כדי לעבור על רצון הבורא, הרי ממילא הוא גוזל את קנינו של השם-יתברך. לפיכך שפיר יאה כאן המצוה של תשובה ווידוי.
מה משמעותן של המילים: "אשר עשו"?
הנה, הרופא המנוסה והמוכשר מחפש למצוא בכל מחלה את הסיבה שגרמה לה, והוא מתאמץ לסלק את הסיבה הזאת, כי אז ממילא מתרפאת המחלה. הוא הדבר, כשאר האדם בא לשוב בתשובה על חטא של גזל, עליו להתבונן בסיבות ובמניעים שהביאוהו לידי חטא זה. מן הסתם רק קינא תחילה בחברו ועבר איפוא על "לא תחמוד", והלא עבירה גוררת עבירה וכך הגיע לידי חטא של גזל.
זהו שאמר הכתוב: "והתוודו את חטאתם" - שבשעה שיתוודו על החטא כשלעצמו, יתוודו גם על "אשר עשו" - על דברים שעשו קודם ואשר גרמו לחטא זה.
"נשא את ראש בני גרשון גם הם" (ד, כ"ב)
מה טיבו של הביטוי "גם הם" כאן? וכי למה זה יעלה על הדעת שלא לשאת אותם? וכן, למה להלן, אצל בני מררי, לא נאמרה כלל לשון נשיאת ראש, כי אם רק "בני מררי למשפחותם לבית אבותם תפקוד אותם" (פסוק כ"ט)? ברם, שלושת בני לוי מרמזים על שלושת תקופותיו של עם ישראל...
"נשא את ראש בני גרשון גם הם" (ד, כ"ב)
מה טיבו של הביטוי "גם הם" כאן? וכי למה זה יעלה על הדעת שלא לשאת אותם? וכן, למה להלן, אצל בני מררי, לא נאמרה כלל לשון נשיאת ראש, כי אם רק "בני מררי למשפחותם לבית אבותם תפקוד אותם" (פסוק כ"ט)?
ברם, שלושת בני לוי מרמזים על שלושת תקופותיו של עם ישראל.
"קהת" - מרמז על התקופה שבה היו ישראל מקובצים יחד בארצם ("קהת" מלשון "ולו יקהת עמים"), היו עומדים ברום המעלה ("ובני קהת עם רם"), היו מאירים את העולם ("יצהר" מלשון "צוהר") והיו עזים וחזקים בקדושתם ובהתחברותם להשם-יתברך ("חברון ועוזיאל"). לתקופה כזאת יאה ביותר לשון נשיאת ראש.
"גרשון" - מרמז על התקופה שבה גלו ישראל מארצם ("גרשון" מלשון גרוש), לפיכך אמר הכתוב, שאף-על-פי שגלו מארצם בכל-זאת עדיין המה גם רמים ונשואי-ראש - "נשא את ראש...גם הם" - לפי שהם מבטלים את עצמם מפני חכמיהם ולומדים תורה מפיהם והרי זה נחשב כאילו היו מקריבים קרבנות, כפי שאמרו חכמינו: "בכל מקם מוקטר ומוגש לשמי ומנחה טהורה - אלה תלמידי חכמים שבבבל שעוסקים בתורה כאילו הקריבו כל הקרבנות", ("ובני גרשון לבני ושמעי" - שנתלבנו ונתכברו חטאיהם על שום ששמעו בקול חכמיהם).
ואילו "מררי" - מרמז על התקופות הנוראות והמרות ("מררי" מלשון "וימררו את חייהם"), שבהן ישראל נרמסים ונשפלים עד עפר, ("בני מררי מחלי ומושי" - שהם סובלים כל מיני חליים ויסורים והם מנותקים מן הכל, ואף-על-פי כן הם מוסרים את נפשם בעד השם-יתברך ותורתו) - הרי אין טעם לומר: "נשא את ראשם לבית אבותם" שכן אינם בבחינת טפל לאבותם, אלא עולים בהרבה על גביהם, כפי שאמרו חכמינו: "דורו של שמד אין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתם".
דבר תורה קצר פרשת נשא, דבר תורה נשא, פנינים, וורטים נשא
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה