"ויקחו אליך פרה אדומה"
נסמכה פרשת "פרה אדומה" לפרשת "קרח", ללמדנו על הצד השווה שביניהן: מה פרה זו מטהרת טמאים ומטמאה טהורים, אף מחלוקת משדדת מערכות חיים, הופכת סדרי עולם, מעלה תחתונים, מורידה עליונים ומכניסה בעולם ערבוביה ואנדרלמוסיה. (על התורה)
"זאת חוקת התורה"
"גזירה היא מלפני ואין לך רשות להרהר אחריה" (רש"י)
בשעה שאדם מישראל בא לקיים מצוה, אומר לו היצר הרע: "מה המצוה הזאת?" הלא אין זו מצוה כלל ועיקר! ואילו לאחר שכבר קיים את המצוה, שוב אומר לו היצר הרע "מה טעם יש בה" מה רב ועמוק הוא טעמה של מצווה אשר קיימת – כדי להביאו לכלל גאווה ויוהרה.
ע"כ יתן האדם מישראל אל לבו יזכור "גזירה היא מלפני" – לפני קיום המצוה יאמר לעצמו: גזירה היא! מצוה היא מה' יתברך וחייב אני לקיימה, ואילו לאחר קיום המצווה "ואין לך רשות להרהר אחריה" עליך להסיח דעתך ממנה, כאילו לא עשה מאומה. (ר"מ מפרמישלן זצ"ל)
"זאת התורה אדם כי ימות באהל"
רבי יהושע מקוטנה היה אומר: "זאת התורה" – כל ימי חייו צריך יהודי ללמוד כיצד למות – "אדם כי ימות", ולא ייצא מן העולם הזה, אלא מתוך ה"אהל" – אוהלה של תורה ותפילה. רבי שמואל סלנט היה אומר: "אדם כי ימות באהל" – אין דירתו של אדם בעולם הזה אלא דירת עראי – אוהל. אבל ב"זאת התורה", במצוות ובמעשים טובים, זוכה האדם לבנות ולהקים לו בית בעולם הבא, ככתוב (קהלת יב, ה): "הלך האדם אל בית עולמו".
"לא מקום זרע ותאנה וגפן ורמון ומים אין לשתות"
לכאורה, טען העם טענות של טעם ואמר: גם אם היה כאן שפע של מים, המדבר "לא מקום זרע" הוא, ומקום ציה ושממה לא יצלח למאומה. ואף גם זאת, "ומים אין לשתות", אין כאן ולו טיפה אחת של מי שתיה להחיות את הנפש. וגם זאת, טענותיהם לא היו אלא דברי הבל. חבריהם מצויים במצוקה נוראה, הם ונשיהם וטפם ובעירם עומדים על סף מיתת צמאון, ואילו הם דואגים את דאגת המחר "לא מקום זרע", ובשעה קשה זו, הם מדברים גם על "תאנה גפן ורמון". מכאן אתה שומע גנותה של מחלוקת שמעבירה את האדם על דעתו, ובמהלך ההתנצחות דעתו מתבלבלת עליו ולבו מתערער עד שהוא מדבר ובא בטענות על העצים והאבנים ואינו יודע מה הוא שח. כך הללו, משנכנסו לתוך מחלוקת, עד שהיה עליהם לבקש על המים שבנפשם הם, טענו על הפירות, ולא עוד אלא שהקדימו תאוות הפירות לטענת המים. (מן התורה)
"אשר אין בה מום אשר לא עלה עליה על"
מי שרואה את עצמו כאילו כבר הגיע לתכלית השלמות וכבר אין בו שום פגם ומגרעת, הרי זה סימן מובהק שעדיין אין עליו בכלל עול מלכות שמים. אלמלי היה עליו קצת עול מלכות שמים, היה מבין יפה כי עדיין איננו אלא מומים בלבד (החוזה מלובלין)
"ויבכו את אהרן.. כל בית ישראל"
מסתבר שבמשך כל אותה תקופה לא אירעה אצל בנ"י אפילו רציחה בשוגג. שאם כן היה הרוצח יוצא מעיר המקלט, והמשפחה הייתה צוהלת ושמחה, לכן אמרה התורה: "ויבכו.. כל בית ישראל" כלומר כל משפחות בני ישראל התאבלו, ולא הייתה אף משפחה אשר הפיקה תועלת ממיתתו של אהרן, ולפיכך אנו רואים כי לא קרה רצח בשוגג כל אותה תקופה.
(משך חכמה)
"זאת התורה אדם כי ימות באהל"
אם האדם ממית עצמו, במי תתקיים התורה? אלא הכוונה לחינוך הבנים. מי שממית את עצמו ומסכן את נפשו כדי לגדל את בניו לתורה, אזי התורה מתקיימת בבניו, כי תורה מחזרת על אכסניה שלה. (רבי מאיר שפירא מלובלין)
ובלכתך בדרך
לו ידעו איזה רושם נשאר בעולם מאמירת פסוק חומש או פסוק תהילים, לא היו הולכים ברחוב בלי דברי תורה (ספר השיחות תרצ"ו)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה