"ויקרא משה להושע בן נון יהושע"
משה חשש בעיקר מפני סכנת כשלון שליחותו של יהושע: אם איש יפה נפש כמוהו, מופת לרבים ביושרו, צדיקותו וענוונותו, ישוב משליחותו וישמיע דעה רעה על הארץ, יקבלו בני ישראל את דבריו באמון וללא היסוס. לא כן ביחס ל"ראשי בני ישראל". משה העריך שאם המרגלים – עסקני הציבור – יחזרו מתור את הארץ וידברו סרה עליה, יתייחס העם אליהם ואל כוונותיהם בחשדנות, ולא ייגרר אחרי הצהרותיהם שנועדו לזרוע מבוכה ובהלה. לכן לא חשש מעצתם הרעה, והתפלל רק על יהושע. (יפה עיניים).
טבעו של עניו הוא, שלא להיות תקיף בדעתו ותמיד מבטל הוא את דעתו בפני הזולת. המרגלים הרי היו נשיאים של שבטים ואנשי שם, היה משה חושש איפוא שמא יבטל יהושע את דעתו בפני דעתם מחמת עניוותו, על כן התפלל "ה' יצילך מעצת מרגלים".
בנוגע ליהדות אי אפשר לנהוג תמיד בעניוות, שכן לפעמים יש לנהוג דווקא בדעה תקיפה. וכדי לדעת אימתי – לשם זה אכן זקוק אדם לסייעתא דשמיא... (אדמו"ר רא"מ מגור זצ"ל)
"שלח לך, לדעתך" (רש"י).
לכל יהודי ניתנה שליחות אלוקית לכבוש את חלקו בעולם, ולעשות ממנו "ארץ-ישראל". שליחות זו צריכה להיות "לדעתך" - השליח חייב להשתמש בשכלו, לחפש ולמצוא את הדרכים הטובות והמתאימות ביותר לביצוע השליחות. ועם זה עליו להיות בטל לחלוטין למשלח, למשה שבדור. (שיחות קודש)
"ויתרו את ארץ כנען"
ההולך לתור ארץ ומבקש לראות את היפה שבה, וליהנות מן הטוב שלה, כמו (י, ל"ג): "לתור להם מנוחה", ואילו היוצא למשימת ריגול בארץ אויב, מחפש בה את צדדי חולשתה, ומבקש לראות את הרע ואת המכוער שבה, כמו (בראשית מב, ט): "מרגלים אתם לראות את ערות הארץ באתם". כאשר שלח משה את האנשים על פי ה', שלחאותם כתיירים – "לתור את ארץ כנען", לראות את טובה ולחזור להגיד את שבחיה לבני ישראל. על כן מדברת עליהם התורה בכל הפרשה כעל "תיירים", ואינה מזכירה כלל לשון ריגול. אך כאשר אמונתם בה' ובמשה עבדו התרופפה, ואמרו (דברים א, כב): "נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו לנו את הארץ", הם הפכו מתיירים למרגלים, כנאמר (א, כד): "נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו לנו את הארץ", הם הפכו מתיירים למרגלים, כנאמר (א, כד): "ויבאו עד נחל אשכול וירגלו אתה", כי עשו מעשה מרגלים ולא מעשה תרים. (הכתב והקבלה).
"ארץ אוכלת יושביה"
זוהי ארץשאי אפשר להיות בה בבחינת "יושב" כלומר באותה מדרגה תמיד, או שעולים מעלה מעלה ומשיגים מדרגות גדולות, או שח"ו נופלים למדרגה שפלה... (ר"י מוארקי)
"הטובה היא אם רעה"
הארץ טובה היא, אפילו אם תראו כי רעה היא... קדושת ארץ ישראל מצויה וקיימת תמיד, אלא שהיא מכוסה ונסתרת. מתחת ה"רע" השטחי שלה מסתתר ה"טוב", וכאשר נכנסים אליה אזי נחשפת הקדושה הנסתרת.(ספר הזכות)
"”ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם"
אם רוחו של אדם נמוכה והוא אפס בעיני עצמו, הריהו מקבל צורה כזו גם בעיני יריבו והלה אכן רומסהו ברגליו. אם "ונהי בעינינו כחגבים" הרי ממילא "וכן היינו בעיניהם". (הרי"ם מגור)
"פקד עוון אבות על בנים"
ה' יתברך מפחית (“פוקד" מלשון החסרה : “ולא נפקד ממנו איש") את עוון האבות בשל הבנים. אם בניהם כשרים וטובים מתכפרים עוונותיהם בזכות הבנים "ברא מזכה אבא" (הכתב והקבלה)
"ויאמר ה' סלחתי כדברך"
בשביל שאמרת פן יאמרו מבלתי יכולת ה' (רש"י)
בעצם הלא יכול היה ה' יתברך גם להפוך את מחשבתם של העמים, לבל יאמרו "מבלתי יכולת", אלא מכיוון שכבר אמר משה רבנו כך: “ואמרו הגויים". הרי כבר דיבורו של משה עושה רושם (“ותגזר אומר ויקם לך") שיהיו העמים מוכרחים לומר כך, וזה עלול היה לגרום באמת לחילול ה', על כן הכרח היה ב"סלחתי" (קדושת לוי)
סגולה לזכרון
אחד מחסידיו של רבי מנחם-מענדל מקוצק היה תלמיד-חכם גדול, שהיה שקוע במשך כל היום
בלימוד התורה. עם זאת סבל מאוד מזיכרון חלש ומנטייה לשכוח את אשר למד.
פעם החליט להיכנס אל רבו ולבקש עצה וסגולה לחיזוק הזיכרון. הרבי מקוצק, שהיה ידוע
באמרותיו החריפות והשנונות, הגיב קצרות: "סגולה לזיכרון אתה מבקש? בתורה יש סגולה
אחת - 'ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם - למען תזכרו'"...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה