"שאו את ראש כל עדת בני ישראל"
התורה פונה בזה לישראל ואומרת "שאו את ראש! כל עדת בני ישראל!" אתם בני ישראל שאו את ראשכם, הגביהו למעלה את הראש – מקום מושב השכלי והשתדלו לעלות מעלה מעלה, למרום פסגת הדעת. (ר"א לוין)
"שאו את ראש כל עדת בני ישראל"
הקב"ה ציווה למנות את בני-ישראל, כי הדין הוא ש"דבר שבמניין לא בטל". הקב"ה לא רצה שבני-ישראל יתבטלו ברוב בין האומות, לפיכך ציווה למנותם ועשאם ל"דבר שבמניין" שאינו בטל.
(חידושי הרי"ם)
''איש ראש לבית אבתיו הוא''
דרכו של עולם, כשעולה אדם לגדולה ונעשה ראש ומנהיג, טיבו נעשה יותר גרוע משהיה לפני-כן, (כדרך שאנו מוצאים אצל ירבעם בן נבט, שבתחילה היה צדיק והוכיח את שלמה המלך, ואילו משעלה על כסא המלוכה נעשה חוטא ומחטיא את הרבים). לפיכך מעידה כאן התורה, כי ''ראש לבית אבותיו הוא'' - שכל אחד מהם נשאר תמיד כמות שהיה (''הוא - בצדקו מתחילתו ועד סופו'').
"איש ראש לבית אבותיו הוא"
שני בני אדם היו מריבים זה עם זה. הטיח אחד בחברו "אין לך כל יחוס !" נענה הלה ואמר: "אמנם מיוחס אתה, אולם בך היחוס מסתיים, ואילו בי היחוס מתחיל" זוהי הכוונה שבפס' "ראש לבית אבותיו הוא" כל אחד מהם היה מיוחס מכוח עצמו, כך שהתחיל בו יחוס חדש לבני המשפחה הבאים אחריו. (הר"מ חפץ זצ"ל)
בתהילים (קכו,ו) נאמר: "הלוך ילך ובכה נושא משך הזרע". מי שכל מעלתו היא ייחוסו, שהוא "נושא משך הזרע", אבל מעצמו אין לו כלום, הוא בבחינת "הלוך ילך ובכה"; אבל "בוא יבוא ברינה נושא אלומותיו" - מי שנושא אלומה ויבול משל עצמו, הוא "בוא יבוא ברינה".
(רבי משה חפץ זצ"ל)
''כאשר צוה ה את משה ויפקדם במדבר סיני'' (א, י''ט)
והלא מן הדין היה הכתוב צריך לומר להיפך: ''ויפקדם במדבר סיני כאשר צוה ה את משה''?
ברם, נשמותיהם של ישראל הן המהוות את התורה. כל אדם מישראל הנהו אות מן התורה, כפי שמצינו בספרים שראשי-תיבות של ''ישראל'' הם: יש ששים ריבוא אותיות לתורה. יוצא איפוא שכאשר פקד משה את ישראל היה לומד בזה את התורה. הוא אשר אמר הכתוב: ''כאשר צוה ה את משה'' - כשם שלמד משה את התורה מאשר צוה אותו השם-יתברך, כך למד את התורה גם כאשר ''ויפקדם במדבר סיני'' (קדושת לוי)
"כל פקודי הלויים... שנים ועשרים אלף"
מה טעמו של דבר שהיה שבט לוי מועט במספרו מכל יתר השבטים?
לפי שני ישראל, אשר סבלו ונתענו בשעבוד מצרים, היפרה והירבה אותם ה'-יתברך שלא כדרך הטבע, ככתוב: "וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ"(שמות א,יב). אבל שבט לוי, שלפי דברי חכמינו לא היה בשעבוד מצרים ולא עבד עבודת פרך, היתה איפוא ילודתו בדרך הטבע וברכת "כן ירבה וכן יפרוץ" לא חלה עליו. (רמב"ן)
"ויהי כל בכור זכר ... לפקדיהם"
אגב המנין היה משה רבינו מתקן את כל חסרונותיהם. "לפקודיהם" מלשון "ולא נפקד ממנו איש", היינו חסרון... (חידושי הרי"ם)
לא דיי באמירה
בדיני נדרים קובעה המשנה כי "האומר ירושלים לא אמר כלום" (משום שאין זה לשון נדר). יש בזה רמז שהעיקר הוא לעסוק בבניין ירושלים במעשה בפועל, אבל "האומר ירושלים", אם האדם רוצה לצאת ידי-חובה באמירה בלבד ובסיפור שבחי ירושלים – "לא אמר כלום".
(רבי שאול ממוז'ניץ)
צר לי המקום
המשנה (אבות ה,ו) מתארת את אחד הניסים שהיו בירושלים: "לא אמר אדם צר לי המקום שאלין בירושלים". כתב על כך ה'חתם-סופר':
מהגמרא עולה שבזמני העלייה לרגל היה דוחק גדול בירושלים, ואם בעזרה הייתה צפיפות גדולה, בוודאי היה דוחק במקומות הלינה. איך אפוא אומרת המשנה "לא אמר אדם צר לי המקום שאלין בירושלים"?
אלא הדגש הוא על "לא אמר אדם" – אמנם היה דוחק והייתה צפיפות, אבל מרוב אהבת ה' ושמחה לא הרגישו העולים לרגל את צער הצפיפות ולא התלוננו עליה.
דבר תורה קצר במדבר, דבר תורה במדבר, פנינים, וורטים במדבר
התורה פונה בזה לישראל ואומרת "שאו את ראש! כל עדת בני ישראל!" אתם בני ישראל שאו את ראשכם, הגביהו למעלה את הראש – מקום מושב השכלי והשתדלו לעלות מעלה מעלה, למרום פסגת הדעת. (ר"א לוין)
"שאו את ראש כל עדת בני ישראל"
הקב"ה ציווה למנות את בני-ישראל, כי הדין הוא ש"דבר שבמניין לא בטל". הקב"ה לא רצה שבני-ישראל יתבטלו ברוב בין האומות, לפיכך ציווה למנותם ועשאם ל"דבר שבמניין" שאינו בטל.
(חידושי הרי"ם)
''איש ראש לבית אבתיו הוא''
דרכו של עולם, כשעולה אדם לגדולה ונעשה ראש ומנהיג, טיבו נעשה יותר גרוע משהיה לפני-כן, (כדרך שאנו מוצאים אצל ירבעם בן נבט, שבתחילה היה צדיק והוכיח את שלמה המלך, ואילו משעלה על כסא המלוכה נעשה חוטא ומחטיא את הרבים). לפיכך מעידה כאן התורה, כי ''ראש לבית אבותיו הוא'' - שכל אחד מהם נשאר תמיד כמות שהיה (''הוא - בצדקו מתחילתו ועד סופו'').
"איש ראש לבית אבותיו הוא"
שני בני אדם היו מריבים זה עם זה. הטיח אחד בחברו "אין לך כל יחוס !" נענה הלה ואמר: "אמנם מיוחס אתה, אולם בך היחוס מסתיים, ואילו בי היחוס מתחיל" זוהי הכוונה שבפס' "ראש לבית אבותיו הוא" כל אחד מהם היה מיוחס מכוח עצמו, כך שהתחיל בו יחוס חדש לבני המשפחה הבאים אחריו. (הר"מ חפץ זצ"ל)
בתהילים (קכו,ו) נאמר: "הלוך ילך ובכה נושא משך הזרע". מי שכל מעלתו היא ייחוסו, שהוא "נושא משך הזרע", אבל מעצמו אין לו כלום, הוא בבחינת "הלוך ילך ובכה"; אבל "בוא יבוא ברינה נושא אלומותיו" - מי שנושא אלומה ויבול משל עצמו, הוא "בוא יבוא ברינה".
(רבי משה חפץ זצ"ל)
''כאשר צוה ה את משה ויפקדם במדבר סיני'' (א, י''ט)
והלא מן הדין היה הכתוב צריך לומר להיפך: ''ויפקדם במדבר סיני כאשר צוה ה את משה''?
ברם, נשמותיהם של ישראל הן המהוות את התורה. כל אדם מישראל הנהו אות מן התורה, כפי שמצינו בספרים שראשי-תיבות של ''ישראל'' הם: יש ששים ריבוא אותיות לתורה. יוצא איפוא שכאשר פקד משה את ישראל היה לומד בזה את התורה. הוא אשר אמר הכתוב: ''כאשר צוה ה את משה'' - כשם שלמד משה את התורה מאשר צוה אותו השם-יתברך, כך למד את התורה גם כאשר ''ויפקדם במדבר סיני'' (קדושת לוי)
"כל פקודי הלויים... שנים ועשרים אלף"
מה טעמו של דבר שהיה שבט לוי מועט במספרו מכל יתר השבטים?
לפי שני ישראל, אשר סבלו ונתענו בשעבוד מצרים, היפרה והירבה אותם ה'-יתברך שלא כדרך הטבע, ככתוב: "וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ"(שמות א,יב). אבל שבט לוי, שלפי דברי חכמינו לא היה בשעבוד מצרים ולא עבד עבודת פרך, היתה איפוא ילודתו בדרך הטבע וברכת "כן ירבה וכן יפרוץ" לא חלה עליו. (רמב"ן)
"ויהי כל בכור זכר ... לפקדיהם"
אגב המנין היה משה רבינו מתקן את כל חסרונותיהם. "לפקודיהם" מלשון "ולא נפקד ממנו איש", היינו חסרון... (חידושי הרי"ם)
לא דיי באמירה
בדיני נדרים קובעה המשנה כי "האומר ירושלים לא אמר כלום" (משום שאין זה לשון נדר). יש בזה רמז שהעיקר הוא לעסוק בבניין ירושלים במעשה בפועל, אבל "האומר ירושלים", אם האדם רוצה לצאת ידי-חובה באמירה בלבד ובסיפור שבחי ירושלים – "לא אמר כלום".
(רבי שאול ממוז'ניץ)
צר לי המקום
המשנה (אבות ה,ו) מתארת את אחד הניסים שהיו בירושלים: "לא אמר אדם צר לי המקום שאלין בירושלים". כתב על כך ה'חתם-סופר':
מהגמרא עולה שבזמני העלייה לרגל היה דוחק גדול בירושלים, ואם בעזרה הייתה צפיפות גדולה, בוודאי היה דוחק במקומות הלינה. איך אפוא אומרת המשנה "לא אמר אדם צר לי המקום שאלין בירושלים"?
אלא הדגש הוא על "לא אמר אדם" – אמנם היה דוחק והייתה צפיפות, אבל מרוב אהבת ה' ושמחה לא הרגישו העולים לרגל את צער הצפיפות ולא התלוננו עליה.
דבר תורה קצר במדבר, דבר תורה במדבר, פנינים, וורטים במדבר
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה