"אמר אל הכהנים בני אהרן ואמרת אלהם"
צריכים אנו לדעת, שאמנם קדושת הכוהנים נובעת מכך שהם מזרע אהרן, אבל לא די להסתפק בזכות אבות ולומר: "אבא שלי רב..." או "סבא שלי היה כך וכך..." ועוד כהנה וכהנה.
אלא, צריך כל אדם בנפרד להיטהר, ועל זה הפסוק אומר: "אמור אל הכהנים בני אהרן" - למד את בני אהרן שלא יסתפקו שהם "בניו של הכהן הגדול", אלא "ואמרת אליהם" - שהדיבור מופנה ישר אליהם כי כל אחד חייב להתעלות ולהיטהר בזכות עצמו.
"מועדי ה' אשר תקראו אתם מקראי קדש אלה הם מועדי ששת ימים ּתֵעָשֶׂה מלאכה וביום השביעי שבת שבתון"
מסביר הגאון מוילנא: נתן הקב"ה לעמו ישראל שבעה ימים טובים - ראש השנה, יום כיפור, יום הראשון של סוכות, שמיני עצרת, יום הראשון של פסח, שביעי של פסח וחג השבועות.
ולשבעה ימים הללו מדבר הפסוק "ששת ימים תעשה מלאכה" שמותר בימים אלו לעשות מלאכה לצורך אוכל נפש, אבל "ביום השביעי", דהיינו יום כיפור שזהו "שבת שבתון... כל מלאכה לא תעשו", אפילו מלאכת אוכל נפש אסור לעשות בה..
"וידבר משה את מעדי ה' אל בני ישראל"
למה הוצרך לכתוב כאן "וידבר משה"? והרי ידוע, כי כל המצוות כולן נאמרו מפי משה?
אלא, אומרים חז"ל במס' מגילה (ל"ב.) "תנו רבנן: כמשה תיקן להם לישראל שיהו שואלין ודורשין בעניינו של יום: הלכות פסח בפסח, הלכות עצרת בעצרת והלכות חג בחג". והיה משה מדבר עם בני ישראל את הלכות כל מועד ומועד בזמנן.
"לא יקרחו קרחה בראשם ופאת זקנם לא יגלחו ובבשרם לא ישרטו שרטת... ולא יחללו שם אלהיהם"
שואלים, איזה חילול ה' יש בזה? – אלא, אדם אשר נפטר לו מַכָּר, רח"ל, והוא מורט לעצמו שערות ומביא על עצמו ייסורים הוא מראה כאילו ה' ח"ו עשה לו עוול גדול, וזה חילול ה'.
וצריך להבין מי הם היכולים לחלל את קדשי ישראל!
הרי ששומעים חירופין וגידופין על גדולי ישראל מפי כופרים גמורים אין אנו מתייחסים אליהם שאין ערך כלל לדיבורם, לכן לא עליהם הכתוב דיבר, אלא על הבני תורה אשר בניהם מבזים את כבוד חברם, ולא עוד אלא שאומרים "הרב ההוא לא צודק", "והחסידות הזאת...." ועוד כהנה וכהנה. (שערי חיים)
"לאביו ולאמו לא יטמא"
לכן אסרה התורה לכהן גדול להטמא אפילו לאביו ולאמו, כדי ללמדו שאין לו שייכות למשפחתו יותר מאשר לכל
סתם יהודי. (ר"מ מקוצק)
הבעש"ט היה אומר: כל זמן שאני אוהב את בני יותר משאני אוהב סתם יהודי אחר שאינו קרובי, משמע שלא הגעתי
אפילו לחצי מדרגת אהבת ישראל!
צריכים אנו לדעת, שאמנם קדושת הכוהנים נובעת מכך שהם מזרע אהרן, אבל לא די להסתפק בזכות אבות ולומר: "אבא שלי רב..." או "סבא שלי היה כך וכך..." ועוד כהנה וכהנה.
אלא, צריך כל אדם בנפרד להיטהר, ועל זה הפסוק אומר: "אמור אל הכהנים בני אהרן" - למד את בני אהרן שלא יסתפקו שהם "בניו של הכהן הגדול", אלא "ואמרת אליהם" - שהדיבור מופנה ישר אליהם כי כל אחד חייב להתעלות ולהיטהר בזכות עצמו.
"מועדי ה' אשר תקראו אתם מקראי קדש אלה הם מועדי ששת ימים ּתֵעָשֶׂה מלאכה וביום השביעי שבת שבתון"
מסביר הגאון מוילנא: נתן הקב"ה לעמו ישראל שבעה ימים טובים - ראש השנה, יום כיפור, יום הראשון של סוכות, שמיני עצרת, יום הראשון של פסח, שביעי של פסח וחג השבועות.
ולשבעה ימים הללו מדבר הפסוק "ששת ימים תעשה מלאכה" שמותר בימים אלו לעשות מלאכה לצורך אוכל נפש, אבל "ביום השביעי", דהיינו יום כיפור שזהו "שבת שבתון... כל מלאכה לא תעשו", אפילו מלאכת אוכל נפש אסור לעשות בה..
"וידבר משה את מעדי ה' אל בני ישראל"
למה הוצרך לכתוב כאן "וידבר משה"? והרי ידוע, כי כל המצוות כולן נאמרו מפי משה?
אלא, אומרים חז"ל במס' מגילה (ל"ב.) "תנו רבנן: כמשה תיקן להם לישראל שיהו שואלין ודורשין בעניינו של יום: הלכות פסח בפסח, הלכות עצרת בעצרת והלכות חג בחג". והיה משה מדבר עם בני ישראל את הלכות כל מועד ומועד בזמנן.
"לא יקרחו קרחה בראשם ופאת זקנם לא יגלחו ובבשרם לא ישרטו שרטת... ולא יחללו שם אלהיהם"
שואלים, איזה חילול ה' יש בזה? – אלא, אדם אשר נפטר לו מַכָּר, רח"ל, והוא מורט לעצמו שערות ומביא על עצמו ייסורים הוא מראה כאילו ה' ח"ו עשה לו עוול גדול, וזה חילול ה'.
וצריך להבין מי הם היכולים לחלל את קדשי ישראל!
הרי ששומעים חירופין וגידופין על גדולי ישראל מפי כופרים גמורים אין אנו מתייחסים אליהם שאין ערך כלל לדיבורם, לכן לא עליהם הכתוב דיבר, אלא על הבני תורה אשר בניהם מבזים את כבוד חברם, ולא עוד אלא שאומרים "הרב ההוא לא צודק", "והחסידות הזאת...." ועוד כהנה וכהנה. (שערי חיים)
"לאביו ולאמו לא יטמא"
לכן אסרה התורה לכהן גדול להטמא אפילו לאביו ולאמו, כדי ללמדו שאין לו שייכות למשפחתו יותר מאשר לכל
סתם יהודי. (ר"מ מקוצק)
הבעש"ט היה אומר: כל זמן שאני אוהב את בני יותר משאני אוהב סתם יהודי אחר שאינו קרובי, משמע שלא הגעתי
אפילו לחצי מדרגת אהבת ישראל!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה