פנינים שמות, וורטים וסיפור חסידי פרשת שמות, דבר תורה קצר שמות

פנינים שמות, וורטים וסיפור חסידי פרשת שמות, דבר תורה קצר שמות

לרפואת עינת אושרת בת שרה, עמיחי יוסף חיים בן מרים, רפאל בן חנה, יונתן בן מלכה (פולארד) יהונתן יוני טל בן תמר אסתר, ולרפואת הרב יעקב חי יוסף בן מרגלית, בתוך שאר חולי ישראל, וללידה קלה למרים בת דליה

"ואלה שמות בני ישראל הבאים"

דרש ר' יששכר דוב מבלז : "הבאים" לשון הוה. ללמדך: תמיד תמיד, כל הימים הארוכים שעשו בגלות מצרים, היו בבחינת "הבאים", כאילו רק היום באו, ועוד המה היו ספוגים באוירה של ארץ ישראל. כי לא הושפעו ולא נשתנו מאומה בהשפעות הסביבה המצרית.

''ואלה שמות בני ישראל''

להודיע הבתן שנמשלו לכוכבים. (רש''י)

בני ישראל חייבים לדעת, כי ה' יתברך אוהב אותם, וכשם שברא את הכוכבים על-מנת שיאירו בחשכת הלילה - כך ברא אותם על-מנת שיפיצו את אור האלוקים ויחדירוהו למקומות החשוכים והמושפלים ביותר. (שפת אמת)

"ואלה שמות בני ישראל הבאים "

סופי תיבות של "תהלים". לרמז שבכל נדודינו, צרותינו ומצוקתינו, כאשר אנו באים מצרימה – באים במיצר, טוב לאמר פרקי תהלים, שרפואה בדוקה ומנוסה היא לכל צרה שלא תבוא. וכן אמרו חז"ל (ב"ר סח, יד) "יעקב כל ספר תהלים היה אומר בבית לבן". (אור דוד)

"וַתִּרְאֵהוּ אֶת הַיֶּלֶד וְהִנֵּה נַעַר בֹּכֶה"
הצדיק רבי דב בער ממזריץ', היה אומר; שלשה דברים צריך אדם ללמוד מן הילד; הוא תמיד שמח. לעולם אינו יושב בטל. וכשרוצה משהו, פורץ בבכי עד שמשיגו.

"ותתצב אחותו מרחוק, לדעת מה יעשה לו"

למה עמדה מרים מרחוק ?

אמר רב : לפי שהייתה מרים מתנבאת ואומרת : עתידה אמי שתלד בן, שמושיע את ישראל מיד מצרים. וכוון שנולד משה, נתמלא כל הבית כולו אור. עמד אביה ונשקה על ראשה.

אמר לה : בתי, נתקיימה נבואתך !

וכוון שהטילוהו ליאור, עמד אביה וטפח לה על ראשה.

אמר לה : בתי, היכן נבואתך ?

וזהו שנאמר "ותתצב אחותו מרחוק לדעת מה יעשה לו" לידע מה יהא בסוף נבואתה.

"ותקרא שמו משה... כי מן המים משיתיהו"

מכאן אתה לומד שכרם של גומלי-חסדים. אף-על-פי שהרבה שמות היו לו למשה, לא נקבע לו שם בכל התורה אלא כמו שקראתו בתיה בת פרעה, ואף הקב"ה לא קראו בשם אחר. (שמות רבה)

"ויגדל משה ויצא אל אחיו"

משה גדל בבית המלך, ושם לא היה חסר לו דבר, והיה יכול לשבת בשקט ובשלווה; אך מיד כשגדל והיה מסוגל לעשות ולפעול, יצא אל אחיו וחירף את נפשו כדי לעזור לאחד מהם, עד שבשל כך מזה נאלץ לברוח ולצאת לגולה. (הרבי מליובאוויטש)

''ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף''

אילו היה יודע ומכיר את יוסף, את עברו ופרשת חייו, כי אז היה לומד לקח מזה, שדוקא כל האמצעים שהופעלו כדי להביא עליו רעה, הן ע''י האחים והן ע''י פוטיפר - הם היו הדרכים אשר הובילוהו אל פסגת ההצלחה והגדולה, וממילא היה חושש לענות ולהציק ליהודים, פן יגרום על ידי כך לגאולתם ועלייתם לגדולה. (אמרי אש להה''ק מגומבין ז''ל)

''ויקוצו מפני בני ישראל''

לפתע חשו המצרים בקרבם שנאה עזה כלפי בני ישראל, אף על פי שזה לא היה כל-כך מרצונם (בפה-רך). היה זה רצון ההשגחה העליונה, כדי לבודד את בני ישראל מן המצרים לבל יתבוללו בתוכם. לפיכך אומר נעים-זמירות-ישראל בתהלים: ''הפך לבם לשנוא עמו'' (שפת אמת)

''ותעל שועתם אל האלוקים מן העבודה''

בני ישראל לא הצטערו כל כך מעצם העבודה המפרכת, כמו מזה שלא ניתן להם להתפלל ולעבוד את האלוקים (איזוהי עבודה שבלב - זו תפילה); ואכן, שוועתם מן ה''עבודה'' עלתה מיד השמימה ונתקבלה. (רבי שמלקי מניקלשבורג ז''ל)

''ותחיין את הילדים''

פעמים יש שנולדים ילדים חסרי כח-חיים והם מתים מיד עם צאתם לאויר העולם. היו איפוא המיילדות חוששות, שמא יחשדו בהן שהן המיתו את הילדים הללו, לכן התפללו ובקשו מהשם-יתברך כי ילדים שלא נועדו מטבעם לחיות יישארו גם הם בחיים, לבל יוטל עליהן כל חשד. זהו שאמרה תורה: ''ותחיין את הילדים''... (לפי המדרש)

"ומשה היה רועה את צאן יתרו"

בחנו הקב"ה למשה בצאן (הקב"ה בחן אותו ביחס אל הצאן)  כשהיה משה רבנו רועה את צאנו של יתרו במדבר, ברח ממנו גדי, ורץ משה אחריו עד שהגיע הגדי לחסוח (בין הרים). כיוון שהגיע לחסוח, נזדמנה לו ברכה של מים ועמד הגדי לשתות. כוון שהגיע משה אצלו, אמר : אני לא הייתי יודע, שרץ היית מפני צמא ! (עכשיו) עייף אתה. הרכיבו על כתפו והיה מהלך. אמר הקב"ה : יש לך רחמים לנהוג צאנו של בשר ודם כך - חייך (לשון שבועה) אתה תרעה את צאני.

"הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד עָלָיו אַדְמַת קֹדֶשׁ הוּא"
'ואל תאמר לכשאפנה אשנה' ('אבות ב ד). כי האדם חושב בנפשו, לכשירחיב לו ה' את גבולו ויוטב מצבו, אז יעסוק בתורה ובמצוות, אבל לא כן עכשיו, כשהוא בצרה ומצוקה. ולזה אמר הכתוב; "כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד עָלָיו", היינו; באותו מצב ובאותה שעה; "קֹדֶשׁ הוּא"! דאפשר, שרצון ה' הוא דוקא בעבודה מאותה שעה הדחוקה. וכבר אמרו חז"ל; 'הלומד תורה בצער, נוטל אלף בשכרו. שלא בצער, נוטל מאתים'. ('שהש"ר' ח טז). 'ולפום צערא אגרא' ('חפץ חיים')

"וְעַתָּה לֵךְ וְאָנֹכִי אֶהְיֶה עִם פִּיךָ"
פירש ה'אור החיים' הקדוש זצ"ל; שמשה רבנו תמה; כיצד שולחו הבורא יתברך לדבר לפני פרעה ועודנו ערל שפתים?! ענהו הקב"ה: "וְעַתָּה לֵךְ", איני עושה מופת ונס, אלא למתחילים במצוה, אז זוכים הם לעזר שמים ורואים פלאות. ומכאן למוד ולקח, לכל החפצים לזכות בסיוע ממרום; התחילו לפעול והסיוע בוא יבוא.

סיפור חסידי - ותשלח את אמתה

פעם נתכנסו בלובלין כמה מראשי הקהילה עם רבני העיר ודנו בענין חשוב, שהיה בו משום הצלת נפשות רבות מישראל. אמרו אנשי המעשה שבין הנאספים: "ענין זה שאנו דנים בו עתה, הוא כבד מאתנו. ולא נוכל לבצעו בכחותינו הדלים והצנועים". התערב הגאון ר' מאיר שפירא, ראש ישיבת חכמי לובלין בימים ההם. וקרא בהתרגשות: "רבותינו דרשו כידוע, את הכתוב: "וַתִּשְׁלַח אֶת אֲמָתָהּ" ('שמות' ב ה) את ידה. ועוד אמרו: "אע"פ שידה של בת פרעה היתה קצרה מלהגיע לתיבה באורח טבעי, כיון שהושיטה את ידה להציל את משה, נעשה לה נס וידה נתארכה אמות הרבה. ונסיון ההצלה הצליח בידה. והנה, יש מקום לשאול כאן: "מה היתה סבורה בת פרעה, בשעה שהושיטה את ידה לתיבה, המרוחקת ממנה מרחק רב"? "אלא" המשיך ר' מאיר שפירא בקולו המלהיב: "מפרשה זו עלינו ללמוד מוסר השכל; שלעולם יחתור האדם אל המטרה הנכספת מתוך אמונה ובטחון בקב"ה. ואפילו נראית לו המטרה רחוקה מכדי הישג ידו באורח טבעי, אסור לו להתיאש ולהוריד ידיו בחוסר אונים ובאפס מעשה. ואף אנו, מורי ורבותי, עשה נעשה למען המטרה הקדושה שלפנינו, בכל כחנו ומאדנו. ובעזרת השי"ת גם יכול נוכל". 

ויטמנהו בחול - סיפור חסידי

בעיר אחת, סמוך למז'יבוז', נתמנה מושל אכזר. שגזר גזירות קשות על היהודים, עד שכבר לא יכלו לשאתן. החליטו לשגר משלחת למז'יבוז', לבקש עצה וברכה מהצדיק רבי ברוך. בסעודת השבת סיפרו חברי המשלחת על הצרות. נענה הרבי: "כתוב, 'וירא כי אין איש' - ראיתי את המושל שלכם, והנה אין הוא ראוי להיקרא 'איש', כי אינו מתנהג כבן-אדם; 'וירא את המצרי' - אכן, רואה אני שדינו להיענש כמצרים, שהעבידו את אבותינו בפרך; אלא שהדבר אינו חייב להיעשות ביום שבת-קודש - 'ויטמנהו בחול', הוא ייטמן ביום חול". וכעבור ימים אחדים יצא המושל על סוסו אל מחוץ לעיר, וברק פגע בו ומת.

שבת שלום ומבורך!

פנינים וורטים פרשת ויחי סיפור חסידי , דבר תורה קצר ויחי

פנינים לפרשת ויחי, וורטים וסיפור חסידי פרשת ויחי

לרפואת עינת אושרת בת שרה, עמיחי יוסף חיים בן מרים, רפאל בן חנה, יונתן בן מלכה (פולארד) יהונתן יוני טל בן תמר אסתר, ולרפואת הרב יעקב חי יוסף בן מרגלית, בתוך שאר חולי ישראל, וללידה קלה למרים בת דליה

"ויחי יעקב"

למה פרשה זו סתומה, שביקש יעקב אבינו לגלות את הקץ לבניו ונסתם ממנו (רש"י).

ולמה נסתם ממנו חשבון הקץ ? כי הגלות באה למרק עוונותיהם של ישראל כדי להיטיבם באחרונה, ואם יוודע זמן הקץ לא נרגיש כלל את הגלות ומרירותה, כי צרה שאדם יודע את קיצה וסופה, אינה בגדר צרה קשה (שפת אמת)

"ויחי יעקב"

דוק ותראה, שכל פרשה שעיקרה באה לספר על מיתת צדיקים פותח בה הכתוב בביטוי של חיים – והוא גם שמה. "חיי שרה", "ויחי יעקב". כי מעשיהם הטובים ויצירותיהם הנעלות הם נחלת הדורות, גנזי תרבותנו. מהם אנו יונקים, מהם אנו מושפעים. צדיקים במיתתם קרויים חיים. (דרשות אל עמי)

"ויהיו ימי יעקב שני חייו"

ולא כתוב "ויהיו שני יעקב" או בדומה לכך, לומר לך כי חייו של יעקב אחידים היו, בדרך אחת הלך כל שנות חייו. (הרש"ר הירש)

'"ויחי יעקב בארץ מצרים''

יעקב מרמז על מידת ה''אמת'' - ''תתן אמת ליעקב''. במידת האמת אפשר לבלות את כל העיתים הקש/ות והמצרים (מלשון מיצר) הקשים ביותר... (חידושי הרי''מ ז''ל)

''ועשית עמדי חסד ואמת''

יהא זה חסד של אמת מה שתעשה עמדי: ''אל נא תקברני במצרים'' – שאפילו רק לפי שעה לא תקברני במצריים... (מלא העומר).

כל טובה הנעשית לאדם בעולם הזה, אין יודעים אם אמנם טובה אמיתית היא זו. לפעמים סבור אדם שעשה טובה לחבירו, ולבסוף מתברר שזו היתה רעה, או שיצאה ממנה רעה. לעומת זה, החסד הנעשה למתים, זהו חסד אמיתי, לפי שבוודאי זקוקים הם לו... (אהל יעקב).

ראשי תיבות של ''אמת'' הם: ארון, מיטה, תכריכים – זהו החסד הנעשה למתים... (מדרש תלפיות).

"האלו-הים הרועה אותי מעודי ועד היום"

מסביר המלבי"ם, שהנהגתו של הקב"ה עם יעקב הייתה כדרך רועה צאן.

ממש כפי שהרועה צאן אינו מביט על מעשיהם והכנתם של הצאן, אם זכאים המה למרעה או לא. כן ה' יתברך רועה אותי לתת לי פרנסתי ברווח, כדי סיפוקי.

''ויקרא בהם שמי ושם אבתי''

כאשר הבנים הולכים, חלילה, בדרך הרע – הרי הוריהם וסביהם בושים ונכלמים, לכשקוראים בהם את שם בניהם או נכדיהם. לפיכך ברך אותם יעקב אבינו, שיהיו ראויים להיקרא עליהם שם אבותיהם, לבל תהי חרפה בכך אם ייאמר, שהם הינם נכדיהם וניניהם של אברהם יצחק ויעקב.... (מפרשים).

''כרע רבץ כאריה''

זו מידתו של יהודה, שאפילו כשהוא נופל לפעמים וכורע – ''כרע רבץ'' – בכל זאת הריהו גיבור ואמיץ כאריה. איננו נופל לזרועות היאוש, כי אם הוא מודה בכשלון ומתנער מיד לקום, על ידי תשובה. כשם שלא היה יהודה בוש להודות במעשה תמר, ומכך נוצר המשיח... (חידושי הרי''מ ז''ל).

''מאשר שמנה לחמו והוא יתן מעדני מלך''

''מאשר'' – כל אדם מישראל ילמד נא לקח מאשר: ''שמנה לחמו'' – המאכלים השמנים והדשנים ביותר היו לדידו בפרוסת לחמו הפשוטה, ברם ''והוא יתן'' – כאשר בא לתת צדקה – ''מעדני מלך'' – נתן את המאכלים המשובחים ביותר. כך צריך לנהוג כל אדם מישראל, לחיות בפני עצמו חיים פשוטים וצנועים, ואילו צדקה יתן מן הטוב ומן המובחר. (בשם האלשיך).

ובהקשר לזה מסופר בתלמוד: פעם אחת שלחו חכמי בית המדרש את רבי עקיבא וחבריו לאסוף כסף לצדקה. הגיעו לפתח בית של עשיר אחד. כשרצו להיכנס שמעו שבעל הבית אומר לבנו: לך וקנה לנו ירק לארוחה, אבל אל תקנה רך וטרי אלא ירק של אתמול שהוא יותר זול... כיון ששמעו כך עזבוהו והלכו. בדרכם חזרה לאחר שכבר גבו צדקה מבני העיר, פגשו את העשיר הנ"ל, אמר להם: מדוע לא באתם אלי כפי שהייתם נוהגים תמיד? אמרו כך וכך שמענו שביקשת ירק בזול, ולכן לא נכנסנו אליך. אמר להם: מה שביני לבין ילדי אתם יודעים, אבל לא מה שביני לבין בוראי, ואני מבקש מכם שתלכו אל ביתי ותאמרו לאשתי שתתן לכם מידת ליטרא מלא דינרים. הלכו ואמרו לה מה שציוה בעלה. שאלה אותם איזו מידה אמר לכם גדושה או מחוקה? אמרו לה: סתם אמר לנו, אמרה להם: אני אתן לכם גדושה, ואם יאמר לכם בעלי שכך היתה כוונתו הנה מה טוב, ואם לאו – אנכה את הגידוש מחשבון כתובתי. כששמע בעלה צדקתה כפה לה את כתובתה (ירושלמי פסחים ד, ט).

"וידגו לרוב בקרב הארץ"

מה דגים הללו גדלים במים כיוון שיורדת טיפה אחת מלמעלה מקבלים אותה בצימאון כמו שלא קיבלו טיפה של מים מימיהם, כך הם ישראל – גדלים במים בתורה. כיוון שהם שומעים דבר חדש מן התורה, הם מקבלים אותו בצימאון כמי שלא שמעו דבר תורה מימיהם. (בראשית רבה צז).

"אל נא תקברני במצרים"

יעקב חשש, בראותו בניו ובני בניו נאחזים במצרים ("ויאחזו בה"), שרואים הם בארץ זו ארץ מכורתם וברבות הימים ישכחו את מולדתם ויחליפו את הירדן ביאור מצרים. דאגה זו עוררה את יעקב בתור ראש המשפחה לחזק בלב צאצאיו את התקוה לשיבת בנים לארץ האבות. וזאת אשר אמר להם : בניי, רצונכם לחיות במצרים, אני אין רצוני אפילו להקבר בה ... "אל נא תקברני במצרים" (הרש"ר הירש)

"אל תיראו - ואתם חשבתם עלי רעה אלוקים חשבה לטובה"

ואל תיראו – אין לכם לחשוש שאני אתנקם בכם וארצה לעשות לכם רעה כי מי כמוני יודע מן הנסיון האישי שלי, שלא מחשבותיו של האדם מחשבותיו של ה'? הרי אתם חשבתם עלי רעה ואלוקים חשבה לטובה ואם כן יודע אני שגם אם ארצה להתנקם הרי כך גם יהפוך ה' את כוונתי הרעה לטובה ?

סיפור חסידי

שאלו פעם את החסיד רבי בנימין קלעצקר, שהיה סוחר גדול, איך אפשר לעסוק בענייני

חסידות בשעת העסק במסחר. ענה להם: אם בשעה שעומדים לפני הקב"ה יכולות ליפול מחשבות זרות על העסק, על-אחת-כמה-וכמה שבשעה שעוסקים במסחר יש מקום שייפלו במוח מחשבות טהורות וקדושות...

"כי באפם הרגו איש"

ר' משה מידנר שוחח פעם עם רב אחד אודות איש פלוני. למשמע שמו של הלה, עיוות איש שיחו את חוטמו, סימן למורת רוח.

אמר לו ר' משה: אם בפה אסור לדבר לשון הרע, אזי בעקימת אף יהיה מותר ?

ורמז מהפסוק "כי באפם הרגו איש".

תגיות: פנינים וורטים לפרשת ויחי, סיפור חסידי, פנינים ויחי, פנינים לפרשת ויחי, דבר תורה קצר לפרשת ויחי