פנינים וורטים סיפור חסידי תזריע מצורע

פנינים לפרשת תזריע מצורע

דברי התורה מוקדשים לרפואת עינת אושרת בת שרה,

עמיחי יוסף חיים בן מרים, רפאל בן חנה, יונתן בן מלכה (פולארד) 

ולרפואת הרב יעקב חי יוסף בן מרגלית, בתוך שאר חולי ישראל.

"זאת תהיה תורת המצורע והובא אל הכהן"
בני אדם מזלזלים בלשון הרע כי אינם יודעים את חומרת הדבר ואת כח המחץ שבפה, ואת ההשפעה לרעה שיש בלשון הרע.
וכי מה עשיתי? הרי אלה רק דברים בעלמא. – ולכן, והובא אל הכהן ויראה שדיבורו של הכהן החותך גורלו לשבט או לחסד במוצא פיו של הכהן "טהור" – נטהר. ובאומרו טמא – נטמא. מזה ידע להעריך את הכח העצום שבדיבור לטוב ולרע. – החיים
והמות ביד הלשון. (המגיד מדובנא(

"זאת תהיה תורת המצורע והובא אל הכהן"
בירושלמי מספר מעשה בכהן שהיה עני מאד ורצה לצאת לחו"ל לצורך פרנסה, אמר לאשתו אין לי מה להניח לך, אלמדך אפוא את חכמתי וכך לימדה כיצד הוא רואה נגעים תוך כדי לימדו אמר לה: דעי שאין שערה בראש שאין תחתיה מעיין שממנו היא גדלה
אמרה לו אשתו ישמעו אזניך מה שפיך מדבר ומה כל שערה ושערה מזמן לה הקב"ה מעיין שתתפרנס ממנו אתה לא כל שכן ומדוע תצא לחוץ לארץ מיד חזר בו.

"זאת התורה לכל נגע הצרעת"

התורה היא רפואה "לכל נגע הצרעת" – לכל המחלות ולכל המיחושים, כדברי חז"ל (עירובין נד), "חש בראשו יעסוק בתורה, חש בגרונו יעסוק בתורה, חש בכל גופו יעסוק בתורה". (דגל מחנה אפרים)

"וראה הכהן את הנגע... וראהו הכהן"

יש כאן רמז, שכאשר בודקים את האדם, אסור לראות את חסרונותיו בלבד, את מקום נגעו, אלא צריך לראותו בשלמותו, עם מעלותיו. זהו שנאמר: "וראה הכהן את הנגע" ואחר-כך "וראהו הכהן" - שיראה את כולו.(עיטורי תורה)

"אדם כי יהיה בעור בשרו"
פתחה התורה את פרשת הנגעים ב"אדם" – לומר ולהורות, שגם אם טובת הציבור מחייבת לפעמים את הוצאת הטמא אל מחוץ למחנה, כדי להרחיקו מן החברה, צריכים להמשיך להתייחס אליו כאל אדם, ואסור לחשוב שאם מצורע הוא, הריהו חשוב כמת. 

"ועל שפם יעטה וטמא יקרא...בדד ישב" 
אומר רבי מרדכי הכהן: בוא וראה כמה קשה עונשו של בעל לשון הרע. בכל העברות העונש הוא מידה כנגד מידה, וזה עונשו כפול ומשולש; הוא הלך רכיל, שמע מזה וסיפר לזה, לכן: "בדד ישב מחוץ למחנה מושבו" – לא יבוא בחברת אנשים ולא יתערב עם הבריות; הוא ביטא בשפתיו רעות על רעהו, לכן: " ועל שפם יעטה" – שיהיה פיו סגור ושפתיו חתומות; הוא כינה אחרים טמאים, לכן: "וטמא טמא יקרא" – על עצמו, ש"כל הפוסל – במומו פוסל".

"כנגע נראה לי בבית"
בתנחומא בפרשתנו מובא: קשה לפני הקב"ה לפשוט ידו באדם הזה, ומה הוא עושה מתרה בו תחילה ואח"כ מלקה אותו… בתחלה מלקה ביתו, חזר בו מוטב, ואם לאו מלקה בגדיו… חזר בו מוטב, ואם לאו מלקה באדם בגופו.
ולכן כתוב כנגע נראה לי, היינו מה שהוא "לי", שמגיע לי, נראה בבית
)דברי שאול(

סיפור חסידי – שכן טוב

יהודי, ששכניו סבלו מהתנהגותו, נקרא אל הרב, לנסות להסדיר את הסכסוך עם השכנים. אמר לו הרב כי שכניו מתלוננים על התנהגותו, וביקשו להתחשב בהם. הגיב היהודי ואמר: "שכנים קנטרנים הם, וכל דבר שאני ומשפחתי עושים – מפריע להם. עכשיו אני מבין למה אמר רבי יוסי כי 'שכן טוב' הוא הדבר החשוב ביותר".

נתחייך הרב: "וכי יכול אתה לבחור את השכנים? ואם יש לך שכן שאינו כפי רוחך, האם בידך לגרשו? אלא כך יש לפרש את מאמרו של רבי יוסי – דְבַק אתה במידה החשובה של 'שכן טוב'. היֵה שכן טוב לסובבים אותך, ודאג שהם לא יסבלו ממך. דבר זה מסור בידך".

"וזכנו לקבל שבתות מתוך רוב שמחה..." שבת שלום ומבורך !!

תגיות : פנינים וורטים סיפור חסידי תזריע מצורע 

פנינים פרשת משפטים , דברי תורה קצרים, סיפור חסידי

פנינים לפרשת משפטים - שקלים

דברי התורה מוקדשים לרפואת עינת אושרת בת שרה,

עמיחי יוסף חיים בן מרים, רפאל בן חנה, יונתן בן מלכה (פולארד) 

ולרפואת הרב יעקב חי יוסף בן מרגלית, בתוך שאר חולי ישראל.

"משנכנס אדר מרבים בשמחה"  ר"ח אדר יחול השבוע ביום ראשון ושני.

'משנכנס אדר מרבין בשמחה' ('תענית' כט)
שואל ה'מאור עינים'; הלא עיקר הנס של פורים היה בי"ד ובט"ו באדר א"כ מדוע מתחילים בשמחה מתחילת החודש? אלא; ששם חודש אדר מרמז על תוכנו (כמו שניסן מרמז על שנעשו ניסים לאבותנו בחודש זה). ולמה נקרא חודש אדר? מפני שבחודש זה א' דר, א'לופו של עולם, הקדוש ברוך הוא, דר (גר) איתנו בעולם הזה (מכיון שקיבלו ישראל את התורה מאהבה וגם נולד בו משה רבנו שהוריד את השכינה לארץ). וא"כ אין שמחה גדולה מזו, לכן; 'משנכנס אדר', כשאלופו של עולם דר ומשרה שכינתו איתנו אז בודאי; 'מרבין בשמחה', השמחה גדולה ויש להרבות בה מיד כשנכנס החודש. ('אורה של תורה)

''ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם'' 
צריך אדם לשים את משפטי האלוקים לפניו. עליו להקדיש את כל ה''אני'' שלו בעבור המשפטים ולמסור את נפשו עליהם. וזהו שאומר הכתוב: ''לפניהם'' - שיעמידו את המשפטים לפניהם, לפני קיומם העצמי... (קול שמחה(

''ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם''

מה הראשונים מסיני אף אלה מסיני. (רש''י(כדי שלא יהיו אנשים סבורים, כי מכיון שהמשפטים הם בעלי אופי הגיוני ומחויבים לפי השכל, אינם איפוא מצוות אלוקיות אלא יצירות אנושיות - על כן העידה התורה, שהם ''מסיני'' כדוגמת מצוות אחרות שהן בבחינת חוקים ויש לקיימן רק מפני רצון השם-יתברך ולא משום שהשכל מחייב אותן... (חידושי הרי''מ(לפיכך אמר רש''י, כי היה בדעתו של משה שלא לפרש לבני ישראל את טעמי המשפטים, עד שאמר לו השם-יתברך: ''אשר תשים לפניהם'' - כי סבור היה משה, שכאשר יפרש להם את הטעמים יעשו בני-ישראל את המשפטים מפני הטעם ולא מפני רצון השם. אמר לו השם-יתברך, שבכל זאת יפרש להם את הטעמים ועם זה ילמדם לעשות את המשפטים מפני רצון השם, על אף ידיעת הטעמים. (שפת אמת(

"ורפא ירפא" 

על הקב"ה נאמר (טו, כו): "כי אני ה' רופאך" – פעם אחת, ואילו אצל רופא בשר ודם נאמר: "ורפא ירפא" – שתי פעמיים. כי רופא בשר ודם אינו מרפא בבת אחת ועל החולה לבוא אליו פעם אחר פעם. ואילו רפואת ה' כהרף עין, בבת אחת ורפואה שלמה. (הרב מנחם הכהן)

"אם כסף תלווה את עמי"

אליבא דאמת מוטב היה לעולם בלא הכסף, שכן אין לך פוגם ומשחית כמוהו את הבריות. אבל "אם

כסף" אם כבר ממילא נוצר הכסף, ומוכרחים בני האדם להשתמש בו, אז "תלוה את עמי". נצל את מציאותו

לדברים טובים. גדולה גמילות חסדים יותר מן הצדקה. (שפתי כהן)

"אם כסף תלווה את עמי את העני עמך"

"אם כסף תלווה את עמי" אם יש לך כסף יותר מכפי צורכך, עד שאתה יכול גם להלוות, דע כי "את העני עמך" את חלקו של העני אתה מחזיק אצלך. (אור החיים)

בפיהם של חסידי אדמו"ר הזקן ובני-ביתם היה שגור פתגם זה: בפרנסה שהקב"ה מעניק לנו, מצוי גם חלקך.(ספר השיחות תש"ג)

  

''וכי ישאל איש מעם רעהו... אם בעליו עמו לא ישלם''
כל אדם קיבל את נשמתו ואת חייו בהשאלה מן השמים, על מנת שישתמש בהם לטובה, והרי שואל חייב אפילו באונסין, ואם-כן כיצד יכול אדם לפטור עצמו מן העבירות שהוא עושה באונס או בשוגג? רק כאשר ''בעליו עמו'' – שהוא זוכר תמיד את השם יתברך ומקבל על עצמו עול מלכות שמים, אזי ''לא ישלם''.הוא אשר אמר דוד המלך: ''אחת שאלתי מאת ה''' (תהילים כז) – הרי נשמה אחת ויחידה זו רק שאלתי אותה מאת הבורא, אם כן קיים החשש פן אתחייב אפילו באונסין, אך מכיון ''אותה אבקש שבתי בבית ה' כל ימי חיי'' – ששאפתי תמיד להתקרב אל השם יתברך ולהיות עמו, הרי זה איפוא שאילה בבעלים... (הרבי ר' בונם מפשיסחא ז''ל(

   

"ונקרב בעל הבית אל אלקים"

"ונקרב בעל הבית אל האלקים" במה יכול "בעל הבית" פשוט, סתם יהודי שאינו לא למדן ולא חסיד, להתקרב אל האלקים ? "אם לא שלח ידו במלאכת רעהו" אם אינו נוגע במה ששייך לחברו, זהו לבד די חשוב ומספיק כדי להיות קרוב אל האלקים. (ר' מאיר מפרימשלאן)

"מלאתך ודמעך לא תאחר"

כלל גדול, שבקשות ותפילות המלוות בדמעות ובכי יש ביכולתם לבקוע שערי שמים ולעלות עד לכסא הכבוד

ומפיקות רצון ממנו יתברך. כי ברית כרותה ששערי דמעות לא ננעלו, וזהו "מלאתך ודמעך" כאשר התפילה

עם דמעות ובכי אז "לא תאחר"- לא תתאחר הבקשה מלהתקיים ...

(של"ה בשם ר' מנחם הבבלי)

"כל אלמנה ויתום לא תענון..."מדרכו של עולם, כאשר אדם נקלע לצרה, הוא פונה תחילה לבקש עזרה מן הקרובים לו ביותר. בן אל אביו ואישה אל בעלה. לא כן אלמנה ויתום, הצועקים מיד אל הקב"ה, שאין להם קרוב ממנו. זהו שנאמר: "כי אם צעוק יצעק אלי" – צעקתו תבוא מיד אלי, ולכן מידת הדין נותנת כי "שמוע אשמע צעקתו". (רבי יצחק מוולוז'ין, ב"שולחן גבוה")

אם אדם היה יודע כמה גדולה כוחה של האמת לא היה מעז לשקר לעולם ... (ר' אברהם אביש מפרנפורט)

"ורפא ירפא"

מכאן שניתנה רשות לרופא לרפאות (רש"י)

לפני אחד הצדיקים הגדולים שבדורות עברו באו פעם אנשים ובכו ובקשו ממנו, כי יתפלל למען חולה מסוכן, אשר

הרופאים כבר נתייאשו מחייו וקבעו, שאיננו יכול עוד לחיות.

נענה הצדיק ואמר "התורה נתנה רשות לרופאים לרפאות אבל לא נתנה להם רשות לייאש את החיים! לכך אין להם

כל זכות! שכן הם לא קבלו רשות על כך".

"לנטות אחרי רבים להטות"

רק בדבר שאינו ברור, העשוי לנטות לצד זה או לצד אחר - "לנטות", אז יש להטות אחר הרוב, אבל דבר ברור הנעלה מכל

ספק אינו כפוף להכרעת הרוב. לפיכך לא יטו בני ישראל לעולם אחרי רוב העולם ביחס לאמונה. (הגאון בעל חתם סופר)

"עין תחת עין"

תניא עין תחת עין - ממון, ויש לומר כי דבר זה מרומז בפסוק, שהיה צריך לכתוב  עין  בעד  עין,  וכתוב  "תחת",

לרמוז  שהעונש  הוא  תחת  עין  -  מה שאחורי האותיות של עין, אחרי האות "עין" באה האות פ' , אחרי ה"יוד" בא "כף", ואחרי "נון"  באה  "סמך",  ועולה  אותיות  - "כסף" וזה הפירוש, אם היכה את עינו, יתן  "תחת  עין"  -  שזה  כסף.  הגר"א זצ"ל. (אמרי חן)

"רַק שִׁבְתּוֹ יִתֵּן וְרַפֹּא יְרַפֵּא"
על פסוק זה היה אומר האדמו"ר רבי ברוך מרדכי מקוידנוב: "במילה: "שִׁבְתּו" מרמז הכתוב לשמירת השבת כראוי. "רַק שִׁבְתּוֹ יִתֵּן", אם האדם יתן לה' שבתו, יזהר באיסורי שבת ובמצות השבת התוצאה תהא; "וְרַפֹּא יְרַפֵּא", הקב"ה יגמול לו כמעשיו וירפא אותו מכל נגע ומחלה. בספר 'מעלות השבת' מספר רבי רפאל דוד אוירבך זצ"ל; שפעם נכנס לביתו של מרן רבי יחזקאל אברמסקי זצ"ל ביום שישי בבוקר וראה שהבית כבר ערוך לכבוד השבת במפה פרוסה על השולחן, בחלות, ביין ובפמוטות מוכנים להדלקה. שאל רבי רפאל דוד את הרב אברמסקי: "מה הענין לערוך את שולחן השבת כבר בבוקר? האם יש איזה קפידא בדבר"? השיבו הרב אברמסקי: "אספר לך מעשה שהיה; פעם חלה חמי זקני הרידב"ז זצ"ל רבה של סלוצק, מצבו החמיר והיה קשה עד מאד. כששכב ממש על ערש דוי ישבתי לידו ולפתע ראיתיו פונה אל הקיר ומדבר מקירות ליבו וכך אמר: "רבונו של עולם. אני לומד את תורתך, עשיתי חיבור שלם על ה'ירושלמי'. האם תרצה שאכתוב גם על ה'בבלי' שכל כך הרבה פירושים נכתבו עליו"? בתוך דבריו נשתתק פתאום וכעבור זמן מה התעורר מחומו ומיד קרא לרבנית ואמר לה: "אני מבקש ממך, בכל יום שישי בערב שבת מיד כשאני שב מתפילת שחרית תערכי את השולחן לכבוד שבת המלכה. וכל כך למה? כיון שנתבשרתי שבכך תלויה רפואתי". וכך אכן היה שכעבור זמן קצר חומו ירד ונתרפא לגמרי ממחלתו", סיים הרב אברמסקי: "מאותה שעה קיבלתי על עצמי ג"כ מנהג טוב זה לערוך את שולחן השבת כבר בבוקר כמו שקיבל על עצמו חמי הרידב"ז זצ"ל".

"משנכנס אדר"

מסופר על ר' יונתן אייבשיץ בצעירותו, שבראש חודש אדר רקד ושמח בבית מול אימו, ממש הפך את הבית, והכל בטענה שמשנכנס אדר מרבין בשמחה.לאחר כמה דקות נכנס אביו, ואז הוא נהיה רציני, וכבר לא רקד.

שאלה אותו אימו, מה, עכשיו זה כבר לא ראש חודש? 

ענה לה: אבל כתוב במשנה:משנכנס אב ממעטין בשמחה!

שבת שלום ומבורך!