פנינים וורטים תרומה
"ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" (כה – ח)
לכאורה צריך היה הכתוב לומר "בתוכו" – בתוך המקדש?
ברם, "בתוכם" מכוון לבני ישראל, שיעשו לי כל אחד מהם מקדש בלבו, מקום להשראת השכינה, כי אז "ושכנתי בתוכם" – בתוך לבו של כל אחד מהם... (אלשיך)
לפיכך נאמר "וכן תעשו" – ואומר רש"י: "לדורות" – לפי שמקדש כזה בלבו של כל אדם, אפשר לעשותו בכל הדורות ובכל התקופות... (מלבים)
"ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" (כה – ח)
הרבי ר' בונם מפשיסחה ז"ל אמר: "בעיקר צריכה רק הנפש להתפלל, ואילו הגוף יהיה רק כעין אלומת תבן הנגררת מאחור". רק מתוך זה שהגוף נגרר אחרי הפנימיות, מגיע גם הוא לידי הישג כלשהו...
על ידי "ושכנתי בתוכם" מתקיים "ועשו לי מקדש" – בלעדי התוך הרי זה בול עץ בלבד... (חשבה לטובה מהרבי ר' העניך מאלכסנדר ז"ל)
בדומה לכך פירש הרבי מקוצק ז"ל את הפסוק: "ה' אהבתי מעון ביתך" – אם אני אוהב את הבית, אף כי איננו אלא עצים ואבנים, הרי זה רק משום "מקום משכן כבודך" – שזה מקום להשראת השכינה...
ועשו לשמי בית קדושה. (רש"י)
אדם מישראל צריך להשתדל להכניס קדושה לתוך ביתו הפרטי שיהיו חיי משפחתו בקדושה, וזה נקרא "מקדש"... (הה"ק מהר"מ מאמשינוב זצ"ל)
במידה שאדם מישראל מקדש את מעשיו האנושיים היומיומיים שהוא עושה בביתו, וגורם להשראת השכינה במעונו – בה במידה מתגברת הקדושה והשראת השכינה בבית המקדש. קדושת המקדש תלויה בקדושה השרויה בבתי ישראל. על ידי "ושכנתי בתוכם" מתקיים "ועשו לי מקדש"... (אבני אזל)
בדרך כזו פירש בעל שפת אמת ז"ל את הפסוק: "אם אבוא באהל ביתי, אם אעלה על ערש יצועי, אם אתן שנת לעיני לעפעפי תנומה, עד אמצא מקום לה' משכנות לאביר יעקב" (תהלים קלב – ג, ד) – שביקש דוד המלך למצוא מקום לה' בתוך כל הפעולות הנזכרות, ב"אבוא באהל ביתי", ב"אעלה על ערש יצועי", ב"אתן שנת לעיני" – שבכל המעשים הללו יהיה מקום להשראת השכינה, שיהיו טהורים ולשם שמים – וממילא יהיה זה בבחינת הקמת מקדש לה'...
"וכן תעשו" (כה – ט) - לדורות (רש"י)
אם כך תהיה לבני ישראל תשוקה אמיתית לבנות בית בשביל התגלות השכינה, יכולים הם להשיג זאת, ואם אינם זוכים לכך הרי זה סימן, שעדיין לא הגיעו לידי התשוקה הראויה וההתנדבות הנכונה.
לפיכך אמרו חכמינו: "כל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו כאילו נחרב בימיו" – שכן אילו היה קיים רצון אמיתי לבנין בית המקדש היה באמת "נבנה בימיו"...
(שפת אמת)
חייב אדם מישראל לדעת, שאי אדם יכול לפעול בעצמו מאומה, אם אין מסייעים לו מן השמים. אפילו המשכן אפשר היה לעשותו רק משום "ככל אשר אני מראה אותך" – משום שהשם יתברך סייע גם בהתחלה וגם בגמירה – "נעשית מאליה".
אם מאמינים בכך אמונה איתנה, נקל להבין, כי גם "לדורות", בכל העתים, יכולים בני ישראל לעשות כל אחד לעצמו משכן בשביל השכינה. "אהל שכן ב א ד ם" – בכל אדם... ואף על פי שהאדם נתון בשפל המצב ואין כוחו אתו, עליו רק לשאוף לכך ברצון, כי אז מסייע השם יתברך בידו שיוכל...
(ישמח ישראל מהה"ק מאלכסנדר ז"ל)
לא מן המידה
הצדיק רבי ארון מקראקוב (זה היה שמו בפי-כול: ארון, ולא אהרון) היה מתלמידיו של רבישלמה מרדומסק. פעם, כשרבי שלמה אמר דברי-תורה, הצטופפו כל התלמידים ונדחקו להתקרבאל רבם ולשמוע את דבריו. רק ר' ארון עמד בצד ולא נדחק.
כשסיים רבי שלמה לומר את דברי תורתו, אמר: "חז"ל אמרו, 'מקום הארון אינו מןהמידה'. כל כלי המשכן תפסו מקום, אך הארון לא תפס מקום, ובכל-זאת היו הלוחות מונחיםדווקא בארון. כזה הוא ר' ארון - הוא לא נדחק ולא תפס מקום, אבל הוא קלט את תורתייותר מהאחרים".
פנינים פרשת תרומה, וורטים תרומה, סיפור חסידי קצר, דבר תורה קצר
"ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" (כה – ח)
לכאורה צריך היה הכתוב לומר "בתוכו" – בתוך המקדש?
ברם, "בתוכם" מכוון לבני ישראל, שיעשו לי כל אחד מהם מקדש בלבו, מקום להשראת השכינה, כי אז "ושכנתי בתוכם" – בתוך לבו של כל אחד מהם... (אלשיך)
לפיכך נאמר "וכן תעשו" – ואומר רש"י: "לדורות" – לפי שמקדש כזה בלבו של כל אדם, אפשר לעשותו בכל הדורות ובכל התקופות... (מלבים)
"ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" (כה – ח)
הרבי ר' בונם מפשיסחה ז"ל אמר: "בעיקר צריכה רק הנפש להתפלל, ואילו הגוף יהיה רק כעין אלומת תבן הנגררת מאחור". רק מתוך זה שהגוף נגרר אחרי הפנימיות, מגיע גם הוא לידי הישג כלשהו...
על ידי "ושכנתי בתוכם" מתקיים "ועשו לי מקדש" – בלעדי התוך הרי זה בול עץ בלבד... (חשבה לטובה מהרבי ר' העניך מאלכסנדר ז"ל)
בדומה לכך פירש הרבי מקוצק ז"ל את הפסוק: "ה' אהבתי מעון ביתך" – אם אני אוהב את הבית, אף כי איננו אלא עצים ואבנים, הרי זה רק משום "מקום משכן כבודך" – שזה מקום להשראת השכינה...
ועשו לשמי בית קדושה. (רש"י)
אדם מישראל צריך להשתדל להכניס קדושה לתוך ביתו הפרטי שיהיו חיי משפחתו בקדושה, וזה נקרא "מקדש"... (הה"ק מהר"מ מאמשינוב זצ"ל)
במידה שאדם מישראל מקדש את מעשיו האנושיים היומיומיים שהוא עושה בביתו, וגורם להשראת השכינה במעונו – בה במידה מתגברת הקדושה והשראת השכינה בבית המקדש. קדושת המקדש תלויה בקדושה השרויה בבתי ישראל. על ידי "ושכנתי בתוכם" מתקיים "ועשו לי מקדש"... (אבני אזל)
בדרך כזו פירש בעל שפת אמת ז"ל את הפסוק: "אם אבוא באהל ביתי, אם אעלה על ערש יצועי, אם אתן שנת לעיני לעפעפי תנומה, עד אמצא מקום לה' משכנות לאביר יעקב" (תהלים קלב – ג, ד) – שביקש דוד המלך למצוא מקום לה' בתוך כל הפעולות הנזכרות, ב"אבוא באהל ביתי", ב"אעלה על ערש יצועי", ב"אתן שנת לעיני" – שבכל המעשים הללו יהיה מקום להשראת השכינה, שיהיו טהורים ולשם שמים – וממילא יהיה זה בבחינת הקמת מקדש לה'...
"וכן תעשו" (כה – ט) - לדורות (רש"י)
אם כך תהיה לבני ישראל תשוקה אמיתית לבנות בית בשביל התגלות השכינה, יכולים הם להשיג זאת, ואם אינם זוכים לכך הרי זה סימן, שעדיין לא הגיעו לידי התשוקה הראויה וההתנדבות הנכונה.
לפיכך אמרו חכמינו: "כל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו כאילו נחרב בימיו" – שכן אילו היה קיים רצון אמיתי לבנין בית המקדש היה באמת "נבנה בימיו"...
(שפת אמת)
חייב אדם מישראל לדעת, שאי אדם יכול לפעול בעצמו מאומה, אם אין מסייעים לו מן השמים. אפילו המשכן אפשר היה לעשותו רק משום "ככל אשר אני מראה אותך" – משום שהשם יתברך סייע גם בהתחלה וגם בגמירה – "נעשית מאליה".
אם מאמינים בכך אמונה איתנה, נקל להבין, כי גם "לדורות", בכל העתים, יכולים בני ישראל לעשות כל אחד לעצמו משכן בשביל השכינה. "אהל שכן ב א ד ם" – בכל אדם... ואף על פי שהאדם נתון בשפל המצב ואין כוחו אתו, עליו רק לשאוף לכך ברצון, כי אז מסייע השם יתברך בידו שיוכל...
(ישמח ישראל מהה"ק מאלכסנדר ז"ל)
לא מן המידה
הצדיק רבי ארון מקראקוב (זה היה שמו בפי-כול: ארון, ולא אהרון) היה מתלמידיו של רבישלמה מרדומסק. פעם, כשרבי שלמה אמר דברי-תורה, הצטופפו כל התלמידים ונדחקו להתקרבאל רבם ולשמוע את דבריו. רק ר' ארון עמד בצד ולא נדחק.
כשסיים רבי שלמה לומר את דברי תורתו, אמר: "חז"ל אמרו, 'מקום הארון אינו מןהמידה'. כל כלי המשכן תפסו מקום, אך הארון לא תפס מקום, ובכל-זאת היו הלוחות מונחיםדווקא בארון. כזה הוא ר' ארון - הוא לא נדחק ולא תפס מקום, אבל הוא קלט את תורתייותר מהאחרים".
פנינים פרשת תרומה, וורטים תרומה, סיפור חסידי קצר, דבר תורה קצר
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה