פנינים פרשת ויגש , וורטים, סיפור קצר
"ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדני..."
אמר לו יהודה ליוסף: בנוהג שבעולם, מי שלוקח
(שקונה) עבד ומצא אותו גנב - מחזירו למוכר; וזה שנמצא גנב, אתה מבקש לקחתו לעבד?! אם
לשמשך (לשרתך) אתה מבקשו, אני יודע לשמש יותר ממנו; ואם למלחמה אתה מבקשו, אני יודע
להילחם יותר ממנו. אמר לו יוסף: למה אתה מרבה דברים? מסתכל אני, שיש גדולים ממך עומדים
כאן ואינם מדברים. ואין ראובן גדול ממך; ואין שמעון ולוי גדולים ממך ואינם מדברים?!
ואתה - למה תרבה דברים? אמר לו יהודה: מכל אלו אין אחד מהם חושש בו (=דואג מהחזקת בנימין
במצרים) אלא אני, שנאמר: "אנוכי אערבנו"
"ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדני..."
שואל כאן האדמו"ר רבי אברהם מסוכאצוב:
מדוע מתנגד עתה יהודה כל כך להשאיר את בנימין במצרים? הרי הוא עצמו הציע לא מכבר ליוסף:
"הננו עבדים לאדוני, גם אנחנו גם אשר נמצא הגביע בידו" (מ"ד, ט"ז)!
אלא - אומר האדמו"ר מסוכאצוב - בתחילה סבור היה יהודה, שאותה שעה שבה נמצא הגביע
באמתחת בנימין מתחיל שעבוד מצרים, שנגזר בשעתו על בני ישראל, ולכן קיבל עליו באהבה
וברצון גזירה זו. אבל כשהודיע השליט המצרי בפסקנות: "האיש אשר נמצא הגביע בידו
הוא יהיה לי עבד, ואתם עלו לשלום אל אביכם!" (מ"ד, י"ז) - הסיק מכך
יהודה שאין כאן התחלת השעבוד של בני ישראל, אלא מזימה שפלה המופנית רק נגד בנימין.
משום כך התקומם יהודה בכל כוחו נגד גזירה זו, והשמיע את דבריו התקיפים והמרשימים באזני
השליט המצרי, כדי להניא אותו מגזירתו כלפי אחיו הצעיר.
"ידבר נא עבדך דבר באזני אדני"
על דרך הצחות, אמר יהודה ליוסף : יקום אותו
העבד שרדף אחרינו וילחש לך באזניך, שהרי מי כמוהו יודע שכל דבריך עלילות המה שאין להם
שחר. (מעשה ה')
"כי איך אעלה אל אבי, והנער איננו
אתי"
כשהיה מגיע הצדיק רבי מאירל מפרישמילן לדברי
הסיום של יהודה ליוסף, היה נאנח ואומר: "כי איך אעלה אל אבי" - איך יכול
אדם מישראל לעלות על אביו שבשמים לאחר שנות חיים בעולם הזה; "והנער איננו אתי"
- אם הדור הצעיר לא הלך אתי בקבלת עול תורה ומצוות. כי בזאת נבחן כל דור בישראל: בהצלחתו
למסור כראוי את מורשת האבות לדור הבנים.
"יש לנו אב זקן וילד זקנים קטן, ואחיו
מת"
"ואחיו מת" - אדם ודאי (=דובר
אמת) כיהודה יאמר דבר, שאינו ברור לו (כדבר אמת)? אלא כך אמר יהודה: אם אני אומר לו:
קיים הוא (אחיו חי) - הוא אומר לי: לך והביאהו! כדרך שאמר על בנימין. לפיכך אמר לו:
"ואחיו מת"...
"והיה כראותו כי אין הנער ומת"
יתכן,כי באם נספר לו את האמת לאמיתה,שבנימין
עשה מעשה גניבה,ותגבר אבא על עצמו ויסכים לכך,שראוי הוא לעונשו: לפי שאבא הוא צדיק
גדול ואיש אמת. אולם, לא תהינה לנו בכלל האפשרות,לספר לו את הדבר הזה, כי לכשיראה אותנו
חוזרים בלי בנימין "והיה כראותו כי אין הנער" מיד יגווע מחמת גודל הצער,
בטרם יהא סיפק בידינו לספר לו את סיבת הדבר... (מעינה של תורה)
"ויאמר יוסף אל אחיו: אני יוסף"
כוון שראה יהודה ליוסף שאינו מתפייס (שאינו
נעתר לבקשתו לשחרר את בנימין), התחיל לומר לאחיו: מה אנו עומדים? מזה (מיוסף) נתחיל,
ובפרעה (מלך מצרים) נסיים. והם לא היו יודעים, שיוסף מבין לשונם. כוון שראה יוסף כך
(שאחיו מוכנים למסור נפשם על אחיהם הצעיר), התחיל אומר להם בתחנונים ובלשון רכה: איני
רוצה אלא לידע, מי נתן לו לבנימין זה עצה לגנוב את הגביע?
כוון ששמע בנימין כך, אמר: לא הם נתנו לי
עצה, ולא אני נגעתי בגביע.
אמר לו יוסף: הישבע לי!
התחיל לישבע לו. ובמה נשבע לו? ביוסף אחיו
נשבע, שלא נתנו לו עצה ולא נגע בגביע.
אמר יוסף: מי יודיע לי, שאתה נשבע על אחיך
באמת?
אמר לו בנימין: משמותם של בני אתם יכול
לידע, כמה אני מחבבו (עד כמה אני אוהב את יוסף אחי); שהוצאתי שמותם על מה שאירע לו
(שקראתי לעשרת בני שמות, המביעים אהבתי וגעגועי לאחי המת)
כוון ששמע יוסף כך, לא יכול לכבוש רחמיו
(לעצור את רגשות אהבתו לבנימין, בן אימו); "ויאמר יוסף אל אחיו: אני יוסף!"
"ועתה אל תעצבו ואל יחר בעיניכם כי
מכרתם אתי הנה, כי למחיה שלחני אלהים לפניכם"
לדברי האר"י הקדוש, אומר כאן יוסף
לאחים: "אל תיעצבו!" - הרחיקו מלבכם כל שמץ של עצבות, וממילא לא יחר הדבר
בעיניכם. שאם תתרחקו מתחושת העצב והצער, תשיגו כראוי את כוונת ה בכך שמכרתם אותי למצרים,
שהרי "למחיה שלחני אלוקים לפניכם".
כידוע, אחד מיסודות החסידות היא עבודת ה
בשמחה וחתירה מתמדת לדחיקת העצבות, הפוקדת את האדם בחיי יום יום. לפי תורת הבעש"ט,
מטשטשת העצבות את הכרת האדם בבורא העולם, וכך אינו מסוגל להשיג ולהבין את הסיבות והתוצאות
של הנהגת ה בעולם.
הצדיק רבי אהרן הגדול מקרלין היה אומר:
השמחה כשלעצמה אינה מצווה - ואף-על-פי-כן בכוחה להביא לכלל קיום כל המצוות שבתורה.
מאידך, העצבות אינה עבירה - אולם זו עלולה להביא לידי כל העבירות שבעולם...
תגיות : פנינים ויגש , פנינים לפרשת ויגש,
וורטים סיפור חסידי רעיונות קצרים לפרשת ויגש
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה