פנינים פרשת נח וורטים סיפור חסידי

הדברים יהיו לרפואת הרב חיים עובדיה יוסף בן גורג'יה

פנינים וורטים פרשת נח

"אלה תולדות נח, נח איש צדיק"
אומר רש"י: "ללמדך, שעיקר תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים". צדיק אינו רק מי שהוא בעל ייחוס, שאבותיו היו צדיקים, אלא שהוא עצמו מצטיין במעשים טובים. (דברי ישראל)

‫"אלה תולדות נח... ויולד נח שלשה בנים את שם את חם ואת יפת''
אלא הם מעשיו הטובים (''תולדותיהם של צדיקים מעשיהם הטובים'' – רש''י) של נח, אשר לימד והשריש אצלו ואצל אחרים את שאלת הדברים הללו:
את ''שם'' – לזכור תמיד את שם האלוקים; את ''חם'' – לקיים כל מצווה בחום ובהתלהבות;
ואת ''יפת'' – לעשות אך ורק מעשים שהם ''תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם''... (בשם הה''ק מפשיסחה(

"איש צדיק תמים"
צדיק משמעותו הוא בין אדם לשמים, ורשע הוא להיפך. אבל "צדיק תמים", משמעו שהוא צדיק גם בין אדם לחברו. (העמק דבר(
ורבי משה פינשטיין, ב"דרש משה" אומר: הקדימה התורה את התואר "איש" לפני "צדיק תמים", כי לפני שאדם הולך להיות צדיק תמים, עליו להיות קודם לכל איש. מי שאינו איש – אי אפשר לו להיות צדיק תמים. 

"תמים היה בדורותיו"
נח נשאר שפל ועניו בעיני עצמו, אע"פ שהיה צדיק אחד בדור של רשעים, משום ש"את האלוהים התהלך נח", בזוכרו תמיד בגדלות הבורא וממילא מעשיו לא היו נחשבים בעיניו. אם כי לגבי בני האדם היה צדיק, מכל מקום היה מעמיד תדיר את צדקתו ביחס לאלוקים, ולפיכך נשאר תמים – עניו ושפל רוח בעיניו ... (נעם מגדים( 

"הנני מביא מבול"

אילו כל מטרת המבול הייתה לאבד את הרשעים, לשם-מה נזקק הקב"ה להביא מבול על העולם,

והלוא בכוחו להעביר את החוטאים אף בלא מבול? אלא מטרת המבול הייתה גם לטהר את הארץ

מהטומאה והקלקול שדבקו בה ממעשי בני הדור. לפיכך ירד המבול במשך ארבעים יום, בדוגמת

מי המקווה המטהרים בארבעים סאה. (תורה אור)

"ואני הנני מביא את המבול"
תנו רבנן: מה השיב הקב"ה לנח?
כשיצא נח מן התיבה וראה את העולם חרב מיד התחיל לבכות, ואמר לו: רבונו של עולם!
נקראת רחום, היה לך לרחם על בריותך! השיבו הקב"ה: רועה שוטה! עכשיו אתה אומר זאת?
והלא בזמן שאמרתי "ואני הנני מביא מבול" היה עליך לדאוג ... ואז לא עלתה בליבך רעת העולם מפני שאתה ניצל בתיבה ...

"קץ כל בשר בא לפני, כי מלאה הארץ חמס"

רש"י מפרש: "לא נחתם גזר דינם אלא על הגזל".

כלומר אם אין האדם מרחם על זולתו, אין הוא יכול לצפות שהקב"ה ירחם עליו. (רבי יוסף-שאול נתנזון)

"שנים מכל תביא אל התיבה להחיות אתך"
בחזון "אחרית הימים" מתנבא ישעיהו: "וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ" (ישעיה יא, ו). הלא בתיבת נח כבר חיו בשלום תחת קורת גג אחת: אדם ובהמה, חיה ועוף, נחשים ועקרבים, מה איפוא הפלא והחידוש? אלא, החידוש יהיה שב"אחרית הימים יחיו יחד בשלום כתוצאה של רוח חדשה של אהבה ואחווה שישררו בעולם "ומלאה הארץ דעת את ה' כמים לים מכסים" (ישעיה יא, ט). לא כן בתיבת נח, שם הסכנה המשותפת, סכנת המוות שריחפה עליהם היא שאיחדה אותם. (על התורה )

"בא אתה וכל ביתך אל התבה"
תיבה משמעה גם מלה. זה רמז הוא, שהאדם צריך להכנס לכל תיבה מתיבות התורה והתפילות
בכל כוחותיו, ובכל רמ"ח אבריו בצורה של מסירות נפש .(הבעש"ט(

"ויבוא נח ... אל התבה מפני המבול"
אף נח מקטני אמנה היה מאמין ואינו מאמין שיבוא המבול (רש"י(
חס וחלילה לומר כי נח שצדיק תמים היה מהסס ומתלבט באמונתו.
אלא כך הוא הפירוש :נח מקטני אמנה - היה מאמין, נח אף באנשים הקטני אמונה היה מאמין בהם

כי יתקנו מעשיהם וישובו בתשובה ולכן לא היה מוכן להאמין כי יבוא מבול. (שמעתי(

"ויבן נח מזבח לה' ויקח מכל הבהמה הטהורה ומכל העוף הטהר ויעל עלת במזבח"

בזוהר הקדוש שאלו כיון שנח ידע את סוד הקרבנות שעל ידם מתכפרים העוונות והקדוש ברוך הוא מתרצה בהם, אם כן מדוע לא הקריב קרבנות עוד לפני המבול וכך היה מכפר על בני דורו ומשיב את חרון האף מן העולם ולא היה עוד צורך במבול.
ותירץ ב"פנינים יקרים" שהנה מבואר ברש"י על הפסוק (שם ו, יב) "כי השחית כל בשר דרכו על הארץ" שאפילו בעלי החיים השחיתו דרכם כל כך בינם. והנה בהמה שנעבדה בה עבירה פסולה להקרבה. ובמשנתנו מבואר שלא רק היא שפסולה אלא אם נתערבה אפילו בריבוא של בהמות אחרות כולן אינן ראויות להקרבה.
ונמצא שלפני המבול, לא יכול היה נח להקריב אף בהמה שכל הבהמות בעולם מעורבות היו בבהמות שנעבדו בהן עבירות, ולפיכך לא שייך היה להקריב קרבנות לפני המבול.
אמנם לאחר המבול, ולאחר שהתיבה קלטה רק את אותן בהמות שלא השחיתו דרכן (כמבואר ברש"י (שם שם, כ), הרי נתברר שאותן בהמות הנמצאות בתיבה הינן כשרות וראיות להקרבה, ולפיכך תיכף ביציאתו מן התיבה הקריב מהן קרבן.

סיפור חסידי

רבי  אברהם  אביש  פילד,  היה  מגדולי  הדור בנגלה ובנסתר; ונטל חלק פעיל בנושאים שהעסיקו  את  קהילות  ישראל  באירופה באמצע המאה הי"ח. ומעשה בחזן הראשי, שהפרנסים  נמנו

וגמרו  להחליפו  באחר,  כיון  שהבריות מרננים  אחריו  שהוא  קל  דעת  ומזלזל במצוות. בא  אותו  חזן  אצל  ר'  אברהם אביש כדי לדבר על לבו, שיעשה לביטול ההחלטה  של  ראשי  הקהל. ובין  השאר אמר לו בנימה של התממות: "יראה נא רבנו, מה גדול כחי בתפילה. הנה, עברתי לפני  התיבה  ב'שמיני  עצרת'  השנה.  ואך השמעתי בפי את תפילת ה'גשם', התקדרו השמים בעבים ומטר עז ניתך ארצה". 

ר' אביש  הכיר  את  החזן,  שאין  תוכו  כברו.  והיה תמים דעה עם פרנסי הקהילה בענין

ביטול  משרתו  של  האיש. משום  כך, השיב לו בחיוך: "להוי ידוע לך, שאנשים

כמותך הורידו פעם לעולם; לא רק גשם, אלא מבול שלם... ". 

פנינים וורטים פרשת נח סיפור חסידי