"ויפגע במקום"
ללמדך שקפצה לו הארץ (רש"י)
יעקב אבינו זכה לקפיצת הדרך בלכתו לישא אשה, ואף אליעזר זכה בקפיצת הדרך בלכתו לקחת אשה ליצחק.
ודבר זה יש בו רמז לדורות, כי יהודים בגלות, אף אם לא תהא מזומנת להם בדרך הטבע נדוניה וגם פרנסה לאחר החתונה, אל יעכבו חלילה את נישואי בניהם ובנותיהם. כי אם יעשו מעשה ויבטחו בה' יתברך, ואפילו בדרך נס, תקפוץ להם הארץ. (בכורי אביב)
"והנה סלם מצב ארצה וראשו מגיע השמימה"
אם אדם שפל בעיני עצמו, שהוא "מוצב ארצה", אזי "וראשו מגיע השמימה" הריהו באמת אדם גדול בשמים. כפי שאומר הזהר הקדוש "מאן דהוא זעיר איהו רב". והוא זוכה לידי כך שיהיה "והנה ה' ניצב עליו" שתהא שכינה שרויה עליו, כמאמר הכתוב "אשכון את דכא" (ארוח לחיים).
וכך פירש הבעש"ט ז"ל "ה' צלך" ה' יתברך הוא לגביך כמו צלך, כשם שהצל מופיע אחריך ועושה ככל אשר אתה עושה, כך נוהגים גם בשמים כלפיך, בהתאם למעשיך עלי אדמות. אמנם זה "מוצב ארצה" אך בכל זאת "וראשן מגיע השמימה".
"והשיבותיך אל האדמה הזאת"
יעקב אבינו תיכף בלילה הראשון לעזבו את ארץ ישראל כבר הוא רואה בחלומו כי ה' ניצב עליו ומבטיח לו "והשיבותיך אל האדמה הזאת" אי אפשר לו לאף רגע לחדול מלהתגעגע לא"י.
"ויחבק לו וינשק לו"
אבל לבסוף כאשר יעקב הלך לדרכו ולבן שב למקומו, כתוב "וינשק לבניו ולבנותיו" - ולא ליעקב, לפי שכאשר בא יעקב אל לבן חשב לבן בלבו שיש לו אבנים טובות ומרגליות מוסתרות בפיו, כמו שמביא רש"י בשם המדרש, ולכן נשק לו, אבל כאשר הלך יעקב ממנו, ידע כבר שאין לו, ועל כן לא ראה כל תועלת לנשקו ...
(חפץ חיים)
"ויאהב גם את רחל מלאה"
ניתן לפרש שיעקב אהב את רחל גם מסיבת לאה, כלומר: שע"י שלאה רימתה את יעקב ורחל לא סיפרה לו מזה - מדה טובה זו של רחל השפיעה על יעקב שיאהב אותה יותר ויותר
(ר' שלמה קלוגר)
"וישבע יעקב בפחד אביו יצחק"
תמיד היה יצחק מורה ליעקב, להזהר מאוד משבועה, לבל ישבע שלא בשעת הצורך, לכן כאשר בא יעקב לידי הכרח להישבע, עשה זאת מתוף פחד ואימה מפני יצחק אביו.
"וישבע יעקב" אולם השבועה הייתה "בפחד יצחק אביו" מלאת פחד מפני תורת אביו. (בינה לעתים)
"וישב לבן למקומו ויעקב הלך לדרכו"
למרות שראה לבן את מעשי יעקב עדיין לא הושפע ממנו להיטיב מעשיו, אלא "וישב לבן למקומו" נשאר "לשבת" במקומו, במדרגתו הראשונה בדעות ובמדות, ולעומת זאת יעקב החזיק מעמד ולא הושפע מלבן לרעה אלא "ויעקב הלך לדרכו" התקדם והלך בדרכו- דרך ה'.
(מבוסס על ר' מאיר שמחה מדווינסק)
"ויצא יעקב מבאר שבע"
מגיד שיציאת צדיק עושה רושם (רש"י)
הכוונה, אף כשהצדיק עזב את המקום ופנה הודו, זיוו והדרו של אותו מקום, בכל זאת רישומו של הצדיק ניכר ומכירים שהיה צדיק במקום הזה (אדמו"ר ר' מ"מ מקוסוב)
בשבת פרשת ויצא ישב ר' מרדכי ,הסבא קדישא מלכוביץ, ליד שולחנו ולא אמר תורה כמנהגו מדי שבת בשבתו. ישב ושתק.
שאלו תלמידו: לשתיקה מה זו עושה?
השיב לו: מפרשת השבוע נמצאנו למדים כי אף מעיסוקיו הגשמיים של יהודי כגון אכילתו, שתייתו, משאו ומתנו, ואף מהערמומיות שלו – במידה והם נעשים לשם שמים – נוצרה תורה שלמה. כי העיסוק תורה הוא, ואמירת "תורה" לשם מה ... (ממעינות הנצח)
"ויפגע במקום"
יעקב תקן תפלת ערבית (ברכות כו)
יש בזה רמז, שאפילו נמצא האדם בתכלית השפלות והחשכות, בבירתא עמיקתא ואחרי היותו ברום המעלות, אל יתייאש, אלא יחגור שארית כוחו ויתאמץ בתפילה. שהרי יעקב היה במצוקה גדולה וחשך העולם בעדו, והיה מתיירא שלא יפול ח"ו בג' עבירות חמורות (מדרש רבה) בכל זאת לא נבהל והייתה דעתו מיושבת עליו לתפילה (שם משמואל)
"ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו"
התחילו מרביות זו עם זו זאת אומרת עלי יניח צדיק את ראשו וזאת אומרת עלי יניח מיד עשאן הקב"ה אבן אחת (רש"י)
וכי מה היתרון באיחוד כולם לאבן אחת? הרי ראשו של יעקב מונח רק על קצתה של האבן, ושוב יש מקום לריב ? אלא ללמדנו כשיש אחדות, אין קנאה ואין קטטה
(אדמו"ר ר' אברהם מרדכי אלטר מגור)
"ויחלום והנה סלם מצב ארצה"
ע"י החלום אפשר להכיר את האדם, שאין אדם חולם אלא מהרהורי ליבו. יעקב רואה בחלומו סולם "וראשו מגיע השמימה" "והנה ה' נצב עליו". ואילו פרעה רואה בחלומו "שבע פרות..." (ר' מאיר מפרמישלן)
"והשיבותיך אל האדמה הזאת"
יעקב אבינו תיכף בלילה הראשון לעזבו את ארץ ישראל כבר הוא רואה בחלומו כי ה' ניצב עליו ומבטיח לו "והשיבותיך אל האדמה הזאת" אי אפשר לו לאף רגע לחדול מלהתגעגע לא"י.
"ויקץ יעקב משנתו"
שאלו פעם רב אחד כיצד הוא מצליח כל חייו בעקביות לקום לתפילת ותיקין מדי יום ביומו?
ענה לו הרב, בשולחן ערוך, ההלכה הראשונה היא ש"יתגבר כארי לעבודת בוראו" וכיצד אוכל לענות על שאר השאלות אם לא הקפדתי על ההלכה ראשונה ...
"וַיּאמֶר יַעֲקב לְאֶחָיו לִקְטוּ אֲבָנִים"
פירש רש"י: "הם בניו, שהיו לו אחים נגשים אליו לצרה ולמלחמה".
רבינו יהודה החסיד כותב בספר 'חסידים' (שמג) על הפסוק (תהילים קלג): "הִנֵּה מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים שֶׁבֶת אַחִים גַּם יָחַד", "אַחִים גַּם" עולה בגימטריא - בנים.
העיר על כך החיד"א בהגהות 'ברית עולם': שאפשר לומר שרמז בזה מוסר לאב שבניו גדולים, שלא יכביד עולו עליהם אלא יחשיבם כאחים ובזה יהיו נוחים וישבו הוא ובניו בשלוה. והביא לכך סיוע מדברי הכתוב שלפנינו, שיעקב אבינו ע"ה קרא לבניו "אַחִים" לפי שהיה מחשיב את בניו כאחיו. וכן ראוי לאב שיחשוב בניו גדולים כאלו הם אחיו ובזה יהיו שקטים ושאננים וזהו הרמז כי "אַחִים גַּם" גימטריא - בנים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה