הדברים מוקדשים לרפואה שלמה לסבתי פרל-פנינה בת רוניה
"וַה' הֹלֵךְ לפְנֵיהֶם יוֹמָם בְּעַמּוּד" (לא ח)
כתב האו"ח: 'ולא אמר "אֱלֹקֶיךָ", כדרך שאמר לישראל (ג), לפי שאין מיחד שמו יתברך על הצדיק בחיים חייתו (תנחומא תולדות ז), אבל לכללות ישראל יתיחד שמו כאומרו (שמות כ ב): "אָנֹכִי ה' אֱלֹקֶיך", ואומרו הוא ההולך - ולא הספיק לומר "וַה' הֹלֵךְ לְפָנֶיךָ", להעיר' וכו', יעויי"ש.
"הַקְהֵל אֶת הָעָם הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף" (לא י)
אומר הכתוב: "הַקְהֵל אֶת הָעָם... לְמַעַן יִשְׁמְעוּ וּלְמַעַן יִלְמְדוּ וְיָרְאוּ אֶת ה' אֱלֹקֵיכֶם וְשָׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת" ובפסוק הבא נאמר: שגם "בְנֵיהֶם אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ יִשְׁמְעוּ וְלָמְדוּ לְיִרְאָה אֶת ה' ". צריך להקהיל קהילות ברבים בכדי ללמד דעת את העם, למען ישמעו למען ילמדו ולמען ישמרו מצוות ד', עד שאף הדור האחרון בניהם אשר לא ידעו, ישמעו וילמדו וייראו את ד'.
רבותינו הקדושים "אֲשֶׁר בָּאָרֶץ הֵמָּה", ראשי הישיבות בדור שלפנינו, זעקו מרה על מצב הדור, ויצאו בקריאה מיוחדת לעורר את ציבור בני התורה, ואלו דבריהם: 'אנו עדים לתופעה מעודדת ומעוררת תקוה, למראה רבים מאחינו החוזרים בתשובה, ומשליכים מאחורי גוום משרות מכובדות, וקובעים עצמם לשקוד על דלתי התורה בישיבות. בפגישות המתקיימות עם אחים תועים, תינוקות שנשבו שחונכו על ברכי החינוך הכפרני, נשמעים הרהורי תשובה, ובפיהם משאלה ללמוד את יסודות היהדות ולהתקרב לחיי תורה.
יהודים אלו נמצאים בשכונותינו, בכל עיר ועיר, ובכל מקום, מכל עדה ומכל חוג, ובכוחנו להעיר את רוחם, במיוחד בימי הרחמים והרצון כשלב כל יהודי מתעורר להתקרב אל ה'. אוי לנו מיום הדין! אוי לנו מיום התוכחה!
אם בעת כזאת נעמוד מנגד, ולא נצא אל אחינו לעוררם לחזור בתשובה, וכשיבואו המקטרגים ויתבעו את החוטאים לדין על עוונותיהם, יעוררו את הדין על ראשי העדה ויראי ה' הנמצאים בכל עיר, ד'כל מי שאפשר למחות... באנשי עירו נתפס על אנשי עירו', כמבואר במסכת 'שבת' (נד:) גבי פרתו של רבי אלעזר בן עזריה, וע"ז רמז הנביא 'יחזקאל' (לד ד): "אֶת הַנַּחְלוֹת לֹא חִזַּקְתֶּם... וְאֶת הַנִּדַּחַת לֹא הֲשֵׁבֹתֶם וְאֶת הָאֹבֶדֶת לֹא בִקַּשְׁתֶּם:... וְדָרַשְׁתִּי אֶת צֹאנִי מִיָּדָם".
ולפעמים נתפס האדם גם בעודו בחיים בזה העולם על שנמנע ממצות תוכחה, כמובא במסכת 'שבת' (נה.): 'א"ר אחא ב"ר חנינא: "מעולם לא יצאה מדה טובה מפי הקב"ה וחזר בה לרעה, חוץ מדבר זה... דבתחילה אמר הקב"ה לגבריאל לך רשום על מצחן של צדיקים תי"ו של דיו, שלא ישלטו בהם מלאכי חבלה" (בעת חורבן ירושלים), ואחרי שקטרגה מדת הדין ואמרה: "רבש"ע היה להם למחות ולא מיחו" אף שהיה גלוי וידוע לפני הקב"ה שאם היו מוחים לא היו מקבלים מהם, נהפך גזר דינם לרעה, ונגזר עליהם ממקדשי תחלו, תני רב יוסף: אל תקרי מקדשי אלא מקודשי אלו בני אדם שקיימו את התורה כולה מאלף עד תיו'.
ומובא ברמב"ן בשם הירושלמי בסוטה אקרא (דברים כז): "אָרוּר אֲשֶׁר לֹא יָקִים אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת לַעֲשׂוֹת אוֹתָם" 'אמר רבי אסי בשם רבי תנחום בר חייא: למד ולימד שמר ועשה והיה סיפק בידו להחזיק ולא החזיק, הרי זה בכלל "אָרוּר"', ידרשו בהקמה הזאת, בית המלך והנשיאות שבידם להקים את התורה ביד המבטלים אותה, ואפילו היה הוא צדיק גמור במעשיו, והיה יכול להחזיק התורה ביד הרשעים המבטלים אותה, הרי זה בכלל ארור.
אי לזאת, חוב גדול על כל הצבור שומרי תורה ומצוות, אשר כבוד שמים נוגע ללבם, לחזק בדקי היהדות, ובמיוחד ללמד תועים בינה, ולקרב רחוקים לחיק היהדות, יארגנו כל קהילות ישראל בראשות הרבנים להקדיש כל אחד לפחות ערב אחד בימים אלו, לצאת באזור הקרוב, ולבקר מספר משפחות שהתרחקו מחיי תורה, ולשוחח עמם בידידות מתוך אהבה ולהסביר להם יסודות האמונה ועיקר המצוות כל אחד כפי הבנתו, ולעוררם לחזור בתשובה.
וה' יהיה בעזרנו, להקים עולה של תורה, ויחתמנו לחיים טובים ולשנת גאולה וישועה.
אלעזר מנחם מן שך יעקב ישראל קנייבסקי חיים שמואלביץ
"וּבְנֵיהֶם אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ יִשְׁמְעוּ וְלָמְדוּ לְיִרְאָה" (לא יג)
מה שלא כתוב כאן ג"כ "וְשָׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל" וכו' כמו שכתוב לעיל, מבאר ה'משך חכמה': דהנה בתורה יש עשה ול"ת לכן על הגדולים אמר: "יִלְמְדוּ וְיָרְאוּ אֶת ה' " וכו' זה סור מרע שמירת ל"ת שע"ז שייך מורא. "וְשָׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת", זה עשה טוב, קיום מצוות בעשה. אבל בקטנים מ"ע אינם חייבים מהת' דחינוך רק מדרבנן כדאיתא ב'נזיר', אבל קטן האוכל נבילות שב"ד מצווין להפרישו עיין בשו"ע (או"ח שמג) כתוב בקרא: "יִשְׁמְעוּ וְלָמְדוּ לְיִרְאָה" דהיינו: לפרוש מהאיסור. אבל קום ועשה אינן חייבים מה"ת.
"וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה אַחֲרֵי אֱלֹקֵי נֵכַר הָאָרֶץ" (לא טז)
כתב האו"ח: "'וְקָם הָעָם הַזֶּה" וגו' קשה וכי קימה היא לו והלא ירידה והשפלה היא לו הזונה "אַחֲרֵי אֱלֹקֵי נֵכַר" ואולי שיכוון לומר על דרך אומרו (לב טו): "וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט", והוא אומרו: "וְקָם הָעָם", פירוש: היתה לו קימה בעולם בירושת הארץ, ועושר וכבוד "וַיִּשְׁמַן", ומזה יצא לו שיבעט "וְזָנָה אַחֲרֵי" וגו' וכן אמר בסמוך (יט): "כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת...:... כִּי אֲבִיאֶנּוּ... וְאָכַל וְשָׂבַע וְדָשֵׁן וּפָנָה אֶל אֱלֹקִים אֲחֵרִים", הרי שהקדים שבע ודשן לופנה, כמו כן במה שלפנינו הקדים לומר וקם ואחר כך "וְזָנָה".
עוד ירצה, כי לא הדור ההוא עצמו יזנה אחרי "אֱלֹקֵי נֵכַר", אלא הדור שיקום ממנו, וכן הוא אומר בספר 'שופטים' ע"ש.
המחזור לא השתנה
חזן אחד הגיע בחודש אלול אל הצדיק רבי מרדכי מנדבורנא, ועשה במחיצתו את חודש התשובה. כמה ימים לפני ראש-השנה בא להיפרד מרבו לפני שובו לביתו.
"למה אתה ממהר כל-כך לשוב?", שאלו הצדיק.
"שליח-ציבור אני, ועלי לעיין היטב במחזור ולהסדיר את תפילתי", השיב החזן.
חייך הצדיק ואמר: "האמן לי, המחזור עומד בעינו בדיוק כדאשתקד. מוטב שתנצל ימים אלה כדי לעיין בתוך נפשך ולהסדיר את מעשיך"...
סיבה לסליחה
רבי זושא מאניפולי נכנס פעם לבית-הכנסת לתפילת 'כל נדרי' וראה כי ציבור המתפללים כולו אחוז התלהבות וחמימות עצומה. הכול היו שקועים באמירת תהילים מעומק הלב, ודמעות חמות ניגרו על לחיי המתפללים.
המראה עשה רושם רב על הצדיק. הוא ניגש אל ארון-הקודש, נשא עיניו למרום וקרא: "ריבונו-של-עולם, אילו לא היו חוטאים בניך, אימתי היית שומע תפילות חמות ונלהבות כאלה? רואה אתה אפוא, שמהחטאים והעוונות שלהם יצא דבר טוב ונפלא כזה. ובשביל זה בלבד ראוי שתסלח לעמך"...
בזכות שיברון הלב
רבי אלימלך מליז'נסק היה מתאנח ואומר: באילו פנים אבוא לפני המקום ביום הדין, הלוא עבֵרות רבות עברתי. והיה מחשב ומונה אותן בפרוטרוט, כדרכו בקודש. בסוף אמר: אם-כן, שיברון ליבי הוא שיעמוד לי ביום הדין.
איך חוזרים בתשובה
שאלו את רבי חיים מצאנז איך עושים תשובה. אמר: אדם אחד תעה ביער ופגש שם אדם. שאל אותו: "איך יוצאים מכאן?". השיב השני: "איך יוצאים אינני יודע, אבל בדרך שבה הלכתי – אל תלך".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה