"כי תשא את ראש בני ישראל לפקדיהם ונתנו איש כפר נפשו"
כאשר תבוא למנות ראש ומנהיג לבני ישראל, תמנה רק את זה שמוכן לתת את עצמו ככופר נפש ולמסור את נפשו בעד כלל ישראל. (אלשיך)
"זה יתנו"
"הראה לו הקב"ה כמין מטבע של אש..ואמר לו: זה יתנו" (רש"י). ללמדנו, שצדקה כמוה כאש. כמה שתיקח ממנה, אין הדבר גורע ממנה כהוא זה. אין מחסרים אותה. כך גם הנותן צדקה, אינו מחסר מממונו כלום, כיוון שהקב"ה ממלא את חסרונו בכפל כפליים.
"לחשוב מחשבות"
בצלאל ידע את מחשבותיו של כל מנדב, ולפי נקיון המחשבה היה קובע את מקומה ואת יעודה של כל נדבה, החל מהמרעה בשביל הבקר לעגלות ועד לקדשי הקדשים. נדבה שהיתה נקיה משמץ של פניה, שאיפת כבוד, גאות, או מחשבה זרה אחרת- היה מנצלה בשביל הכלים היותר מקודשים של המשכן, וכך היתה כל נדבה מנוצלת בהתאם למחשבת הנותן בשעת הנתינה. (שיחות צדיקים)
"סרו מהר מן הדרך אשר צויתם"
בכל העבירות דרוש זמן ניכר עד שעוברים על כל התורה כולה. מן ההכרח שיעבור חג הפסח כדי לעבור על איסור חמץ (שהיה ברשותו), וכיוצא בו לעומת זה בעבודה זרה נעשה הדבר בין רגע, בגלל רגע אחד של עבודה זרה נקרא אדם "כופר בכל התורה כולה"
זהו פירוש הכתוב "סרו מהר מן הדרך אשר צויתם" במהירות רבה סרו מכל דרך התורה עקב מעשה העגל. (נחל קדומים)
"ויהי כאשר קרב אל המחנה וירא את העגל ומחלת ויחר אף משה וישלך מידיו את הלחות"
ונשאלת השאלה והרי כבר שמע משה רבינו את הדבר מפי ה' יתברך, ומה חידוש ראה עתה ?
ברם, מתחילה היה סבור כי יעלה בידו לתקן את בני ישראל, שיכירו מיד בחטאם ויחזרו בתשובה, כך שיוכל עוד לתת להם את הלוחות. אך משראה את המחולות סביב העגל, שהם עוד שמחים בחטאם, נתייאש ולא ראה כל תקוה לתקנם ולכן "וישלך מידיו את הלוחות" (ספורנו)
"ואתה אם תשא חטאתם ואם אין מחני נא"
אמר משה רבנו: בין אם רוצה אתה למחול להם ובין אם אינך רוצה למחול להם, הנני מבקשך "מחני נא". אם רוצה אתה למחול להם, אלא
שצריכים הם כפרה, אהיה נא איפוא אני כפרת עוונם (כפי שאמר קודם "אכפרה בעד חטאתכם") ואם אינך רוצה למחול להם, למה לי איפוא חיים? ממה נפשך "מחני נא" (כלי יקר)
"וחנותי את אשר אחן ורחמתי את אשר ארחם"
כדרך שאדם נוהג באחרים כך נוהגים בו מן השמים. אם מרחם הוא על הזולת ועושה עמו טובה וחסד, מרחמים גם עליו, אף כי איננו ראוי לכך.
"וחנותי- את אשר אחון" את זה שאור תמיד "אחון","ורחמתי – את אשר ארחם" את זה שאומר תמיד "ארחם" (רזין דאורייתא)
"הנה מקום אתי ונצבתי על הצור והיה בעבור כבודי ושמתיך בנקרת הצור"
הגאון מהר"מ שפירא ז"ל, רבה של לובלין, היה אומר:
הורה ה' יתברך למנהיגם של ישראל: "הנה מקום אתי" כל מקום שבו העניין מדובר בכבודי, כבוד שמים, אזי "ונצבת על הצור" תתייצב על הגובה הראוי ותהיה איתן כצור למען כבוד שמים. לעומת זה "והיה בעבור כבודי" לכשיעבור הרגע של כבוד שמים ויהיה כאן ענין של נגיעה צדדית, אישית, אזי "ושמתיך בנקרת הצור" תצניע עצמך בנקרה ותהיה ענו ושפל ברך...
"וראית את אחרי ופני לא יראו"
רובם של מאורעות וסיבות אין מבינים בתחילה את תכליתם ומשמעותם, כי נראים הם בעיני הבריות כמופלאים. רק כעבור זמן רב, במרוצת ההיסטוריה, מתבררת לנו משמעותם של המאורעות ואנו תופסים את מגמת ההשגחה העליונה בהתארעותם.
זהו שאומר הכתוב "וראית את אחורי" רק אחר כך אפשר להשיג את דרכי ההשגחה "ופני לא יראו" מתחילה אי אפשר להבינן. (תורת משה)
"קום עשה לנו אלהים"
דור המדבר התפרק מכספו וזהבו כדי לעשות לו מהם אלהים, ואילו דורות אחרונים מתפרקים מאלקים כדי לעשות ממנו כסף וזהב. (עפ"י הרב אייזל חריף).
"זה יתנו"
אמר אדם אחד לרבי אברהם מסוכטשוב: שמעתי שיש בידכם "סגולה" להצלחה בעסקים ולעשיית הון. אם יגלה לי הרב מה טיבה של סגולה זו, אגמול ביד רחבה. השיב לו רבו: הסגולה מופיעה בדברי חז"ל (פסיקתא רבתי טז), שכאשר נתקשה משה בהבנת הציווי של מחצית השקל, "הוציא הקב"ה כמין מטבע של אש מתחת לכסא הכבוד, הראהו למשה ואמר לו: זה יתנו". מכאן אתה למד, שמתחת לכסא הכבוד יש כסף. חז"ל הוסיפו "גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד" (יומא פו.), מכאן שעליך לעשות תשובה שלמה עד שתגיע לכסא הכבוד ושם תוכל לצבור כסף לרוב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה