"וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך והחזקת בו"
"כי ימוך רעך" – לא נאמר, אלא "אחיך". בא ללמדנו מהי דרגת הדאגה הנדרשת מן האדם.
התורה מצווה אותנו להתייחס אל כל אחד כאילו אחינו הוא. ומכיוון שכך, היא גם אומרת: "והחזקת בו" – כלומר, עזור לו ומנע את התמוטטותו, הושט לו סיוע בטרם נפילה. שהרי לעולם עדיף לעזור לאדם שלא יפול על פני הצלתו לאחר שנפל.
ואומר רבי מאיר דן בעל "ארץ חמדה": כלל ישראל הם כמו גוף אחד שיש בו איברים שונים. כאשר איבר אחד כואב, אפילו אצבע קטנה, מרגיש כל הגוף. כך כאשר יהודי מטה ידו וכואב לו, צריך כל אדם מישראל להרגיש בכאבו ובצערו, ולבוא לעזרתו, לכן נאמר: "עמך". (זכרון מאיר)
"כי ימוך אחיך...ובא גאלו הקרוב אליו"
רבי מרדכי הכהן פירש - התורה מתחילה בלשון "נוכח": "אחיך"
ומסיימת בלשון "נסתר": "ובא גאלו" בגוף שלישי, אלא שעל פי רוב אדם נגאל מצרה דווקא על ידי זה שלא קיווה ולא ציפה להיוושע על ידו.
ואמר רבי מנחם מנדל מרימינוב לתלמידיו: תנו דעתכם על העניים המחזרים בכפרים, להאכילם ולהשקותם ולדאוג לצורכיהם. אמנם הם בורים, ויש מהם שאינם מהוגנים. אבל דעו לכם, דוד המלך אמר: "כי עני ואביון אנכי", לפי שהייתה בו ממידת העני. וכל יהודי שאין בו גאווה נכלל בכלל עני שתפילתו נשמעת.
"ונתנה הארץ פריה ואכלתם לשבע"
אומר רבי יששכר דב מזלוטשוב: תנאי אחד יש לקב"ה להתקיימות כל הברכות: "וישבתם לבטח" – ביטחון בה'.
"וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית הן לא נזרע ולא נאסוף ... וצויתי את ברכתי"
אם ישאלו "מה נאכל" יהיה צורך לצוות על הברכה, ברם אילו הייתה בהם אמונה תמימה ולא היו מקשים קושיות, כי אז כבר הייתה הברכה מצויה מאליה...
(נועם אלימלך בשם אחיו הה"ק זישא זצ"ל)
"איש כי יפלא נדר"
למה נאמרה פרשת ערכין מיד אחרי התוכחה ?
שלא יחשוב האדם אחרי ששמע את כל הקללות האיומות האלה שאין לו ערך חס ושלום ... על כן מבארת התורה מיד, כי אכן יש ערך לכל אדם. (החוזה מלובלין)
סיפור חסידי - שמח בחלקו ...
עשיר אחד, שלא ניחן בבינה יתרה, אך לעומת זה היה עז וחצוף, נהג להתערב בענייני הקהל. פעם אחת, בדיון עם רבי בנימין מקוצק, קם העשיר וחיווה את דעתו, אף שהעניין לא היה שייך אליו כלל.
אמר לו רבי בנימין: "למדנו במסכת אבות, 'איזהו עשיר, השמח בחלקו'. למה נאמר דבר זה לעשיר דווקא, וכי העני שמח בחלקם של אחרים?
"אלא", השיב רבי בנימין, "המשנה מדברת על אדם שזכה במתנת העושר, ולא נתברך במתנות אחרות, כמו למדנות, צדקות, תבונה. אומרים לו: עשיר אתה – שמח בעושרך ובממונך, אך אל תחשוב שיש לך יד ורגל בחכמה ובתבונה, הרחוקות ממך".
תגיות:דבר תורה בהר בחוקותי, דבר תורה קצר בהר בחוקותי, סיפור חסידי